הודעהעל ידי דודי צח » א' יולי 09, 2017 4:23 pm
בירושלים של מעלה היו נותנים 'היתר הוראה' לא על סמך היקף ידיעות בחומר ההלכה כי אם על שני פרמטרים: 1. בירור אודות יראת-שמים של הנבחן. 2. בירור כשרונו של הנבחן על ידי שאלות חידודיות וכוליה. משעמד על ההצלחה קיבל מיד 'יורה יורה ידין ידין', כי הרי רוב השאלות ה'אמיתיות' הם בעניינים שצריך להם דימוי מילתא למילתא, ועל כך בחנו את כח הכרעתו וכח הניתוח הדימוי והחילוק. אך שמא אינו ירא שמים, וישתמש בכח הכשרוני הזה דוקא לחורבה, על זה עשו בירור מקיף אודות ירא"ש שלו.
*
גם אם כיום לא נהוג כך, ואולי יש בהנ"ל מעט מן האגדה. אך זה נותן הסתכלות נאותה, איך צריך להתייחס לכח ה'הוראה'. לא ריבוי החומר קובע, כי אם מה שעושים עם החומר הנלמד.
יכול האדם לדעת כל חלק 'חושן משפט' על כל מפרשיו, ויהיה קשה לו לפסוק בדין-תורה אודות רכישת 'אופציות' בשוק המט"ח, כי אין על זה שום סמ"ע ושום קצות.
זה בדיוק מה שמרגישים גדולי ההוראה והתלמידי חכמים, וביכולת הזו - כשהיא באה מתוך ירא"ש צרופה, מסמיכים כלל ישראל ויודעים מיהו בעל 'כתפיים רחבות'.
*
לפי השמועה, אכן יש כמה וכמה שאלות בשנים האחרונות שהן תקועות במקצת, כי פסו גדולי הוראה, כי אנחנו בדור הדרשו וספרי הליקוטים, ממש בחפיפה לרופאים של היום, שהם פחות 'רופאים' ויותר הייטקיסטים, שעונים לך תשובה מתוך המחשב, וככל שכושר האילתור שלהם גבוה כך יותר יקלעו למטרה, ורבים מאיתנו זוכרים את הרופאים בדור הקודם, שעל ידי מעיכה הגונה על הכרס ידעו לפעמים לקלוע למה שקורה בתוך חלל הבטן.
*
זה גם ההבדל בין מוצי"ם לפוסקים. פוסקים זה כאלה שיותר מהידע הטכני יש להם את היכולת והדימוי לצרף זה אצל זה. דא עקא, שכיום ישנם שדרי רדיו שהם בעצמם 'פוסקים' במהירות בלי ספיקות ובלי מבוכות, ישר תשובה לכל שאלה. וכדי ביזיון וקצף.
אכן מצד אחד, כל רב מתחיל יודע בע"פ כל פסקי הרבנים וואזנר/אוירבך/אלישיב/אבא-שאול וכו'. אבל את סוגיית הגמרא שמשם מוצא ההלכה, ה' ירחם עליהם ועלינו.
*
פורסם פעם ביתד נאמן, בשם הג"ר יחזקאל לווינשטיין, שאמר באחד השיחים: כשאנו יכולים לשאול שאלה מאחד משני אנשים, הראשון למד 60 פעמים יורה דעה ואינו למדן, והשני למדן אך למד בקושי פעם אחד יורה דעה - עלינו לשאול את השני!!
*
אוי לו לרב, בדור הפלאפונים, שלא ישיב לנו תשובה הלכתית 'על אתר', ועדיף תשובה ברורה 'מותר' או 'אסור'. תמו אלו המעיינים והמסתפקים, אלו ששמחו על הספק ועל החומרא על האפשר ועל האולי, יותר מעל הוודאי ועל הברור.
פני הדור כפני ה..
*
רבנים הקרובים למחננו אך רחוקים מפנימיותנו, יגדירו עצמם כלשון נשיא המדינה 'גרעין בית הלל', ועל מגמת הקולא קא בכינא.
*
ישנם אמנם 'מחמירים' מחמת שקשה להם בעצמם להסתמך על סברתם או על נטיית רוב הפוסקים, אך ב"ה צמד המילים של בעלי התשובות: 'חוכך אני בזה להחמיר', נעלם כמעט מן העולם.
זו דוקא תופעה ברוכה. ספיקות של 'דררא', היינו ששני הצדדים ידועים וניצבים לפנינו - ברוכים המה, אך ספיקות של 'אי ידיעה', מתוך רתיעה לנגוע ביסודי ההלכה - אינו חייב ללוות אותנו עוד. וזהו הפירוש האמיתי בדברי חז"ל על כוחא דהיתרא עדיף, כפירוש רש"י (כתובות ז:א) "כל אדם רשאי להחמיר, והאוסר אין זה סמיכת דברים, שאפילו מן הספק שאין ההלכה ברורה לו הוא בא ואוסר. אבל המתיר, סומך על שמועתו או על סברת חכמתו, והיא הוראה'. היא הוראה!
*