ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה בזמננו

[ברזילי]

הנה ידוע שכבר מזמן הראשונים נהגו להקל בנתינת המתנות בחו"ל.אמנם בא"י יש עדויות רבות על קיום המצוה, או בנתינה ממש או עכ"פ בקנית המתנות מן הכהן מדבר מועט. ובדור האחרון הנהיג הגרש"ס לקנות המתנות מכהן קבוע (מדין מכירי כהונה), ולהתפשר עמו אחת לחודש כנגד שווי המתנות.

כיצד נוהגות בזה המשחטות בזמננו (בארץ ובחו"ל)? הרב יעקב אפשטיין פרסם לפני כמה שנים בקובץ אמונת עתיך שרוב המשחטות אינן נותנות המתנות, אפילו לא בדרך התפשרות.

(מצאתי בשו"ת משנ"ה יג, קח שכתב כמה טעמים להקל בזה"ז, עיי"ש ויש לדון בדבריו)

[צולניק]

מה בין זרוע לחיים וקיבה למעשר ראשון שלא מחוייבים ליתנו משם דהממע"ה.

[שטייגעניסט]

אני מכיר צדיק אחד שמפני כך מחמיר ולא אוכל לשון של בהמה

[בברכה המשולשת]

יעויין בהרחבה בספר דיני נתינת הזרוע הלחיים והקיבה לכהן עם הוספות וליקוטי פסקים משפט הכנים, ברוקלין, איגוד הכהנים, מהדורה רביעית תשע"ד

[מה שנכון נכון]

ע"ע תשובות והנהגות ג שמו.

[עושה חדשות]

ובדרך אגב.
ז"ל הראבי"ה סי' אלף קכה (הו"ד במרדכי חולין תשלז) -

ששאלתם על הזרוע והלחיים והקיבה למה לא נהגו ליתנם לכהן ... מכל מקום נ"ל דהקונים מלפנים כלפי הראש מן הגוים, והראש של הישראל וגם הזרוע, שפטור. כיון שניהוג הוא שאם תמצא טריפה שמניחה לגוי, אימת מיחייב בשעת זביחה, וההיא שעתא לאו ברירה דתיהוי דידיה, אף על גב דרוב [בהמות] כשירות הן, דקיימא לן כשמואל דאמר בריש פירק' המוכר פירות (ב"ב צב ב) כי אזלינן בתר רובא הני מילי לעניין איסורא אבל לעניין ממונא המוציא מחבירו עליו הראיה, והא לאו איסור טבלים הוא דלית הילכתא כר' יוחנן. ותו דטרפות דריאה שכיחא, וטריפה פטרוה מן המתנות כדאמרינן בגמרא דפרק ראשית הגז (קלו א). ואף על גב דאמר רב הונא (קלג ב) שותף עם הגוי או עם הכהן בראש פטור מן הלחי וחייב בזרוע ובקיבה והשותף עמהם ביד פטור מן הזרוע וחייב בלחי וקיבה והשותף בבני מעיים חייב בלחי וזרוע ופטור מן הקיבה, הכא כיון דלאו ברירה בשעת זביחה דליהוי ליה בבהמה כלל שותפות, פטור

והדברים מחודשים וצ"ב. האם "מדברים" על זה?

[עזריאל ברגר]

מה בין זרוע לחיים וקיבה למעשר ראשון שלא מחוייבים ליתנו משם דהממע"ה.

ערבך ערבא צריך (והמקילים במעשר ראשון - מסתמא מקילים גם במעשר עני ואכמ"ל)
ועוד, שאם אנו מברכים על פדיון הבן - זה אומר שאנחנו מחזיקים את הכהנים כוודאי כהנים ולא אומרים המע"ה (שהרי גם בפדיון הבן ישנו דין המע"ה)!

[זרע הארץ]

בהקשר זה. עונג לספר מה שהיה כד נח נפשיה דהמהרש'ם ז''ל, והעלה מהר''ם שפירא נושא זה, לעניו יוהרא, והמהרש''ם מלמל 'דרכי משה בהלכות תפלין', כמדו', והסובבים חשבו כי הוא אגב חולשתו, אך המהרש''ם התעקש עמם שיפתחו את הספר ואכן כ נמצא בו.

