יום ירושלים

[ר' גרונם יקום פורקן]

מלבד המצו"ב יש להעיר שבניגוד לשאר החגים הלאומיים, את יום ירושלים קבעה מועצת הרבנות הראשית. הממשלה והכנסת הצטרפו מאוחר יותר. וידוע על יחס מתון יותר ליום זה מצד החרדים.
ועי' כאן: viewtopic.php?p=38658#p38658

[ר' גרונם יקום פורקן]

עי' עוד בשו"ת בית מרדכי ח"א סי' לג (http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?155279&&page=68) בתו"ד: "הפלא של הנצחון בימים האחרונים של חודש אייר של שנת תשכ"ז במלחמתו של עם ישראל בארץ ישראל על קיומו ועל קיום מדינת ישראל היה בארץ ישראל. ועל נס שבארץ ישראל אין חולקין שצריך לומר הלל (ע' מגילה יד, א). והנס של נצחון מלחמת ששת הימים היה כפול: משעבוד לגאולה וממות לחיים, ובזה לית מאן דפליג שצריך לומר הלל בברכה בשם ומלכות. ע' בשו"ת חיים שאל של הרחיד"א ח"ב, סימן יא (בינתיים נקבע ע"י מועצת הרבנות הראשית לישראל יום כ"ח אייר, יום שיחרורה של ירושלים ומקום המקדש והר הבית, ליום ירושלים, ליום תפילה והודיה באמירת הלל בברכה בשם ומלכות)".

וכמובן שו"ת מנחת יצחק חלק עשירי סימן עשירי בארוכה, ומביא בסופו: נ. ב. ושוב נדפס באחד מכ"ע היוצאים באר"י (מיום ועש"ק בחקתי כ"ו אייר תשכ"ח מ"א לעומר) בזה"ל: לשאלת רבים, הננו מוסרים שמרן הגאון ר' יעקב קניבסקי (שליט"א) זצ"ל נשאל על דבר שמציעים לומר הלל בברכה ביום כ"ח אייר ולבטל בו דיני ספירה, והשיב בזה"ל: "שזהו איסור חמור ונורא של ברכה לבטלה ושל עקירת יסודות בדיני תורה"ק ר"ל".

[אוצר החכמה]

התקשיתי לדעתם למה אין אנו אומרים הלל על נס ההצלה מסנחריב. (ואע"פ שחזקיה לא אמר שירה למה לא תיקנו חכמים לאמרו). וכמדומני שהנצ"ב בהעמק שאלה שואל את זה על החתם סופר באופן קצת שונה.

ואולי יגידו שסנחריב רק הגלה את האומות ולא היה ממיתה לחיים וצ"ע. והיו עוד ישועות המוזכרות במקרא ולמה לא אמרינן הלל עלייהו.

[דראל]

.

[מעיין]

קונטרס רחב על הגאולה ועל התמורה להאדמו"ר מסאטמאר, נכתב לאחר מלחמת ששת הימים, ובו מבואר חובת הרגש נפש היהודי לאור המצב שנוצר אז [בשנת תשכ"ז] מחדש
ובו מבואר דעת תורה בענין ההודאה, וענין הנסים, וענין תעמולת העתונים וכו' וכו'
----
ספר "עת נסיון" מהרב ירחמיאל ישראל יצחק דומב שליט"א - ספר מומלץ מאוד

[אדג]

אם יורשה לי הקטן באלפי ישראל, לתקוע ראשי בין ההרים הגדולים, במה שכתב הגאון ז"ל בקונ' הנ"ל, ואף שנשתברו עליו קולמוסין הרבה, מ"מ תשובה מנחת את הדעת לא שמעתי, וחכם אומר על מה שלא שמע - לא שמעתי, והיפוכיהן בגולם.

דקשה לי, שראשית יסודתו וכפי שכותב בריש הקונ' (ע' ו' ואילך באריכות כדרכו ז"ל), הוא שאין לומר בשום פנים ואופן שיהיה נס תשועה והצלה לישראל ע"י מי שאינו שומר תומ"צ, ובטח לא ע"י הכופרים, כמו שמאריך שם בתועבות ירושלים וישראל.

ודבריו מרפסין איגרי לכאו', שכמה ניסים נעשו לישראל בכל הדורות, וחגגו אותם (ואין אני מדבר כל עיקר אי שייכא בהכי חובת תקנת הלל וכדו', כ"א חובת הודאה בלחוד) בשמחה ולדורות, ורווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, אפילו שהוא אחר - ממנו תשועה וממנו הצלה.

