מחולת המחנים כתב:הבדל פשוט בין חיבור חב"די פנימי, שם בגישה הרשמית עכ"פ קיבלו את מהימנות האגרות מהגניזה החרסונית, לבין חיבור מחקרי מקצועי ובו אמות המידה שונות.
הניסיון המוזר מאת חלק מחסידי חב"ד להצדיק ולאמת שוב ושוב את האגרות המזויפות מהגניזה החרסונית, מעלה גיחוך ושחוק, בפרט שניתן לומר כמעט בוודאות שאף האדמו"ר האחרון מליובאווויטש זצ"ל לא האמין בהן כלל, אלא שלא היה בכוחו לשלול דבר שחותנו זצ"ל האמין בו בכל ליבו.
שקר וכזב!
ולא ייאמן, עד-כמה משוכנעי אמיתת-האקדמיה טובעים בביצתם-העצמית, ואינם טורחים כלל לבדוק (כפי שנדרש מכל חוקר מתחיל), ואפי' מעט, את קביעותיהם הנחרצות - קודם שהנם משלחים אותם בלא רסן ומעצור מעל-גבי המקלדת!
הנה שני מכתבים (ארוכים מעט, אבל שווה קריאה) מכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בענין זה, שניהם משנת תשי"ד.
[ולא, שאף אחד לא
ינסה להגיד כאן שכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל חזר בו מדעתו - כי לא, הוא לא חזר בו!
מי שאומר כך - לא יצאה סברתו מכלל סברות-הכרס ובוודאי שלא הגיעה ולו לכלל השערה (כלשונו של הרי"מ במק"א), באשר אין שום הוכחה לכך, ואין שום סיבה הנראית לעין שיחזור בו ממ"ש במכתביו דלקמן.
להפך - הובאה לעיל עדותו של יצחק רפאל ש"האדמו"ר לא הסכים להתפשר בזה בכי הוא זה". וק"ל].
והנה המכתבים:
מכתב א -
אגרת ב'תצז
[נדפסה בכתב-עת "הספר" (חוב' א, תשי"ד). הוצ' שני' של התמים (ע' 851). אג"ק אדה"ז ע' תעד. אג"ק כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש ח"ח ע' רמט-רנא. המעתיק]
[אד"ר תשי"ד]
... לדידי, שראיתי כשלוש מאות מכתבים אלו אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר (חלק מהם לא ניתן רשיון לפרסם), הנה אדרבה בלי שום ספק, אשר התוכן אוטנתי הוא (מלבד לאלה שמאמינים אשר ביאור היותר פשוט של מאורע הוא נס יוצא מדרך הטבע לגמרי, הרי יכולים ג"כ להאמין שע"פ נס נמצא איש באדעסא שיכול הי' לזייף ולמצוץ מאצבעו ולכתוב 300 מכתבים כאלו ואח"כ נתעלם ואיננו), וברצות ה' ויהי' זמן פנוי יותר, הנה בדעתי להו"ל עוד פעם את כל המכתבים שנדפסו ב"התמים" בהוספת מכתבים שהרשה כ"ק מו"ח אדמו"ר להדפיסם אז אלא שנפסקה בינתים הדפסת "התמים" ובתור הקדמה להם לבאר טעמי ונימוקי המכריחים את מסקנתי הנ"ל. ואצטט כאן רק שתי נקודות:
א) ידועים לכל אלה שהיו בזמן הופעת מכתבי הגניזה בדרום רוסיא, היינו בסמיכות לאדעסא וחערסאן, האנשים בעלי שם ובפרט אלו שהיתה להם ידיעה בתולדות החסידות ותורתה, וביניהם לא הי' אף אחד שמוכשר הי' וגם יכול הי' לכתוב מכתבים כאלו מצוצים מאצבעו.
