מיכאל1 כתב:סיפר לי בעל המעשה שליט"א שהיה מהמתפללים הקבועים בבית מרן, שכשיצא מהבית ראה בחדר המדרגות בחורה ממררת בבכי, ושאל אותה לפשר הדבר, וענתה הבחורה שיש בידה מנעול שנתן לה "רב מקובל" אחד ונעל אותו בפניה ואמר לה שכעת ננעל מזלה.
כיוון שכך חזר היהודי לבית מרן זצוק"ל וסיפר לו, מרן הזמין אותה פנימה נטל המנעול לידיו ופתח אותו, ואמר לה נחרצות שכעת המזל שלה נפתח ומכאן והלאה היא רק תצליח.
הוד_והדר כתב:הרבה סיפורים מתפרסמים שאין להם אחיזה במציאות
לדוגמא, מישהו שלח אלי קטע משיעורו של הרב מנשה רייזמן ובו מספר שהרבנית תמר לא רצתה בהתחלה השידוך עם הגראי"ל והלכה להתייעץ בשוויץ עם האדמו"ר מסאטמאר שהמליץ בעד השידוך וכו'
הבעיה, כי הם התחתנו בטבת תש"ד והאדמו"ר הגיע לשוויץ רק בכסלו תש"ה
בני ברקי כתב:זכיתי כמה וכמה פעמים להתפלל בביתו בלילות שב"ק, לא אמרו שם ברכת מעין שבע.
יש טעם לא לומר כאשר מתקיים שם מנין קבוע 25 שנה? האם יש כאן שיטת חזו"א?
יענקלה המשיב כתב:הוד_והדר כתב:הרבה סיפורים מתפרסמים שאין להם אחיזה במציאות
לדוגמא, מישהו שלח אלי קטע משיעורו של הרב מנשה רייזמן ובו מספר שהרבנית תמר לא רצתה בהתחלה השידוך עם הגראי"ל והלכה להתייעץ בשוויץ עם האדמו"ר מסאטמאר שהמליץ בעד השידוך וכו'
הבעיה, כי הם התחתנו בטבת תש"ד והאדמו"ר הגיע לשוויץ רק בכסלו תש"ה
סיפור זה כבר מסתובב שנים וכבר ראיתי הכחשה של בנו ר' משה לפני שנים אבל חצי מן סיפור כן אמיתי בזכרוני שר' משה מספר שאמו הלכה עם קויטל להרבי מסטמר משהו כזה
הוד_והדר כתב:דודי צח כתב:ר' משה סיפר לי בשם אביו כי דיבר עם הרב מסטמאר פעם למעלה מ9 שעות ברציפות, וטייל בכל התורה !!
אשרי המאמין
חזון-איש'ניק כתב:מלאעולם כתב:חזון-איש'ניק כתב:
לא ברור מי מהתמונה הוא הגראי"ל
אף אחד!
באתר אייוועלט הובא בשם הגרא"י רוזנבלום זצ"ל, שגם הוא היה באותו מעמד, ואישר שהגראי"ל נראה שם
מצפה לרחמי שמים כתב:הוד_והדר כתב:דודי צח כתב:ר' משה סיפר לי בשם אביו כי דיבר עם הרב מסטמאר פעם למעלה מ9 שעות ברציפות, וטייל בכל התורה !!
אשרי המאמין
הסאטמורים באיי וועלט הביאו עדות מהישיש ר' דוד רובינפעלד שזוכר את הפגישה הזאת, ושהגראי"ל זצ"ל אמר לו כן בשעת מעשה.
ראה כאן: https://www.ivelt.com/forum/viewtopic.p ... 5#p1570805
ארזי הלבנון כתב:ארזי הלבנון כתב:באחד מאתרי החדשות הובא שהגר"ח קנייבסקי קרע, ואמר 'ברוך דיין האמת' ללא שם ומלכות.
מדוע לא בירך?