ודבר זה פשוט ואין צריך לפנים. ורק ע"ד משל אציין רק את ימי כ"ו וכ"ז שבט שאיתא במגילת תענית דאין לספוד וכו' בהם, ושניהם היה מעשה בידי עכו"ם.

ואפשר עמד ע"ז הג' הנ"ל ז"ל בקונ' זה, אך אין שעת הכושר לעיין בו כל הצורך, ורק בחפזי בקוראי את דברי פתיחתו נוראות נפלאתי.

[ר' גרונם יקום פורקן]

ראשית יסודתו וכפי שכותב בריש הקונ' (ע' ו' ואילך באריכות כדרכו ז"ל), הוא שאין לומר בשום פנים ואופן שיהיה נס תשועה והצלה לישראל ע"י מי שאינו שומר תומ"צ, ובטח לא ע"י הכופרים, כמו שמאריך שם בתועבות ירושלים וישראל.

עיקרא דדינא תמוה בעיני, האם נס תשועה והצלה לישראל נמדדים בכללים, או בתחושת ההצלה שהאדם חש בהצלתו?

[זלמניו]

ספר "עת נסיון" מהרב ירחמיאל ישראל יצחק דומב שליט"א - ספר מומלץ מאוד

וידוע שדעת הרב הנז' היא דעת תורה אמיתית ללא שום פניות חלילה. ומה שנתראיין בעבר בעיתונים של כופרים וחילוינים לא היה אלא מצד להוציא בלעו מפיו וכו'.

[ר' גרונם יקום פורקן]

ואגב, כבר כתב במור וקציעה שנס המחייב בהודאה אינו דווקא שלא כדרך הטבע, אלא בעיקר תשועה לא צפויה אף שהיתה בדרך טבעית.

[אדג]

גם מה שכתב שהנצחון במלח' ששת הימים, היה נצחון בדרך הטבע, הם דברי תימה לכל בר בי רב דחד יומא. ואף שאומר ששילמה הממשלה שוחד לכותבי העיתים, הרי צריכה להיות ממשלת ישראל מן העשירות בעולם לשלם כ"כ הרבה שוחד עבור כ"כ הרבה עיתונים (תחשבו כמה כסף צריך לשלם עבור כותרת ראשית ב'ניו יורק טיימס').

[מעיין]

דברי תימא?
הלא מביא שם גם ממה שכתבו שאר מכתבי עתים מאומה"ע, וסיים שהדברים ידועים ליודעים, ובפרט בימינו אלה התפרסם כבר כמה כתבים גנוזים, מגנוזות מדינות ישראל וארה"ב שמוכח שם וכתוב שם בעליל שלא יראו ולא הי' להם ממה לירא [וכבר ידוע שבעיצומו של המלחמה שח האדמו"ר לפי תומו למקורביו שליוהו שהציונים ינצחו, ועיתונאי א' נתלוה ושמע דבריו של האדמו"ר וביום מחר הי' כותרת בעיתונו אדמו"ר מסאטמאר מנבא על הצלחת המדינה, או משהו מעין זה...]
ומה שהתלוצץ מענין שוחד, הכי רק שוחד ממון הוי שוחד?, וידוע שהישראלים עד היום מטילין כל מיני לחץ וכל מיני שחדות במישרים ובעקיפין על פוליטיקא של ארה"ב, וכל העיתונים בכל העולם כולו נשפעים במדה מה מלחץ זה, ופוק חזי מה הי' בעת ביקר ראש הממשלה באמעריקה, ומה הי' תגובת העיתונים למיניהם...

[אוצר החכמה]

מה שהתלוצץ מענין שוחד, הכי רק שוחד ממון הוי שוחד?, וידוע שהישראלים עד היום מטילין כל מיני לחץ וכל מיני שחדות במישרים ובעקיפין על פוליטיקא של ארה"ב, וכל העיתונים בכל העולם כולו נשפעים במדה מה מלחץ זה, ופוק חזי מה הי' בעת ביקר ראש הממשלה באמעריקה, ומה הי' תגובת העיתונים למיניהם...

זה אכן דבר מפורסם איך שהיהודים שולטים בכל העולם ועיין בספר הפרוטוקולים של זקני ציון שהאריך בזה.

