לכל אחד יש חלק בתורה - מה המקור הראשון

[נשר]

ידוע לפרש את המילים בתפילה "ותן חלקנו בתורתך", שהכוונה לחלק שלנו בתורה, ולכל אחד יש חלק מיוחד שצריך להתגלות.

מי הראשון שהזכיר את הרעיון.

[אש משמים]

(זוהר חדש, שיר השירים, תרס"א): "דסלקין אתוון לשיתין ריבוא כחושבן
שבטיהון דישראל דאינון תריסר וסלקין לשיתין ריבוא אוף הכי אתוון כד אתמלו סלקין לשיתין אלף, בית,
גימל....אלין אינון סליקו אתוון לשיתין ריבוא בגין למהוי שלימו ברזא דאתוון בשייפי כולהו" (ובתרגום
הסולם: עד שהאותיות עולות לשישים ריבוא, כחשבון שבטי ישראל, שהם יב' ועולים לשישים ריבוא, אף
האותיות כן , כשהן מתמלאות עולות לשישים: אלף, בית, גימל....אלו הן עולות האותיות לשישים ריבוא
כדי שתהיה שלמות בסוד האותיות בכל האברים).

[נשר]

?

[אש משמים]

? ?
זהו המקור הראשוני ביותר לכך שלכל אחד מישראל יש אות(=חלק) בתורה.

[יבנה]

אלשיך שמות פרק כ
ואמר, אימתי נעשה כל הכבוד הזה, בשעה שנות בית תחלק שלל. והוא, כי שכינה היא נות בית ה', תחלק שלל. והוא ענין מאמרם ז"ל בשמות רבה (פרשה כח ד) כי במתן תורה (ש)נאמרו כל פרטי התורה העתידים להתחדש בעולם אפילו כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש. והוא כי כל הנשמות העתידות לבא בכל דור ודור שם היו, וכל אחת קבלה חלק הראוי לה לפי בחינתה בתורה להתחדש בעולם, כל אחת בדור שתבא בו. ומי חילק לכל נפש חלק המתייחס לה. הלא היא, שכינה שיודעת חלק בחינת כל רוח ונפש. ועל זה יאמר, ונות בית תחלק שלל התורה.

ובכתבי הפלאה בהרבה מקומות מביא הרעיון בקשר לותן חלקינו בתורתיך, לדוגמא פנים יפות בראשית מט יג ושמות יח יג.

[מה שנכון נכון]

ע"ע בליקוט מספרי הרמ"ק "חביבא אורייתא קמי' דקב"ה" אות לז.
ובבנין עולם ודברי חן פי"ב.
[שם הביא מהח"ח בשם עולם שכ"ה כוונת התדא"ר פכ"ה שיש לכל ת"ח חדרי חדרים בתורתו. ואינו מוכרח].

[דרומי]

שער הגלגולים הקדמה יז. שועה"ר הלכות תלמוד תורה פ"א סוף ס"ד.

[בערל]

ידוע לפרש את המילים בתפילה "ותן חלקנו בתורתך", שהכוונה לחלק שלנו בתורה, ולכל אחד יש חלק מיוחד שצריך להתגלות.

מי הראשון שהזכיר את הרעיון.

אתה מחפש מקור ראשון שיש לכ"א חלק בתורה או לפירוש לותן חלקנו?

[נשר]

לזה שיש לכל אחד חלק בתורה.

לא הספקתי לעיין בכל המקורות שהביאו כאן הרבנים החשובים \,אבל מסתבר שיש בעניין זה כמה "דינים", יש שאמרו שכל אחד מבין בכל חלקי התורה פירוש לפי שורש נשמתו וכו'. ויש שאמרו שלכל אחד יש חלק אחר בתורה לדוגמא, זה הלכה וזה אגדה, או זה קדשים וזה טהרות וכו'. ויש שאמרו שלכל אחד יש חלק מיוחד שבו הוא מחדש באופן מיוחד (נהוג לומר זאת כשאדם מוציא ספר בעניין מסויים), אני מחפש מקור לכל הנ"ל, והאם יש כמה מקורות או שזה כמה צורות להבין את אותו מקור.

