מעשה יהודית

[איטשע]

מעניין, שבגל המקורות של מעשי יהודית כלל לא מובא הענין גבינה. רק בגירסת חמדת ימים כתוב שהביאה גבינה וחלב, ובדרך אגב מביא ששתתה חלב, וגם נתנה לו לשתות. אבל בכלל לא נראה, שהמדובר שעשתה זאת בכוונה בכוונה תחילה, ושעל ידי החלב נעשתה הנס!

[איטשע]

קדמוני במאור עינים פרק נ״א.

[פלגינן]

גונבה שמועה לאוזניי כי עומד להתפרסם מאמר רציני שעושה סדר ב'מעשה יהודית', מקורותיו, נוסחאותיו והשתלשלותו במהלך הדורות.

קיבלתי הודעה מהכותב:

לקראת ימי החנוכה הממשמשים ובאים בהם נהגו רבים לאכול תבשילי גבינה ומאכלי חלב לזכר הנסים שעשה ה' לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, הנני מצרף בזה כמנחת ידידות תקציר קטעים נבחרים ממאמרי "מעשה יהודית" שהיה אמור לצאת לאור בימים אלו, ויראה אור בעז"ה לאחר ימי החנוכה בקובץ "תבונות" חלק ב'.
התקציר כולל רק ראשי פרקים מהדיון ואת מסקנותיי העולות ממחקר מקורות הסיפור בימי הביניים בספרי רבותינו הראשונים והשתלשלותם, כדי להנות את הוגי השעשועות בימים אלו. המאמר השלם יישלח בשלמותו לכל המעוניין לאחר שיצא הקובץ מתחת מכבש הדפוס ויופץ ברבים.
אשמח מאוד לקבל הערות מחכימות והארות מועילות.

[מיללער]

על מעשה יהודית
forums/viewtopic.php?p=322645#p322645
מספר אשל אברהם

מה' שכתב האשל אברהם דיהודית היתה פנויה ולכן לא היה שם איסור עריות, לכאורה קשה שהרי מצינו שפנויה שנבעלה לעכו"ם אפי' באונס מיקרי זונה ואסורה לכהונה, ואם היתה איסור ליהודית להביא א"ע לההגמון משום דאולי לא תוכל לו ותיכשל באיסור עריות, לא הבנתי מה הרויח אם היתה פנויה, אלא אם נחלק בין איסורי לאוין לאיסורי כריתות לגבי אביזרייהו כמ"ש הוא בעצמו אח"כ.

ועל מה שחילק מיעל אשת חבר הקיני, מעניין שהגאון היעב"ץ זצ"ל בספרו מגדל עוז - פנת אבן בוחן כ' בפשיטות שיעל "אע"פ שצדיקת היתה ומשתבח בה קרא לא היתה ישראלית"

[ההוא גברא]

גונבה שמועה לאוזניי כי עומד להתפרסם מאמר רציני שעושה סדר ב'מעשה יהודית', מקורותיו, נוסחאותיו והשתלשלותו במהלך הדורות.

קיבלתי הודעה מהכותב:

לקראת ימי החנוכה הממשמשים ובאים בהם נהגו רבים לאכול תבשילי גבינה ומאכלי חלב לזכר הנסים שעשה ה' לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, הנני מצרף בזה כמנחת ידידות תקציר קטעים נבחרים ממאמרי "מעשה יהודית" שהיה אמור לצאת לאור בימים אלו, ויראה אור בעז"ה לאחר ימי החנוכה בקובץ "תבונות" חלק ב'.
התקציר כולל רק ראשי פרקים מהדיון ואת מסקנותיי העולות ממחקר מקורות הסיפור בימי הביניים בספרי רבותינו הראשונים והשתלשלותם, כדי להנות את הוגי השעשועות בימים אלו. המאמר השלם יישלח בשלמותו לכל המעוניין לאחר שיצא הקובץ מתחת מכבש הדפוס ויופץ ברבים.
אשמח מאוד לקבל הערות מחכימות והארות מועילות.