[אראל]

אם יורשה לי הקטן באלפי ישראל, לתקוע ראשי בין ההרים הגדולים, במה שכתב הגאון ז"ל בקונ' הנ"ל, ואף שנשתברו עליו קולמוסין הרבה, מ"מ תשובה מנחת את הדעת לא שמעתי, וחכם אומר על מה שלא שמע - לא שמעתי, והיפוכיהן בגולם.

דקשה לי, שראשית יסודתו וכפי שכותב בריש הקונ' (ע' ו' ואילך באריכות כדרכו ז"ל), הוא שאין לומר בשום פנים ואופן שיהיה נס תשועה והצלה לישראל ע"י מי שאינו שומר תומ"צ, ובטח לא ע"י הכופרים, כמו שמאריך שם בתועבות ירושלים וישראל.

ודבריו מרפסין איגרי לכאו', שכמה ניסים נעשו לישראל בכל הדורות, וחגגו אותם (ואין אני מדבר כל עיקר אי שייכא בהכי חובת תקנת הלל וכדו', כ"א חובת הודאה בלחוד) בשמחה ולדורות, ורווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, אפילו שהוא אחר - ממנו תשועה וממנו הצלה.

ודבר זה פשוט ואין צריך לפנים. ורק ע"ד משל אציין רק את ימי כ"ו וכ"ז שבט שאיתא במגילת תענית דאין לספוד וכו' בהם, ושניהם היה מעשה בידי עכו"ם.

ואפשר עמד ע"ז הג' הנ"ל ז"ל בקונ' זה, אך אין שעת הכושר לעיין בו כל הצורך, ורק בחפזי בקוראי את דברי פתיחתו נוראות נפלאתי.

אתה סותר עצמך מיניה וביה
קודם אתה כותב ׳תשובה מנחת את הדעת לא שמעתי׳ כאילו התעמקת בכל מה שכתב האדמו״ר עברת על בתרי דבריו אדורך און אדורך
ולבסוף אתה כותב ׳ורק בחפזי בקוראי את דברי פתיחתו נוראות נפלאתי׳ כלומר לא החה לך פנאי לעיין בדבריו
ומכותלי דבריך ניכרהשלא עיינת כלל בדבריו של האדמו״ר שעיקר יסודו שהניסים יכולים לבוא מצד הטומאה כמו שכתוב בתורה בפרשת נביא השקר ונתן לך אות ומופת כי מנסה ה׳ אלקיכם אתכם, ובכן כשהניסים באים על ידי כפורים גמורים עוזבי תורה הדורסים על דת תוה״ק בגאוה ובוז בודאי שאלו הניסים לאו ממקום קדוש יהלכון
וכל מה שקשקשת לא נגע ולא פגע שם המדובר שהניסים נעשו ע״י עכו״ם שאינם בני תורה ומצות כלל

הספר עת נסיון של הרב דאמב מוכיח בפרטי פרטיות כל התכנון של הצבא מצד הערביים ומצד המדינה ומוכיח שלא היה שום מעשי ניסים כי אם דרך הטבע חלשים ביד גיבורים וערביים פרימיטיביים ביד צבא משוכלל זה הכל, (אתה יכול להתווכח בזה אם תרצה)

[ר' גרונם יקום פורקן]

ובכן כשהניסים באים על ידי כפורים גמורים עוזבי תורה הדורסים על דת תוה״ק בגאוה ובוז בודאי שאלו הניסים לאו ממקום קדוש יהלכון.

שוב אשאל מה הסברא לומר שנס שנעשה מכח הטומאה, אינו נס.

הספר עת נסיון של הרב דאמב מוכיח בפרטי פרטיות כל התכנון של הצבא מצד הערביים ומצד המדינה ומוכיח שלא היה שום מעשי ניסים כי אם דרך הטבע חלשים ביד גיבורים וערביים פרימיטיביים ביד צבא משוכלל זה הכל (אתה יכול להתווכח בזה אם תרצה)

כבר הבאתי לעיל את דעת המור וקציעה, אבל בר מין דין, האם הרב דומב מתמחה בתורת המלחמה?

[ישראל הר כסף]

נשלח אלי ע"י חבר.