הוד_והדר כתב:כפי שכתבתי לאחד באישי
האמת הוא לכאורה, שמן הסתם נפגש כמו שאר התלמידים במונטריי, יכול להיות שדיבר פה ושם בלימוד, ויכול להיות שהרבנית הלכה לברכה קודם נסיעתה, הרי סוף סוף באה מבית חסידי, וגם יכול להיות ששלח אותו לראות את בית מדרשו בירושלים וידווח מה שרואה שם [כי זה מתאים למהותו של הסטמר רוב], כל השאר זה שגעון של דורינו שצריכים להגדיל כל דבר ולהאדירה, חצי שעה לא מספיק צריך להיות 9 שעות, סוגיא אחת בש"ס לא מספיק, אלא לא נתקרר דעת המספר עד שלא טיילו בכל התורה כולה, וכעת יבא השלישי ויחדד, כל התורה הכוונה לכל התורה ממש, נגלה ונסתר, מוסר וחסידות, קבלה ופיליסופיה וכן הלאה
"לבקר בהיכלו" – אחר מיטת מרן הגראי"ל שטיינמן
רשמים מאורחותיו של הגאון הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן זצ"ל מזווית של בן קהילה אחרת שבמסגרת עבודתו נועץ בו רבות. הנהגותיו של ראש הישיבה בסוגיות של "קירוב", הקשבתו המיוחדת, רגישותו לצרכיו של הזולת והבנתו העדינה. כיצד הצליח הרב להבין ללבו של הדור, מתוך ד' אמות של הלכה בהם היה ספון.
בשעה זו, עת אשר רבבות אלפי ישראל מלווים את הגאון רבי אהרן לייב שטיינמן זצ"ל למנוחתו האחרונה, בקהילה שבה גדלתי ממשיכים החיים כרגיל. בטבעו של עולם, המצב אצלי היה אמור להיות דומה, והסתלקותו מן העולם הייתה חולפת ללא הד. כעת יושב אני, ביני לבין עצמי, ומהרהר בדמותו, אותה זכיתי להכיר כמעט במקרה.
***
גדלתי בקהילה חסידית המשתייכת לחוגי העדה החרדית. על הרב שטיינמן בקושי שמעתי. ידעתי אולי שיש ראש ישיבה בבני ברק הנושא את שמו – אבל לא מעבר לכך. דמותו לא הייתה חלק מכותל המזרח של בית מדרשנו, ושמו לא הוזכר על השולחן – לא בבית ולא בקהילה. בתקופת לימודיי בישיבה ספרי "איילת השחר" על הש"ס אמנם נכחו בבית המדרש (בניגוד לספרי "אבי עזרי"), אך מעבר לכך "הרב שטיינמן" היה שם שלא אמר לנו דבר.
דבר זה השתנה כליל מספר שנים לאחר מכן. עם הקמת הנח"ל החרדי התעוררה בקהילתנו התנגדות עצומה לרב שטיינמן. ספריו הוצאו מבית המדרש, ובאחת ההפגנות בבני ברק השתתף רב מפורסם מקהילתנו ודיבר נגדו בחריפות. הקרע מעולם לא אוחה. שמו נישא בקהילה שלא לתהילה. קירות מאה שערים רוססו בתדירות בכתובות נאצה המשמיצות אותו. לעתים אף ניטל ממנו תואר "הרב".
וכך, ירושלמי כמוני החל לשמוע שוב ושוב את שמו של הרב, בהקשרים אחרים מאד מאלה שאליהם הורגלתי בתוך קהילתי
מעולם לא הייתי צד פעיל במחלוקת זו, אך בתור חבר קהילה לא הייתה לי כל סיבה לחשוב אחרת. ואולם, נסיבות החיים הובילוני לאחר נישואיי להתעסק בענייני "קירוב רחוקים". במסגרת עיסוק זה התחלתי לעבוד באחד מארגוני הקירוב הגדולים שהיה תחת נשיאותו של הרב שטיינמן, והתנהג על-פי הדרכתו. בכל שאלה או התלבטות היו ניגשים אליו לקבל ממנו עצה ותושייה. וכך, ירושלמי שורשי כמוני החל לשמוע שוב ושוב את שמו של הרב, בהקשרים אחרים מאד מאלה שאליהם הורגלתי בתוך קהילתי. בהמשך, אף אנוכי הקטן, מתוקף עבודתי, החלתי לפקוד את בית הרב, לשאול אותו שאלות בענייני קירוב, וללוות אל חדרו חוזרים בתשובה עם שאלות והתלבטויות בדרכם.
כאמור, לא גדלתי על דמותו; גם כיום אני חי ונושם את העולם החסידי ומושפע מדרכו, מספריו ומ"גדוליו". כיוצא בו, מעולם לא שאלתי את הרב שטיינמן שאלות אישיות, ולכן אינני יכול להעריכו בתור רבי או מורה דרכי. עם זאת, ואולי דווקא בגלל זאת, אני יכול לספר על הרב מנקודת מבט של צופה מן החוץ, האמון על ברכי קהילה אחרת ומסורת שונה.
