מצוי מאד שאדם מחליף חפץ שלו עם של חבירו זה נוטל את של זה וזה את של זה. (שכיח בט"ג בבית כנסת, ובימי החורף מצוי אף יותר במטריות).
זכור לי שיש באחרונים היתר להשתמש באותו חפץ (אולי גם איזה מעשה עם החזו"א?).
האם מישהו מכיר מקור בר סמכא לדין זה?
עוד יש לדון בגבולות ההיתר. זה ודאי שאי"ז מועיל בדבר שצריך בעלות וכג' ד' מינים ביום הראשון של חג שבזה מפורש (סוכה מב ב) שהתקינו שיאמרו 'כל מי שמגיע לולבי בידו הרי הוא לו במתנה'.
אבל אפי' בסתם יל"ע האם גם לאורך ימים ושנים ניתן להסתמך ע"כ או שזה רק דרך ארעי?
ומה הדין היכי דמכלייא קרנא?
(אם אני זוכר היה ע"ז ממש לאחרונה בעלון הלכה ומעשה התלוי על לוחות המודעות שבריכוזי הציבור החרדי בא"י, וכדרכם הביאו שם מדברי פוסקי דורנו.
לצערי בזמנו לא עיינתי בזה וכעת איני מוצא שריד ופליט מאותו עלון.
באתר כאן מצאתי עלון זה רק מפרשת חיי שרה וכנראה שהיה זה בא' השבועות הקודמים)