ב) להשיג בזמן ההוא, בלבול המדינות הגדול ושעת חירום בקישור בין מדינה לחברתה, קלף כזה שעליו נכתבו המכתבים, הי' כמעט דבר בלתי אפשרי.
רוב קושיות אלו המפקפקים באמיתת המכתבים יסודם בזה שמצאו בהם כמה סתירות בתאריכי המכתבים וכו'. היינו בטעיות התלויות רובם ככולם באות ותיבה אחת, ולפעמים השמטת תיבות וכו'. והנה מי שעסק פעם בהעתקת מכתבים ובפרט כשנעשות בהחפזה (לדאבוני ידוע לי זה ע"י שמגיה אני חלק חשוב של המאמרים וספרים הנדפסים ע"י הוצאתנו) הרי גם במעתיק טוב - לכה"פ 5 אחוז של השורות יש בהם טעיות אחרי העתקה הראשונה ומגיהים פעם שני' ושלישית. וכנ"ל - זהו במעתיק היותר טוב.
לאידך גיסא - מזייף הרוצה לזייף ולמכור אח"כ את המכתבים לאחד מבתי האדמו"רים, היינו לאלו שיש להם ידיעה בקורות ימי החסידות ותורתה הרי בודאי ידייק ויגיה כמה פעמים, כיון שיחשוש שאם ימצאו טעויות כאלו יגלה קלונו ברבים ויפסיד את כל העסק שלו. ולכן מציאות הטעויות הנ"ל (לאחר שננכה מהם הטעיות שנתוספו ע"י הבחור הזעצער של "התמים") הן אדרבה הוכחה שהמכ' לא נכתבו ע"י מזייף שרצה למוכרם אח"כ בכסף מלא למבינים במקצוע זה ובמילא דרושה היתה לו זהירות יתירה ביותר, כ"א אדרבה שנכתבו ע"י מעתיק בשביל אנשים כאלו שאין להם ידיעה אלא בחיצוניות המכתבים בלבד. וזוהי הוכחה נוספת למסקנת כ"ק מו"ח אדמו"ר, אשר כנראה שמעה מפי אביו האדמו"ר, אשר: א) בל"ס התוכן הוא אותנתי. ב) ונעתק מכתב ידם של אלו שיד ושם להם וידיעה
עמוקה בתורת החסידות וגם הקבלה.
עוד נקודה אחת וגם היא לדעתי מחלטת מסקנת כ"ק מו"ח אדמו"ר, והיא - אשר מי שראה מאות מכתבים אלו בבת אחת -
שבאופן כזה הביאו אותם למכירה לב"כ ליובאוויטש - לא הי' מקום כלל לדיעה שזהו
גוף כתי"ק, כיון
שבכולם הכתב וכן הקלף הי' דומה
בכל הפרטים. ומזייף שרצה לעשות זיופו באופן כזה יכול הי' לקוות למצוא קונה רק בין כאלו שאין להם חוש של בקורת ושכל בריא פשוט.
נוסף על כהנ"ל - הנה בחלק המכתבים שלא נתפרסמו היו קמיעות, אותיות עם תגין ונקודות שונות - וכמו ששמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר, הנה נמצא בהם וכן גם בהמכתבים שנתפרסמו ענינים שלא נודעו ברבים כ"א באו במסורה רבי מפי רבי מאדמו"ר הזקן עד לאדמו"ר אביו של כ"ק מו"ח אדמו"ר.