כאשר ידוע לנו מנהג רבבות אלפי ישראל שליט"א שלא לציין את כ"ח באייר המכונה 'יום ירושלים' כלל, וודאי שלא לקבוע בו אמירת הלל, וכך נהגו מימים ימימה ע"פ רבותינו זי"ע, נשאלת שאלתו של הג"ר שריה דבליצקי שליט"א ביתר שאת וביתר עז, מה טעם יש בדבר, והרי אין ספק ואין חולק על כך שנסים גדולים התרחשו וישועה גדולה באת לנו, וממוות בטוח לחיים נצלנו, ובכגון דא לכאורה היה ראוי לגמור את ההלל בשם ובמלכות, ולכל הפחות לומר את ההלל בלא ברכה ולהרבות בשירות ובתשבחות.

ברור שיש מה לדון בפן ההלכתי, וכפי שהאריך בשו"ת מנחת יצחק ח"י סי' י, אך מדבריו של מרן בעל הקהילות יעקב שצוטטו שם בשולי הדברים נמצינו למדים שבנידון זה כרוכים 'עקירת יסודות בדיני תוה"ק ר"ל', מה שמביא אותנו למסקנא כי הנידון כאן אינו הלכתי ביסודו, אף כי ודאי שגם להלכה הפסוקה יש מה לומר בנושא זה, אלא הוא השקפתי – כללי, ואינו מצטמצם לדיניו של הלל ומתי יש לאמרו.

נראה להציע שני היבטים שעלו במחשבה בהקשר לזה.

א. בילקוט שמעוני תהילים רמז קיח איתא: הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, אין לישראל ממה שישלמו להקב"ה אלא הודיה בלבד על כל טובה שהוא עושה להם, וכן הוא אומר אודך ה' כי אנפת בי, ואומר א'לי אתה ואודך א'לקי ארוממך וכו'.

וצ"ב אטו שייך בכלל לשלם להקב"ה על רובי הטובות שהוא עמנו, והרי מה נשיב לו שהכל שלו, ומידו נתנו לו.

ושמעתי לבאר בס"ד, שענין תשלומין בעלמא אינו ענין של תמורה וחליפי החפץ בדווקא, אלא יסודו הוא השלמה, וכמו שמצינו דרשת חז"ל: מכה בהמה ישלמנה – ישלימנה. תפקיד התשלומין הוא להשלים חסרון, בנזיקין את חסרון הנזק, וכן במקח וממכר בא להשלים את חסרון המוכר כתוצאה מהעדר החפץ הנמכר וכל כיוצא בזה.

ומה חסר הוא השי"ת? כבר אמרו אין השם שלם ואין הכסא שלם וגו', כאשר ישנם כאלו שכופרים במציאותו ית' שהכל מידו ומכוחו, ואומרים אין ישועתה לנו, כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה כביכול נחסר מכבודו ית' וגילוי שמו בבריאה. חסרון זה בכבוד שמים וגילויו באה ההודאה להשלים, זהו התשלום על רובי הטובות.

כמדומה ש'יום ירושלים' בצביונו המוכר הוא סתירה במהותו לכל המושג של הודאה והלל. היום הזה הפך למושג ולציון דרך בהאדרת והגדלת שם המדינה ושם צבאה בעולם, כמין ישות עצמאית בעלת כח ועצמה, גם אלו אשר שילמו את מס השפתיים כפורעים חובם לניסי המקום עליהם, לא נמנעו באותה שעה מלחלוק יקר וגדולה למלכות הרשעה, ראשיה שריה ויועציה, אשר אבדה האמונה ונכרתה מפיהם, והזכרת ש"ש שבפיהם לעת מצוא בטלה באלף דברי רהב ושחץ.

מעתה מובן מדוע נפקד מקומם של שלומי אמוני ישראל מחגיגות ההודיה, זאת כאשר מבחינה ציבורית קשה להפריד בסכינא חריפא בין ההלל והודאה להשי"ת על כל הנסים לזקיפת הקומה ותחושת הסיפוק ושכרון החושים מה'עגל' החדש שגדל ומתפתח.

ב. ואף אם באופן פרטי, יש מקום לייחד הלל והודאה ליום זה לזכרון הנסים והנפלאות, הרי שכציבור יצאנו נפסדים מערבוביתם של אלו, ודי במחשבת פיגולים אחת לפסול את הקרבן.

וכבר מצינו כיוצא בזה בחזקיהו המלך שכתת נחש הנחושת וגנז את ספר הרפואות והודו לו, שכן מחמת הקלקלה לעיתים נפסדת גם התקנה, ונשחת הטוב והמועיל מפני גודל האיום שבקיום, ואם שוטה אחד יאבד טובה הרבה, כ"ש ממלכת זדון.

