סעדיה כתב:רובי ה'ימים טובים' שבמגילת תענית הנם על נצחונות שונות על היוונים והמתיוונים.
אמנם גולת הכותרת הינה החג העיקרי, שתקנו בו אמירת הלל, הוא חנוכה, אז שבו לבצרון אסירי התקוה, בו השתלטנו חזרה על גאון עוזינו מחמד עינינו ומחמל נפשנו, וחודש בו עבודה לאלקי ישענו, ועמו התקוה שיקויים בנו "ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה".
וכעת אשר ערבה כל שמחה, ובטלה מגילת תענית מלבד חנוכה ופורים, חוגגים אנו את כל נצחונות על היוונים בתמניא יומי אלין.
אוצרניק כתב:התבלבלתי מהכותרת.
חשבתי ששגגתי ונכנסתי לאיזה פורום אחר.
קו ירוק כתב:ראה פה:
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=24&t=30861
ומ"מ גם האפשרות להסיר מעליהם עולם של יוונים ולחדש העבודה במקדש, היתה אחרי מלחמות גדולות ונס של ניצחון. ובודאי זה חלק מההודאה.
וגם בספרי מקבים ויוספוס נזכרו הצלחות המלחמות הגדולות ההם.
כך שאם נתייחס לשאלת האשכול אכן ניצחו החשמונאים את היוונים בסמיכות לחנוכה.
אך עצמאות ישראל ומלוכת חשמונאים שהזכיר הרמב"ם, היתה לאחר מכן.כשהיא מתחזקת כל העת - מזמן שבו יהודה המכבי בן מתתיהו הביס את היוונים וחנכו המקדש עד לשלטון עצמאי.
ואין סתירה מלשון הרמב"ם מתי תחילת מלוכת בית חשמונאי, די"ל שהיה בזה אחר זה, ולא הכל בבת אחת.
בבית שני, כשמלכי יון גזרו גזרות על ישראל, ובטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות; ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל, ופרצו בו פרצות, וטמאו הטהרות; וצר להם לישראל מאד מפניהם, ולחצום לחץ גדול. עד שריחם עליהם אלהי אבותינו, והושיעם מידם והצילם, וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים, והרגום, והושיעו ישראל מידם; והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנים, עד החורבן השני. וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום בכ"ה בחדש כסליו היה ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור.
ואז אנטיוכוס המלך, כאשר שמע אשר נהרגו בגריס הרשע וכל שרי החיל אשר עמו, נכנס בספינה וינס למדינת הים. כל מקום אשר היה בא שמה, מורדים בו וקוראים אותו "הבורח". אחרי כן באו בני חשמונאי לבית המקדש, ויבנו השערים הנשברים, ויסגרו הפרצות, ויטהרו העזרה מן ההרוגים ומן הטומאות. ויבקשו שמן זית זך להדליק המנורה, ולא מצאו כי אם צלוחית אחת, אשר הייתה חתומה בטבעת הכהן הגדול, וידעו כי היתה טהור, והיה בה כשיעור הדלקת יום אחד. ואלוהי השמים אשר שיכן שמו שם, נתן בה ברכה והדליקו ממנה שמונה ימים. על כן קיימו בני חשמונאי קיום, וחזקו איסר ובני ישראל עימהם כאחד, לעשות שמונה ימים האלה ימי משתה ושמחה, כימי מועדים הכתובים בתורה, ולהדליק בהם נרות, להודיע אשר עשה להם אלוהי השמים ניצוחים. ובהם אין לספוד, ולא לגזור צום ותענית, זולתי אשר מקובל עליו מלפני זה, ויתפלל לפני אלוקיו. אך חשמונאי ובניו ואחיהם לא גזרו בהם לבטל עבודת מלאכה. ומן העת ההוא לא היה שם למלכות יון. ויקבלו המלכות בני חשמונאי ובני בניהם מהעת הזאת ועד חרבן בית אלוהים מאתים ושש שנים.
בן אדם כתב:אלא שכלפי הראשונים והפוסקים הרבים שנקטו כן בפשיטות אתמהה! והאם אכן כל מקורם אינו אלא ממגילת אנטיוכוס?
האם ידוע מי שדן בזה, או אולי חו"ר הפורום יש להם תשובה המתקבל על הדעת.
ר' יונה כתב:בפשטות היה אפ"ל דאם קראו לחנוכה ע"ש הא ד'חנו כ"ה' מוכח דהניצחון היה אז.
וז"ל מהרי"ל (הל' חנוכה אות יא) קבלה בידינו שאין לאדם לעשות מלאכה בשעה שנרות דולקים בחנוכה, ויש אומרים גם ביום הראשון וביום האחרון, מנהג רבותינו נוחי נפש לאסור מלאכה עכ"ל, ונראה קצת ראיה, מדקראו להו חנוכה, לומר חנו בכ"ה, דאי אין איסור כלל במלאכה מאי חנייה שייך כאן, דדוחק הוא לומר דר"ל חנייה ממלחמה.