לא באתי בזה אלא בנקודות כלליות, אבל לדעתי גם הן מספיקות לא לבד לדחות את הטענות במאמר הנ"ל ושלפניו, אלא גם להכריח מסקנא הפכית לגמרי והמתקבלת ביותר:
דבר ברור, אשר האדמו"ר מרוזין זצ"ל הי' אסור (לעת עתה עוד לא נמצאו חוקרים "מדעים" המכחישים את זה, אף שנמצא חוקר ידוע ומפורסם בפולין שבא ל"מסקנא מדעית מוחלטת" אשר הבעש"ט - לא הי' ולא נברא), במאסר קשה כהנ"ל היו מחרימים הכתבים שנמצאו ברשות הנאסר, בודאי היו אצל אדמו"ר מרוזין כתי"ק של בני דורו ודורות הסמוכים לו מלפניו וספרים וחפצים החביבים עליו כי באו אליו בירושה וכיו"ב - אם מעט או הרבה; בודאי כשנמצא האדמו"ר במקום בטוח רצה וחפש אופנים איך לקבל הכתבים וכו' הנ"ל בחזרה. ברור שלא הי' יכול להשיגם בהשתדלות גלוי' אצל הממשלה כיון שברח ממאסרו - ולא נשאר אלא הדרך דאופנים חשאים. אם עלתה ביד המשתדלים בזה לשחד באיזה אופן את הפקידים השייכים לזה - מה היו עושים הפקידים כדי לפשר את הדבר ולמעט, עכ"פ את האפשריות אשר
חוקרי הממשלה יגלו החזרת הכתבים לבעליהם? היותר פשוט - להניח במקומם מכתבים אשר עכ"פ בחיצוניותם במראיהם, מספרם וכו' יתאימו לגוכתי"ק שנלקחו. מובן אשר כ"ז לא היו יכולים לעשות במנוחה גמורה באריכות זמן וכו', ובמילא לא הי' מקום להגה"ה מדויקת, וגם לא ראו נחיצות בזה, כיון שהמחליפים וגם המבקרים שחששו מאתם היו מבינים רוסית יותר מאשר חסידות. כן מובן אשר העתקת המכתבים היתה על קלף או נייר של זמן החילוף ולא של זמן הכתיבה, ובפרט שבתקופה ההיא לא ידעו על אפשריות בחינת הקלף לברר מתי נעבד.
מ. שניאורסאהן
מכתב שני (המשך לראשון) -
אגרת ב'תרמח
[נדפסה ב"הספר" (תשט"ו). בהוצ' שני' של "התמים" (ע' 852). אג"ק אדה"ז ע' תעו. אג"ק כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש ח"ט ע' לא-לד. והיא בהמשך לאגרת דלעיל, שנדפסה שם ח"ח אגרת ב'תצז (ע' רמט-רנא). המעתיק]
[י"ג אייר תשי"ד]
... ובהמשך לענין מכתבי הגניזה, הנה אף שאין הזמן גרמא לבוא באריכות הדרושה ובפרטיות, בכ"ז אענה על איזה נקודות, והן:
רובם המכריע של מכתבי וכ"י הגניזה נכתב על קלף ולא על נייר. וכוונתי ב"רובם המכריע" אינו לקצת יותר מחצי אלא להרבה יותר משלשה רביעים.
המכתבים שנדפסו בקובץ "התמים", הנה מובן שלהמסדר בדפוס (הזעצער) לא נתנו מכתבי הגניזה עצמם אלא העתקתם. והיתה מוכנת מלפני כמה שנים, והעתקה זו נעשתה ע"י אברך ד.י. הי"ד בריגא, אשר הי' ירא שמים בל לא דייקן, ובפרט בענינים שלא תפסו מקום כ"כ אצל החסידים כמו התאריכים וכיו"ב.