ה' יבדילנו מבין התועים, וילמד בינה תועים, ומלאה הארץ דעה את ה', עד שבות ה' עמו ונחלתו.

[ר' גרונם יקום פורקן]

כאשר ידוע לנו מנהג רבבות אלפי ישראל שליט"א שלא לציין את כ"ח באייר המכונה 'יום ירושלים' כלל, וודאי שלא לקבוע בו אמירת הלל, וכך נהגו מימים ימימה ע"פ רבותינו זי"ע, נשאלת שאלתו של הג"ר שריה דבליצקי שליט"א ביתר שאת וביתר עז, מה טעם יש בדבר, והרי אין ספק ואין חולק על כך שנסים גדולים התרחשו וישועה גדולה באת לנו, וממוות בטוח לחיים נצלנו, ובכגון דא לכאורה היה ראוי לגמור את ההלל בשם ובמלכות, ולכל הפחות לומר את ההלל בלא ברכה ולהרבות בשירות ובתשבחות.

ברור שיש מה לדון בפן ההלכתי, וכפי שהאריך בשו"ת מנחת יצחק ח"י סי' י, אך מדבריו של מרן בעל הקהילות יעקב שצוטטו שם בשולי הדברים נמצינו למדים שבנידון זה כרוכים 'עקירת יסודות בדיני תוה"ק ר"ל', מה שמביא אותנו למסקנא כי הנידון כאן אינו הלכתי ביסודו, אף כי ודאי שגם להלכה הפסוקה יש מה לומר בנושא זה, אלא הוא השקפתי – כללי, ואינו מצטמצם לדיניו של הלל ומתי יש לאמרו.

תיקון טעויות:
דבריו של ר' שריה עומדים לפנינו ואין הם צריכים פירוש. בתחום ההלכתי הוא הכריע הלכה למעשה שיש לומר ההלל בברכה. בתחום ההשקפתי הוא לא שאל מה טעם החרדים אינם אומרים הלל, אלא הוא קבע נחרצות שמדובר באבסורד, כמעט מזעזע, יותר מאשר מצחיק (ציטוט מדויק), הנגרם ע"י אלה שרואים הכל בראי עקום, באופן הפוך ממש (ציטוט מדויק).

[אדג]

אם יורשה לי הקטן באלפי ישראל, לתקוע ראשי בין ההרים הגדולים, במה שכתב הגאון ז"ל בקונ' הנ"ל, ואף שנשתברו עליו קולמוסין הרבה, מ"מ תשובה מנחת את הדעת לא שמעתי, וחכם אומר על מה שלא שמע - לא שמעתי, והיפוכיהן בגולם.

דקשה לי
....
ואפשר עמד ע"ז הג' הנ"ל ז"ל בקונ' זה, אך אין שעת הכושר לעיין בו כל הצורך, ורק בחפזי בקוראי את דברי פתיחתו נוראות נפלאתי.

אתה סותר עצמך מיניה וביה
קודם אתה כותב ׳תשובה מנחת את הדעת לא שמעתי׳ כאילו התעמקת בכל מה שכתב האדמו״ר עברת על בתרי דבריו אדורך און אדורך
ולבסוף אתה כותב ׳ורק בחפזי בקוראי את דברי פתיחתו נוראות נפלאתי׳ כלומר לא החה לך פנאי לעיין בדבריו
ומכותלי דבריך ניכרהשלא עיינת כלל בדבריו של האדמו״ר שעיקר יסודו שהניסים יכולים לבוא מצד הטומאה כמו שכתוב בתורה בפרשת נביא השקר ונתן לך אות ומופת כי מנסה ה׳ אלקיכם אתכם, ובכן כשהניסים באים על ידי כפורים גמורים עוזבי תורה הדורסים על דת תוה״ק בגאוה ובוז בודאי שאלו הניסים לאו ממקום קדוש יהלכון
וכל מה שקשקשת לא נגע ולא פגע שם המדובר שהניסים נעשו ע״י עכו״ם שאינם בני תורה ומצות כלל

הספר עת נסיון של הרב דאמב מוכיח בפרטי פרטיות כל התכנון של הצבא מצד הערביים ומצד המדינה ומוכיח שלא היה שום מעשי ניסים כי אם דרך הטבע חלשים ביד גיבורים וערביים פרימיטיביים ביד צבא משוכלל זה הכל, (אתה יכול להתווכח בזה אם תרצה)

מה אעשה שאני מדייק ומדקדק בדברי, והקורא קורא לפי דרכו, בשטחיות, בחוסר העמקה בסיסי, ובהבנת דבר מתוך שום דבר. מהיכן שמעת מדברי כאילו אני טוען שלמדתי אי פעם ברצינות הראויה את שיטת סאטמר? לא ולא. אני מודה ומתוודה, מעולם לא למדתי בצורה רצינית את כתבי סאטמר בסוגיית הציונות. מה טעם בדבר? כך עלה במחשבה.

