די לבזבוז!

[לייטנר]

בנערותנו שאלנו את אחד מגדולי הדור, מדוע אינו מצטרף לקריאה של כמה רבנים וראשי ישיבה לצמצם את הוצאות החתונה.
הרב ענה שיש עוד הרבה דברים שאיננו מבינים. אינני זוכר מה עוד הוא אמר, אך זכורני שהדגיש שיש גם לקחת בחשבון שההורים רוצים (ומוכנים לשלם על כך) חתונה מכובדת.

[אש משמים]

לא כ"כ הבנתי מה הלחץ שכולם יהיו אותו הדבר בכל דבר???
כל אחד צריך לעשות את השמחות שלו כפי יכולתו ורצונו ומי שאינו רוצה או יכול יעשה אחרת.
איזה דבר זה להכריח את כולם לעשות שמחות עלובות??
אפשר לדבר ולחנך על כך שלא יאה לבזבז כ"כ הרבה או שאין זה חכם וכו' אך כל אחד ינהג לפי דעתו כמו בכל שאר חלקי החיים (סוג האוטו שקונה לעצמו או הדירה הרהיטים הגינון וכו' וכו').

[עתניאל בן קנז]

ציטוט מפורום אחר

הלל קופרמן סיפר פעם, שהיו באים אליו ברסלבים לקחת הלוואה מהגמ"ח, כדי לנסוע לר"ה לאומן, והוא ידע שהם מחזירים את זה במשך כל השנה מהאוכל של הילדים שלהם.
הוא לא ידע אם מותר לו להלוות להם בצורה הזו, אז הוא הלך לשאול את רבו, ר' שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל.
ר' שלמה זלמן הביט בו, ואמר לו בחריפות; מה כבר יש להם בחיים שנותן להם נחת רוח? רק לנסוע לר' נחמן לר"ה, גם את זה אתה רוצה לקחת להם?
הודה לו ויצא.
ביציאתו, קרא לו ר' שלמה זלמן שוב, ואמר לו; הלל, אתה יודע, אף פעם לא באת לשאול אותי אם מותר לך להלוות כסף לאברך שאין לו מה לאכול, כדי לקנות דירה לבת שלו. אתה חושב שזו עבירה פחות גדולה מלנסוע לאומן?

[בן מיכאל]

הכתבה מהתוספת של סוכות.

[ההוא גברא]

ההגיון אינו מובן. אם הבת היתה באה בעצמה לקחת הלוואה כדי לקנות דירה - היתה אמורה לקבל בלי ספק. וכן החתן. אם האבא לא יקח הם יצטרכו לקחת. לעומת זאת, אותו חסיד יהיה אנוס ולא יסע ודיו.

[עזריאל ברגר]

ההגיון אינו מובן. אם הבת היתה באה בעצמה לקחת הלוואה כדי לקנות דירה - היתה אמורה לקבל בלי ספק. וכן החתן. אם האבא לא יקח הם יצטרכו לקחת. לעומת זאת, אותו חסיד יהיה אנוס ולא יסע ודיו.

למה הם צריכים לקנות דירה?!
בהלכות מתנות עניים כותב הרמב"ם ששוכרים דירה לחתן העומד להינשא!

[ההוא גברא]

רוב הזוגות הצעירים בארץ, מכל החוגים והציבורים, מעדיפים לקנות דירה ולשלם משכנתא במשך שנים מאשר לשכור דירה ולשלם דמי שכירות כל חודש.

[עזריאל ברגר]

רוב הזוגות הצעירים בארץ, מכל החוגים והציבורים, מעדיפים לקנות דירה ולשלם משכנתא במשך שנים מאשר לשכור דירה ולשלם דמי שכירות כל חודש.

א. מעדיפים - אבל מקופת צדקה לא חייבים לתת לך כל מה שאתה מעדיף.
ב. רוב האנשים החכמים שחושבים עם הגיון בריא מעדיפים לשלם על דירה אחת (הדירה של עצמם) ולא על חמש דירות (עשר חצאי דירות לעשרה ילדים וכיו"ב). ואולי אפילו יותר משתלם כלכלית לשלם שכירות כל ימיך מאשר לקנות חמש דירות...

[ההוא גברא]

א. גם אתה מודה שזה משתלם יותר לשלם על משכנתא מאשר לשלם על שכירות, וממילא זה יחסוך כסף גם לציבור..
ב. כן, אבל סוף סוף מה לי מלווה לשווער מה לי מלווה לחתן?
(אם אתה טוען שאם יארגנו איסור הלוואות זה יועיל לחסוך הרבה התקפי לב - וודאי. אבל כל זמן שלא ארגנו איסור - הוא כבר התחייב, ועכשו ינסה לחפש גמ"ח אחר).

[בברכה המשולשת]

א. גם אתה מודה שזה משתלם יותר לשלם על משכנתא מאשר לשלם על שכירות, וממילא זה יחסוך כסף גם לציבור..
ב. כן, אבל סוף סוף מה לי מלווה לשווער מה לי מלווה לחתן?
(אם אתה טוען שאם יארגנו איסור הלוואות זה יועיל לחסוך הרבה התקפי לב - וודאי. אבל כל זמן שלא ארגנו איסור - הוא כבר התחייב, ועכשו ינסה לחפש גמ"ח אחר).

מצ"ב מש"כ בזה בס"ד בספרי

[עזריאל ברגר]

א. גם אתה מודה שזה משתלם יותר לשלם על משכנתא מאשר לשלם על שכירות, וממילא זה יחסוך כסף גם לציבור..
ב. כן, אבל סוף סוף מה לי מלווה לשווער מה לי מלווה לחתן?
(אם אתה טוען שאם יארגנו איסור הלוואות זה יועיל לחסוך הרבה התקפי לב - וודאי. אבל כל זמן שלא ארגנו איסור - הוא כבר התחייב, ועכשו ינסה לחפש גמ"ח אחר).

