קידוש בליל שבועות - תמימות

[מתעמק]

ידועים דברים השלה"ק (ריש מסכת שבועות) והמשאת בנימין (סוף הספר בהערות לשו"ע) בשם רבם מהר"ש לובלין (והשלה"ק מוסיף שהקבלה עד רבי יעקב פולק), שבליל א' דשבועות אין לקדש עד צאת הכוכבים (אף שמתפללין ערבית מבעוד יום בזמן תוספות יו"ט), משום דבעינן תמימות בספיה"ע. והובאו הדברים בטו"ז ומג"א סימן תצ"ד. ואין צורך להאריך בדבר הידוע השקו"ט בזה.
יש להעיר שאולי יש מקום להנוהגים אחרת מכח דעת רבי רבי יוחנן בן זכאי במנחות ס"ה: דשבע שבתות תהיינה קאי רק על עצרת שחל באחד בשבת (כבשנה הבעל"ט), ולפי זה לכאורה גם "תמימות" קאי רק על שנה שכזה, כך שבשאר השנים אין חשש דתמימות, ובשנה שחל ליל א' דשבועות במוצש"ק בין כך ובין כך אין מקבלין יו"ט עד צאת הכוכבים. (אך עיין שם דף סו. דהא דריב"ז לא אתי שפיר לדברי אביי דס"ל דמצוה למימני גם שבועי וכדנקטינן להלכה ולמעשה)

[תוך כדי דיבור]

[...] שבליל א' דשבועות אין לקדש עד צאת הכוכבים (אף שמתפללין ערבית מבעוד יום בזמן תוספות יו"ט), משום דבעינן תמימות בספיה"ע. והובאו הדברים בטו"ז ומג"א סימן תצ"ד.

זה הובא במג"א, אבל בט"ז כתב שגם להתפלל יש לאחר כדי שתהיינה תמימות (וכ"ה במשנ"ב).

[מעיין]

ידועים דברים השלה"ק (ריש מסכת שבועות) והמשאת בנימין (סוף הספר בהערות לשו"ע) בשם רבם מהר"ש לובלין (והשלה"ק מוסיף שהקבלה עד רבי יעקב פולק), שבליל א' דשבועות אין לקדש עד צאת הכוכבים (אף שמתפללין ערבית מבעוד יום בזמן תוספות יו"ט), משום דבעינן תמימות בספיה"ע. והובאו הדברים בטו"ז ומג"א סימן תצ"ד. ואין צורך להאריך בדבר הידוע השקו"ט בזה.
יש להעיר שאולי יש מקום להנוהגים אחרת מכח דעת רבי רבי יוחנן בן זכאי במנחות ס"ה: דשבע שבתות תהיינה קאי רק על עצרת שחל באחד בשבת (כבשנה הבעל"ט), ולפי זה לכאורה גם "תמימות" קאי רק על שנה שכזה, כך שבשאר השנים אין חשש דתמימות, ובשנה שחל ליל א' דשבועות במוצש"ק בין כך ובין כך אין מקבלין יו"ט עד צאת הכוכבים. (אך עיין שם דף סו. דהא דריב"ז לא אתי שפיר לדברי אביי דס"ל דמצוה למימני גם שבועי וכדנקטינן להלכה ולמעשה)

מעין מסקנת דבריך העליתי בביאור דברי נטרונאי שכתב מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי בין בחול ובין בשבת...
עיין באשכול חוצפתו של מהדיר
viewtopic.php?f=7&t=5054&start=40#p41057

[דראל]

כתב הנצי"ב בהעמ"ד ויקרא כג כא:
"וקראתם בעצם היום הזה - כבר ביארנו ד'עצם' בא לדייק או 'יום ולא לילה' או במקום שא"א לפרש כן, ע"כ בא לדייק 'למעוטי תוספת', וכן בזה המקרא א"א לפרש 'ולא לילה', שהרי חג של עצרת קדוש מבערב כמו כל מועדי ה', אלא בא ללמדנו שלא לעשות מקרא קודש אלא בלילה ולא מבעוד יום, ומכאן נהגו ישראל שלא להתפלל בעצרת מבע"י, ולא כמש"כ המג"א הטעם משום דכתיב 'תמימות', דאם כן בכל לילה שבין פסח לעצרת נמי..."

