בבית יוסף יו"ד סימן קצא (בסוף הסימן) כתב:
"ולי נראה דבלאו הני טעמי שריא איתתא דבהדיא תניא בפרק המפלת (כב:) אמר רבי אלעזר ברבי צדוק שני דברים אלו העלה אבא מטיבעין ליבנה מעשה באשה אחת שהיתה מפלת כמין קליפות אדומות ובאו ושאלו את אבא ואבא לחכמים וחכמים לרופאים ואמרו מכה יש לה בתוך מעיה שממנה מפלת קליפות אדומות ושוב מעשה באשה אחרת שהיתה מפלת כמין שערות אדומות ובאו ושאלו את אבא ואבא לחכמים וחכמים לרופאים ואמרו שומא יש לה בתוך מעיה שממנה מפלת כמין שערות אדומות עד כאן. וטעמן של רופאים בזה מפני שאין דרך האשה להפיל כמין קליפות אדומות או כמין שערות אדומות לפיכך אמרו שאין ספק שממכה או שומא שבמעיה הן באין ואף על פי שאינה מרגשת במכה או בשומא שבתוך מעיה אין חוששין לה בהא נמי כיון שידוע לרופאים שאין דרך חצץ אדום להולד בחדר אלא בכליות תולין בהם ואין חוששין לה".
בבדק הבית הוסיף:
"והוא שישרם בפושרים מעת לעת ולא ימחו כמו שנתבאר בסימן קפ"ח".
הרמ"א בדרכי משה כתב על דברי הבית יוסף:
"ותמיהני עליו בזה דהא אמרינן בגמרא בהדיא דלא סמכינן אדברי רופאים לחוד, אלא בעינן גם כן בדיקה במים פושרין... ואם כן הוצרך הר"ן לכל הני טעמים כדי להתירה בלא בדיקה או אפילו כשנימוחו במים, וכן נראה לי".
נראה שבבדק הבית מסכים הבית יוסף עם דברי הרמ"א, וקצת קשה שכן לכאורה לפי זה כלל אין מקום לדברי הבית יוסף הקודמים שאין צורך בטענות הר"ן וכמו שכתב הרמ"א, ונראה שאכן לפי סברת הבית יוסף באחרונה לא היה צריך לכתוב את כל הפיסקא הזו, אך לאחר שכבר כתבה בבית יוסף לא מחקה בבדק הבית אלא רק הוסיף את התנאי שצריך להטיל למים, ובעצם כל ההערה על הר"ן אינה קיימת [ועיין בטהרת הבית ח"א עמודים רסה-רסז (ולא זכר שם מדברי בדק הבית וצ"ע]).
לענ"ד נראה שההבדל בין דברי הבית יוסף לדברי בדק הבית הוא מחמת שינוי גירסאות בגמרא, ויסוד הדברים (בלי לקשר זאת לדברי הבית יוסף) מתבאר מדברי המהרש"ם (חלק א סימן יג):
כך נאמר בגמרא (נדה כב ע"ב):
"והתניא א"ר אלעזר בר' צדוק שני מעשים העלה אבא מטבעין ליבנה מעשה באשה שהיתה מפלת כמין קליפות אדומות ובאו ושאלו את אבא ואבא שאל לחכמים וחכמים שאלו לרופאים ואמרו להם אשה זו מכה יש לה בתוך מעיה שממנה מפלת כמין קליפות תטיל למים אם נמוחו טמאה
ושוב מעשה באשה שהיתה מפלת כמין שערות אדומות ובאה ושאלה את אבא ואבא שאל לחכמים וחכמים לרופאים ואמרו להם שומא יש לה בתוך מעיה שממנה מפלת כמין שערות אדומות תטיל למים אם נמוחו טמאה
אמר ריש לקיש ובפושרין"
וכתב על כך בשו"ת מהרש"ם:
"ושאל שאלה זו להרב הגאון מו"ה יעקב אבד"ק קארלין בעהמ"ח ס' משכנות יעקב והשיב לו שבטעות נדפס המאמר: תטיל למים אם נמוחו טמאה, בשני המעשים הנ"ל. כי במשנה ר"פ המפלת נאמר שם: המפלת כמין קליפה כמין שערה כמין עפר וכו', תטיל למים אם נמוחו טמאה וא"ל טהורה. וזה התטיל למים אם נמוחו טמאה אינו שייך להמעשה הב' הנאמר בגמ' שם, רק הוא מסומן על המשנה, וע"ז אר"ל ובפושרין; והמדפיס הראשון שהדפיס הש"ס טעה וסבר ששייך להמעשה, ולכך הדפיס גם במעשה הא' תטיל למים וכו', ובאמת הוא טעות הדפוס.