מצ"ב מש"כ בזה בס"ד בספרי

א. אינני מודה. יש אנשי-כלכלה שחולקים על התיאוריה הזאת. ואף את"ל שהם טועים - הציבור לא צריך להשקיע בשבילו, וכפי שכתב ידידינו "בברכה המשולשת" שזה נכנס בגדר "לעשרו". ואם "חלילה וחס" החתן דנן ייאלץ ללמוד אומנות וללכת לעבוד כיוון שאין לו דירה - אז נראה אם הוא ראוי לעשות לו מגבית כדי שיוכל להמשיך ללמוד.
ב. אם היה מדובר על נתינה - אכן מה לי חותן מה לי חתן. אבל הלוואה - עבור החתן זה משהו אולי-הגיוני, ועבור החותן זה קרוב ל"מאבד עצמו לדעת" מבחינה כלכלית, ולפעמים גם גופנית...

[בן מיכאל]

תחילתו של פתרון באופק, מי מצטרף????
הכתבה של השבוע.

[אבישי פרי]

מכירים ציטוטים מגדולי ישראל בנידון?

[מה שנכון נכון]

מכירים ציטוטים מגדולי ישראל בנידון?

בקשוני להשיב:

ספר "לא תתראו" של הרב שלום פרידמן, ישנו באוצר.

[הרואה]

תחילתו של פתרון באופק, מי מצטרף????
הכתבה של השבוע.

האופציה הראשונה נשמעת כמו מיזם עסקי להכנסת זמרים וצלמים חדשים. וידוע מה שהולך באולמות בב"ב שזמר מתחיל חייב לעבוד כמה שנים ראשונות דרך אמרגן שזולל את רוב כספו, ומקבל רק מאות בודדות לערב. אם מארגני הרעיון יתנו לבעלי השמחה לבחור בעצמם את התזמורת והצלמים מתוך הרשימה שלהם, זה יהיה אולי יותר רלוונטי.
האופציה השניה נשמעת מאד טוב על הנייר, רק 2 בעיות: א. נשמע שהרב ה' הנזכר אין לו נסיון רב בעסקים, האמת שקשה לי להאמין שמיזם כזה לא יגרור הרבה עלויות נוספות מעבר למשוער בכתבה, יתכן שזה עדיין יצא זול משמעותית מהאולמות הקלאסיים. ב. הציבור החרדי מאד שמרן בדמיונותיו על אולם בעל עיצוב בסגנון מסויים עם ניגונים מסויימים, אם זה הולך במגזר הכללי זה כלל לא אומר שיש לזה סיכוי בציבור החרדי שכל כלה חולמת מגיל 3 על חתונה בעלת אופי מאד מסוים, ולא תוותר על זה בקלות.

[מה שנכון נכון]

בקשוני להכניס:

ויש מקום להזכיר כאן מליצתו הנחמדה של הגרע"י זצ"ל, ע"ד הגמרא בסוף סוכה "לוקוס לוקוס, עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל"- "לוקסוס לוקסוס, עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל", ודפח"ח.
עמיחי כנרתי

[עתניאל בן קנז]

בקשוני להכניס:

ויש מקום להזכיר כאן מליצתו הנחמדה של הגרע"י זצ"ל, ע"ד הגמרא בסוף סוכה "לוקוס לוקוס, עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל"- "לוקסוס לוקסוס, עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל", ודפח"ח.
עמיחי כנרתי

וכמובן המליצה עתיקה הרבה יותר
יבוא משנ"נ ויציין...


[אין צורך. כמובן חיפוש קצר באוצר 'לוקסוס לוקסוס' יניב תוצאות].

[בקרו טלה]

שו"ת משנה הלכות חלק ו סימן ריט
ובענין הוצאות הגדולות שמוציאין לחתונות ובר מצות ואני בעניי כתבתי קונטרס בשם "לוקסוס לוקסוס עד מתי אתה מכלה ממונם של ישראל" כי בכסף זה היו יכולין לפרנס הזוג הצעיר לאיזה שנים שישבו וילמדו תורה איזה שנים אחר החתונה ולא לזרוק להבעלי מלונות והקעטערערס והשי"ת ישמרינו ויצילינו מדרכים כאלו ויוציאינו מגלות המר בב"א.
דושת"ה המכבדו ומוקירו בלתי מכירו בלב ונפש. מנשה הקטן

[בן מיכאל]

ראו מה עושים בבעלז, מי רוצה לחקות?

[ישראליק]

אתמול התקיימה בעזרת ה' בשעה טובה ולמזל טוב החתונה השביעית בבית מדרש היכל הקודש בוויליאמסבורג, כשנכנס לחופה בנו של מו"ר הרה"ג רבי יואל ראטה שליט"א. ראש ישיבת תפארת התורה ברסלב

החתונה עלה לשני המחותנים מהאירוסין עד החתונה ועד בכלל לא יותר מעשרת אלפים דולר, בלי שום גוזמא!

השתתפתי בהשמחה מהשבת אופרוף וגם לרבות החתונה מהקבלת פנים עד אחר המצוה טאנץ, השמחה היתה בשיא השמחה והחדוה בתכלית הפשטות בלי שום בזבוז.

אם יהי' לי פנאי אחזור לכתוב בפרטיות איפה חסכו מההוצאות.

[ישראליק]

אני מעלה את גליון השבועי של הקהלה ובה חשבון ימי השמחה - מסגירת השידוך עד אחר שבעת ימי המשתה - בפרטיות (באידיש)

גליון היכל הקודש - פ' נשא תשעט.pdf

גליון היכל הקודש - פ' נשא תשעט

(2.65 MiB) הורד 407 פעמים

חתונה בלי חובות

חתונה בעד 7000.JPG (430.37 KiB) נצפה 8215 פעמים

[ישראליק]

כתבה מאתר דרשו:

http://www.dirshu.co.il/לחתן-ילד-בפחות- ... -זה-אפשרי/

לחתן ילד בפחות מאלפיים דולר – זה אפשרי?!
ראש הישיבה והמשפיע הברסלבאי הג"ר יואל ראטה שליט"א חיתן את בנו בכורו בעלות מינימלית | איך הוא עשה זאת?

