הידור מצוה בפלוגתא דרבוותא

[הצעיר באלפי]

בביאור הלכה ריש סימן תרנ"ו מביא ממשמעות הפמ"ג, דכשיש לאחד מצוה (למשל אתרוג וכדו'-בלי ליכנס האם דיני הידור הם רק באתרוג או גם בשאר מצוות, דאינו ענין לכאן, ודו"ק), אך אינו כשר אליבא דכו"ע, אז, הגם דנקטינן להלכה דכשר, כי ההלכה נקבעה כהפסוקים המכשירים, מ"מ בכה"ג אליבא דכו"ע יש להדר בקיום המצוה עד שליש לקיים המצוה שיהא אליבא דכו"ע, אף דלא קיי"ל כהפוסקים המחמירים ע"ש.
כמה הערות:
א'- האם נקטינן כן להלכה ?
ב'- אם כן, אז מהו הגדר של פלוגתא דרבוותא ?, שהרי תמיד יש אישהו שיטות החולקים על מה שנקבע להלכה ודו"ק.
ג'- האם נכתב על בבית מדרשינו, או במקום אחר ??

יישר כח גדול !

[הצעיר באלפי]

שאלה זו נוגע להמון המון מצוות שנוהגים כדעה זו או אחרת, אבל אם ננקוט כהפמ"ג, אז יש חיוב להדר עד שליש לצאת ידי חובת עוד שיטות !

[עושה חדשות]

הרי שהיו לו ב' אתרוגים, הא' כשר לכל השיטות אבל אינו מהודר, והב' מהודר מאד אבל פסול לשיטה יחידאה. נראה שבזה ל"ש הוראת הגר"ח הידועה (שא"א להדר אחרי קיום המצוה), ושפיר יש לצרף "קיום ודאי" מכח ב' נטילות. וא"כ יטול את הב', ואח"כ יטול את הא' ובזה יוצא יד"ח כל ההידורים. ואף דבעלמא א"א לצרף הידור של ב' אתרוגים, (כגון כאשר א' נקי מכתמים והב' נאה בגידולו), ואין לו ממ"נ אלא הידור אחד, אכן בהך הידור שחידשו האחרו' לצאת ידי כולם שפיר מהני נטילת כמה אתרוגים.
האמנם?

[עושה חדשות]

התעוררתי למחשבה נוספת בענין זה,
בפשטות ההידור כאן הוא לצאת מכל חשש רחוק של אי קיום המצוה, (הידור בגברא ולא בחפצא), ולכן הערתי דל"ש בזה הוראת הגר"ח על הידור אחרי הקיום.
אבל אולי י"ל שההידור הוא בעצם הדבר, והיינו דאיירי כלפי שיטות כאלו דשייך למימר בפלוגתייהו את הכלל של - אלו ואלו דא"ח, וא"כ לכל שיטה יש באמת מקום מסויים אליבא דאמת, וההידור הוא לכלול במצוה את כל הדרכים והאפשרויות בהם המצוה נעמדת.
דו"ק כי קיצרתי.

[עושה חדשות]

הנפק"מ בין ב' הביאורים הנ"ל, האם לפי הפמ"ג וביאוה"ל ראוי כמו כן לא לסמוך על רוב וחזקה ועדים וכד', העיקר שיהיה כשר בתורת "ודאי", או שלא נאמר לחשוש אלא לדעות הילכתיות, ולא סתם לכל צד רחוק אפשרי.

**

וכעין הערת הרב הצב"א יש להעיר, איך נשמטה הלכה חשובה זו עד משנ"ב ח"ו, והלא בכל מצוות עשה י"ל כן לחשוש לשיטות שלא נפסקו וכדין הידור מצוה עד שליש, ציצית תפילין קרי"ש וכו', והיה מן הראוי להזכיר במשנ"ב כסדר את כל השיטות שלא נפסקו, (בכל מה שנוגע למצוות עשה, לא בנוגע להימנעות מלאוין), ונפק"מ שאם אפשר להכניסם עד שליש יעשה כן מדינא דהידור מצוה. וזו לא שמענו כלל. והנוהגים כהגר"א והגר"ז בזמן קרי"ש, למה לא יחששו להמג"א כדין הידור מצוה. וכן הלאה.