עם זאת, לשוחח בנושא ולשמוע 'שמועסן' על זה, שמעתי. מכאן ועד לידע רציני ומתעמק הדרך ארוכה. אבל לבוא ולומר לא שמעתי ישוב על קושיא זו, איני יכול?!

מפני מה אמרת שאין הגויים בני מצוות כל עיקר? וכי לא שמעת מעולם על ז' מצוות בני נח? גוי העובד כו"ם חייב מיתה בדיוק כשם שיהודי שעובד כו"ם חייב. הוא מצווה על כך, נענש על כך, ומקבל שכר על כך! א"כ, לא יתכן לומר (ע"פ דברי הסאטמר רב, כמובן) שתשועת והצלת ישראל יעמדו ממקום הטומאה, רח"ל, ואם ארע נס שכזה - פי' שבא מן הס"מ והקליפות ואין עלינו מצוה להודות לה' על כך (ושוב אני מדגיש, איני נכנס ואיני מערב את פרשיית אמירת הלל ובברכה על כך. פשוט לומר 'תודה ה' שהצלת אותנו מיד הערבים הרשעים, ונתת לנו את האפשרות לעובדך מתוך מנוחת הדעת, התיישבות הנפש ובטחון הגוף בארצך הקדושה', פשוט לא יותר מזה).

אני אביא דוגמא: מה יעשה אדם שנסע לשחות בים, והחל לטבוע רח"ל, קפץ המציל שאינו שומר תומ"צ כל עיקר, אוכל חזיר לתאבון ולהכעיס, מחלל שבת בפרהסיא, עוע"ז ומחלל שם שמים ברבים, והצילו. היודה לה' בקהל, בסוד ישרים ועדה, באמירת הגומל? או שמא לא? תשאל רב, אראל, מעניין לשמוע תשובה.

ומכאן אני מגיע לנקודה אחרת:

נשלח אלי ע"י חבר.

כאשר ידוע לנו מנהג רבבות אלפי ישראל שליט"א שלא לציין את כ"ח באייר המכונה 'יום ירושלים' כלל, וודאי שלא לקבוע בו אמירת הלל, וכך נהגו מימים ימימה ע"פ רבותינו זי"ע, נשאלת שאלתו של הג"ר שריה דבליצקי שליט"א ביתר שאת וביתר עז, מה טעם יש בדבר, והרי אין ספק ואין חולק על כך שנסים גדולים התרחשו וישועה גדולה באת לנו, וממוות בטוח לחיים נצלנו, ובכגון דא לכאורה היה ראוי לגמור את ההלל בשם ובמלכות, ולכל הפחות לומר את ההלל בלא ברכה ולהרבות בשירות ובתשבחות.

ברור שיש מה לדון בפן ההלכתי, וכפי שהאריך בשו"ת מנחת יצחק ח"י סי' י, אך מדבריו של מרן בעל הקהילות יעקב שצוטטו שם בשולי הדברים נמצינו למדים שבנידון זה כרוכים 'עקירת יסודות בדיני תוה"ק ר"ל', מה שמביא אותנו למסקנא כי הנידון כאן אינו הלכתי ביסודו, אף כי ודאי שגם להלכה הפסוקה יש מה לומר בנושא זה, אלא הוא השקפתי – כללי, ואינו מצטמצם לדיניו של הלל ומתי יש לאמרו.

נראה להציע שני היבטים שעלו במחשבה בהקשר לזה.

א. בילקוט שמעוני תהילים רמז קיח איתא: הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, אין לישראל ממה שישלמו להקב"ה אלא הודיה בלבד על כל טובה שהוא עושה להם, וכן הוא אומר אודך ה' כי אנפת בי, ואומר א'לי אתה ואודך א'לקי ארוממך וכו'.

וצ"ב אטו שייך בכלל לשלם להקב"ה על רובי הטובות שהוא עמנו, והרי מה נשיב לו שהכל שלו, ומידו נתנו לו.