בימים האחרונים חגג ראש הישיבה והמשפיע הברסלבאי הג"ר יואל ראטה שליט"א את שמחת נישואי בנו בכורו.
עבור רבים מאתנו חתונת ילד נשמעת כמו פרויקט מורכב מאוד, וגם יקר במיוחד, אך במקרה זה הצליח הרב ראטה לסכם את כל הוצאות החתונה בפחות מאלפיים דולר.
איך הוא עשה את זה?
הרב ראטה הנחיל בקרב תלמידי ישיבתו את הרעיון של חתונת הצאצאים בהיכל הישיבה.
בית המדרש משמש כאולם לגברים, חדר האוכל משמש כאולם לנשים לאחר ששופץ ואובזר במראות ותקרה דקורטיבית שמשווה לו מראה של אולם שמחות מכובד מאוד.
הפרחים, כסא הכלה, השולחנות, המפות והכלים, נרכשו על ידי הישיבה זה מכבר לצורך נישואי התלמידים הלומדים בה, והם עומדים הכן לכל חתונה שתבוא בשעה טובה ומוצלחת.
את האוכל מבשלות נשות הקהילה, ובסעודה משתתפים רק בני משפחה מדרגה ראשונה, כשכל שאר האורחים באים לחופה ולאחר מכן שבים לריקודים המתנהלים מהשעה 8:00 ועד השעה 10:00 בערב. מיד לאחר מכן שבים בחורי הישיבה ומסדרים את המקום לצורך המשך הלימודים כסדרם ביום שלמחרת.
כשהגיעה עת שמחת הנישואין של בנו של הרב ראטה, הוא הודיע כי בנו ייתחתן באותה המתכונת, בדיוק כמו תלמידי הישיבה שלו, ואכן עמד בדיבורו, כך שבסופו של דבר כל ההוצאות של ליל החתונה לא עלו על 2,000 דולרים.
בשעה 10:00 החלה שמחת המצווה טאנץ, שנמשכה חצי שעה בלבד ללא גראמר או בדחן, ובשעה 11:00 בלילה כבר היתה הישיבה מסודרת ומוכנה ללימודי יום המחרת.
אולי באמת הגיע הזמן שכולנו נעתיק את הרעיון המוצלח הזה ונחתן את ילדינו בקלות ובלי הוצאות מיותרות?
אולי באמת…

[לפי פשוטו]

אין באמת מה שיפסיק את תופעת דרישת הדירות במגזר הליטאי , יש מספיק בעלי ממון שמוכנים לשלם 800,000 על בחור טוב מישיבה נחשבת
ובחור שיש לו מספיק הצעות טובות אין סיבה שלא ידרוש גם ממון.
ובשאר הדברים הליטאים אינם נצרכים לתקנות הם ממילא עושים הכי פשוט שיש.

[עזריאל ברגר]

איני זוכר אם כתבתי זאת בעבר, אך מה שעולה לי בראש בדיונים כאלו הוא מארז"ל, שמדבר בעד עצמו:

תנו רבנן: בראשונה היתה יציאת המת קשה לקרוביו יותר ממיתתו מפני שהיו מוציאין עליו יציאות מרובות, עד שהיו מניחין אותו ובורחים ממנו. עד שבא רבן גמליאל הזקן ונהג קלות בעצמו והוציאוהו בכלי פשתן ונהגו כולן אחריו בכלי פשתן.

[גם זה יעבור]

https://simchainitiative.org/?team=2

[מראה כהנים]

טור שהופץ:

עידן הקורונה, זכורני שעמדתי בטבור רחוב שלמה המלך בבני ברק, והמתנתי למישהו שהיה אמור לצאת אליי מאחד האולמות. תוך כדי, אני מבחין במשהו שגרם לי להתבלבל בין צחוק לבכי:

לפתח האולם הגיע יהודי, אוזניות תחובות לו בתנוכי אוזניו, והוא באמצע ויכוח לוהט עם מאן דהו מעבר לקו. לפתע הוא קטע את הוויכוח ואמר לבן שיחו: "חכה רגע על הקו, אני נכנס לומר לאיציק מזל טוב...", העביר ל'השתק' ופסע לתוך האולם...

תוך 23 שניות הוא כבר היה בחוץ, אין ספק כי הבחור זריז. הוא שב לשיחה, ושמעתי אותו משיב לבן שיחו: "אני יודע אם זה בן או בת? הוא שלח לי הזמנה, נו, יש לי ברירה?" - אמר הלה, ונעלם מעיניי.

אני מוסיף להמתין, ואז אני רואה את המחותן יוצא, בלוויית מישהו שנראה כמו אביו או חמיו, אל רכב שעל שפת המדרכה, בתוכה יושב יהודי מבוגר שכנראה כבר לא יכול ללכת. הם לוחצים ידיים בחדווה, חיוכים נרחבים מצד לצד, אולם המחותן ממהר - כבר נושפים בעורפו אורחים נוספים, שנכנסו לאולם ולא מצאוהו...

בתווך, קבוצה של בחורים מדושני עונג צועדים להם החוצה, צלחות עמוסות טשולנט וקוגל בידיהם, ומתיישבים על הספסל לארוחת ערב שלא מן המניין. אחר כך הם מציתים סיגריה, ומוסיפים לפטפט על דא ועל הא.

הואיל וחברי התעכב נכנסתי לחפש אחריו, ושוב ראיתי את אותו מחותן אומלל (תיכף תבינו עד כמה), מתווכח וצועק על מלצר או רב המלצרים, העומד לצד הבר שנראה (סלחו לי על הביטוי), כמו דיר: תערובת של כוסות חד פעמיות מעוכות ברוטב טשולנט מיובש, כששעועית פזורה מכל עבר...

- - -

כשחברי יצא, לא יכולתי להתאפק, וברחה מפי השאלה: "תגיד לי, למה בנאדם מוכן לעבור את הסיוט הזה?"

וחברי, כזורה מלח על הפצעים, הוסיף בעוגמה: "ורק לחשוב, שהוא משלם עשרות אלפי שקלים על התענוג, על הזכות העילאית להפוך את היום העליז בחיים - לסיוט מתמשך..."

***

טוב, כמו שני יהודים טובים, התפזרנו בתחושה ש'אין מה לעשות, ככה זה חתונות היום'. כן, כל עם ישראל יוסיף ויוציא עשרות אלפי שקלים שאין לו, יגלגל גמ"חים וישלם ריביות מופקעות, על הזכות להפוך את שמחת חתונת הצאצא לקובץ של רגעים מעוררי חמלה.