[בקרו טלה]

בהקשר זה. עונג לספר מה שהיה כד נח נפשיה דהמהרש'ם ז''ל, והעלה מהר''ם שפירא נושא זה, לעניו יוהרא, והמהרש''ם מלמל 'דרכי משה בהלכות תפלין', כמדו', והסובבים חשבו כי הוא אגב חולשתו, אך המהרש''ם התעקש עמם שיפתחו את הספר ואכן כ נמצא בו.

בוודאי כוונתך להלכות מזוזה
דרכי משה יורה דעה סימן רפו
כתב מהרי"ל בתשובה על ששאלו אותו אי מיחזי כיוהרא מאן דמרבה במזוזות בביתו כיון שנתפשט המנהג דרוב העולם סומכים על מזוזה אחת בפתח בתיהם. והשיב מי יתן והיה זה לבבם להסיר המכשול הזה שעוברים אדאורייתא ואדרבנן ולא נודע מאין הרגלם שממעטין במזוזות כל כך במדינות הללו וכו', ומשום יוהרא ליתא. וכן כתב מוהר"ם דאין יוהרא מי שנותן מתנות כהונה אף על פי שהמנהג שלא ליתן.

[סתם יהודי]

מה בין זרוע לחיים וקיבה למעשר ראשון שלא מחוייבים ליתנו משם דהממע"ה.

כהנים שאני. דהא גם בימינו יש כהנים מיוחסים (כלומר בעלי מגילת יוחסין) - אבל לא מצינו בימינו לויים מיוחסים (מהטעם המבואר להלן). וגם כהנים שאינם מיוחסים, נהגו סילסול בעצמם לטרוח לברר - את כהונתם - או לפחות את חזקת כהונתם, מה שאין כן הלויים.

והא דנהגו הכהנים לטרוח יותר בבירור כהונתם, ה"ט כדי שלא יצטרכו להחמיר לחינם באותן חומרות-הכהונה שנוהגות גם בימינו מדאורייתא - כגון לגבי טומאת-מת וגרושה וחללה וגיורת וכד', וגם כדי שיוכלו לברך אשר קדשנו בקדושתו של אהרן - מבלי לחוש לברכה לבטלה (ואמנם קי"ל דסוקלין על החזקות וק"ו דמברכין על החזקות אבל בגלל חומר איסור ברכה לבטלה הם טורחים יותר לברר את כהונתם).

אבל ללווים אין סיבה לנהוג סילסול בעצמם לברר את היותם לויים - שהרי בימינו אין לזה נ"מ מדאורייתא (ואפילו לא מדרבנן) - לעניין איסורים/היתרים או חיובים/פטורים בדיני או"ח או יו"ד או אה"ע (לאפוקי דיני ממונות), ולכן לגבי דיני ממונות - כגון לגבי שאלת זכותם הממונית לקבל מעשר ראשון ולגבי שאלת היפטרותם הממונית מפדיון הבן - קיימא לן דהממע"ה (ואמנם: דיני מעשר ראשון ופדיון הבן - מובאים בחלק יו"ד, אבל זה רק סיווג טכני - כי מבחינה מהותית אלו עניינים ממוניים של חו"מ. וה"ה לעוד כמה עניינים, שמובאים ביו"ד אע"פ שבמהותם הם עניינים ממוניים גרידא, כגון דיני פדיון פטר חמור ודיני נתינת הזרוע והלחיים והקיבה).

[עזריאל ברגר]

מה בין זרוע לחיים וקיבה למעשר ראשון שלא מחוייבים ליתנו משם דהממע"ה.

כהנים שאני. דהא גם בימינו יש כהנים מיוחסים (כלומר בעלי מגילת יוחסין) - אבל לא מצינו בימינו לויים מיוחסים (מהטעם המבואר להלן). וגם כהנים שאינם מיוחסים, נהגו סילסול בעצמם לטרוח לברר - את כהונתם - או לפחות את חזקת כהונתם, מה שאין כן הלויים.