מאי חנוכה כו'. ופירוש הר"ן כלומר חנו בכ"ה כו' ע"ש, וק"ק מאי חניית שייך הכא כיון דהותר בהן מלאכה, ולא נתנו לי"ט אלא להלל ולהודות.
עשאום ימים טובים בהלל ובהודאה. ולא שאסורים במלאכה שלא נקבעו אלא לקריאת הלל ולומר על הנסים בהודאה (רש"י שם), ויש מי שכתב שלפיכך קראום חנוכה כלומר חנו בכ"ה
אבל מותרין הן בעשיית המלאכה, ונוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד שהנרות דולקות, ואין להקל להן, וגם אם יש מקומות שנוהגין איסור בכל היום, אין להקל להן, משום דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי להתירם בפניהם, וקראום "חנוכה", חנו בכ"ה
לענין כתב:ידועה הקושיא מפני מה רק 'לשנה האחרת קבעום ימים טובים' ולא תקנו את ימי החנוכה כבר באותה השנה. ולפמשנ''ת בראש האשכול שהמשך הנצחונות על היונים היו רק אחר זמן, יש לדון שמא באמת עדיין לא תקנו אז את ההלל וההודאה כיון שהמלחמה היתה רק בתחילתה, ורק לשנה האחרת שהתבסס כבר שלטון החשמונאים כראוי תקנו את ימי החנוכה, אלא שבחרו דוקא את התאריך של ימים אלו לפי שבהם נתחנך המשכן ונעשה הנס, הגם שהיה זה כבר מתחילת המלחמה.
ומה שתמה בן אדם על סעדיה איך יתכן שרק אחרי החורבן התחילו במצוות החנוכה לאחר שכבר בטלה מלכות בית חשמונאי, הנני לציין בהקשר לזה את אשר חידש הגר''מ שטרנבוך שבזמן המקדש באמת עדיין לא היו מדליקים נרות חנוכה כל א' על פתח ביתו אלא רק בביהכנ''ס וכד', עי' מועדים וזמנים ח''ב חנוכה סי' קמ''ט, וכבר האריכו בזה בראיות לכאן ולכאן.
לענין כתב:ידועה הקושיא מפני מה רק 'לשנה האחרת קבעום ימים טובים' ולא תקנו את ימי החנוכה כבר באותה השנה. ולפמשנ''ת בראש האשכול שהמשך הנצחונות על היונים היו רק אחר זמן, יש לדון שמא באמת עדיין לא תקנו אז את ההלל וההודאה כיון שהמלחמה היתה רק בתחילתה, ורק לשנה האחרת שהתבסס כבר שלטון החשמונאים כראוי תקנו את ימי החנוכה, אלא שבחרו דוקא את התאריך של ימים אלו לפי שבהם נתחנך המשכן ונעשה הנס, הגם שהיה זה כבר מתחילת המלחמה.
לענין כתב:ומה שתמה בן אדם על סעדיה איך יתכן שרק אחרי החורבן התחילו במצוות החנוכה לאחר שכבר בטלה מלכות בית חשמונאי, הנני לציין בהקשר לזה את אשר חידש הגר''מ שטרנבוך שבזמן המקדש באמת עדיין לא היו מדליקים נרות חנוכה כל א' על פתח ביתו אלא רק בביהכנ''ס וכד', עי' מועדים וזמנים ח''ב חנוכה סי' קמ''ט, וכבר האריכו בזה בראיות לכאן ולכאן.
לענין כתב:א. 'לשנה אחרת' (ולא לשנה האחרת) מתפרש שפיר על אחרי כמה שנים ולא רק שנה א'.
בן אדם כתב:תוד"ר
חידוש גדול היא
יש לציין לעומת זאת את מש"כ בס' המקבים:
"ויצווה יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחוג את חנוכת המזבח ביום החמישה ועשרים לחדש כסלו שמונת ימים מדי שנה בשנה בהלל ובתודה לה'"
בחנוכה עיקר הגזירה היתה על שהתרשלו בעבודה ועל כן היתה הגזירה לבטל מהם העבודה כדתניא בברייתא שגזר עליהן אותו הרשע לבטל התמיד ועוד אמר להם מצוה אחת יש בידם אם אתם מבטלין אותה מידם כבר הם אבודין ואיזה זה הדלקת מנורה שכתוב בה (שמות כז כ) להעלות נר תמיד כל זמן שמדליקין אותן תמיד הם עומדין כו' עמדו וטימאו כל השמנים וכשחזרו בתשובה למסור נפשם על העבודה הושיעם ה' על ידי כהנים עובדי העבודה בבית ה'
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 38 אורחים