ואז, הגיעו חתונות הקורונה, השתתפי באחת מהן, וראיתי מחזה שלא ייאמן: מחותן מאושר. ממש ככה. הוא לא מארח אנשים שין לו חפץ בהם, חברים של השווער שכבר מחוברים לאינפוזיה לא באים לבקר, ואפילו החברים מבית הכנסת - אלו שאינם יודעים את שמו הפרטי, גם לא באו.

בנוסף לכך, בזמן הריקודים, המחותן - הקשיבו ולא תאמינו - פשוט רקד. רקד. על אמת, עיניי ראו ולא זר, מחותן רוקד בחתונת צאצאיו. איש לא משך לו בכתף, לא היה רב מלצרים להתווכח אתו, וכל מי שהיה בריקודים - כנראה כבר אמר מזל טוב קודם, כי הוא קרוב באמת והופיע לחופה או לסעודה.

בקיצור, אני יודע שלא תאמינו לי, אבל תשאלו את כל מי שהשתתף בחתונות כאלו. היו שם מחותנים - בעשרות - שמחים ומאושרים, אבל באמת. לא היו להם דאגות על הראש, גם לא תסריטי אימה על מי שנפגע כי לא הוזמן למעגל הפנימי. הם פשוט רקדו, ושמחו.

ואיפה החבר שלי, שהיה מוסיף בקריצה: "ורק לחשוב, שהמחותנים האלה חסכו עשרות אלפי שקלים, והיום השמח בחייהם - היה באמת שמח!"

***

יצאתי מבולבל. רגע, אז העולם כולו משוגע? לא יכול להיות!

ואז נזכרתי, שלפני כך וכך שנים, התלוויתי לעסקן נודע בדרכו לחתונה שהתקיימה ביום חמישי בערב, באחד ממלונות היוקרה בצפון הרחוק. כפי שהבנתם, מדובר במחותן עשיר, עשיר באמת. הוא הבעלים של אחת הרשתות המצליחות במגזר החרדי, ולכן - כנראה - יש לו אומץ.

החתונה התקיימה בליל ששי, במלון. השתתפו בה בני משפחה קרובים, כאלה שנשארים לשבת שבע ברכות. עוד כמה ידידים ומלקקים הוזמנו לאירוע החתונה בלבד, ואם ספרתי נכון - סעדו בסעודת החתונה אולי חמישים גברים. בהמשך, הגיעו שני אוטובוסים מבני ברק, זה פרק 50 בחורים וזה פרק 50 נערות, שרקדו כשעה וחצי ופינו את הזירה.

לא, לא היה בר, בכלל. בכלל. בכלל. לא הגיעו חברים מהעבר, שכנים מהדירה הקודמת, ידידים של הסבא. לא, כל אלה לא היו. היו 40 קרובים ידידי אמת, ועוד 10 מלחכי פינכה. זה מי שהיה שם.

לאחר חתונת הקורונה בה השתתפתי, החלטתי לאתר את המחותן ההוא, הגביר. לא היה קל להשיג אותו, התחייבתי שאני לא מבקש ממנו ולו פרוטה אחת, רק הסבר מפורט. ואתם יודעים מה הוא אמר לי?

"תגיד לי", כך הגביר, "תגיד לי אני פראייר? אני אחתן באמצע בני ברק, ישלח 1500 הזמנות, וכל הלילה הזה אני ירגיש בכף הקלע בין האורחים השונים??? תגיד לי, אני מחתן ילד או עבריין? למה מגיע לי העונש הזה, למה???"

אבל - הייתי חייב לשאול, "איך התגברת על הפחד? הרי זה מה שכ-ו-ל-ם עושים?"

הוא הצטחק. "כולם עושים, כי אחרת יחשבו שהם מסכנים. אני - איש לא יחשוב שאני מסכן, הרי שילמתי באותו לילה לעוד שלושה חתנים חתונות מבוזבזות כאלה, באולמות וכל הג'יפה הזו. אני יכול להרשות לעצמי חתונה נורמלית!"

***

הבנתם?

אומרים לעשירים יש מזל, זו עוד הוכחה. כולנו - מגלגלי הגמ"חים, החוסכים פרוטה לפרוטה, מבזבזי הירושות על קוגל עבש וטשולנט מתקרר - כולנו חסרי מזל. אנחנו שורפים את היום השמח בחיינו במו ידינו, ועוד משלמים על זה עשרות אלפי שקלים, רק כדי 'להוכיח' שאנחנו לא מסכנים.

אבל העשירים, להם יש מזל. הם לא נדרשים להוכיח. אז הם גם חוסכים את הסיוט, וגם חוסכים את הכסף (או שלא, אבל זה עניין שלהם). ולא יאומן - הם שמחים בנישואי צאצאיהם.

בקיצור, פראיירים לא מתים, הם רק מתחלפים. מי שחושב שאחרי שחתונות הקורונה גילו לנו שגם לשמוח בחתונות צאצאים זו אופציה, כבר לא יהיו כאלה שיתרמו את מזומניהם למשרפות המזומנים הפועלים ללא הפסקה באולמות הגדולים - טועה.

יהיו גם כאלה, כי כאמור, הפראיירים רק מתחלפים, והם ימשיכו להעמיד את הרגעים המרגשים בחייהם על מצע מזומנים עב כרס, ויציתו גפרור בחיוך מעוות, שורפים את הרגעים המאושרים יחד עם הכסף, מעלים הכל על מוקד 'כ-ו-ל-ם מחתנים ככה היום'.

אבל, ובזאת אני בוטח:

שיש כאלה שנפקחו להם העיניים, שהבינו שלשמוח באמת זו אפשרות, ושמחותן רוקד לאורך כל הריקודים בלי להיות מופרע ומבולבל זו דרך נעלית, ושעם כל הכבוד - אני מוכן להעניק להרבה אנשים ארוחת ערב, אבל לא להיות עסוק בכך ברגעים המאושרים בחיי.

ואלה, טוב, הכסף שיחסכו, בין 30,000-50,000 ש"ח, זה כבר הרווח המשני שלהם...

המשך יבא בעז"ה....

