הושע נא שואגים הושע נא (הושע נא)

[איש_ספר]

מי יורנו דעה?!

א. יש אומרים הושע נא רק בתחילת כל פסקה,
ב. יש אומרים תחילה וסוף (ולהם יאות לומר כמו שהוא בכותרת האשכול: הושע נא "שואגים הושע נא" הושע נא)
ג. יש אומרים בכל רק תחילה, זולת הפסקה האחרונה שאומרים תחילה וסוף.
ד. ושמעתי שבק"ק "זילברמן" הש"ץ אומר תחילה והקהל אחריו חוזר רק "הושע נא".

באזור אליהו הבין ד' המע"ר שיש לומר כאות א. אולי ק"ק הנז' הבינו דבריו כאות ד?

[חיימשה]

ואני התפללתי בביהכ"נ שנוהגים כאות ג', ורק בפיסקה שהובאה בכותרת החזן אמר תחילה וסוף.
הושע נא שואגים הושע נא.

[פלתי]

ואני התפללתי בביהכ"נ שנוהגים כאות ג', ורק בפיסקה שהובאה בכותרת החזן אמר תחילה וסוף.
הושע נא שואגים הושע נא.

זה אינו שונה מן השאר, אא"כ אמרו הושע נא נא שואגים הושע נא הושע נא.

[אבא יודן]

על כגון אלו:
כל אחד כפי מה שרגיל

[מיכאל1]

הגר"י טשזנר מביא בשעריו על סוכות שהמנהג המקורי היה שרק החזן אמר הושע נא למען אמתך וכןלם ענו הושע נא וכו'. והיום נשתבשנו שכאו"א אומר ואעפ"כ אומרים תחילה וסוף.

[איש_ספר]

עיינתי בספרו של הרב טזשנר ושם מובא ממנהגי וורמייזא כאות ד. והוא משער שכפילות הושע נא התשרבבה ממנהג זה.

ואני התפללתי בביהכ"נ שנוהגים כאות ג', ורק בפיסקה שהובאה בכותרת החזן אמר תחילה וסוף.
הושע נא שואגים הושע נא.

זה אינו שונה מן השאר, אא"כ אמרו הושע נא שואגים הושע נא הושע נא.

כבר באזור אליהו מעיר שזה שונה, שמבקשים אנא ה' הושיעה את האומרים הושע נא.

[חיימשה]

שמעתי אחד מחשובי ה אדמו"רים אומר כך. הושע נא שואגים הושע נא, הושע נא.

[מעט דבש]

הדברים דלהלן מתייחסים בעיקר לנקודה אם המילים 'הושע נא' נאמרים לפני החרוז ('הושע נא למען אמיתך'; 'הושע נא למען בריתך', וכן בכולם), או לאחריו ('למען אמיתך הושע נא'; 'למען בריתך הושע נא' וכן בכולם).

הרב דויד יצחקי (ב'קצירת האומר' שבסוף לוח ארש, מאמר א', אות קנא), טוען שאם נשווה את ההושענות של הושענא רבא להושענות של כל הימים, נראה שהמבנה הוא כך:

הושענא.PNG (87.88 KiB) נצפה 6878 פעמים

והיינו שאומרים קודם את הכותרת לבדה ('הושע נא'),
ואח"כ משתמשים בכותרת לסיום כל פסקה 'למענך אלוקנו הושע נא'; 'למען אמתך הושע נא'; וכן על זה הדרך, וכמו שמשתמשים בכותרת בתור סיום לכל חרוז בהושענות של הושע"ר ('הושע נא והושיעה נא אבינו אתה').

והוא על דרך שכתב במחזור סלוניקי ש"י (וממנו למחזור מעגלי צדק, ויניציא שכ"ח):

ושליח ציבור מתחיל בקול רם ואומר 'הושענא', והצבור עונין אחריו 'הושענא';
וחוזר השליח צבור ואומר 'למענך אלדינו', 'למענך בוראנו', 'למענך גואלנו', 'למענך דורשנו', והצבור עונין על כל אחד ואחד 'הושענא'.