אני מוסר הודעה מכותב המאמר האחר שהזכרתי למעלה (http://gavrielreads.blogspot.co.il/):
"מן התקציר ברור שהוא נטל מעמלם של אחרים, בעיקר מגרינץ. (במאמר שבפורום אוצר החכמה לא אמר דבר בשם אומרו, ועד שיצא תבונות נדון אותו לכף זכות שהזכיר במאמר המלא). את מאמרי לא הכיר, אבל פיוטו של ר' יצחק בן שמואל הוא תגלית שלי, חלק מפרוייקט של כל פיוטי ר' יצחק בן שמואל שלא נחקרו מעולם כי הם מפוזרים ומפורדים בין מנהגי אירופה. הפיוט היה גנוז במחזורי צרפת, שרק חוקרים בודדים כד"ר גולדשמידט ומשפחתו עסקו בהם. הפיוט במהדורתי לא נדפס מעולם, ואנשים בודדים קיבלו אותו ממני, ביניהם ידידי ד"ר גבריאל ווסרמן ופרופ' דבורה לוין-גרא. לפי הנראה המחבר ראה רק את מהדורת ספר יהודית האנגלית של לוין-גרא, שבה כתוב נכון שר' יצחק בן שמואל הכיר את הוולגטה עצמה ולא את התרגום, ולא הבין מה כתוב ורק העתיק את השם לאפושי גברי.
ד"ר ווסרמן הקדיש את הדוקטורט שלו לפיוטי חנוכה, וההדיר מחדש את הפיוט הנ"ל עם פיוטים רבים אחרים שכוללים מעשה יהודית, ובמבואו למהדורה הוא דן במקורותיו של כל פיוט. אין ספק שהכותב לא הכיר את מבואו של ווסרמן, שאילו כן היה יודע שפיוט אודך כי אנפת השתמש במעשה בשתי נשים בשלושה נוסחים ובמעשה יהודית בנוסח אחד ובוולגטה עצמה, ואין צורך להניח שום שלב אבוד.
יחסו של הכותב לנוסחאות השונות של רב נסים הוא דקדוקי עניות. יש תרגום/עיבוד אחד קדום של חיבור יפה מישועה, שנמצא בכתבי יד רבים. יש הבדלים קטנים ביניהם, לפעמים בעלי משמעות, וצריך בהחלט להציג אותם בתור שינויי נוסחאות, אבל אין כאן נוסח חדש בכל כתב יד. כ"י וטיקן הנ"ל כולל בהמשך חיבור יפה מישועה, והכותב בסך הכל העביר את הסיפור מתוך חיבור יפה למקום אחר. מאידך, גם הנוסח הערבי הנדפס שממנו תרגם הירשברג הוא מעובד כמו שהוכיח אברמסון על פי קטעי גניזה.
הכותב אינו מציין, ואולי אינו מודע כלל, שהנוסח הלטיני אינו זהה לנוסח היווני. הירונימוס שילב שני נוסחים, היווני שלפנינו וארמי אבוד, והחוקרים משערים שהנוסח הארמי מיקם את הסיפור בירושלים עצמה ולא בבתול והירונימוס ניסה לפשר ביניהם, ובשום מקום אין בו לשון שמוכיחה שבתול אינה ירושלים. לפיכך נוסח הוולגטה האמיתי אינו ראיה שהמעשה לא אירע בירושלים אלא להיפך. כל התרגומים הקדומים היו מלטינית אבל כל התרגומים החדשים הם מיוונית.
הערה 27 תמוהה מאוד. ד"ר מרטין לותר שר"י השתמש בנוסח היווני ובנוסח הלטיני לסירוגין, ולכן תרגומו אינו נאמן לאף אחד מהם ואף הוסיף שגיאות . היהודים האשכנזים הדפיסו את מכבים ויהודית מתוך תרגומו מעובדים קצת. לא כללתי במאמרי את הנוסחים ביידיש, אבל אחד העיבודים נדפס בסוף צאינה וראינה בדפוסים רבים. בשלב מסוים שינו מדפיסי צאינה וראינה את שמו של הכהן הגדול מאליקים למתתיה, וכן הוא בדפוס הצילום המצוי ועל פיו כתבה מרת שרה שנירר זצ"ל את המחזה על יהודית.
כבר הכירו מזמן שהנוסח בחמדת ימים הוא עיבוד של התרגום הנדפס, אלא שגרינץ עדיין לא ידע שהתרגום הנדפס הוא מאוחר. אמנם המחבר אינו מכיר את המחקרים בצרפתית של הגלח Dubarle ולכן הוא חושב שזה חידוש
עכ"ל