[בערל]

מדרש רבה ותנחומא הובא בשלה"ק תולדות אדם
באלה שמות רבה (כח, ו) ובמדרש ילמדנו (תנחומא יתרו, ו) אמרו שם, וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר, אמר רבי יצחק, מה שהנביאים עתידים להתנבאות בכל דור ודור קבלו מהר סיני, שכן משה אומר להם לישראל, כי את אשר ישנו פה וגו' ואת אשר איננו פה עמנו היום, עמנו עומד היום אין כתיב כאן אלא עמנו היום, אלו הנשמות העתידות להבראות שאין בהם ממש, שלא נאמר בהם עמידה, שאף על פי שלא היו באותה מעמד כל אחד ואחד קיבל את שלו. וכן הוא אומר משא דבר ה' אל ישראל ביד מלאכי, בימי מלאכי לא נאמר אלא ביד מלאכי, שכבר היתה הנבואה בידו מהר סיני, ועד אותה שעה לא נתנה לו רשות להתנבאות. וכן ישעיה אמר, מיום ומעת היותה שם אני וגו', אמר ישעיה מיום שנתנה תורה מסיני שם הייתי וקבלתי את הנבואה הזאת, אלא ועתה ה' אלקים שלחני ורוחו, ועד עכשיו לא נתנה לי רשות להתנבאות. ולא כל הנביאים בלבד קבלו מסיני נבואתן, אלא אף החכמים העומדים בכל דור ודור כל אחד ואחד קבל שלו מסיני, וכן הוא אומר את כל הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם קול גדול ולא יסף:

כל אחד ואחד קבל שלו הכוונה שקבל את חלק תורתו.

[נשר]

ר' בערל,

אני חושב שלא מוכרח שהכוונה שכל אחד קיבל חלקו אלא שכל התורה שכל חכם לומד, הוא בעצמו קיבל אותה מסיני. גם אם נאמר שאין חלק מיוחד לכל אחד, אלא כל התורה כולה ניתנה לכל אחד ואחד בשוה, עדיין מובנים דברי המדרש שבא לומר שלא רק למי שעמד שם ניתנה תורה אלא כל לומד ולומד נשמתו היתה בסיני בקבלת התורה. וזה מבואר בהרבה מקומות.

[חלבנה]

כ''כ הרמב"ן על ותן חלקינו.

[בערל]

ר' בערל,

אני חושב שלא מוכרח שהכוונה שכל אחד קיבל חלקו אלא שכל התורה שכל חכם לומד, הוא בעצמו קיבל אותה מסיני. גם אם נאמר שאין חלק מיוחד לכל אחד, אלא כל התורה כולה ניתנה לכל אחד ואחד בשוה, עדיין מובנים דברי המדרש שבא לומר שלא רק למי שעמד שם ניתנה תורה אלא כל לומד ולומד נשמתו היתה בסיני בקבלת התורה. וזה מבואר בהרבה מקומות.

המדרש סובל כו"כ פירושים

[ש. ספראי]

זכור לי שהספרים הקדושים האריכו וכתבו שכאשר התורה ניתנה לכל אחד מישראל, ניתנה התורה בשישים ריבוא אופנים וגוונים, כאשר לכל יהודי יש חלק מיוחד בתורה, פן וסגנון מיוחד שהוא ורק הוא יכול להתגדר בו. מישהו זוכר מקורות וציטוטים?
תודה מראש ופתקא טבא

[סגי נהור]

כמדומני שמקורם הטהור של הדברים בכתבי האר"י, ושם נמצא כן בכמה מקומות, ראה לדוגמא שער הגלגולים הקדמה יז בתחילתה.

[תם מה הוא אומר]

ידועים דברי ספר חסידים סי' תקל, על העונש של מי שאינו מפרסם מחידושיו שנגלו לו.
בודאי הטעם הוא כנ"ל, שלכ"א יש את חלקו.
יש בזה במדרש בהדיא כמדומני. אולי מביאים את זה בהערות על ס"ח הוצ' אוצה"פ שם.
וראה דברי המבי"ט בהקדמת ספרו בית אלהים כעי"ז.

[עזריאל ברגר]

מתוך אגרת הקודש שבתניא - אגרת כ"ו.

[מחולת המחנים]

viewtopic.php?p=408389#p408389

[לפי פשוטו]

מובא בכתר ראש מח שמהרח''ו אמר שהיה נותן כל תפלותיו מעודו בשביל דין אחד מחודש בגמ'

[מרדכי ש.]

וכאשר זיכהו הקב"ה ויש לו גם חידושים של עצמו, או אז ודאי שחייב לכותבם לזיכרון, וידועים דברי הספר חסידים (תק"ל) שכתב שחייב לכתוב את חידושיו ושלא גילו לו זאת מהשמים אלא כדי שיכתוב ואם לא כותב הרי זה כגזלן, וכן אם לא רשם ושכח זאת, ע"ז נאמר באבות (ג' ח') "כל השוכח דבר אחד ממשנתו ה"ז מתחייב בנפשו", וכתב שם החיד"א בספרו 'חסדי אבות' שלכל אחד יש את חלקו בתורה שאי אפשר לשום אדם אחר להשיגו, (וכ"כ בספרו 'נחל אשכול' איכה פרק ג', וכ"כ ההפלאה בפתיח"ז לכתובות אות כ"א, והחזו"א בקובץ אגרות ח"ב אגרת כ"ב, וכ"כ בזוה"ק יתרו דף פג:) ולכן כתוב "ממשנתו", שעל זה הוא מתחייב.

