עקביה כתב:מה גם שהלכה היא 'הלעיטהו לרשע וימות' (ב"ק סט.), א"כ אין הדאגה שרשע יעבור איסור מחייבת אפילו טרחה קטנה, ומדוע תחייב את הריגתו.
סגי נהור כתב:עקביה כתב:מה גם שהלכה היא 'הלעיטהו לרשע וימות' (ב"ק סט.), א"כ אין הדאגה שרשע יעבור איסור מחייבת אפילו טרחה קטנה, ומדוע תחייב את הריגתו.
לענ"ד זו אינה קושיא, ראה באשכול זה.
עקביה כתב:סגי נהור כתב:עקביה כתב:מה גם שהלכה היא 'הלעיטהו לרשע וימות' (ב"ק סט.), א"כ אין הדאגה שרשע יעבור איסור מחייבת אפילו טרחה קטנה, ומדוע תחייב את הריגתו.
לענ"ד זו אינה קושיא, ראה באשכול זה.
מדוע לא? לפי משל הבקבוקים שכתבת שם זו כן קושיא.
בברכה המשולשת כתב:לגוף דברי הרב עקביה, יעויין גם במאמר (איני זוכר מי הרב המחבר) על נושא זה עצמו בספר זכרון הרב (ספר זכרון לגרי"ד סולובייצ'יק מבוסטון) (איני יודע אם מצוי באוצר)
פלוריש כתב:בברכה המשולשת כתב:לגוף דברי הרב עקביה, יעויין גם במאמר (איני זוכר מי הרב המחבר) על נושא זה עצמו בספר זכרון הרב (ספר זכרון לגרי"ד סולובייצ'יק מבוסטון) (איני יודע אם מצוי באוצר)
מאמרו של הרב שלום כרמי, נמצא באוצר: https://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?171545&
סגי נהור כתב:כיון שכל שאני מונע את המעשה עצמו אין כאן 'הלעיטהו'. הלעיטהו הגדרתו שהפעולות המיוחדות הנעשות כדי להרחיק אדם מעבירה לא נאמרו במקרה של חוטא במזיד (ולו בחטא אחר).
עקביה כתב:פלוריש כתב:בברכה המשולשת כתב:לגוף דברי הרב עקביה, יעויין גם במאמר (איני זוכר מי הרב המחבר) על נושא זה עצמו בספר זכרון הרב (ספר זכרון לגרי"ד סולובייצ'יק מבוסטון) (איני יודע אם מצוי באוצר)
מאמרו של הרב שלום כרמי, נמצא באוצר: https://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?171545&
יישר כוחכם הרב בבה"מ והרב פלוריש. לצערי המאמר נמצא מעבר ל40 העמ' הראשונים...
אוצר החכמה כתב:
כבר במשך כחדשיים יש לך אפשרות כחבר הפורום לראות את כל הספרים מלבד החבילות.
הנה הספר הזה
http://tablet.otzar.org/book/book.php?book=171545&width=1085&scroll=0&fth=false&uid=500&udid=15075758873763752&ul=9163
עקביה כתב:סגי נהור כתב:כיון שכל שאני מונע את המעשה עצמו אין כאן 'הלעיטהו'. הלעיטהו הגדרתו שהפעולות המיוחדות הנעשות כדי להרחיק אדם מעבירה לא נאמרו במקרה של חוטא במזיד (ולו בחטא אחר).
אני לא בטוח שהבנתי. רודף הוא חוטא במזיד, א"כ שייך לגביו הלעיטהו, לא?
בר ישראל כתב:הנה לך דברי מו"ר הרב כרמי
ואני הקטן תמיד חשבתי שיש מספיק מקומות בגמרא שמכריחים לאמר גם דעת זה וגם דעת זה - שא"א לדחוק את כולם לשיטה אחד וע"כ צריכים לאמר ששני הדינים אמת
אבל הטענה העיקרית היא שמקור דין הריגת הרודף, כמבואר בגמ' (סנהדרין שם), הוא מנערה המאורסה, ונערה מאורסה גופה מנלן, כדתנא דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל 'ואין מושיע לה', הא יש מושיע לה, בכל דבר שיכול להושיע. א"כ אין שום מקום לומר שהריגת הרודף היא להצילו מעבירה. פשוט כי זה לא נמצא במקור, ואם רבי לא שנאה רבי חייא מנא ליה.