[פלגינן]

אני מוסר הודעה מכותב המאמר האחר שהזכרתי למעלה (http://gavrielreads.blogspot.co.il/):
"מן התקציר ברור שהוא נטל מעמלם של אחרים, בעיקר מגרינץ. (במאמר שבפורום אוצר החכמה לא אמר דבר בשם אומרו, ועד שיצא תבונות נדון אותו לכף זכות שהזכיר במאמר המלא). את מאמרי לא הכיר, אבל פיוטו של ר' יצחק בן שמואל הוא תגלית שלי, חלק מפרוייקט של כל פיוטי ר' יצחק בן שמואל שלא נחקרו מעולם כי הם מפוזרים ומפורדים בין מנהגי אירופה. הפיוט היה גנוז במחזורי צרפת, שרק חוקרים בודדים כד"ר גולדשמידט ומשפחתו עסקו בהם. הפיוט במהדורתי לא נדפס מעולם, ואנשים בודדים קיבלו אותו ממני, ביניהם ידידי ד"ר גבריאל ווסרמן ופרופ' דבורה לוין-גרא. לפי הנראה המחבר ראה רק את מהדורת ספר יהודית האנגלית של לוין-גרא, שבה כתוב נכון שר' יצחק בן שמואל הכיר את הוולגטה עצמה ולא את התרגום, ולא הבין מה כתוב ורק העתיק את השם לאפושי גברי.
ד"ר ווסרמן הקדיש את הדוקטורט שלו לפיוטי חנוכה, וההדיר מחדש את הפיוט הנ"ל עם פיוטים רבים אחרים שכוללים מעשה יהודית, ובמבואו למהדורה הוא דן במקורותיו של כל פיוט. אין ספק שהכותב לא הכיר את מבואו של ווסרמן, שאילו כן היה יודע שפיוט אודך כי אנפת השתמש במעשה בשתי נשים בשלושה נוסחים ובמעשה יהודית בנוסח אחד ובוולגטה עצמה, ואין צורך להניח שום שלב אבוד.
יחסו של הכותב לנוסחאות השונות של רב נסים הוא דקדוקי עניות. יש תרגום/עיבוד אחד קדום של חיבור יפה מישועה, שנמצא בכתבי יד רבים. יש הבדלים קטנים ביניהם, לפעמים בעלי משמעות, וצריך בהחלט להציג אותם בתור שינויי נוסחאות, אבל אין כאן נוסח חדש בכל כתב יד. כ"י וטיקן הנ"ל כולל בהמשך חיבור יפה מישועה, והכותב בסך הכל העביר את הסיפור מתוך חיבור יפה למקום אחר. מאידך, גם הנוסח הערבי הנדפס שממנו תרגם הירשברג הוא מעובד כמו שהוכיח אברמסון על פי קטעי גניזה.
הכותב אינו מציין, ואולי אינו מודע כלל, שהנוסח הלטיני אינו זהה לנוסח היווני. הירונימוס שילב שני נוסחים, היווני שלפנינו וארמי אבוד, והחוקרים משערים שהנוסח הארמי מיקם את הסיפור בירושלים עצמה ולא בבתול והירונימוס ניסה לפשר ביניהם, ובשום מקום אין בו לשון שמוכיחה שבתול אינה ירושלים. לפיכך נוסח הוולגטה האמיתי אינו ראיה שהמעשה לא אירע בירושלים אלא להיפך. כל התרגומים הקדומים היו מלטינית אבל כל התרגומים החדשים הם מיוונית.
הערה 27 תמוהה מאוד. ד"ר מרטין לותר שר"י השתמש בנוסח היווני ובנוסח הלטיני לסירוגין, ולכן תרגומו אינו נאמן לאף אחד מהם ואף הוסיף שגיאות . היהודים האשכנזים הדפיסו את מכבים ויהודית מתוך תרגומו מעובדים קצת. לא כללתי במאמרי את הנוסחים ביידיש, אבל אחד העיבודים נדפס בסוף צאינה וראינה בדפוסים רבים. בשלב מסוים שינו מדפיסי צאינה וראינה את שמו של הכהן הגדול מאליקים למתתיה, וכן הוא בדפוס הצילום המצוי ועל פיו כתבה מרת שרה שנירר זצ"ל את המחזה על יהודית.
כבר הכירו מזמן שהנוסח בחמדת ימים הוא עיבוד של התרגום הנדפס, אלא שגרינץ עדיין לא ידע שהתרגום הנדפס הוא מאוחר. אמנם המחבר אינו מכיר את המחקרים בצרפתית של הגלח Dubarle ולכן הוא חושב שזה חידוש
עכ"ל

