חד וחלק כתב:על הפסוק 'וימסרו מאלפי ישראל' (למלחמת מדין) כתב רש"י שנמסרו בעל כרחם, כיון שידעו שמיתת משה תלויה בדבר.
כמו כן בקידושין לגבי עבד כנעני שרבו מוסר לו שפחה כנענית, פירש רש"י 'בעל כרחו'.
וכן פירש רש"י בתמורה ל., וכתב בהגהות הגר"א שם שדרש לשון 'מסירה'.
ובאמת מצאנו גם את ה'מוסר', זה שמורידין ולא מעלין, ואף שם ודאי הוא לשון כורח - בעל כרחם של הנמסרים.
וכן לשון 'מוסר' בשורוק, כמו החזק במוסר אל תרף, או יסר בנך ויניחך, ולשון יסורים, הכל מתאים לענין זה של 'בעל כרחו'.
וכן 'על חיינו המסורים בידך', וכהנה רבות.
גם המסורת העובר מדור לדור שייכת לענין זה, היות ואין לשנותה, ונתינת דבר כצורתו ללא אפשרות שינוי הרי יש בזה טעם של כורח - אם לא לגבי הנותן והמקבל אז לגבי הדבר עצמו.
אשמח אם מישהו יוכל לקשר לכל זה גם את קנין 'מסירה'.
חד וחלק כתב:קצת נחפזת להשיב - הבאתי רש"י מפורש שלשון מסירה הוא על כרחו.
חד וחלק כתב:גור, הבאתי גאון שרש"י דורש לשון מסירה. לגבי מה שקבלתי באישי ראה עוד שורה.
ישבב, אכן הגמרא אומרת שמסירה הוא לשון מיד ליד, אבל סך הכל חפשתי בשורש הדבר, מדוע באמת נאמרת לשון זו רק בחפצים.
ובכן, כנראה צ"ל כך, מסירה היא בעל כרחו, ועל כן מצאנו מסירה רק בחפצים או בבהמות שאין להם בחירה, ונמסרים בעל כרחם, והיכן שנאמרה לשון מסירה בבני אדם מוכח שנמסרו כבהמות בעל כרחם.
ישבב הסופר כתב:חחח גוראריה, תמיד שנינו מתנבאים בסגנון אחד, אני בשוק התחתון ואתה בשוק העליון...
גוראריה כתב:חד וחלק כתב:גור, הבאתי גאון שרש"י דורש לשון מסירה. לגבי מה שקבלתי באישי ראה עוד שורה.
ישבב, אכן הגמרא אומרת שמסירה הוא לשון מיד ליד, אבל סך הכל חפשתי בשורש הדבר, מדוע באמת נאמרת לשון זו רק בחפצים.
ובכן, כנראה צ"ל כך, מסירה היא בעל כרחו, ועל כן מצאנו מסירה רק בחפצים או בבהמות שאין להם בחירה, ונמסרים בעל כרחם, והיכן שנאמרה לשון מסירה בבני אדם מוכח שנמסרו כבהמות בעל כרחם.
מסירה היא העברה. נקודה. בעל כרחו? אולי... אין שום הוכחה לכך. מה טעם לומר כך? היכן זה מונח בלשון?
ממילא קשר המחרוזת למוסר וייסורים ומסורת ומסור-מלשין [ואולי גם מסור חיתוך...] כנראה צ"ל ששגגה היא שנפלה מלפני השליט.
חד וחלק כתב:גוראריה כתב:חד וחלק כתב:גור, הבאתי גאון שרש"י דורש לשון מסירה. לגבי מה שקבלתי באישי ראה עוד שורה.
ישבב, אכן הגמרא אומרת שמסירה הוא לשון מיד ליד, אבל סך הכל חפשתי בשורש הדבר, מדוע באמת נאמרת לשון זו רק בחפצים.
ובכן, כנראה צ"ל כך, מסירה היא בעל כרחו, ועל כן מצאנו מסירה רק בחפצים או בבהמות שאין להם בחירה, ונמסרים בעל כרחם, והיכן שנאמרה לשון מסירה בבני אדם מוכח שנמסרו כבהמות בעל כרחם.
מסירה היא העברה. נקודה. בעל כרחו? אולי... אין שום הוכחה לכך. מה טעם לומר כך? היכן זה מונח בלשון?
ממילא קשר המחרוזת למוסר וייסורים ומסורת ומסור-מלשין [ואולי גם מסור חיתוך...] כנראה צ"ל ששגגה היא שנפלה מלפני השליט.
הלו, מישהו על הקו? הגאון אומר שמסירה היא לשון על כרחו!
חד וחלק כתב:
חד וחלק כתב:צר לי להרוס את האשכול שאני עצמי פתחתי, אך ההודעה שהיתה כאן נמחקה כיון שהיתה בה השערה שהתבררה כלא נכונה. מי שמתעקש על זכותו לקרוא השערות המתבררות כלא נכונות, יוכל לפתוח את מדור הפרשנות בעיתון של אתמול...
חד וחלק כתב:טוב, אלופי גוראריה, צדקת ממני. ועל כך נאמר 'רבי ותלמידי, תלמידי בחכמה ורבי שקבלתי את דבריך'... סתם.
לשון מסירה היא בהחלט לא בעל כרחו, אלא לשון נתינה בעלמא. אך כאן יש ענין צדדי, שאנשים בדרך כלל ברשות עצמם הם עומדים, ועל כן כמעט בכל מקום שנמצא לשון מסירה כלפי אנשים, הרי זה כיון שהם ניתנו בעל כרחם, וזהו מוסר למלכות, וזהו וימסרו שבמלחמת מדין. ולגבי עבד עברי, הרי שם באמת מדובר בשפחה הניתנת כחפץ, שאינה ברשות עצמה. וככל הדברים האלה כבר כתב גם רבי ישבב למעלה במילים קצרות.
יישר כחכם! ואם אתם רוצים לגחך קצת, תעיינו שוב בהודעה הפותחת את האשכול...
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 188 אורחים