[מעיין]

שמעתי על שם אדמו"ר א' שהי' נוהג לקדש בליל שבועות במאוחר מאוד, בנותן טעם, שכיון שנהג גם לספור בליל א' של ספירה אחר הסדר, אז צריך לאחר גם בסוף, ולא אוכל להאמין שיהי' זה טעמו באמת...

[איש_ספר]

כתב הנצי"ב בהעמ"ד ויקרא כג כא:
"וקראתם בעצם היום הזה - כבר ביארנו ד'עצם' בא לדייק או 'יום ולא לילה' או במקום שא"א לפרש כן, ע"כ בא לדייק 'למעוטי תוספת', וכן בזה המקרא א"א לפרש 'ולא לילה', שהרי חג של ערת קדוש מבערב כמו כל מועדי ה', אלא בא ללמדנו שלא לעשות מקרא קודש אלא בלילה ולא מבעוד יום, ומכאן נהגו ישראל שלא להתפלל בעצרת מבע"י, ולא כמש"כ המג"א הטעם משום דכתיב 'תמימות', דאם כן בכל לילה שבין פסח לעצרת נמי..."

שמעתי פעם מדרשן אחד שהביא דברי מהרי"ט בספרו צפנת פענח שכתב דכידוע אדם הראשון היה מותר לו לאכול מעץ הדעת בשבת, רק הוא אכלה פגה ביום שישי, וכתב מהרי"ט דאדם הראשון אכלה בתוספת שבת, וטעותו היתה שלא שייך תוספת שבת לשבת בראשית כיון שלא היתה עדיין בעולם, כלומר ל"ש להחיל תוספת מחלות שעוד לא באה לעולם כלל. ולפי"ז ביאר דבשבועות ל"ש תוספת (וכמש"כ נצי"ב שהביא כאן דראל). משום ששבועות הוא תוצאה של יום החמישים ועדין אינו בעולם שנעשה ממנו תוספת.

והוא דבר נחמד. אלא שבמהרי"ט לא מצאתי כן מעולם.

ומה המקור הקדום ביותר להא דבשבת היה מותר לאכול מעץ הדעת? אני מכיר דברי האוה"ח.

[תולעת ספרים07]

שמעתי פעם מדרשן אחד שהביא דברי מהרי"ט בספרו צפנת פענח שכתב דכידוע אדם הראשון היה מותר לו לאכול מעץ הדעת בשבת, רק הוא אכלה פגה ביום שישי, וכתב מהרי"ט דאדם הראשון אכלה בתוספת שבת, וטעותו היתה שלא שייך תוספת שבת לשבת בראשית כיון שלא היתה עדיין בעולם.

וראה בדברי הגמ' סנהדרין לח עמוד ב
אמר רבי יוחנן בר חנינא: שתים עשרה שעות הוי היום: שעה ראשונה הוצבר עפרו; שניה נעשה גולם; שלישית נמתחו אבריו; רביעית נזרקה בו נשמה; חמישית עמד על רגליו; ששית קרא שמות; שביעית נזדווגה לו חוה; שמינית עלו למטה שנים וירדו ארבעה; תשיעית נצטווה שלא לאכול מן האילן; עשירית סרח; אחת עשרה נידון; שתים עשרה נטרד והלך לו...
ותמוה שקיבל שבת שעתיים לפני השבת...
---------
וגם איני יודע אם תירוץ זה מועיל כלל... שהרי עיקר הקפידה היא (מחה"ש בשם המג"א ועוד..) שלא לעשות קידוש לפני צאת הכוכבים אך לא לעניין התפילה - ולדעתם שפיר ניתן להתפלל מבעוד יום ולקבל תופסת יו"ט גם בשבועות - וכל העניין בזה שלא לקדש את יום החמישים בזמן התוספת... וצריך ישוב.