***
במפגשים הקצרים שהיו לי עם הרב, דמותו המרשימה כבשה אותי כליל. תשובותיו הבהירות בשאלות שאותן שאלתי, רובן כאמור בעניינים הקשורים לתחום הקירוב, הותירו עלי רושם עז. מצאתי בו חכמה עמוקה והתעניינות ערה. הייתה לו הבחנה ברורה ונדירה בין טפל לבין עיקר. גם החדות והמיקוד שמצאתי אצלו היו מעלות יוצאות דופן.
במפגשים האלה ראיתי איך יהודי שעבר את שנת המאה לחייו, החי בבית פשוט בבני ברק ואין לו בעולמו אלא תורה ומושגי עולם הישיבות, יושב ומשוחח בגובה עיניים עם צעיר חילוני בשנות העשרה, המתלבט עם אתגרים ובעיות הרחוקות מעולמו כרחוק מזרח ממערב. הוא אפילו צחק אתו! זה היה מחזה ייחודי, נהדר ומדהים.
בכל מפגש הרגשתי שנושא הקירוב בוער בקרבו, וכי שאלות הקשורות לתחום זה מקבלות אצלו בכורה בסדר העדיפויות. הוא תמיד שאל, בירר וענה כהלכה, ירד לעומק הבעיה של השואל וניסה להבין את התמודדות שלו, למרות המרחק כאמור בין עולם השואל לבין העולם שלו. שאלות רבות הבאתי לפתחו. להלן אבקש לספר על כמה מפגשים העולים בזיכרוני כעת.
בצוואתו ביקש הרב שלא לספוד לו בדברי שבח והלל. אך לגבי צדיקים נאמר כי דבריהם הם זיכרונם, ואף כאן יהיו דברי אלה, דבריו אלה, לזכרו ולעילוי נשמתו.
***
"מאיפה להתחיל?" שאלה זו, שאלת נקודת ההתחלה, היא אחת השאלות שנתקלנו בה רבות בארגוננו. השאלה חזרה וחוזרת שוב ושוב אצל צעירים המבקשים להתקרב לשמירת תורה ומצוות. כל אחד הוסיף לה את ההתמודדות האישית והאתגרים הייחודיים לו – אתגרים אישיים עם מצווה כזו או אחרת, או קשיים מצד הסביבה, המשפחה והחברים.
זכורני כי בשלב מסוים נכנסנו לרב והצגנו לו שאלה זו: כיצד מתחילים? הרב לא ענה מיד. הוא ישב עם עיניים סגורות במשך דקות ארוכות, כשהוא מרוכז במחשבות. ואז הוא אמר לנו כך: להתחיל בשלוש מצוות ותנאי אחד. שלושת המצוות הן תפילין, ציצית ושבת. התנאי הוא שמירת כשרות.
תפילין, הוא הסביר, זו מצווה שאפשר לקיים בכמה דקות, וגם מי שיש לו בעיות עם הסביבה יכול להניח תפילין בבוקר לפני העבודה, או לפני בית-הספר, בלי לחוש חוסר נעימות.
ציצית זו מצווה שמקיימים כל רגע ורגע. אך בשונה מכיפה – שאינה מצווה, וגם לא קל לכל אחד ללבשה בפרהסיה, בפרט בתחילת הדרך – ניתן ללבוש את הציצית מתחת לבגדים.
אולם המעניין ביותר היה דבריו אודות השבת. כאשר הוא הזכיר את מצוות השבת, היינו סבורים כי הוא בוודאי מתכוון לחשיבות שמירת השבת וההימנעות ממלאכה. אך הוא הסביר כי כוונתו אחרת. נקודת ההתחלה בשבת עבור אנשים החפצים להתקרב אל היהדות היא ההליכה לתפילות השבת בבית הכנסת. הוא הדגיש כי יש בכך חשיבות לא רק בערב שבת, אלא גם בתפילת שחרית בבוקר.
