הודעהעל ידי פרנקל תאומים » ה' אוקטובר 19, 2017 9:45 pm
הנה מה שכתבתי באשכול שהזכרתי לעיל:
"...ואם קראת את הספר, היית נוכח לדעת שהיא אכן אספה חומר רב (גם משאר ענפי המשפחה) עיבדה ערכה וסידרה, ולא רק תיארה את הידוע לה מכבר "באופן הידוע לה". ציינתי שהספר הפתיעני לטובה בכנותו ובפשטותו (בשונה מספרים אחרים וד"ל): היא לא היססה לכתוב על ר' אריה ועל היותה של אימה תלמידתו הנאמנה (הספר פותח עם תיאור ביקורה של הכותבת יחד עם אביה מרן שליט"א אצל הסבא ר' אריה), היא לא היססה להביא צילומי מכתביו של אביה לאימה בזמן היותם מאורסים, ובהם בפתח דבריו הוא שואל את ארוסתו "מה שלומך" (מה הפשט בזה?), [ד"א, כתב ידו של רבינו מרנא הגר"ח שליט"א בימי עלומיו נאה ומסודר להפליא], היא לא חששה לכתוב על סבה הסטייפלער הקוטף שושנים ביום הנישואין של בנו וכלתו, ונותנם בידי בנו ע"מ שירנין את ליבה של אשתו הצעירה, היא לא היססה לכתוב על הקשרים ההדוקים עם הג"ר גדליה נדל, על גדלותו המופלגת, על היותו "הדמות הראשונה בשיכון" ועל היותו "הפוסק שלנו", היא גם לא היססה לספר ולתאר מי האיש שהיה מגיע לביתם עם ארגז כלי העבודה שלו ומבצע תיקונים שונים לרבות בניית שער במעלה גרם המדרגות מתוך חרדתו לבל יפלו הילדים הקטנים (..הסטייפלער), ובכלל היא לא חששה לכתוב על כישוריהם החוץ תורניים של אביה וסבה (כמו ציור ושרטוט שערים למחברותיהם ולמחברות צאצאיהם), ועוד ועוד. הספר כתוב בכנות מרשימה, וניכר שנכתב ע"י אישה, ומתוך מגמה של הצגת האמת בלא נופך מיותר, ודווקא מה"ט חשבתי שאף אם בבית אביה, דמותו של הגראי"ה קוק הינה מחוץ לקונסנזוס, בכ"ז תימצא הדרך להשמיט את שמו באופן שאינו נראה כחוטא לאמת. הדרך האופטימלית לכך, כפי שכתב הרב לעומקו, יכלה להיות הימנעות מהזכרת רבותיו של הג"ר אריה בכלל, וכתיבה אודות מעשי החסד המרובים שלו וגדלותו בתורה בלבד.
ד"א, הרבנית נ"ע היתה מספרת רבות לילדיה ולנכדיה אודות סבה זצ"ל גדלותו ומעשיו, גם נכדיה נקראו על שמו".