הפיצו את הבשורה

אנא עזרו למכריכם שלא יפספסו מידע חשוב, העבירו אליהם את הלינק לשאלון https://forms.gle/VoRw5R2jTaQfXq237

[מראה כהנים]

https://simchainitiative.org/?team=2

תרגום:

הנחיות שמחה שאנו החתומים מתחייבים להן:

לא יתקיימו חגיגות וורט מורחבות.
אנו מגבילים את סעודת החתונה למשפחה וחברים קרובים של חתן-כלה, עם מקסימום 250 מוזמנים, ואחריהם שמחת חתן-כלה לכל החברים המבקשים לשמוח איתנו.

יהי רצון שיוזמה זו תהיה זכות לחולים של כלל ישראל והעולם, ונזכה לגרום לשמחות רבות שיגיעו לשמחה של בניין בית המקדש.

[אבני גזית]

הרוח מתפשטת. הציבור ראה וחש כיצד חתונות מצומצמות זה לא טרגדיה, והלחץ משתחרר. אנשים מוכנים לבדוק רמות נמוכות יותר ולחסוך עשרות אלפים.

להלן שתי טורים שפורסמו היום. בעיתון הדרך ובעיתון משפחה.

[אישצפת]

אם אינני טועה בעל משנה הלכות זצ"ל הוציא קונטרס על ענין זה ובשם יקבנו לוקסוס לוקסוס עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל

[לבי במערב]

https://beta.hebrewbooks.org/reader/rea ... hlts=&ocr=
https://beta.hebrewbooks.org/pagefeed/h ... 00_189.pdf

[אבני גזית]

ועוד טור מעניין מאלתר גרובייס. שווה קריאה. פורסם בכיכר השבת

מכירים את ההודעות האלו שנוחתות בתיבת המייל ומבטיחות: "ההודעה הזו תביא לך 10,000 דולר"? ובכן, גם אם אתם למודי אכזבות, הטור הבא באמת יכול לחסוך לכם מאות אלפי שקלים(!). לא רק לכם, אלא גם לכל האנשים שאתם באמת אוהבים. זה תלוי בכם.

סתם בשביל הרושם, בואו רגע נדבר על יגאל הורביץ. שר האוצר שנבחר להתמודד עם האינפלציה הכלכלית של ישראל בתחילת שנות ה-80. אלו היו שנים נוראות. הכלכלה התרסקה. הכסף הישראלי איבד ערך. חבילת במבה אחת עלתה אלפי שקלים.

הורביץ הגיע לתפקיד, מיד אחרי שהשר הקודם שמחה ארליך התפטר. ארליך הותיר אחריו ירושה נוראית. גרעון אדיר וכלכלה מדורדרת. הורביץ המסכן היה זה שנאלץ להתמודד עם ההשלכות. והוא התחיל לעשות את מה שכל אדם שפוי עושה כשאין לו כסף: מפסיק לבזבז.

וכך הוכתר האיש היקר הזה בתואר - "יגאל אין לי". וזאת על שם צמד המילים שהיו חביבות עליו, כתשובה לכל בקשה תקציבית: "אין לי". תשובה לא רטורית, אבל ברורה ובעיקר מתסכלת את הח"כים הרעבים. בסוף, כמו שאפשר לשער, גם הוא נאלץ להתפטר. אבל בציבוריות הישראלית, הוא השאיר מטבע לשון אחד חשוב. "מטורפים, רדו מהגגות".

עד כאן שיעור ההיסטוריה. מכאן נעבור להווה וניקח איתנו את המשפט החשוב של הורביץ: "מטורפים, רדו מהגגות!"

מי המטורפים? ובכן, כולנו! כל מי שמוציא מהארנק כסף שאין סיכוי שיהיה לו.

בעשרות השנים האחרונות, הרגלנו את עצמנו - בכל שכבות הציבור החרדי - שיש רגע אחד בחיים שבו אנחנו זונחים את כל כללי ההיגיון הלוגי שלמדנו בכיתה א', ומתנהגים כמו עוורים. תרגיל הבסיס הראשוני גורס ש: 90(-) = 10-100. או במילים: מינוס תשעים. [לטובת מתנגדי לימודי הליב"ה, נשנה גם בלשון המשנה ב'הגוזל עצים': "אִם הַיְצִיאָה יְתֵרָה עַל הַשְּׁבָח", הרי ש'המוציא' הופך ל'בעל חוב'].

ושלא יהיו טעויות. בכל תחום אחר הציבור החרדי הוא הצרכן הכי חכם שיש. משפחות שלמות עם עשרה ילדים ויותר, מצליחות לשרוד חודש שלם באמצעות מלגה של אבא מהכולל, ובעוד תוספת של אמא מהבית ספר. איך זה עובד? דרך החיסכון וההתנהגות השפויה. המשפחות הללו ממעטות ברכישות בגדים. מסתפקות במועט. לא טסות לחופשות, וכן עורכות השוואות בין המחירים.

בקיצור מתנהלים בהיגיון. בצורה שמעוררת השתאות.

כל זה טוב ויפה, עד לרגע אחד שבו הכל נגמר. יודע את זה כל ילד במגזר: חתונות הילדים.

פתאום כשזה מגיע לשלב הזה, ההיגיון הכלכלי של "אין לנו מספיק" נגמר. יהודים של צורה מוצאים את עצמם דופקים על דלתות, אוספים כסף. יהודיות של משפחה, לוקחות על עצמן עוד ועוד עבודות. כל הכללים של 'הסתפקות במועט' נזנחים, לטובת העיקרון הקדוש של "אנחנו לא אחרת מכולם".

והכל בשביל מה? הכל בשביל שלוש וחצי שעות של ריקודים באולם שמחות, עם אוכל לא-משהו, עם תזמורת של ארמון אצולה אירופי מהמאות הקדומות ובעיקר עם לבוש יקר שגם בפורים הוא מכביד מדי. שלוש שעות של ריקודים בלי-קצב, של בחורים צעירים שרים את אותם ניגונים ששרו אתמול ושישירו מחר.

בשביל הכיף הזה, שאחרי שלוש שעות מתפוגג, הורים חרדים יצטרכו לשנות את חייהם: יהיו אבות שיאלצו לעזוב את הכולל, אמהות שישטפו חדרי מדרגות, ילדים שיאבדו את החום המשפחתי - והכל למה?! לשם מה?!