והא דנהגו הכהנים לטרוח יותר בבירור כהונתם, ה"ט כדי שלא יצטרכו להחמיר לחינם באותן חומרות-הכהונה שנוהגות גם בימינו מדאורייתא - כגון לגבי טומאת-מת וגרושה וחללה וגיורת וכד', וגם כדי שיוכלו לברך אשר קדשנו בקדושתו של אהרן - מבלי לחוש לברכה לבטלה (ואמנם קי"ל דסוקלין על החזקות וק"ו דמברכין על החזקות אבל בגלל חומר איסור ברכה לבטלה הם טורחים יותר לברר את כהונתם).

אבל ללווים אין סיבה לנהוג סילסול בעצמם לברר את היותם לויים - שהרי בימינו אין לזה נ"מ מדאורייתא (ואפילו לא מדרבנן) - לעניין איסורים/היתרים או חיובים/פטורים בדיני או"ח או יו"ד או אה"ע (לאפוקי דיני ממונות), ולכן לגבי דיני ממונות - כגון לגבי שאלת זכותם הממונית לקבל מעשר ראשון ולגבי שאלת היפטרותם הממונית מפדיון הבן - קיימא לן דהממע"ה (ואמנם: דיני מעשר ראשון ופדיון הבן - מובאים בחלק יו"ד, אבל זה רק סיווג טכני - כי מבחינה מהותית אלו עניינים ממוניים של חו"מ. וה"ה לעוד כמה עניינים, שמובאים ביו"ד אע"פ שבמהותם הם עניינים ממוניים גרידא, כגון דיני פדיון פטר חמור ודיני נתינת הזרוע והלחיים והקיבה).

מי שחושש ליחוסם של הלוויים - שייתן את המעשר ראשון שלו לכהנים, כדי לקיים מצוות נתינה!!!

[עושה חדשות]

ערוה"ש יו"ד סו"ס סא -

...וכך נוהגים כל העולם ומ"מ מי שרוצה ליתן יכול ליתן ולא מיחזי כיוהרא ויש מחסידים ואנשי מעשה שמהדרים לקיים מצוה זו גם בח"ל [כרו"פ] וגם אני ראיתי בימו ילדותי לגדול אחד שקודם הרגל היה קונה דקה ושחטה ונתן המתנות לכהן ואני לוי ואין ביכולתי לקיימה ואשרי אנוש יעשה זאת

[עושה חדשות]

נתעוררתי לדון, דאמנם יש כמה טעמים להקל כי הכהנים אינם מיוחסים והמע"ה, אבל מ"מ י"ל דאם הגיע ליד כהן זלו"ק אולי יהיה לו דין לאכול את זה כראוי "למשחה" צלי בחרדל וכו' כמבו' בחולין קלב: ושו"ע סי' סא סי"ב, או שמא י"ל דכיון דלא בא לידו באופן של קיום מצוות מתנו"כ אלא בקנייה בתשלום, לא נאמר בזה דין למשחה.
וצ"ע.

[עושה חדשות]

יחוסי תנאים ואמוראים ערך רב טבלא -

...והילכך אני תמיה על מה סמכו בזמן הזה שלא ליתן לכהנים מתנות ושמעתי כי לפני הרג רב שהיה בשנת ת'נ'ו'ת' נהגו במגנצא ליתן ויש שהיו להן מכרי כהונה והיו נותנין להם דבר קצוב כדי לפוטרן מן המתנות לכל השנה...

לא הבנתי, מה השתנה אחרי שנת תתנ"ו, האם זה כעין מנהגים שהתבטלו אחרי השואה וכד', או סיבה אחרת?

[עושה חדשות]