עקביה כתב: רודף הוא חוטא במזיד, א"כ שייך לגביו הלעיטהו, לא?
סגי נהור כתב:אנו מצווים להפריש מאיסור גם חוטא במזיד. הנקודה היא ש'הלעיטהו' לא מתייחס לעצם ההפרשה ממעשה העבירה אלא לפעולות מיוחדות שעושים כדי למנוע מאדם להכשל בעבירה. ברור שאם אדם בא לאכול כרם רבעי אנו מצווים להפרישו, אבל אין צורך לסמן כרם רבעי כדי למנוע מהגנבים להכשל באיסור כרם רבעי. וכשבא אדם להשבע לשקר אנו מצווים להפרישו, אבל אין מבטלים את השבועות בבי"ד כדי להציל את הנשבעים לשקר.
בדוגמא של רודף מדובר על מניעת עצם מעשה העבירה, ולא על פעולה להסרת האפשרות להכשל בעבירה.
עקביה כתב:מדין הלעיטהו אני למד שרשע ההולך לעשות עבירה במזיד - אין הדאגה לנשמתו צריכה להטריד אותי. אדרבה, יחטא ויאבד בעוונו.
סגי נהור כתב:עקביה כתב:מדין הלעיטהו אני למד שרשע ההולך לעשות עבירה במזיד - אין הדאגה לנשמתו צריכה להטריד אותי. אדרבה, יחטא ויאבד בעוונו.
לא הייתי ממהר להוציא מסקנות 'השקפתיות' מדין הלעיטהו, שאנו מוצאים אותו רק במקרים מיוחדים ומוגדרים (ובדבריי ניסיתי לעמוד על הגדרתו ותחולתו המדויקת), לעומת דין אפרושי מאיסורא שהוא דין כללי שנוהג בכל מקום. ומצינו להדיא שמכים אדם כדי להפרישו מאיסור במזיד (ראה ב"ק כח, א ובפרש"י), ואיני רואה חילוק בין זה לבין הנידון שלפנינו.
יזל מדליו כתב:ג.[/b] עי ' רש"י דף ע"ד. ד"ה ואם אסון יהיה, וז"ל ואי לא מתכוין להרוג דשוגג הוא אמאי מיקטיל, אלא לאו ש"מ במתכוין וסתם רוצח ניתן להצילו בנפשו. עכ"ד. מבואר בדבריו שרודף בשוגג אין מצילים אותו בנפשו ואינו חייב מיתה. ואי נימא כמו שכתבנו שהורגים רודף משום הצלת הנרדף גרידא א"כ מה לי אם הרודף בשוגג או במזיד.
ד. והנראה לענ"ד שהתורה חסה על פגם של ישראל, וא"כ ישנם את שני הטעמים גם הצלת הנרדף שלא יפגם וגם הצלת הרודף שלא יפגם מהעבירה מהטעם של ימות זכאי ואל ימות חייב שהרי גם הרודף וגם הנרדף ישראלים נינהו. [ובאמת שכל ענין פרק שמיני בסנהדרין סובב סביב "ימות זכאי ואל ימות חייב" א. בן סורר ומורה. ב. רודף ובא במחתרת. ג. מס"נ קידוש השם שהאדם מת ואינו עובר את העבירה.]
ה. בגדר חיוב הרודף מצד העבירה אע"פ שעדיין לא הרג בפועל, נראה הביאור ע"פ מש"כ בגמרא במס' ברכות דף ו': "אגרא דפרקא רהטא" שמבואר מזה שלפעמים כל מצווה והשכר זה דווקא רק הריצה למצווה [ועי' בביאור הדברים בדעת תורה לר' ירוחם ממיר בראשית עמ' קי"ד] א"כ ה"ה לענינו עצם הרדיפה לעבירה [וגזה"כ איזה עבירות] זה כבר חלק גדול מהעבירה.
יבוא השואל וישאל אם הורגים את הרודף משום ימות זכאי ואל ימות חייב, א"כ מדוע אנו צריכים לטעם שכבר עכשיו נדבק ברודף חלק מהעבירה.