בנוגע לסגנון המכתבים. הנה נפלאת הטענה, "שכולם נכתבו בסגנון אחד ממש". כי הנחה זו מופרכת לגמרי מעיקרא כיון שבין הכתבים ישנם: סיפורי מעשיות, צוואות, פ"נ, קבלות וכו' וכו' ואי אפשר לכ"ז שיהי' בסגנון אחד ועוד להוסיף בזה מלת "ממש". ואולי הכוונה להמכתבים ממש שבהם. וגם בזה לא יצדק הטוען, כי אחדים מהמכתבים נדפסו עשיריות שנים קודם גילוי גניזה זו ונמצאים ג"כ במכתבי הגניזה, וא"כ מובן שאדרבה, אלו האומרים שכל הגניזה מזויפת, הרי א"א שיהי' הסגנון שוה בין המכתבים שנדפסו ואמיתתם בלי ספק ואותם שזויפו גם התוכן וגם הלשון לפ"ד הטוענים. מובן מעצמו שיש שיווי ביניהם ובפרט בין חסידים לרבותיהם, שמשתדלים בסגנון מכתביהם והליכותיהם בכלל, להדמות לרבם. וכבר ידוע הצחות בזה, ע"פ מרז"ל (סוטה י"א ע"א): אחרי ה' אלקיכם תלכו - וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה וכו', משא"כ תלמיד אחר רבו. ודוגמא אופינית בזה הוא מהידוע, שמעתיקים של כתבים ומאמרי דא"ח לדורותיהם השתדלו לחקות בכתב ידם את כתב ידו של הרבי, עד שלפעמים תכופות הנה גם מבלי לעיין בגוף המאמר, יש להכיר מכתב-היד עצמו, אם הי' זה מעתיק בדורו של אדמו"ר האמצעי או אדמו"ר הצמח צדק וכו'.
במה שהעירו שנמצאו כו"כ שגיאות. הנה כבר כתבתי (במכתבי מאדר א' תשי"ד) אשר אם רק נכונה ההשערה שנעתקו המכתבים מגוף כתבי-היד בשביל פקידי הממשלה הצארית, ובמילא נעשה הדבר בחפזון ולא דוקא ע"י מעתיקים מומחים וביותר שכנ"ל חסידים לא הקפידו מעולם על התאריכים, הרי אין פלא על רובא דרובא של השגיאות שנפלו. ובמכש"כ ממעתיק עתה מכת"י, שקודם ההגהה ישנו אחוז גדול של שגיאות, ובפרט אם מעתיק מכת"י מסולסל שאות אחת נמשכת לחברתה וכו', ובפרטי פרטיות אם המעתיק רוצה לפרש את הראשי תיבות וגם זה עושה בחפזון, אשר עי"ז יגדל לא רק מספר השגיאות אלא גם סוג השגיאות (ויבקשו נא את מי שהוא שאינו מומחה להעתיק מבלי אריכות זמן אחד מגוף כי"ק דזמן ההוא, כמו מכתב הבעש"ט או הרה"צ כו' הרמ"מ מהורודוק שנדפסו בקובץ "התמים" (חוברת א' וב') ויבחנו נא אח"כ את השגיאות שיהיו אצלו!). ובפרט שבנדון דידן, ע"פ השערה הנ"ל, לא הקפידו מלכתחילה על הדיון מההעתקה.
ע"פ השערה הנ"ל שההעתקה מגוף הכ"י נעשתה בשביל אנשי הממשלה בכדי ובמטרה להטעותם שזהו הכ"י, במילא מובן מפני מה מראם החיצוני הי' מוכרח להיות כשל אגרות מקוריות, וכן כמעט על כל אחד ואחד מעבר לדף באה הכתובת ברוסית של הפקיד. מפני מה האחוז של מכתבים תוכניים הוא קטן כ"כ ובפרט מכתבים בדברי תורה כו'? - קושיא זו מתורצת במכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע אודות מכתבי הגניזה בקובץ "התמים" חוברת א' - וז"ל בסיום מכתבו: "ישנם דברים כאלו כמו עניני קבלה מעשית צרופי שמות והדומה לזה ענינים עמוקים בקבלה שא"א למסרם רק ע"י כו'" [קטע זה הושמט ב"אגרות בעל התניא ובני דורו" וכן גם הקטע
העיקרי שבמכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר בו כותב דעת אביו לאחר בקורת "כל הכ"י וקריאת כל סיפורי המעשיות והכתבים, הפליג בשבחם וגילה דעתו הק', אשר כל הכתבים והמכתבים הם רק העתקות וכו', אבל תוכן הכתבים והמכתבים אמיתי הוא. ואם המצא תמצא איזו סתירת דברים קלי ערך הם לגבי הפלאת תוכנם ואינם אלא שגגת המעתיקים" עכ"ל].