לקח לי זמן להבין מדוע התייחס הרב לשבת דווקא בהקשר של תפילות בבית הכנסת, ולא שם את הדגש על שמירת השבת עצמה. לכאורה, הזהירות ממלאכה הרבה יותר בסיסית וחשובה מההליכה לבית הכנסת: הראשון הוא איסור סקילה, ואילו השני – מנהג יפה. אולם בהמשך הדרך פגשתי בעלי תשובה רבים שבתחילת דרכם קבלו על עצמם להיזהר בשמירת שבת, נמנעו משימוש בחשמל, בטלפון, במחשב ובטלוויזיה – ומהר מאוד נשברו. הם תיארו באוזניי את השבת כיום של מאסר, יום של קושי. בעוד שכל משפחתם וחבריהם יוצאים ונהנים, נוסעים ומטיילים או לחילופין צופים בתכניות וסרטים, הם מרגישים כלואים. "האם כך היא דרכה של תורה?" אמרו לי. "האם זו השבת הנפלאה אותה הבטחתם לנו?" פעמים רבות תחושת הבדידות והצמצום שברה את רוחם.
יכולת הבנה דקה זו, והזדהות עם מצוקתו של בעל-התשובה, היא בעיני דבר יוצא דופן. הרב הליטאי הקשיש, אשר למותר לציין את דקדוקו בהלכה, ועד כמה היה חשוב בעיניו כל קוצו של יו"ד בשולחן ערוך; אשר כמובן שהיה מוותר בעצמו על תפילה במניין לו גבל הדבר בחשש הלכתי – דווקא הוא הצליח להבין ללבו של בעל-התשובה, ולדעת מהו סדר הדברים הנכון. הוא הבין כי השבת חייבת להתחיל אצל המתקרב דווקא בהליכה לבית הכנסת, שם הוא יוכל להתחבר לפן החיובי של "זכור את יום השבת לקדשו". כך הוא יפנים את רעיון השבת, שעיקרו לפנות זמן לעצמינו כדי לחזק את הקשר והברית "ביני ובין בני ישראל". דבר זה ייתן למתחזק את הכוח להמשיך גם ל"שמור את יום השבת לקדשו" – שמירת שבת כהלכתה – שהרי "זכור" ו"שמור" בדיבור אחד נאמרו. היה חשוב לו להדגיש את ה"עשה טוב" של שבת, לפני שמטילים על החפץ להתקרב את עולה של שמירה מעשיית מלאכה, שעלולה להשיגו אחור בצעדיו הראשונים.
אולם, הרב אף הוסיף תנאי אחד של "סור מרע": שמירת כשרות. כדי שהקדושה תפעל על האדם, אמר לנו, על המתקרב להיזהר ממאכלות אסורים המטמטמים את הלב.
הראיה החיובית, החיפוש של הטוב בגישות אחרות, היכולת להתנתק מדעות קדומות, לראות את הדבר דרך עיניו של הזולת ולברר כל דבר בצורה עניינית – כל אלו עוררו אצלי התפעלות רבה.
את הגישה הזו של הקשבה והתמקדות ב"עשה טוב" פגשתי אצלו בכל צעד ושעל. הראיה החיובית, החיפוש של הטוב בגישות אחרות, היכולת להתנתק מדעות קדומות, לראות את הדבר דרך עיניו של הזולת ולברר כל דבר בצורה עניינית – כל אלו עוררו אצלי התפעלות רבה.
במקרה אחד, באחת הישיבות לבעלי תשובה שהקמנו, הגיעה קבוצה של שבעה צעירים שהיו קשורים לרב חסיד ברסלב מעדות המזרח. ימי ראש השנה התקרבו, והתלמידים רצו לנסוע לאומן עם רבם. אלא שהרבנים בישיבה, שהשתייכו למגזר הליטאי, לא הסכימו לכך, ואיימו להרחיק מהישיבה את כל מי שייסע לאומן.
פנינו עם מקרה זה לרב שטיינמן ושאלנו אותו כיצד ראוי לנהוג. הרב פנה אל ראש הישיבה, שהתנגד בכל תוקף לנסיעה, ושאל אותו: "מה הבעיה באומן?" ראש הישיבה התחיל להציג טענות מטענות שונות, שכללן היה שרוחה של ברסלב שונה מאד מהגישה והדרך שאותה רוצה הישיבה להנחיל לתלמידיה וטען שלעיתים אף קיים קלקול לבחורים המבקרים במקום. הרב שטיינמן הקשיב, ואז אמר לראש הישיבה: "אם תרשה להם להקשיב לברסלב, יקשיבו לך וגם לברסלב. ואם לא תיתן להם להקשיב לברסלב, בסוף לא יקשיבו לא לך ולא לברסלב!" אני מבכר לא לספר את הסוף הכואב של אותו סיפור, שבו התברר עד כמה הרב צדק.