העברתי את הדברים החשובים לידיעת הכותב, והוא ביקשני להגיב בשמו:

אמע"כ ההוא גברא והרב לוין שליט"א
צדקת בכך שלא הכרתי את מאמריך הנכבדים, וחבל מאוד. במאמרי כמעט ולא הסתמכתי על גרינץ, שכן זו לא הייתה מטרתי, מטרת מאמרי הייתה להביא את הנוסחאות המרובים של מעשה יהודית במדרשי חנוכה הנפוצים, לנתח אותם ולפי זה לראות על מה סמך כל אחד ואחד. לאחר גמר כתיבת המאמר עברתי גם על פיוטי חנוכה הנדפסים וניתחתים כשהנני נעזר בספרו של ד"ר גבריאל וסרמן "קורפוס פיוטי חנוכה" שהדפיס במקביל לדוקטורט שלו, בקורפוס זה הדפיס הד"ר הנכבד את כל פיוטי חנוכה שדן עליהם בעבודת הד"ר שלו. את הקורפוס שלו ראיתי רק לאחר שכל מאמרי היה כבר מוכן, ולכן שובצו הקטעים שנלקחו מספרו זה לתוך המאמר כשלא הגעתי עדיין לעיין בעבודת הד"ר שלו שאינו תחת ידי, אך היות שעיקר מאמרי בנוי על מדרשי חנוכה הנדפסים והידועים ולא על פיוטי חנוכה הנחתי זאת לעת עתה. (מלבד הפיוטים האשכנזיים הידועים "אודך כי אנפת" ו"אין מושיע וגואל" שנותחו מקודם, אם כי בהתעלמות ממסקנותיו של ווסרמן).
מסקנתה של פרו' לוין-גרא מוטעית ואיננה נכונה לענ"ד, שכן רבי יוסף בן שמואל לא הסתמך ישירות על הוולגטה כי אם על מקור אשכנזי שהכיר רק את הוולגטה ולא את המקור היווני, שכן את כל חלקו השני של הסיפור פייט לפי מדרשי חנוכה ולא לפי הוולגטה, ולכן הנחתי שמקורו הוא ה'שאילתא לחנוכה' ולא הוולגטה, כפי שתוכל לראות לעת עתה בתרשים שבסוף התקציר, ובמאמר לכשיצא לאור.
בנוגע לחיבור יפה מהישועה: במאמרי לא התעסקתי כלל במצב כתבי היד של חיבור יפה מהישועה, העתקתי רק מהקדמתו של הירשברג שנוסח הדפוסים המאוחרים מסתמכים על שני הדפוסים הראשונים. והוספתי שיש הבדלים ניכרים בין הנוסח העברי לנוסח הערבי שתירגם הירשברג, וכת"י רומא מהווה גשר בין הנוסח הערבי (המעובד) של הירשברג לנוסח העברי שנדפס בדפוסים.
לא הצלחתי לרדת לסוף דעתך בנוגע לתרגומו של הירונימוס, בתקציר הובא במפורש שהירונימוס הסתמך על תרגום ארמי מלבד התרגום היווני, ואף הבאתי את השינויים המשמעותיים שבין הנוסח היווני ללטיני. אולי כוונתך לכך שלא הבאתי את דעת החוקרים בנוגע לירושלים כשדנתי במקורות החמדת ימים (ליד הערה 26), אודה ולא אבוש שאיני מכיר את המחקרים האלו, אם כי הם אינם נוגעים לדיון שלי, שכן הוכחתי שהחמד"י סמך על התרגום העברי שנדפס בשי"ב (אותו הזכרת בבלוג של ווסרמן), ושם הובא במפורש שהסיפור אירע בבתול, או יותר נכון: בבתואל.
בהערה 27 כמעט ולא השקעתי, כי אם זרקתי לשם את כל מה שנקרה לי בדרכי ובמבט מרפרף ראיתי שאינם שייכים לנידון דידן.
את מאמרו של Dubarle איני מכיר, וגם את לשונו אינני שומע, ולכן אכן לא ידעתי כי כבר כיוונתי למסקנתו.
הנני מודה לך רבות על הפניותיך המעשירות והמועילות. החכמתי רבות, ואקווה מאוד לכשיצא הקובץ לאור להמשיך את הדיון, באם יהא צורך.