**

וצ"ע.

[ר_חיים_הקטן]

יעויין בספר הזכרון מרומי נפתלי (לז"נ הג"ר נפתלי קרליבאך זצ"ל) במאמרו של מו"ר הג"ר גדלי' פינקל שליט"א שדן בענין הזה.

[הצעיר באלפי]

יעויין בספר הזכרון מרומי נפתלי (לז"נ הג"ר נפתלי קרליבאך זצ"ל) במאמרו של מו"ר הג"ר גדלי' פינקל שליט"א שדן בענין הזה.

קישור לספר או pdf מהמאמר בבקשה ?

[אליהו בן עמרם]

הנפק"מ בין ב' הביאורים הנ"ל, האם לפי הפמ"ג וביאוה"ל ראוי כמו כן לא לסמוך על רוב וחזקה ועדים וכד', העיקר שיהיה כשר בתורת "ודאי", או שלא נאמר לחשוש אלא לדעות הילכתיות, ולא סתם לכל צד רחוק אפשרי.

**

וכעין הערת הרב הצב"א יש להעיר, איך נשמטה הלכה חשובה זו עד משנ"ב ח"ו, והלא בכל מצוות עשה י"ל כן לחשוש לשיטות שלא נפסקו וכדין הידור מצוה עד שליש, ציצית תפילין קרי"ש וכו', והיה מן הראוי להזכיר במשנ"ב כסדר את כל השיטות שלא נפסקו, (בכל מה שנוגע למצוות עשה, לא בנוגע להימנעות מלאוין), ונפק"מ שאם אפשר להכניסם עד שליש יעשה כן מדינא דהידור מצוה. וזו לא שמענו כלל. והנוהגים כהגר"א והגר"ז בזמן קרי"ש, למה לא יחששו להמג"א כדין הידור מצוה. וכן הלאה.

**

וצ"ע.

כמה הערות הנראות לענ"ד בעניין זה:
א. השו"ע בסימן תרנ"ו מקפיד לומר "אם מצא" 2 אתרוגים וכו', "אם מוצא" וכו' - כלומר שמצוות ההידור נאמרה כשהדבר מצוי לו, ולא שצריך "לרדוף" אחר הדבר. ולכן, גם אם נאמר שמצוה להדר אחר ה"ודאי" כשר, אך זה דווקא כשהדבר מצוי לפניו.
ב. אם כדבריכם, וזאת המסקנא המתבקשת: מצוה להדר אחר שיטות היחיד, ועד שליש. מה יהיה במצות "לא תעשה"? האם גם מצוה להדר אחר "ודאי" כשר? (זה סוג "הידור" ששייך גם במצות ל"ת).
ג. לענ"ד נראה מסברא לחלק בין אופני מחלוקת שונים. לדוגמא קיצונית: אם נמצא שיטת האחרון לא כ"כ ידוע שממציא חומרא חדשה, אך כל הפוסקים עמדו כנגדו וביטלו דבריו. האם צריך לחוש לזה. ממש לא נראה, ובדיוק כמו שדבריו נדחים, כך אין להדר אחר דבריו. ומהצד השני: מחלוקת רמב"ם רי"ף ורא"ש, שהוכרעה על פי רוב, הנה בזה נראה יותר שצריך לפי הבאה"ל להדר אחר שיטת היחיד, כיון שלא נפסק כדבריו אלא מחמת הרוב.
ד. לא ראיתי את דברי הפמ"ג בפנים. אך אולי בסה"כ מדובר על מה שנפסק ש"כשר" בדיעבד, ולא לכתחילה (כלומר, שכבר בספרי הפוסקים משמע שיש מקום לדברי היחיד, ולכן זה לא ממש לכתחילה שבלכתחילה). ואולי כך משמע מהבאה"ל, שכתב וז"ל: "ומ"מ באתרוג או לולב שיש בו חשש פסול [וה"ה בכל המצות כה"ג] שתלוי בפלוגתא דרבוותא אף שהלכה דכשר מכ"מ י"ל דבזה לכו"ע צריך לקיים הידור מצוה עד שליש לקנות אחר לצאת כל הדיעות [כ"מ מפמ"ג ועיין בבגדי ישע שהחמיר עוד ביותר מזה]."
ה. מסקרן לדעת, מה ה"בגדי ישע" מחמיר יותר מזה ? מי יעזרני בזה, ואודה לו.
ו. לפני שראיתי דברי ה"בגדי ישע" (ובמחילה מראש...אם טעיתי), האם צריך "להדר" גם אחר דבריו?...