ושמעתי לבאר בס"ד, שענין תשלומין בעלמא אינו ענין של תמורה וחליפי החפץ בדווקא, אלא יסודו הוא השלמה, וכמו שמצינו דרשת חז"ל: מכה בהמה ישלמנה – ישלימנה. תפקיד התשלומין הוא להשלים חסרון, בנזיקין את חסרון הנזק, וכן במקח וממכר בא להשלים את חסרון המוכר כתוצאה מהעדר החפץ הנמכר וכל כיוצא בזה.

ומה חסר הוא השי"ת? כבר אמרו אין השם שלם ואין הכסא שלם וגו', כאשר ישנם כאלו שכופרים במציאותו ית' שהכל מידו ומכוחו, ואומרים אין ישועתה לנו, כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה כביכול נחסר מכבודו ית' וגילוי שמו בבריאה. חסרון זה בכבוד שמים וגילויו באה ההודאה להשלים, זהו התשלום על רובי הטובות.

כמדומה ש'יום ירושלים' בצביונו המוכר הוא סתירה במהותו לכל המושג של הודאה והלל. היום הזה הפך למושג ולציון דרך בהאדרת והגדלת שם המדינה ושם צבאה בעולם, כמין ישות עצמאית בעלת כח ועצמה, גם אלו אשר שילמו את מס השפתיים כפורעים חובם לניסי המקום עליהם, לא נמנעו באותה שעה מלחלוק יקר וגדולה למלכות הרשעה, ראשיה שריה ויועציה, אשר אבדה האמונה ונכרתה מפיהם, והזכרת ש"ש שבפיהם לעת מצוא בטלה באלף דברי רהב ושחץ.

מעתה מובן מדוע נפקד מקומם של שלומי אמוני ישראל מחגיגות ההודיה, זאת כאשר מבחינה ציבורית קשה להפריד בסכינא חריפא בין ההלל והודאה להשי"ת על כל הנסים לזקיפת הקומה ותחושת הסיפוק ושכרון החושים מה'עגל' החדש שגדל ומתפתח.

ב. ואף אם באופן פרטי, יש מקום לייחד הלל והודאה ליום זה לזכרון הנסים והנפלאות, הרי שכציבור יצאנו נפסדים מערבוביתם של אלו, ודי במחשבת פיגולים אחת לפסול את הקרבן.

וכבר מצינו כיוצא בזה בחזקיהו המלך שכתת נחש הנחושת וגנז את ספר הרפואות והודו לו, שכן מחמת הקלקלה לעיתים נפסדת גם התקנה, ונשחת הטוב והמועיל מפני גודל האיום שבקיום, ואם שוטה אחד יאבד טובה הרבה, כ"ש ממלכת זדון.

ה' יבדילנו מבין התועים, וילמד בינה תועים, ומלאה הארץ דעה את ה', עד שבות ה' עמו ונחלתו.

ב' התשובות, הינם אכן תשובות המיוסדות על דברי רז"ל וכו' אבל אינם דברי הלכה!!!
לא מדובר פה בישוב אגדתא במסכת חגיגה, או ביאור בדברי המהר"ל, זוהי הלכה! צריך להבדיל ביניהם, וכמלא שמים מארץ וכרחוק מזרח ממערב. לא קרב זה אל זה ולא דמי. הלכה ואגדה - שני תורות הם, והמערבבם הרי הוא מקצץ בנטיעות רח"ל.

בעיה דומה נמצאת, ראו זה פלא, בצד השני של המתרס, בקרב הציבור הלאומי שמרבה לצטט את דברי הירושלמי והמדרש "כך היא גאולתן של ישראל קימעא קימעא" ועוד מדרשים רבים כגון דא. ואלו ואלו דברי אלוקים חיים, אמת, אך דברי ב"ש במקם ב"ה אינה משנה, ולאחר שפסק הרמב"ם ע"פ דברי הבבלי, שגאולתן של ישראל ע"י משיח תהא, איש בשר ודם, מבית דוד העוסק בתורה ומצוות והכף את ישראל לשמור את התומ"צ ומחזק את בדקי היהדות, והוא ורק הוא חזקתו משיח, הרי האומר אחרת הרי הוא כדברי ר' הלל בסנהדרין פ' חלק שאמר "אין משיח לישראל", רח"ל. ושרא ליה מריה.