[נהר שלום]

מתוך ירחון האוצר גיליון כב-כג

[מעט דבש]

מאמר ב'תבונות'
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?p=590973#p590973

[גביר]

מאמר על מעשה יהודית גם בספרו של רי"ל מימון חגים ומועדים ירושלם תש"ח ולא זכר שר דברי רבו מובהק הערוך השולחן בזה ולא דברי היעב"ץ במור וקציעה.

[כן מסתבר]

נוסח נוסף מופיע שם באוצר המדרשים
אוצר המדרשים (אייזנשטיין) חנוכה עמוד 193
חרבם תבוא בלבם וקשתותם תשברנה, אמר רשב"י אלו יונים שעשו מלחמה עם חשמונאי ובניו, ובשעה שנכנסו להיכל הלך יוני אחד ולקח ספר תורה והביא חנה בת יוחנן כ"ג שלא היה כיפיה בעולם והיתה נישאת לאלעזר בן חשמונאי, ורצה אותו יוני לבוא עליה בפני בעלה ואביה, אמר יוחנן כ"ג למתתיהו אני ושלשה בני ואתה ושבעה בניך הרי י"ב כנגד י"ב שבטים, מובטח אני שהקב"ה עושה נס על ידינו. מיד הרים אלעזר הסייף והרג אותו היוני ואמר עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ.

וקשה בזה איך יכל אלעזר לנושאה והלא הייתה דודתו שהוא בן מתתיהו והיא בת יוחנן

ראיתי למי שתירץ שהיתה בתו של יוחנן בן מתתיה, ולא של יוחנן אבי מתתיהו, אבל האמת היא שלפי מדרש זה, חשמונאי ומתתיהו הם 2 אנשים נפרדים, ובנוסח מקורי יותר מבואר שמתתיה או יוחנן היה הכהן גדול, וחשמונאי היה כהן משוח מלחמה, ולא היה קשר ביניהם, מלבד קשרי חיתון אלו של אלעזר בנו של חשמונאי, שקידש את חנה בתו של הכהן גדול יוחנן/מתתיה.
וזה דלא כמשמעות מגילת אנטיוכוס דחשמונאי הוא הוא מתתיה הכה”ג, אלא כדברי הגמ’ במגילה ’חשמונאי ובניו ומתתיה כה”ג’.