וראיה לזה, דהא בתוספתא נדה נאמרו שם שני המעשות האלו, ולא נכתב שם כלל הא דתטיל למים וכו', לא במעשה הראשונה ולא בשני'. וכן בירושלמי נדה ג"כ נאמרו ב' המעשים הללו, וג"כ לא נאמר בהם הא דתטיל למים. ונמצא לפ"ז דהחכמים שאלו לרופאים וסמכו עליהם. והרב המאוה"ג מו"ה יוסף אבד"ק הוראדנא אמר לי ששמע מפי רבנים, שהגאון מו"ה חיים ז"ל מוולאזין אמר ג"כ זאת, ויוכל להיות שהה"ג מו"ה יעקב הנ"ל שהיה תלמידו של מוהר"ח הנ"ל שמע זאת ממנו".
נראה שלפני הבית יוסף היתה כפי הגירסא ששיערו הגר"ח והמשכנות יעקב, שהרי הבית יוסף כשציטט את הגמרא בשני המעשים לא הביא משפט זה אלא דילג בין שני המעשים על משפט זה, ובמעשה השני סיים לפני משפט זה וכתב "עד כאן", וכיצד יתכן שהבית יוסף התעלם ודילג על משפט זה פעמיים?! נראה ברור שלא היה לפניו משפט זה, וכהשערת האחרונים.
כן משמע גם מדברי הבית יוסף בסימן קפח שכתב "אהא דתנן תטיל למים אמר ריש לקיש ובפושרין" וקצת משמע כפי שכתב המהרש"ם שמילים אלו הם כעין ד"ה בגמרא ולא המשך המעשה שהובא קודם.
והנה אף על פי שבש"ס דפוס ונציה וכן בכתב יד מינכן גירסת הגמרא כפי שהיא לפנינו. מכל מקום מצאתי באתר אוצר כתבי יד תלמודיים שני כתבי יד שמהם עולה שיש מקום לגירסא זו:
בכתב יד אחד (ותיקן, הספריה האפוסטולית, כתב יד אסמני 110- 111) מופיע המעשה הראשון בדומה לפנינו, ובסופו נכתב רק "אם נמוחו טמאה" אך אין את המילים "תטיל למים", ובמעשה השני לא נזכר "תטיל למים אם נמוחו טמאה" אלא נכתב אח"כ "המפלת כמין חתיכות אדומות תטיל למים אם נמוחו טמאה אמר ריש לקיש", ונראה ברור שמשפט זה הוא דבור המתחיל מתוך המשנה.
ובכתב יד אחר (ותיקן, הספריה האפוסטולית, כתב יד Ebr 113.) הדבר ברור להדיא כהשערה זו שכן במעשה הראשון אין כלל את המילים "תטיל למים אם נמוחו טמאה" ולאחר המעשה השני בשורה חדשה באמצע השורה מופיע המשפט "תטיל למים אם נמוחו טמאה" ובשורה שאחר כך נאמרו דברי ריש לקיש, וניתן לקרוא משפט זה כממשיך של השורה שלפניה או כהתחלה של השורה שאחריה, אך בעיון בכתב יד זה רואים שדרכו לעשות רווח לפני ואחרי ציטוט מהמשנה שמתחיל את דברי הגמרא וא"כ וודאי שכך הכוונה גם כאן שמשפט זה הוא מעין דיבור המתחיל של המימרא שאחריה ולא סיום של המעשה שלפניו, אך ייתכן מאד שמי שראה כתב יד זה טעה לחשוב שזה המשך המעשה וכהשערה שהביא המהרש"ם.
ואולי יש לומר שמרן ר' יוסף קארו בכותבו את בדק הבית היה לפניו את הגירסא שיש בדפוסים שלנו, ויתכן שלא שם לב שבכותבו את הבית יוסף היתה לו גירסא אחרת .
רמז לכך שהמקור בו השתמש מרן הבית יוסף בהלכות נידה, לא היה אחיד כל הזמן, יש להביא משינויי נוסחאות שיש בציטוטים כמו בסימן קפג שם העתיק מרן הבית יוסף את דברי הגמרא בנדה סז ע"ב: "אמר ליה רב פפא לרבא מכדי האידנא כולהו נשי ספק זבות", ואילו בסימן קצז העתיק את דברי גמרא זו "אמר להו רב פפא לרבא ואביי מכדי האידנא כולהו נשי ספק זבות". במקור זה בגירסא שלפנינו בדפוס וילנא נאמר לשון אמצעית: "אמר ליה רב פפא לרבא ולאביי" (והעירו על הגירסאות בזה במסורת הש"ס). והנה בכת"י אסמני 110- 111 הנ"ל הגירסא היא "א"ל רב פפי לרבא מכדי", וכן הוא בכת"י מינכן, ובדפוס ונציה הנוסח הוא כמו לפנינו בוילנא, ובדפוס שוניצו-פיזארו הנוסח הוא "אמר ליה רב פפא לרבא". והנה מחלוקת גירסאות זו נמצאת כבר בין התוספות לרי"ף וכמו שציינו במסורת הש"ס, וגם לגבי "תטיל למים אם נימוחו טמאה" מדברי הרא"ש בשאלתו ובתוספותיו עולה שגרס מילים אלו.
אשמח לחוות דעת חברי הפורום בעניין זה