[דורשי יחודך]

בעיקר דברי הפמ"ג תמוה לי מאד מהו היסוד לדבר זה, היכן שמענו הידור מצוה כזה. הידור מצוה שמענו בשני אופנים: א' נוי מצוה, שופר נאה טלית נאה כו'. ב. שלימות בקיום המצוה, כמו שפירש הגרי"ז ז"ל ענין אגד המינים שזה שלימות במצות "ולקחתם". אבל היכן שמענו שלצאת ידי דעה שלא נתקבלה להלכה נכללת בהידור, וחייבים לעשות כן מדין החיוב של הידור מצוה עד שליש? מהכ"ת?
והדבר בכלל נסתר לכאורה מכל הש"ס והפוסקים, שמכריעים להלכה במחלוקות של תנאים ואמוראים, ולא שמענו שתמיד חייב להשתדל לצאת ידי דעות התנאים ואמוראים החולקים. ואולי הפמ"ג דיבר דווקא במקום שאין הכרעה גמורה, אבל גם בזה מהכ"ת.

[עושה חדשות]

המשנ"ב כותב כך גם לגבי שופר, סי' תקפו שעה"צ סק"ט.
(ובאמת מצינו הרבה לחוש לשיטות שלא נפסקו, כגון דעת היחיד כנגד הרבים, אבל כאן החידוש הוא שזה בגדר הדין והחיוב של הידור).

[החושב]

א'- האם נקטינן כן להלכה ?

מן הסתם - לא. הרי בפשטות אין הדבר כן.
אולי לפרי מגדים היה איזה טעם נסתר (מלשון 'הסתרה') וכוונה עמוקה בעניין זה, אבל מאחר שלא גילה את טעמו ולא הביא ראיה לדבריו - הרי שהדברים נשארים בגדר 'חידוש מעניין' או 'צריך תלמוד', אבל לא בגדר 'הכי נקטינן'.

[הצעיר באלפי]

א'- האם נקטינן כן להלכה ?

מן הסתם - לא. הרי בפשטות אין הדבר כן.
אולי לפרי מגדים היה איזה טעם נסתר (מלשון 'הסתרה') וכוונה עמוקה בעניין זה, אבל מאחר שלא גילה את טעמו ולא הביא ראיה לדבריו - הרי שהדברים נשארים בגדר 'חידוש מעניין' או 'צריך תלמוד', אבל לא בגדר 'הכי נקטינן'.

מסכים !
אבל המשנ''ב מביאו להלכה ! וע''ז אני הקטן שואל האם הפוסקים נקטו כהמשנ''ב או לא ?

[עושה חדשות]

שאלני חד. אם כדברי הביאוה"ל, שהחיזור לצאת יד"ח גם לפי שיטות שנדחו מההלכה, אף הוא בכלל הידור מצוה. האם זה גובר על הידור מצוה 'קלאסי', שווה אליו, או פחות ממנו? (והביא ראיה ממש"כ המשנ"ב להעדיף הדלקת מהדרין מהדלקה בשמן ולא בשעוה. אמנם אפשר כמובן לחלק, ולא כל הידור הוא רק הידור, ולא כל שיטה שנדחית יש בהכרח חיוב לחוש לה להדר בה). מה דעתכם?

[עובר ושב]

השאלה באופן שע"י ההידור הוא תופס בחבל בשני קצותיו, כגון המכניס שבת כדעת הגאונים ומוציאה בר"ת. האם לא שייך בזה הכסיל בחושך הולך כמאמר חז"ל על המקיים מחומרי ב"ה וב"ש.