את סלידתו מגישה שלילית ראיתי במקרה נוסף. פעם אחת הגעתי אליו עם צעיר המתקרב ליהדות, וחיכינו יחד לאחר התפילה כדי לשאול אותו שאלה מסוימת. לפנינו עמד יהודי בעל חזות רבנית מכובדת עם בנו בן השלוש-עשרה. היהודי סיפר לרב שבנו קיבל על עצמו "קבלה טובה", והוא מבקש ברכה כדי שיצליח לעמוד בקבלתו. ומה הבן קיבל על עצמו? להעיר לכל מי שהתפילין שלו לא עומדים בדיוק באמצע הראש. לא פחות ולא יותר! הרב התחיל לצחוק ושאל: הרי חלק גדול מהציבור הם חסידים, וכידוע שיש חסידים שפחות מקפידים על זה.[1] האם הבן חושב ללכת לתקן את כל החסידים?!
רגישותו הרבה לעולמם, משפחתם וסביבתם של המתחזקים הייתה תכונה יוצאת דופן. פעם באתי אליו עם צעיר בן שבע-עשרה וחצי שרצה מאד להיכנס לישיבה, אך הוריו התנגדו לכך. הרב ענה לו: אם היית כבר בוגר הייתי יכול לומר לך להיכנס לישיבה. כל כמה שהבחור חזר וביקש שהרב יגיד לו שהוא צריך להיכנס לישיבה, הוא חזר וענה לו שוב ושוב את אותה תשובה.
פעם אחרת באתי אליו עם צעיר מתחזק בתחילת התקרבותו לשמירת תורה ומצוות. אותו צעיר למד במכינה קדם-צבאית, ורצה לעזוב את המכינה ולעבור לישיבה של בעלי תשובה. הצעיר שטח את התלבטותו לפני הרב: היות והוא כמעט הדתי היחיד שלומד במכינה, והוא מארגן שם תפילות, הוא מתלבט אם מותר לו לעזוב כדי לעבור לישיבה? הרב שאל אותו: "האם המכינה מעורבת?" "כן!" השיב הצעיר. שוב שאל אותו הרב: "האם יש לך הסכם עם היצר הרע, שאתך הוא לא עובד?" ואז הוסיף בצחוק: "וגם אם יש לך הסכם כזה, היצר הרע לא ידוע כמי שמכבד הסכמים…"
כמובן שלא היסס להביע את דעתו כאשר חשב שיש בעיה שצריך להתריע עליה, אך גם במקרים אלו עשה זאת בדרך כבוד מתוך הדגשת הצדדים החיוביים של הנידון. בזמנו פנה אלינו איש מפורסם בעולם התשובה שרצה לפתוח ישיבה לבעלי תשובה, וביקש את העזרה שלנו. דיברנו עם הרב, והוא אמר לנו כך: כתוב בתהלים "מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו". יש "יעלה", ויש "יקום". "יעלה" הם אלה שמקרבים יהודים לדרך התורה, כמו ארגוני התשובה. "יקום" הם אלה שמלווים את המתחזקים בהמשך דרכם, שמעצבים ומייצבים את התהליך, כמו ישיבות של בעלי תשובה. עליהם הכתוב אומר "ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת". המשיך הרב ואמר: לא כל מי שעוסק ביעלה יכול לעסוק ביקום – וכן להיפך. יכול להיות שאותו יהודי מצליח מאוד בחלק של יעלה, אך החלק של יקום לא שייך אליו. לכן לדעתו כדאי שהוא ימשיך במה שהוא טוב בו.
יצאתי מפגישה זו נפעם מהדרך היפה והמחוכמת שבה הביע הרב את התנגדותו להקמת ישיבה על-ידי אותו אדם. במקום למנות את החסרונות והפגמים, הוא הדגיש את הצדדים החיובים שלו, והפך אותם לנימוקים שבגינם עליו לסגת מרעיון פתיחת הישיבה.
הוא היה גם בעל מבט ריאלי מאד בכל הנוגע למה נכון ולא נכון לדרוש מבעלי תשובה. כשנתקלתי בחוזרים בתשובה שהתקשו ללמוד כל היום, ולכן לא הסתדרו בישיבות לבעלי תשובה, אמר לי הרב: צריך להקים להם תכניות נפרדות. "זיי זאלן ארבעטן א גאנצן טאג און לערנען אביסל ביינאכט (תרגום: שיעבדו כל היום וילמדו "קצת" בערב). הוא הוסיף שצריך ליזהר לא לקרוא למסגרת כזאת בשם "ישיבה". (בהמשך הוא שאל אותי בבת שחוק: "יש לך הרבה כסף?" כשלא הבנתי את השאלה, הוא אמר לי: "אתה יודע שבשביל להקים מסגרת כזאת צריך הרבה כסף".)