ונראה שהרי גם בבן סורר ומורה שנאמר בו "ימות זכאי ואל ימות חייב" צריך שידבק בו מהעבירה שהרי הגמ' בסנהדרין דף ס"ג. מחפשת אזהרה לבן סורר ומורה עי"ש. [וידוע לחלק את החילוק הנ"ל בין בן סורר ומורה, לבין ישמעאל שנאמר עליו "באשר הוא שם". ודו"ק.]254
עקביה כתב:יזל מדליו כתב:ג.[/b] עי ' רש"י דף ע"ד. ד"ה ואם אסון יהיה, וז"ל ואי לא מתכוין להרוג דשוגג הוא אמאי מיקטיל, אלא לאו ש"מ במתכוין וסתם רוצח ניתן להצילו בנפשו. עכ"ד. מבואר בדבריו שרודף בשוגג אין מצילים אותו בנפשו ואינו חייב מיתה. ואי נימא כמו שכתבנו שהורגים רודף משום הצלת הנרדף גרידא א"כ מה לי אם הרודף בשוגג או במזיד.
ד. והנראה לענ"ד שהתורה חסה על פגם של ישראל, וא"כ ישנם את שני הטעמים גם הצלת הנרדף שלא יפגם וגם הצלת הרודף שלא יפגם מהעבירה מהטעם של ימות זכאי ואל ימות חייב שהרי גם הרודף וגם הנרדף ישראלים נינהו. [ובאמת שכל ענין פרק שמיני בסנהדרין סובב סביב "ימות זכאי ואל ימות חייב" א. בן סורר ומורה. ב. רודף ובא במחתרת. ג. מס"נ קידוש השם שהאדם מת ואינו עובר את העבירה.]
ה. בגדר חיוב הרודף מצד העבירה אע"פ שעדיין לא הרג בפועל, נראה הביאור ע"פ מש"כ בגמרא במס' ברכות דף ו': "אגרא דפרקא רהטא" שמבואר מזה שלפעמים כל מצווה והשכר זה דווקא רק הריצה למצווה [ועי' בביאור הדברים בדעת תורה לר' ירוחם ממיר בראשית עמ' קי"ד] א"כ ה"ה לענינו עצם הרדיפה לעבירה [וגזה"כ איזה עבירות] זה כבר חלק גדול מהעבירה.
יבוא השואל וישאל אם הורגים את הרודף משום ימות זכאי ואל ימות חייב, א"כ מדוע אנו צריכים לטעם שכבר עכשיו נדבק ברודף חלק מהעבירה.
ונראה שהרי גם בבן סורר ומורה שנאמר בו "ימות זכאי ואל ימות חייב" צריך שידבק בו מהעבירה שהרי הגמ' בסנהדרין דף ס"ג. מחפשת אזהרה לבן סורר ומורה עי"ש. [וידוע לחלק את החילוק הנ"ל בין בן סורר ומורה, לבין ישמעאל שנאמר עליו "באשר הוא שם". ודו"ק.]254
ברשותך אעיר על הערותיך:
ג. מרש"י לא מבואר שרודף בשוגג אין מצילים אותו בנפשו. רש"י רק מסביר שבמקרה ההוא, של כי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה, כדי שיהיה למכה האשה דין רודף צריך לומר שהוא התכוון להרוג, שאם לא כן הוא מעולם לא רדף את אף אחד. א"א ללמוד מכאן מה דינו של מי שכן רודף אבל עושה זאת בשוגג.
ד. לדבריך, מדוע ההולך לעבוד ע"ז אין מצילים אותו בנפשו?
ה. לא הבנתי מדוע אתה דן על "חיוב הרודף מצד העבירה אע"פ שעדיין לא הרג בפועל". הלא בהצלה עסקינן, ואין הצלת הנרדף כי אם קודם שנהרג. וגם לשיטתך שיש בזה משום הצלת הרודף מעבירה, אף היא א"א לה להיות אלא קודם שעבר את העבירה.
עקביה כתב:מכך שמאיסורי ע"ז ושבת, שהעובר עליהם חייב סקילה, אין הורגים את הבא לעבור עליהם כדי להצילו, מוכח שאין הריגת הרודף כדי להצילו מלעבור עבירה, כי אם כדי להציל את הנרדף.
וכן מכך שקטן הרודף להרוג, או קטן בן תשע שנים ויום אחד הרודף אחר נערה מאורסה - נהרגים, אע"פ שאין חיוב להצילם מעבירה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 82 אורחים