ובדרך אגב.
ז"ל הראבי"ה סי' אלף קכה (הו"ד במרדכי חולין תשלז) -

ששאלתם על הזרוע והלחיים והקיבה למה לא נהגו ליתנם לכהן ... מכל מקום נ"ל דהקונים מלפנים כלפי הראש מן הגוים, והראש של הישראל וגם הזרוע, שפטור. כיון שניהוג הוא שאם תמצא טריפה שמניחה לגוי, אימת מיחייב בשעת זביחה, וההיא שעתא לאו ברירה דתיהוי דידיה, אף על גב דרוב [בהמות] כשירות הן, דקיימא לן כשמואל דאמר בריש פירק' המוכר פירות (ב"ב צב ב) כי אזלינן בתר רובא הני מילי לעניין איסורא אבל לעניין ממונא המוציא מחבירו עליו הראיה, והא לאו איסור טבלים הוא דלית הילכתא כר' יוחנן. ותו דטרפות דריאה שכיחא, וטריפה פטרוה מן המתנות כדאמרינן בגמרא דפרק ראשית הגז (קלו א). ואף על גב דאמר רב הונא (קלג ב) שותף עם הגוי או עם הכהן בראש פטור מן הלחי וחייב בזרוע ובקיבה והשותף עמהם ביד פטור מן הזרוע וחייב בלחי וקיבה והשותף בבני מעיים חייב בלחי וזרוע ופטור מן הקיבה, הכא כיון דלאו ברירה בשעת זביחה דליהוי ליה בבהמה כלל שותפות, פטור

והדברים מחודשים וצ"ב. האם "מדברים" על זה?

אכן "מדובר" בזה.
חתם סופר מסכת חולין דף קלג עמוד ב -

אלמא בתר חיובא אזלינן וכו' כ' המרדכי ישראל השוחט אצל גוי שאם ימצא טרפה יהיו של גוי ונמצאת כשרה מ"מ פטור ממתנות כיון דבשעת זביחה לא ברירא שתהיו כשרה כלומר ועיקר חיובא בשעת זביחה אף על גב דאח"כ הוברר למפרע שהיתה כשרה מ"מ איתא בספרי ומייתי לי' בפר"ח דבעינן הוברר בשעת זביחה וה"ל כמו בכור ומעשר בהמה דלא אמרינן ברירה דכתיב צאנך דומיא דבנך שהוברר בשעת לידה ה"נ דכוותי' וכן בתרומה פ' כל הגט הוה ס"ט כל שאין ראשית ניכר בשעת הפרשה לא אמרינן ברירה למפרע ועיין ביש"ש פ"ה דב"ק בדיני ברירה בפרק שני של דיני ברירה סי' ך' ונוראת על דברי ש"ך ס"ק ט"ו והמעיין דאין כאן ענין לברירה ולא נחית מרדכי לדיני ברירה כלל: [מהדו"ק]
אך מ"ש מרדכי אף על גב דרוב בהמות כשרות פי' והוה כברור בשעת זביחה דהרי מן התורה מותר לאכול ממנה בלא בדיקה כלל ואנו אוכלין מחלבה ומגבינות שנעשה ממנה ועל זה תי' אין הולכין בממון אחר הרוב עוררני בני הרבני מה' אברהם שמואל בנימין ני' דזה אינו מוסכם דכיון שאין תחלת דין זה לענין ממון וכבר החלטנו שהיא מרוב ואכלנו מחלבה לא שייך אין הולכין בממון אחר הרוב והוה שפיר כמבורר בשעת זביחה וסברא זו כ' תוס' בכורות כ' ע"א ד"ה ורבי יהושע וכו' וכ"כ מורי בהפלאה ספ"ק דכתובות ע"ש וצ"ע. ויש לדחוק דהכי קאמר כיון שעכ"פ חזינן בעלמא אין הולכין בממון אחר הרוב ש"מ דרוב לאו בירור גמור הוא א"כ תו לא מיקרי מבורר משעת שחיטה וקרא כתיב מאת זובחי הזבח שיהיו מבורר בשעת זביחה כבספרי הנ"ל: [מהדו"ק]

ולגבי עצם הנידון של מתנו"כ בזמה"ז בארץ ישראל, ראוי לעיין בבית הלל סי' שלא, שלג, ובר"י קורקוס רפ"י מהל' ביכורים.

[יהודי מהשומרון]

חלק גדול מהמשיבים כאן מחברים בין נתינת זלו"ק בחו"ל שיש מהראשונים שהקלו בה, (אם כי גם בה דעת רוב הראשונים כמפורש בגמרא להחמיר) ובין נתינה בארץ שהיא מוסכמת על כל הראשונים.

[בברכה המשולשת]

חלק גדול מהמשיבים כאן מחברים בין נתינת זלו"ק בחו"ל שיש מהראשונים שהקלו בה, (אם כי גם בה דעת רוב הראשונים כמפורש בגמרא להחמיר) ובין נתינה בארץ שהיא מוסכמת על כל הראשונים.

החזו"א גם חיבר את הדברים