[עושה חדשות]

וכעין הערת הרב הצב"א יש להעיר, איך נשמטה הלכה חשובה זו עד משנ"ב ח"ו, והלא בכל מצוות עשה י"ל כן לחשוש לשיטות שלא נפסקו וכדין הידור מצוה עד שליש, ציצית תפילין קרי"ש וכו', והיה מן הראוי להזכיר במשנ"ב כסדר את כל השיטות שלא נפסקו, (בכל מה שנוגע למצוות עשה, לא בנוגע להימנעות מלאוין), ונפק"מ שאם אפשר להכניסם עד שליש יעשה כן מדינא דהידור מצוה. וזו לא שמענו כלל. והנוהגים כהגר"א והגר"ז בזמן קרי"ש, למה לא יחששו להמג"א כדין הידור מצוה. וכן הלאה.

ובפרט ילה"ק כן בכל הלכות שבת, מצד עשה דשבתון, להסוברים דהוי 'עשה' ממש ולא איסור עשה.

[עושה חדשות]

וכעין הערת הרב הצב"א יש להעיר, איך נשמטה הלכה חשובה זו עד משנ"ב ח"ו, והלא בכל מצוות עשה י"ל כן לחשוש לשיטות שלא נפסקו וכדין הידור מצוה עד שליש, ציצית תפילין קרי"ש וכו', והיה מן הראוי להזכיר במשנ"ב כסדר את כל השיטות שלא נפסקו, (בכל מה שנוגע למצוות עשה, לא בנוגע להימנעות מלאוין), ונפק"מ שאם אפשר להכניסם עד שליש יעשה כן מדינא דהידור מצוה. וזו לא שמענו כלל. והנוהגים כהגר"א והגר"ז בזמן קרי"ש, למה לא יחששו להמג"א כדין הידור מצוה. וכן הלאה.

ובפרט ילה"ק כן בכל הלכות שבת, מצד עשה דשבתון, להסוברים דהוי 'עשה' ממש ולא איסור עשה.

ראה בגליון מעדני כהן מס' 82
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?p=703464#p702227

[עושה חדשות]

יעויין בספר הזכרון מרומי נפתלי (לז"נ הג"ר נפתלי קרליבאך זצ"ל) במאמרו של מו"ר הג"ר גדלי' פינקל שליט"א שדן בענין הזה.

pdf מהמאמר בבקשה ?

מצטרף לבקשה.

[ר_חיים_הקטן]

ישנו באוצה"ח: https://tablet.otzar.org/#/b/52972/p/1/ ... /0/end/0/c

[אליהו בן עמרם]

המשנ"ב כותב כך גם לגבי שופר, סי' תקפו שעה"צ סק"ט.
(ובאמת מצינו הרבה לחוש לשיטות שלא נפסקו, כגון דעת היחיד כנגד הרבים, אבל כאן החידוש הוא שזה בגדר הדין והחיוב של הידור).

ושם חבוי עוד חידוש, לכאו' גדול יותר, ב"הידור מצוה עד שליש", שמקורו בדברי הב"ח:
וז"ל המשנ"ב שם ס"ק ה'
"והנה המחבר סתם ולא ביאר, איל פשוט, וכפוף משאר מינים, איזה מהן עדיף. אכן מסקנת רוב הפוסקים דמעלת כפוף עדיף. לפיכך אם נזדמן לו של יעל כפוף, ושל כבש פשוט, יתקע בשל יעלים וכפוף, דתקון רבנן לתקוע בכפוף, לסימן שיכפפו ליבם למקום בתפילה; מה שאין כן שופר של איל, אינו תיקון רבנן לתקוע דווקא בשל איל, אלא מנהג שנהגו כל ישראל מעולם, לזכר עקידה, ואיכא בזה מצווה מן המובחר.
ומכל מקום כתבו המפרשים דגם בזה יש על כל פנים דינא דהידור מצוה. ועל כן אם מבקשים ממנו להוסיף על שופר של איל, יוסיף עד שליש, וכעין המבואר לקמן בסימן תרנ"ו."
כלומר לא מדובר על הידור בנוי כלשהו של המצוה שחיובו מצד "זה א-לי ואנווהו"
ולא בהידור להחמיר לצאת ידי חובת עוד שיטה.
אלא מנהג בעלמא של כל ישראל להשתמש דווקא בחפצא כזה לצאת ידי המצוה...
(ובשעה"צ שהוזכר לעייל לא ניחא ליה לחדש חידוש מופלג זה, ולכן מחדש שדברי הב"ח נכונים ולא מטעמו, אלא כדי להדר לחוש לשיטת הרמב"ם דבעי של אייל)