במקרה אחר הציעו שידוך לבחור חוזר בתשובה. באחת הפגישות אמרה לו הבחורה שהיא מאוד מבינה את רצונו ללמוד תורה, אבל זה לא אפשרי (ללא עזרה מההורים). הבחור התלבט כיצד לנהוג, ורבני הישיבה אמרו לו שהוא לא צריך להסכים לדרישותיה. בצר לו פנה לרב שטיינמן, שהשיב לו: החששות שלה מוצדקות! האחריות לפרנס מוטלת עליך, ואתה צריך להתחייב לזה ולא להתחמק מאחריות. עם זאת, המליץ לו הרב להסביר לה שבהתחלה ילמד חצי יום ויעבוד חצי יום, ורק אם ההסדר לא יספיק לפרנסת הבית אזי יעבוד כל היום ויקבע שיעור תורה בערב.
***
לסיום ארצה לחתום באנקדוטה אחת, שאולי לא קשורה ישירות למה שתיארתי לעיל, אך היא עדיין אחד הרגעים הבלתי-נשכחים שאני זוכר ממנו.
פעם הגעתי אליו עם קבוצת צעירים מתחזקים ממדרשה, שזה עתה סיימו ללמוד את פרק כיצד הרגל. הגבאי של הרב הכין אותי מראש, ואמר לי שהרב חלש ולא מרגיש כל כך טוב, ולכן הוא רק ייתן להם ברכה. וכן היה: הרב נתן להם ברכה והם פנו ללכת.
אלא שאחד מרבני המדרשה (שכנראה לא ידע על חולשתו של הרב) פנה אליו וביקש שאולי הרב יבחן אותם על הפרק שלמדו. הרב התחיל לשאול שאלות בעל פה, והצעירים ענו, וכך עוד שאלה ועוד שאלה עד שהתחיל דיון סוער בסוגיות, ומרגע לרגע הרב מתחזק כארי ונכנס איתם לגמרי לסוגיא. לאחר שהדיון שכך נתן להם הרב שיחה קצרה על חשיבותו ומעלתו של לימוד תורה. ראיתי בחוש איך לימוד התורה מחייה אותו ממש.
אין לי ספק שהרב שטיינמן השפיע רבות על תלמידיו ועל ההולכים בדרכו. לבטח הם יודעים לספר עליו רבות, על הנהגותיו הציבוריות והאישיות בכל ימי חייו. אבל אלו הרגעים שלי, של "האורח לרגע". את אותם רגעים אנצור בליבי לעד.
- - -
[1] עי' בשו"ת דברי חיים ח"ב, סימן ו. גם ה"קהילות יעקב" במכתביו הורה לבחור שהיה לו ספיקות תמידיות בעניין לסמוך על פסק ה"דברי חיים" הנ"ל.
דודי צח כתב:ר' משה לא סיפר לי זאת כדי להגדיל את אביו, אלא שאביו 'גילה' לו סוד זה ביום פטירת ר' יואליש (כ"ו אב תשל"ט) כשדן עמו מדוע הוא כה שבור ורצוץ (ותיאר לי כמה תיאורים מעניינים ואכ"מ) - אז קם אביו והפליג בגדולתו התורנית של ר' יואל, תוך שמזכיר לו את האנקדוטה האישית כמסל"ת.
עכשיו לך תאמין לגוי מסל"ת ולא לענק, באיזו בועה אתה חי?
דמשק כתב:ראיתי באחד הכתבות שהוא הוציא ספר על סנהדרין בשם חסד ומשפט, האם זה נכון? באוצר לא ראיתיו.
הוד_והדר כתב:יש ענין להישאר נאמן למקור. אני לא שמעתי את ר"ד הנזכר וגם אתה, הוא גם הרי הוסיף מן הסתם דיברו בציונות, אז מה אתה מקבל ומה לא
חכם הרזים כתב:מקריאת קורות העיתים אני מתרשם שעוד קודם שזרחה שמשו של רבינו על פני הארץ והדרים עליה
בבני ברק היה נחשב ראש וראשון לחכמי התורה והיה נערץ ע"י תלמידי החזו"א והקהלו"י
יבואו היודעים ויפרטו על שנים קדמוניות ובמה היה ביטוי להאמור.