ולא, המילים הללו לא באות להטיף מוסר, או להוסיף ביקורת על הציבור הכי טוב וקדוש בעולם. להפך, הן באות להציע מבט. אנחנו מצויים ברגעים היסטוריים! יש לנו הזדמנות אדירה לחולל שינוי. הזדמנות של כמה שבועות לשנות את ההיסטוריה! יש לנו הזדמנות לחסוך לנו עצמינו, להורים שלנו ולילדים שלנו מאות אלפי שקלים!!

עכשיו, במוצאי קורונה, נגמר התירוץ של "אף אחד לא מסכים להיות ראשון". החתונות הראשונות כבר התרחשו. עשרות זוגות מאושרים ומחותנים משוחררים – צועדים ברחובותינו. הם חיתנו בחצרות, בבתי כנסת, בחניונים ובכל מקום שבו נכנסים עשרים משתתפים, ותתפלאו, שום דבר לא קרה. הקידושין חלו. התמונות צולמו והריקודים נרקדו.

אדרבה, בכל חתונה שכזו בולט החותם האישי, השמחה המיוחדת של המשתפים הקרובים, ומרחוק מלוות אותם ברכותיהם של כל אלו שלא נאלצו לטרוח מרחוק רק כדי "לומר מזל טוב" ולברוח בחזרה הבייתה ולהתלונן שנמאס להם מהמחויבות. אלו שהגיעו לשמוח איתם, היו אלו שבאמת חשובים להם. בלי ילדים ובלי קשקושים מיותרים.

ריבונו של עולם, למה שלא נמשיך את הטוב הזה?!

דווקא עכשיו, כשאלפים מאיתנו יצאו לחל"ת ועוד אלפים ספגו נזקים אדירים, הגיע הזמן לעצור את הטירוף.

אל תצפו שהעסקנים יעשו זאת בשבילכם. רובם הגדול טרוד עכשיו בפתיחת עוד ועדת קבלה לסמינר, או בדאגה לגיוס חתימות נגד עוד מישהו. ואגב, הם האחרונים שיוותרו על האירועים הללו, שהפכו לנשף מביך של יח"ץ, שבו אין חתן ואין כלה, רק אבא מחותן שמצטלם מחובק עם חבריו ה'ידוענים' ומפרסם 'גלריה' בכל במה אפשרית.

אז מהם לא תבוא הישועה. רק מאיתנו.

זאת ההזדמנות שלנו. החתונות הראשונות שיתקיימו בשבועות הקרובים שאחרי הקורונה, הן שיקבעו את ההיסטוריה.

זוהי קריאה אחרונה למתחתנים ולמחתנים בשבועות הקרובים. להורים ובעיקר לחתן ולכלה הטריים. אתם אוהבים את ההורים שלכם? את דואגים לרווחה שלהם? או שבשביל ארבע שעות, אתם חושבים שהחיים שלהם חייבים להשתנות?

זה הרגע לבוא הבייתה. לעמוד מול אבא ולומר: נכון, את האחים והאחיות שלנו חיתנתם בצורה אחרת. אבל אנחנו מבינים, העולם השתנה. אנחנו נשמח הרבה יותר אם לא נצטרך בעוד כמה שנים לכנס את כל המשפחה בשקט-בשקט מאחורי גבכם ולנסות לחשוב איך מצילים אתכם מעיקול דירה ומקריסה טוטאלית.

נערוך את השמחה שלנו בצורה הרבה יותר משפחתית, הרבה יותר שמחה והרבה יותר זולה.

תחשבו על זה. עוד חמש שנים, ביום הנישואים שלכם, כשאף אחד סביבכם כבר לא יזכור את התאריך, אתם תהיו גאים. הצלתם מאות משפחות. תרמתכם 'הכנסת כלה' לאלפי זוגות. שיניתם את ההיסטוריה.

מזל טוב! דורות ישרים מבורכים ומאושרים!

הכותב הינו היסטוריון ועורך המשנה במגזין 'משפחה'

[גם זה יעבור]

https://bizzness.net/%d7%90%d7%97%d7%a8 ... %95%d7%aa/

אחרי כשנה של דיונים: בגור יקיימו חתונות ב’שטיבלא’ך’
גור: התקנות החדשות גובשו, זה המתווה המסתמן • חתונות בבתי התפילה של החסידים, עם מוזמנים מהמשפחה הקרובה ביותר, ללא בני דודים, חגיגות שבע ברכות בבתי החסידים • החיסכון המשוער לכל צד: 50,000 שקלים • ומי הוחרג מהתקנות המוצעות לגבאי כל קהילה בפני עצמה? • כל הפרטים

חיים שיף 04.05.2020

מזה כשנה שבחצר גור שוקדים על מתווה חתונות חדש וחסר תקדים להוזלה דרמטית בהוצאות הנישואין, במסגרתו יומלץ להעביר את עריכת החתונות אל בתי החסידים ולהזמין אליהן רק את המשפחה הקרובה ביותר, ללא בני דודים.

סך החיסכון המשוער לכל צד, כתוצאה מיישום המתווה, עומד על 50,000 שקלים. המטרה היא לחתוך את כל ההוצאות שאינן מתחייבות, ובכך לאפשר להורים לבצע תיעדוף מועיל יותר של הכספים, כמו סיוע לזוג הצעיר ברכישת דירה.

התקנות אינן מיועדות למאיון העליון, וכהגדרת המאיון העליון בגור: מי שיכולים לתת דירות לילדיהם “בלי לקחת משכנתא”.

המתווה גובש על ידי וועדה מיוחדת שהוקמה לנושא, בראשות הרה”צ ישראל מנחם אלתר בן האדמו”ר מגור והגאון רבי אביגדור רובינשטיין שליט”א ראש ישיבת מאור ישראל בבני ברק. הוועדה בחנה מעל 1000 מכתבים מהחסידים (שהתבקשו להעלות הצעות) עם רעיונות מפורטים שהונחו על שולחנה והצד השווה שבהם היה ברצון הבוער לשינוי דרמטי והנמכת הוצאות החתונות.

הזרז העיקרי ליישום המתווה כבר עתה, עם היציאה לשגרה – הגיע בעקבות “חתונות הקרונה”. לדברי אחד העסקנים בחצר גור: “הציבור ראה שניתן לקיים חתונות במסגרת משפחתית בלבד, באווירה שמחה בהרבה, וכעת ניתן להטמיע את השינוי בפועל שיהיה כדבר נאה ומתקבל”.