(מתוך ספר 'מדרכי יוסף' עמ' 12)
ובהוספות (בכתב מחשב) לספר הנ"ל:

וכ"כ בספר חסד לאברהם (אזולאי, מעיין ב' נהר כ"א) "...ובכל נשמה ונשמה יש לה בחינה ידועה בתורה שא"א שתתגלה ע"י זולתו אלא אותה הנשמה מגלה אותם הסודות, ובעוד שאותם הנשמות לא גילו אותם הסודות אין הקב"ה מגלה אותם לצדיקים כלל זולתי למשה רבינו ע"ה שאפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש בתורה נאמר למשה אלא שלא ניתן לו רשות לגלותו כלל וזהו בכל ביתי נאמן הוא...".
וכן כתבו בספר נפש החיים (שער ד') וקדושת לוי (במדבר) ומאור עיניים (ואתחנן) וכ"כ פני יהושע (קידושין דף ל.) בשם הזהר ועוד, שיש שישים ריבוא אותיות לתורה וכל נשמה מישראל יונקת מאות אחת, ומביא שבספר חסד לאברהם (מעיין שני נהר י"א) מקשה שיש רק ל"א ריבוא, והפנ"י מסביר שגם התרגום נחשב או שהקריאה והכתיבה נחשב לשניים וכיוון שיש אותיות שלא נקראות הוי ס' ריבוא. ובתקלין חדתין כתוב שנשמות הגרים יונקים מהתגין, ולכן רבי עקיבא שהיה זרע גרים קשר כתרים לאותיות ודרש כל קוץ ותג.

[חיי נר]

ב"תורה אור" לר' אברהם אחי הגר"א עמ' סה וז"ל "כתב באור תורה וז"ל

ועיקר עסק התורה הוא שידקדק הרבה בתלמודו לסלסל ולפלפל בה לאמיתה של תורה ולהבין עיקרי טעמיה בכדי שיוכל לדמות דבר אל דבר בסברה ישרה ולא ללמוד מהשפה ולחוץ שעי"ז שידקדק בה ויטריח עצמו יוכל לחדש בה הרבה לאמיתה של תורה ואז היא נקראת על שמו כמ"ש בע"ז יט אמר רבא בתחילה נקראת על שמו של הקב"ה ולבסוף נקראת על שמו שנא' כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה ואמר רבא לעולם ילמוד אדם תורה ואח"ב יהגה שנא' בתורת ה"' והדר ובתורתו יהגה.
והיינו שבתחילה כשאדם מתחיל ללמוד התורה ועדיין אינו מעיין בה לידע כל דבר על בוריו וטעמו כדי שיוכל לחדש עי"ז כמה ענינים מדעתו אז היא נקראת תורתו של הקב"ה ולא שלו היא אבל כשאח"כ מעיין בה ומחדש בה דברים ע"פ דרכי התורה לאמתם של דברים אז הוא באמת תורתו של האדם ונקראת על שמו ולזה בא המאמר השני של רבא בתחילה ילמוד אדם ואח"כ יהגה והוא ביאור למאמרו הראשון והכל אחד.

[תבא]

שמות רבה כח, ו (הובא לעיל): עמנו היום אלו הנשמות העתידות להבראות שאין בהם ממש שלא נאמרה בהם עמידה, שאע"פ שלא היו באותה שעה כל אחד ואחד קבל את שלו

ר' בערל,

אני חושב שלא מוכרח שהכוונה שכל אחד קיבל חלקו אלא שכל התורה שכל חכם לומד, הוא בעצמו קיבל אותה מסיני. גם אם נאמר שאין חלק מיוחד לכל אחד, אלא כל התורה כולה ניתנה לכל אחד ואחד בשוה, עדיין מובנים דברי המדרש שבא לומר שלא רק למי שעמד שם ניתנה תורה אלא כל לומד ולומד נשמתו היתה בסיני בקבלת התורה. וזה מבואר בהרבה מקומות.

המדרש סובל כו"כ פירושים

אלשיך שיר השירים ג, ח למד ממדרש זה ענין חלק בתורה כנ"ל:
שאמרו ז"ל כי כל נפש ונפש שנמצאו בסיני, הנולדים ואשר עדן לא היו בעולם, קבלו כל אחד חלקו בתורה איש איש לפי בחינתו, והוא מה שמחדש כל תלמיד חכם וכל תלמיד ותיק בתורה להלחם מלחמתה של תורה.
וכן כתב מהר"א במעלות התורה בשם אחיו הגר"א: מ"ש האלשיך הקדוש על מה שאנו אומרים ותן חלקנו בתורתך, לפי שכל הנשמות עמדו על הר סיני וקבלו כל אחד חלקו בתורה.