ובמילא לא לפלא שאחוז מכתבים תוכניים קטן הוא לגבי מכתבים האחרים כיון שכהנ"ל לא נמסרו להדפיסם בקובץ "התמים".
מי שיש לו ידיעה קלה ביותר בהנהגת נשיאי החסידים בדורות ההם, יודע הוא אשר לא כתבו את תורתם. ואדרבה נזהרו מלכתוב מפני כו"כ טעמים, ורק במקרה יוצא מן הכלל ביותר, וכשלא הי' באפשרי לאמר המענה בע"פ, באו בכתובים בזה, וגם אז רק בקיצור נמרץ. וכל המקשה, מפני מה בין כתבי אחד הנשיאים והאדמו"רים בדורות שעברו נמצא אחוז קטן ביותר של דברי תורה וכו', הרי אין זה אלא הוראה שאין לו דיעה כלל בהנהגתם. ולא עוד אלא שאפילו בזמן כ"ק מו"ח אדמו"ר ואביו כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, שענו לשואליהם דבר גם בענינים דנגלה דתורה ובתורת החסידות
הרבה יותר מנשיאי חב"ד שלפניהם, ועאכו"כ מהאדמו"רים בדורו של הבעש"ט והרב המגיד, וארכיונם נשמר וידוע
ברור שזהו כתב ידם או העתקה מגוף כת"י, הנה בכ"ז אחוז קטן הנם המכתבים בד"ת וכו'. והוא מובן, כיון שמרובים צרכי עמך וכו', הרי רבו יותר ממרחק השואלים בענינים גשמיים או מבקשים ברכה וכו', מאשר השואלים בד"ת, בנגלה ובתורת החסידות, אשר רובם ככולם היו שואלים אותם בע"פ, כשהיו נוסעים להאדמו"רים לרגלים ולמועדים ונכנסים אז ליחידות כיון שאין שאלות אלו ענין דחוף שא"א לחכות בפתרונן איזה שבועות וחדשים.
מה שכמה מהכתבים נחתמים בצירוף שם האם כמו בפ"נ ולא בצירוף שם האב? מי שיש לו ידיעה במנהגי החסידים בכתבם לרבם יודע, אשר לפעמים תכופות ביותר חותמים בצירוף שם האם ואפילו במכתבים ולא דוקא בפ"נ.
ההנחה, שאם רק יוכיחו שמכתב אחד מזויף ה"ז הוכחה גמורה שכל הגניזה מזויפת - הנה פשיטא שהנחה זו מופרכת מעיקרא. כי א"כ הרי אפשר להוכיח זיוף של כל ספרינו ח"ו על היסוד שנמצאו בהם טעויות הדפוס ונמצאות הוספות מזמן מאוחר וכו'. והרי ידוע, שבש"ס יש הוספות מרבנן סבוראי ועד"ז בכמה מהספרים שלאח"ז.