אחד העסקנים הסביר באסיפה שנערכה השבוע לגבאים את הרציונל להעברת החתונות למתכונת משפחתית מצומצמת: “בליל הנישואין המחותנים מוציאים עשרות אלפי שקלים שאין בהם תועלת של ממש, וכפי שהרבי הפני מנחם (האדמו”ר הקודם מגור. ח”ש) היה חוזר ואומר: ‘בן לילה היה, ובן לילה אבד’. ההורים היו מעדיפים להשקיע את הכסף בדברים ממשיים יותר, כסיוע לזוג הצעיר ברכישת דירות”.

העסקן הוסיף ואמר: “הוצאת החתונות מהאולמות והעברתן לשטיבלא’ך, תאפשר שינוי חד של סגנון החתונות וחיסכון דרמטי בהוצאות, כאשר אווירת השמחה לא נפגעת כלל, אלא להיפך. חתונות הקורונה הוכיחו זאת היטב. בחתונות שכאלו אין צורך בבגדים מהשכרה, שעלותן מגיעה לסכומי עתק, שאין להם שום הצדקה. וכך עוד שלל הוצאות”.

בעניין שכירת הבגדים, מציעים אכן יוזמי המתווה, כי לא יישכרו בגדים כלל לליל החתונה עבור בני המשפחה. רכישת בגדים שניתן להשתמש בהן בהמשך – אפשרית. כמו כן, אין לערוך תסרוקות מקצועיות.

כאמור, הסעיף המשמעותי הנוסף הוא, צמצום הסעודה למינימום מוזמנים. המשפחה הקרובה, דודים של החתן והכלה ושל המחותנים (בגור בני דודים לא באים עם בגדי שבת). ללא מחותנים וללא חברים. הגבלה זו לא תחול על אורחים הבאים מחו”ל. החברים יבואו לחופה ולריקודים ללא השתתפות בסעודה. בהתאם להנ”ל, לא יודפסו כלל הזמנות לחתונה.

חגיגות ימי השבע ברכות אף הם יעבור שינויים מרחיקי לכת. על פי המתווה, השבע ברכות ייערכו רק בבתים. שבע ברכות אחד מרכזי ייערך עבור המחותנים כדי למנוע את הצורך להזמינם לחתונה, שכאמור, תיערך במתוכנת משפחתית בלבד.

שבת שבע ברכות תיערך עם 50 איש בלבד, לא כולל ילדים. סעודת האופריף למשפחת החתן בלבד. הקידוש באופריף ייערך במתכונת שונה לחלוטין. הציבור יאחל מזל טוב אך לא ייערכו שולחנות לקידוש, לא בגברים ולא בנשים.

בימים אלה מקיימים גבאי בתי החסידים של גור ברחבי הארץ דיונים נרחבים על המתווה. במידה והדברים יזכו להיענות רחבה בציבור החסידים, הצפי הוא כי בתוך שבועות מספר יברכו על המוגמר ויגבשו את המתווה באופן סופי.

עם זאת, הוחלט כי קבלת המתווה אינה תנאי לקבלת הלוואה מגמ”ח בית ישראל המסייע לחסידים בהוצאות החתונה בהלוואות ומענקים. ככלל, כל גיבושו של המתווה ויישומו יהיה על ידי הציבור והאווירה החברתית, ולא כהוראה או כהנחיה מחייבת.

סעיפים נוספים מתוך מתווה החתונות החדש בגור:

סגירת שידוך: מכיון ובמקרים רבים לא יודעים על סגירת השידוך עד הרגע האחרון וקשה להיערך מבלי להיגרר להוצאות רבות, הוחלט שה’לחיים’ ייערך באופן מצומצם ביותר. החתן והכלה והוריהם. באותו מעמד יקבעו על עריכת אירוע נוסף, למשפחה המורחבת יותר. גם הוא ייערך בבית ולא באולם.

כמו כן, בחורים עד גיל 18, לא יחלקו סוכריות לאחר אירוסיהם (בגור לא מחלקים סיגריות מזה שנים רבות), זאת לאחר שהורים רבים ביקשו לבטל את הנוהג, שלדבריהם גורם לבזבוז כספים מיותר ולזילות ערך הכסף. הגבלה זו לא תחול על מי שהתארסו מעל לגיל 18.

מתנות: תגובש רשימת מתנות לתקופה שבין השידוך לחתונה, והחידוש הוא שרשימה זו תכלול גם את מתנות הסבים והסבתות.

ויזיטא (-ביקורי המחותנים בחג) – מאות בקשות הוגשו לבטל את הנוהג, בטענה כי הדבר מכביד מאוד על המשפחות בימי חול המועד והפגישות נערכות ממילא בשמחות וכדומה. כרגע יוצע לקיים את הביקורים על כיבוד קל בלבד וללא סעודה.

אמרגנים ובעלי מקצוע: הוועד שיוקם בכל עיר ימליץ על רשימת אמרגנים במחיר של עד 1000 שקל, כאשר הם יהיו מחויבים להזמין בעלי מקצוע איכותיים (נגן, צלם וכו’) אך זולים.

חתונות בבתי החסידים: שטיבלך שיתארגנו כראוי, יקבלו אישור מיוחד מהוועדה לקיים חתונות אצלם בשטיבל. וכדאי להעביר את שיעורי התורה למקום אחר באותו לילה, עבור שמחת החתונות והתורה חסה על ממונם של ישראל. כדי לא להפריע לשכנים החתונות יתחילו ויסתיימו בשעה מוקדמת.

מצוה טאנץ: על ידי אחד מבני המשפחה, ללא גראמען (חרוזים), לא יארך יותר מרבע שעה.

[דרומי]

יישר כח גדול לכל הכותבים בענין זה.

עוד לא הגעתי לחתן ילדים, אבל בכל פעם שבה אני נאלץ לבקש 'טרמפ' ולנסוע שעה הלוך ושעה חזור כדי לשהות באולם החתונות למשך כרבע שעה ולהשאיר צ'ק של כמאה ש"ח, אני חושב לעצמי מחדש: מתי ייעצר התהליך המשונה והמיותר הזה?!