[גל של אגוזים]

כתב הנצי"ב בהעמ"ד ויקרא כג כא:
"וקראתם בעצם היום הזה - כבר ביארנו ד'עצם' בא לדייק או 'יום ולא לילה' או במקום שא"א לפרש כן, ע"כ בא לדייק 'למעוטי תוספת', וכן בזה המקרא א"א לפרש 'ולא לילה', שהרי חג של ערת קדוש מבערב כמו כל מועדי ה', אלא בא ללמדנו שלא לעשות מקרא קודש אלא בלילה ולא מבעוד יום, ומכאן נהגו ישראל שלא להתפלל בעצרת מבע"י, ולא כמש"כ המג"א הטעם משום דכתיב 'תמימות', דאם כן בכל לילה שבין פסח לעצרת נמי..."

שמעתי פעם מדרשן אחד שהביא דברי מהרי"ט בספרו צפנת פענח שכתב דכידוע אדם הראשון היה מותר לו לאכול מעץ הדעת בשבת, רק הוא אכלה פגה ביום שישי, וכתב מהרי"ט דאדם הראשון אכלה בתוספת שבת, וטעותו היתה שלא שייך תוספת שבת לשבת בראשית כיון שלא היתה עדיין בעולם, כלומר ל"ש להחיל תוספת מחלות שעוד לא באה לעולם כלל. ולפי"ז ביאר דבשבועות ל"ש תוספת (וכמש"כ נצי"ב שהביא כאן דראל). משום ששבועות הוא תוצאה של יום החמישים ועדין אינו בעולם שנעשה ממנו תוספת.

והוא דבר נחמד. אלא שבמהרי"ט לא מצאתי כן מעולם.

ומה המקור הקדום ביותר להא דבשבת היה מותר לאכול מעץ הדעת? אני מכיר דברי האוה"ח.

דברי המהרי"ט אכן נחמדים ומתוקים! אולי ברבות השנים נמצא מקורו?

[שברי לוחות]

כתב הנצי"ב בהעמ"ד ויקרא כג כא:
"וקראתם בעצם היום הזה - כבר ביארנו ד'עצם' בא לדייק או 'יום ולא לילה' או במקום שא"א לפרש כן, ע"כ בא לדייק 'למעוטי תוספת', וכן בזה המקרא א"א לפרש 'ולא לילה', שהרי חג של ערת קדוש מבערב כמו כל מועדי ה', אלא בא ללמדנו שלא לעשות מקרא קודש אלא בלילה ולא מבעוד יום, ומכאן נהגו ישראל שלא להתפלל בעצרת מבע"י, ולא כמש"כ המג"א הטעם משום דכתיב 'תמימות', דאם כן בכל לילה שבין פסח לעצרת נמי..."

שמעתי פעם מדרשן אחד שהביא דברי מהרי"ט בספרו צפנת פענח שכתב דכידוע אדם הראשון היה מותר לו לאכול מעץ הדעת בשבת, רק הוא אכלה פגה ביום שישי, וכתב מהרי"ט דאדם הראשון אכלה בתוספת שבת, וטעותו היתה שלא שייך תוספת שבת לשבת בראשית כיון שלא היתה עדיין בעולם, כלומר ל"ש להחיל תוספת מחלות שעוד לא באה לעולם כלל. ולפי"ז ביאר דבשבועות ל"ש תוספת (וכמש"כ נצי"ב שהביא כאן דראל). משום ששבועות הוא תוצאה של יום החמישים ועדין אינו בעולם שנעשה ממנו תוספת.

והוא דבר נחמד. אלא שבמהרי"ט לא מצאתי כן מעולם.

ומה המקור הקדום ביותר להא דבשבת היה מותר לאכול מעץ הדעת? אני מכיר דברי האוה"ח.

דברי המהרי"ט אכן נחמדים ומתוקים! אולי ברבות השנים נמצא מקורו?

אולי הכוונה לצפנת פענח חדש שכתב את יסוד הדברין שאדם אכל בתוספת שבת, ועל זה הוסיפו כנ"ל

[גל של אגוזים]

אכן מצאתי יסוד הדברים בצפנת פענח חדש (ערך אדם וחוה אופן י"א).

אבל בעיקור אני מחפש מקור הדברים שלא היה שייך אז תוספת שבת מחמת היותו שבת ראשונה. (ועל זה יש להעיר מדברי חז"ל שדרשו תוספת שבת מ'יום השישי' שהיתה לפני שבת ראשונה. וי"ל.)