ואדרבה אם ימצאו בין המכתבים ואפילו רק מכתב אחד שהי' ידוע במסורה
סודית רבי מפי רבי, הרי אין זה ענין שיכול מי שהוא לזייף ולהמציא כסומא בארובה וצ"ל שהעתיקו מגוף כת"י אלו שידעו ממסורה סודית זו. ואין נ"מ אם זהו צרופי שמות, או עניני קבלה עמוקים, השבעת מלאכים וכו', ככל הדברים והסוגים שמונה אותם כ"ק מו"ח אדמו"ר במכתבו הנ"ל. ויש לתמוה שנעלם "המזייף", ואיננו וגם לא נודע לפני זה, הנה בעיני פלא הדבר ביותר, כי בכדי לזייף מכתבים אפילו רק אלו שנדפסו ועאכו"כ אלו שלא נדפסו, שכפי המבואר במכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר הנ"ל למדו אביו כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב הרבה פעמים והפליג בשבחם, הרי צריך להיות לא רק בעל כשרון של זיוף אלא גם בעל ידיעה חשובה בעניני קבלה וחסידות, נוסף על ידיעה פנימית ביחסי האדמו"רים אחד לחבירו ובני ביתם הנזכרים במכתבים. ופלא גדול שאיש בעל כשרונות כאלו לא יפרסם מה שהוא בשנים שלפני גילוי הגניזה ולא אחרי כן. והרי כבר ידוע בדורות שעברו, כשפקפקו במחברו של איזה ספר, הרי הסבירו ג"כ את מי יש לחשוד בחיבורו של ספר או כתב וראוי לכך מפני ידיעותיו. ולמותר להזכיר אשר בנוגע ל"הזהר" הזכירו את שם הר"מ דיליאן. בנוגע לכמה תשובות הראשונים הנה החליפו את הרמב"ן והרשב"א והריטב"א זה בזה וכו'. וכן גם בדורות האחרונים, בהנוגע לשו"ת "בשמים ראש", המצבות שמצאו בקרים, הירושלמי ס' קדשים וכו' וכו' והאריכות בדבר הפשוט אך למותר.
תקנה היתה מלפנים שלא ידפיסו ספרים - יהי' מי שיהי' המחבר - מבלי הסכמות, והטעם פשוט, כי כל בן אדם עלול לטעות, ועל כל פשעים ושגיאות תכסה אהבת עצמו והאמונה בשכל עצמו. ואפילו גדולי ישראל וחד-בדרא אמיתיים (סנה' ז' ע"ב) היו מתייעצים ושואלים חוו"ד אחרים קודם שיפסקו פסק דין.
ובדורנו עלוב זה, אין צורך כבר בהסכמות, וכל הרוצה אומר, אשר גם הוא ביכלתו להיות דן יחידי, במקצוע שלו בודאי, ואם המקצוע אינו שלו - הרי הוא משער השערות ועל פיהן יקום דבר. והמדפיס מדפיס והקורא מחליט, שאין אחר מעשה דפוס ולא כלום.
הרבי ממונקאטש - בעהמ"ס "מנחת אלעזר" ועוד - אשר בסופה וסערה היתה דרכו ולא ניחת מביטויים חריפים וכו' בכתבו ע"ד כללות מכתבי גניזה זו כותב בזהירות ידועה: "ידי זרים המזייפים שלטו בהם", "השמר והזהר מבלי תאמין בם", "המכתבים האלו החשודים בזיוף" (דברי תורה מהדורא ה', ס"ט).
כ"ק מו"ח אדמו"ר מודיע החלטת אביו, לאחר שבחנו כל כתבי הגניזה (מלבד מכתבים
בודדים שבאו לאחרים)
במשך כמה חדשים, אשר תוכן הכתבים והמכתבים אמיתי הוא והסתירות שימצאו קלות ערך הן לגבי הפלאת תוכנם.
והם
היחידים שראו את חלק כתבי גניזה זו שתוכנם: עניני קבלה, כינויים שונים משמותיו של הקב"ה, שמות מלאכים ושירתם, צירופי שמות והשבעתן ועוד.ואף על פי כן הנה כותב בעל "אגרות בעל התניא ובני דורו": "
שכולם (החוקרים בדבר אמיתות הכתבים) לא נחתו לבדיקה כללית ויסודית של תוכן הכתבים. והגעתי למסקנה שכל (!!!) מכתבי הגניזה שראו אור הדפוס הנם מזוייפים. ומהם שנדפסו והופצו גם בהסכמתם של גדולי ישראל שטעו בזה".
ומי קורא תמים שיטיל ספק בוודאות פשוטה כזו?
מ. שניאורסאהן