ולאידך, בחתונות שבהם אני באמת בן משפחה קרוב (עדיין לא כאב, כאמור, אבל כאח או כדוד), אני תוהה לעצמי - למה בשמחה משפחתית אני אמור לשבת בצפיפות ולקבל כל כך הרבה לחיצות ידים מאנשים שאני בכלל לא מכיר?...

[עזריאל ברגר]

יישר כח גדול לכל הכותבים בענין זה.

עוד לא הגעתי לחתן ילדים, אבל בכל פעם שבה אני נאלץ לבקש 'טרמפ' ולנסוע שעה הלוך ושעה חזור כדי לשהות באולם החתונות למשך כרבע שעה ולהשאיר צ'ק של כמאה ש"ח, אני חושב לעצמי מחדש: מתי ייעצר התהליך המשונה והמיותר הזה?!

ולאידך, בחתונות שבהם אני באמת בן משפחה קרוב (עדיין לא כאב, כאמור, אבל כאח או כדוד), אני תוהה לעצמי - למה בשמחה משפחתית אני אמור לשבת בצפיפות ולקבל כל כך הרבה לחיצות ידים מאנשים שאני בכלל לא מכיר?...

מסכים מאוד.

[יושב ירושלים]

https://docs.google.com/forms/d/e/1FAIpQLSfg2-sAb7AL0q90ef7H1mM694ya7SEQawCtfUfWaqKxGJoKRA/viewform

מתוך הקישור:
אחת הדרמות שליוו את חיינו בתקופת ה'קורונה', הינה החתונות שהפכו מצומצמות, משפחתיות וחסכוניות.
הדבר יצר שיח ציבורי בנוגע להסדרי החתונות המקובלים בימינו, האם הם מוצדקים ונכונים או שמא חתונות ה'קורונה' חשפו שאפשר גם אחרת.
הנושא מסעיר את הציבור החרדי, ויש דעות לכאן ולכאן.
נשמח שתחווה את דעתך בנושא, ובכך תתרום להבנה מעמיקה יותר על המגמה הציבורית בנושא הטעון.
כמובן, השאלון אינו דורש הזדהות, וזמן המענה מוערך בכשלוש דקות.
תודה על שיתוף הפעולה!

השאלון נערך ע"י מומחים לכלכלה לבקשת "איגוד קופות הצדקה בא"י"

אין לי שמץ של מושג מה התועלת, והאם יכולה לצאת מזה תועלת כלשהיא, אבל אולי כדאי לנסות.

[אבני גזית]

אין לי שמץ של מושג מה התועלת, והאם יכולה לצאת מזה תועלת כלשהיא, אבל אולי כדאי לנסות.

התועלת היא שהרוח ברחוב תהיה לצמצם חתונות ולהפחית הוצאות.

כל חתונה כזו חוסכת עשרות אלפים לכל משפחה. בכל חתונה.

כעת מובן מה התועלת?!

[אבני גזית]

חתונה במחיר של 14,000 ש"ח. זה אפשרי!

[זאב ערבות]

נכתב כאן בפורום הרבה על נושא החתונות, אך כיוון שהתעורר מחדש אכתוב כמה דברים. כל הנסיונות לעשות תקנות גורפות נידונים לכשלון. זה עובד רק בקהילות סגורות שבהם ניתן לכפות את הדברץ אך לא מובן לי כיצד מחליטים למשל כמה מנות מותר להזמין, מדוע מאה ולא מאה ועשרים? או עשר פעמים ח"י? אז נניח מאה והנה עם כל ההשתדלות יש לי מאה וחמש? מה עלי לעשות? (מדובר בימים כתיקונם), לא להזמין את הדוד והדודה? היום ב"ה המשפחות גדולות ולכל חתן וכלה יש מספר לא מבוטל של אחים ואחיות ודודים ודודות וכל אחד רוצה כמה חברים וכמה רבנים ואדמורים שיעטרו את שולחן האורחים המכובדים. האם זה צודק?
הנקודה היא שכל אחד יחליט לעצמו מה שנראה לו נכון, אך שיעשה זאת על פי יכולתו, ואם הוא לא יכול לעמוד בלחץ החברתי, אז זו בעיה של חינוך שלא למד מה זה בזבוז למותרות. אך אם למישהו יש ב"ה ונתן כבר את כל הצדקות שבעולם מעל ומעבר, מדוע שימנעו ממנו לעשות חתונה כחפצו? האם ראיתם פעם תקנות לא לקנות בית עם כל ההידורים? או מכונית עם כל השכלולים? תתארו לכם שיבואו עם תקנות לקנות רכב בלי מיזוג אוויר בכדי לחסוך בהוצאות, הייתם מסכימים לכך?
וזה שהעניים מתקנאים בו, זה דרכו של עולם. אך באמת תמוה מה ההצדקה בחברה שרובה לומדי תורה שחיים ע"י תמיכת ממשלה ותמיכות אחרות לבזבז על מותרות שלא נשאר מהן מאומה? האם אתם סבורים שזה צודק? אתן דוגמא קיצונית אך אמיתית: נפתח אשכול על כך שממשל טרמפ נותן 1200 דולר עבור כל אזרח לעזור עם המצב של הנגיף לקניית דברים חיוניים, אך כעת התפרסם דוח סטטיסטי שהרבה מאלו שקבלו את הכסף בזבזו אותו למותרות. ואכן הרבה מהוצאות החתונה הם מותרות, בפרט לאלו שלא יכולים לאפשר זאת לעצמם.
איני רוצה להתיחס כלל לנושא הדירה שבפני עצמו אינו מותרות, אך צ"ע כיצד נשתרש המנהג הזה שאברך כולל יצטרך לקנות דירה לכל ילדיו או בפרט לבנותיו. מי יודע למה יכול להוביל כזה מצב, החל מבעיות בריאות או למצבים שמורים היתר לעשות כל מיני גשעפטין, או פשוט להפוך לשנוררים פשוטו כמשמעו.

[לבי במערב]

אין צורך ב'תקנות'.
עיקר הענין הוא, לצמצם את הבזבוז; ובכללות - שכאו"א יפחית כמחצית ממה שנהג עד עתה.

[עובדיה חן]

הכל עניין של לחץ חברתי כאשר מעוררים את העניין לא באים לעשות תקנות אלא להביט במראה האם זה נורמלי מה שקורה כאן?