שמר כתב:איני ראוי "להספידו"
מעולם לא הייתי בביתו, לא התייעצתי עמו, ולא קיבלתי ממנו ברכה אישית, וכמו"כ אין לי סיפורים אישיים אני מצטער על כך מאד כנראה שלא כולם זוכים לזה... בבחינת "גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא".
כמובן סיפורים מעשיות חכמה ופיקחות שמעתי, בשיחות כלליות שלו נכחתי.
אבל בשנה האחרונה הרגשתי קרוב אליו יותר מתמיד כמעט בכל בעיה שנתקלתי הוא היה שם, בלי משבקי"ם ללא שעות קבלות קהל ובלי תור - זמין כל הזמן, עומד ומנתח את העניין יורד לשורשו ובחכמה ופקיחות פושט.
הדברים אמורים על כל התקופה האחרונה כולל יום הפטירה, ואפי' לאחריה.
הייתכן??
כן!!
כידוע מסכת זבחים אינה מסובבת בלהקות אחרונים כבשאר מסכתות, בעיקר גפ"ת אסיפת זקנים לח"ח וכמובן רבותינו לבית בריסק, אבל ספר אחד יש כמעט ללא מערכות ארוכות ומייגעות שעומד כמעט על כל הנקודות הקשות בסוגיא בדרך ייחודית משלו, כל רש"י מוקשה זוכה לשימת לב, הערות קטנות שמשנות את ההסתכלות על הסוגיא, חשבונות מבהילים של כללות העניין מתחילתו ועד סופו, נפק"מ מיוחדות השופכות אור, חקירות ישיבתיות שמקושרות, והכל בתימצות ללא אריכות מיותרת - הלא הוא אילת השחר,
אני מודה כמעט ולא יצא לי להשתמש בספר זה תמידים כסדרן אבל כעת ידי לא זזה מתוך ידו, הוא ממציא מזור כמעט לכל מכאובי.
נכון הרב שטיינמן היה אדם פיקח חכם צנוע ועניו ואת זה מזכירים כולם בעיתונים ברחוב וכמובן בפורום זה.
אבל בל נשכח לבד מכל הנ"ל ראי"ל היה ת"ח עצום למדן עמקן ומתמיד חיבר חיבור על הש"ס שיש בו ייחודיות, וזה בעיקר מה שהשאיר לנו.
הדברים נכתבים מתוך הרגשה שהזרקורים הופנו מתורתו, לפשטותו חוכמתו והיראת שמים שלו (כמדומני שזה מהשפעת התקשורת הכללית שכמובן פסחה על העיסוק בפן זה). לכל זה אין לנו השגה בכלל משא"כ דברי תורתו וספריו.
בנוגע לדבריך הנכונים -
סיפר לי אאמו"ר שליט"א, שסיפר לו ידידו אחד ממרביצי התורה בעולם הישיבות שליט"א,
לאחר פטירת הגריש"א, התעורר כידוע פולמוס בין בני התורה, והתעורר רעש על כבוד תורתו של הגראי"ל, נכנס אליו אותו מרביץ תורה בכדי 'לחזק את ידיו' של הגראי"ל, בתוך הדברים אמר לו 'והרי כולנו תלמידים של הראש-ישיבה, שהרי הננו לומדים את חידושיו באיילת השחר'...
הגראי"ל הרים את עיניו הקדושות ואמר לו בתביעה אופיינית 'באמת? אדרבה, אמור נא לי באיזה חידוש מאיילת השחר עסקתם לאחרונה???'
הלה, שבאמת פיו וליבו שוין, תיכף התחיל לדבר על סוגיא בכתובות שלימד אז בישיבה, ופלפל בדברי האיילת השחר, הגראי"ל נשא ונתן עמו על הדברים בפנים שמחות מאד, והיה ניכר שמחתו על תלמידים אמיתיים שלומדים את תורתו ולא רק וכו'...