הוד_והדר כתב:דודי צח כתב:יענקלה המשיב כתב:[
סיפור זה כבר מסתובב שנים וכבר ראיתי הכחשה של בנו ר' משה לפני שנים אבל חצי מן סיפור כן אמיתי בזכרוני שר' משה מספר שאמו הלכה עם קויטל להרבי מסטמר משהו כזה
ר' משה סיפר לי בשם אביו כי דיבר עם הרב מסטמאר פעם למעלה מ9 שעות ברציפות, וטייל בכל התורה !!
אשרי המאמין
ארזי ביתר כתב:אוהב ציון כתב:בס"ד
אבל הרשו לי ידידיי הצדיקים לומר שיש כאן גם ראי' אחרת, שמא הוא כאיש אמת ראה אמת שאנו לא רואים, או לא רוצים לראות.
הרי צוואה היא מעשית רק לאחר הפטירה, הזמן שאדם עומד מול כסא הכבוד. כביכול לפני אלוהי האמת, הרי מי יעמוד לפניך בדין. סמר מפחדך בשרי.
צדיק? חסיד? על מה אתה מדבר? יספידו, יאמרו כך או כך, הרי בעולם העליון ישנה אמת אבסולוטית, אוי לנו אם יאמרו שם את האמת עלינו.
כך חי לו איש האמת, אמת לאמיתה. וכך נראית צוואתו. שם בעולם האמת הכל אחרת לגמרי, שם אין את שקרי העולם, לעמוד מול כסא הכבוד? זה דבר נורא לחשוב. אנא, עזבו את נשמתי לנפשה, כולי האי ואולי.
א. לדידן, ודאי שאפשר לומר על מרן זיע"א שהיה צדיק. זה חשוב להדגיש לפני הכל.
ב. יש סיפור נודע, שכאשר נלב"ע הרה"ק רבי פנחס מקאריץ זיע"א, הגיע אחד הצדיקים לנחם את בנו, שישב ובכה ומאן הפוגות. שאל המנחם את האבל, מה הבכי הגדול? ענה לו הבן, הלוא כעת הגיע אבי לבית דין של מעלה. תמה המנחם, אביכם הלוא שר וגדול היה, ומה יש לבכות כ"כ. ענה הבן, 'יא, יא, אבער פאר וועמען דארף ער זיך שטעלן' [כן, כן, אבל בפני מי הוא צריך להתייצב]... והדברים נוקבים!!!
חזון-איש'ניק כתב:האני מכיר את ר' משה, הוא לא שקרן, אפשר להאמין לו.
...
ראיתי לאחרונה סיפור נפלא לא ידוע שהציעו לו לכהן כגאב"ד ירושלים, כי הגאון בעל המנחת יצחק זצוק"ל רצה להתפטר בפרשייה הידוע, והסטייפלר זצוק"ל הציע את הגראי"ל זצוק"ל, והוא סירב כי ידע כי בסוף הרב וייס יתחרט על ההתפטרות.
סיפור זה נראה תלוש מהמציאות
גיזונטע קאפ כתב:חזון-איש'ניק כתב:האני מכיר את ר' משה, הוא לא שקרן, אפשר להאמין לו.
...
ראיתי לאחרונה סיפור נפלא לא ידוע שהציעו לו לכהן כגאב"ד ירושלים, כי הגאון בעל המנחת יצחק זצוק"ל רצה להתפטר בפרשייה הידוע, והסטייפלר זצוק"ל הציע את הגראי"ל זצוק"ל, והוא סירב כי ידע כי בסוף הרב וייס יתחרט על ההתפטרות.
סיפור זה נראה תלוש מהמציאות
למה תלוש?
מרן זלה"ה היה קנאי מאוד בהשקפותיו,
חזון-איש'ניק כתב:גיזונטע קאפ כתב:חזון-איש'ניק כתב:האני מכיר את ר' משה, הוא לא שקרן, אפשר להאמין לו.
...
ראיתי לאחרונה סיפור נפלא לא ידוע שהציעו לו לכהן כגאב"ד ירושלים, כי הגאון בעל המנחת יצחק זצוק"ל רצה להתפטר בפרשייה הידוע, והסטייפלר זצוק"ל הציע את הגראי"ל זצוק"ל, והוא סירב כי ידע כי בסוף הרב וייס יתחרט על ההתפטרות.
סיפור זה נראה תלוש מהמציאות
למה תלוש?
מרן זלה"ה היה קנאי מאוד בהשקפותיו,
כמובן, לא ידוע על שום שמץ של ציונית וכדו' שהיה בו,
אלא תלוש... שהרב וייס רצה להתפטר.
מענה איש כתב:סיפר הגר''ח מישקובסקי דבר מופלא בשיחה באורחות תורה לאחר הלוויה
ידוע שמרן הגראי''ל היה מחלק סכומי כסף לישיבות וכוללים.
ואמר הגר''ח שהעולם חושב שהכסף הזה הגיע מגבירים שנותנים לו לחלק אבל האמת היא שהגראי''ל היה חותם עם אנשים הסכם 'יששכר וזבולון' על תורתו, ואת הכסף שהיה מקבל היה מחלק לישיבות.
גיזונטע קאפ כתב:[גיזונטע קאפ כתב:חזון-איש'ניק כתב:האני מכיר את ר' משה, הוא לא שקרן, אפשר להאמין לו.
...
ראיתי לאחרונה סיפור נפלא לא ידוע שהציעו לו לכהן כגאב"ד ירושלים, כי הגאון בעל המנחת יצחק זצוק"ל רצה להתפטר בפרשייה הידוע, והסטייפלר זצוק"ל הציע את הגראי"ל זצוק"ל, והוא סירב כי ידע כי בסוף הרב וייס יתחרט על ההתפטרות.
סיפור זה נראה תלוש מהמציאות
למה תלוש?
מרן זלה"ה היה קנאי מאוד בהשקפותיו,
איני יודע מהי הפרשיה הידוע, אבל ידוע שסבל שם מרורות
סעדיה כתב:מענה איש כתב:סיפר הגר''ח מישקובסקי דבר מופלא בשיחה באורחות תורה לאחר הלוויה
ידוע שמרן הגראי''ל היה מחלק סכומי כסף לישיבות וכוללים.
ואמר הגר''ח שהעולם חושב שהכסף הזה הגיע מגבירים שנותנים לו לחלק אבל האמת היא שהגראי''ל היה חותם עם אנשים הסכם 'יששכר וזבולון' על תורתו, ואת הכסף שהיה מקבל היה מחלק לישיבות.
האם ה'שותפים' היו מסכימים לזה לו ידעו?
ואם לא, מה ההיתר?
משוש דורים כתב:סעדיה כתב:מענה איש כתב:סיפר הגר''ח מישקובסקי דבר מופלא בשיחה באורחות תורה לאחר הלוויה
ידוע שמרן הגראי''ל היה מחלק סכומי כסף לישיבות וכוללים.
ואמר הגר''ח שהעולם חושב שהכסף הזה הגיע מגבירים שנותנים לו לחלק אבל האמת היא שהגראי''ל היה חותם עם אנשים הסכם 'יששכר וזבולון' על תורתו, ואת הכסף שהיה מקבל היה מחלק לישיבות.
האם ה'שותפים' היו מסכימים לזה לו ידעו?
ואם לא, מה ההיתר?
השותפים נתנו את הכסף עבורו, ומשהיה שלו, יכל לעשות עמו ככל העולה על רוחו.
גיזונטע קאפ כתב:חזון-איש'ניק כתב:חזון-איש'ניק כתב:האני מכיר את ר' משה, הוא לא שקרן, אפשר להאמין לו.
...
ראיתי לאחרונה סיפור נפלא לא ידוע שהציעו לו לכהן כגאב"ד ירושלים, כי הגאון בעל המנחת יצחק זצוק"ל רצה להתפטר בפרשייה הידוע, והסטייפלר זצוק"ל הציע את הגראי"ל זצוק"ל, והוא סירב כי ידע כי בסוף הרב וייס יתחרט על ההתפטרות.
סיפור זה נראה תלוש מהמציאות
למה תלוש?
מרן זלה"ה היה קנאי מאוד בהשקפותיו,
כמובן, לא ידוע על שום שמץ של ציונית וכדו' שהיה בו,
אלא תלוש... שהרב וייס רצה להתפטר.
גיזונטע קאפ כתב:משוש דורים כתב:סעדיה כתב:האם ה'שותפים' היו מסכימים לזה לו ידעו?
ואם לא, מה ההיתר?
השותפים נתנו את הכסף עבורו, ומשהיה שלו, יכל לעשות עמו ככל העולה על רוחו.
הוא השתמש בכסף לצרכיו, והצרכים שלו לא היו עניינים גשמיים, אלא רוחניים.
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 110 אורחים