ומתחיל השליח צבור ואומר 'אערוך שועי' (=ההושענא ליום ראשון במחזור הנ"ל), ומסבבים סביב הבימה וגומרים כל אותה ההושענא בעודם מסבבים. ואחר כך שליח צבור מתחיל בסוף אותה הושענא ואומר בקול רם 'ש-די מושיעי', והצבור עונין אחריו 'הושענא'; וכן 'תופיעי ותושיעי' אומר השליח צבור, והצבור עונין אחריו 'הושענא'.

ואחר כך אומר השליח צבור 'אני והוא הושיעה נא', והקהל חוזרים אחריו לאמר 'אני והוא הושיעה נא'.
ואחר כך אומרים 'כהושעת אלים בלוד עמך' וכו' והשליח צבור מתחיל בסופה ואומר 'כהושעת שבות שבטי יעקב' וכו', והקהל עונין אחריו 'אני והוא הושיעא נא';
ואומרים 'כהושעת שומרי מצות וחוכי ישועות' וכו', וחוזר השליח צבור בניגון 'כהושעת שומרי מצות' וכו', והצבור עונין אחריו 'אני והוא הושיעא נא'.
וחוזר השליח צבור ואומר 'אני והוא הושיעא נא', והצבור חוזרים 'אני והוא הושיעה נא'.
ואומר 'הושיעה את עמך' וכו', קדיש שלם.

ובמנהגים דק"ק וורמיישא (סימן קעב - קעג):

...וחזן מתחיל בקול רם 'הושענא', והקהל משיב 'הושענא'.
חזן אומר בקול רם 'למענך אלדינו', וקהל אומר בקול רם 'הושענא'. וכן 'למענך בוראינו', וכן 'למענך גואלנו', וכן 'למענך דורשינו', והקהל משיבין כל פעם בקול רם 'הושענא'...
ואומר ההושענא המיוחד ליום...
החזן מתחיל בקול רם ב' חרוזות שבהושענא של אותו היום, והקהל משיב על כל אחד 'הושענא'.

ואמנם רואים ממקורות אלו ש'הושענא' נאמר לאחר החרוז. אבל לא ברור מהם האם עושים כן רק לאחר אמירת החזן, או גם כשהצבור אומר את 'למען אמתך', 'למען בריתך' אומרים 'הושענא' לאחר כל חרוז.

ובסדור 'עבודת ישראל' כתב שמצא בכ"י 'הושענא' אחרי כל חרוז.

ועיין גם במחזור ויטרי (ח"ב, עמ' 451, ועמ' 452) שהביא שם הושענות בנוסח אחר, דומות לשלנו, וציין אחרי כל חרוז 'הושענא'.

==========

ולגבי ראיית הרב יצחקי מההושענות להושע"ר, יש להעיר, שמצינו שמשתמשים בכותרת ההושענא
לא רק לאחר החרוז, אלא גם לפני החרוז (אמנם לא מצינו שהכותרת משמשת רק לפני החרוז, אלא שמשמשת לשניהם יחד - חלק מהכותרת לפני החרוז, וחלק אחריו).

כגון 'אנא הושיעה נא' (כותרת), ואחריו 'אנא אזון חין תאבי ישעך, בערבי נחל לשעשעך, והושיעה נא'; 'אנא גאל כנת נטעך, דומה בטאטאך, והושיעה נא'

דהיינו שהכותרת מתחלקת, חלק לפני החרוז, וחלק לאחריו.

==========

ומדברי רבי שבתי סופר נראה שאומרים 'הושע נא' לפני כל חרוז. דהיינו: 'הושע נא למען אמתך'; 'הושע נא למען בריתך' (אך יתכן שכוונתו לומר רק לפני החרוז הראשון, דהיינו 'הושע נא למען אמיתך', ואח"כ ברצף, 'למען בריתך, למען גדלך ותפארתך, למען דתך' וכו', בלי לומר כלל 'הושע נא' באמצע).

וז"ל רש"ס:

ונוהגין לסמוך מלת 'הושע נא' עם 'למען אמתך'; כלומר, הושע נא למען אמתך, ולמען בריתך, ולמען גדלך וכו', כאלו היה כל חרוז מתחיל במלת 'הושע נא'. וכן בכל הושענות, מלת 'הושע נא' קאי על התחלת כל חרוז וחרוז.
וכן מצאתי באחד מסדורי קלף, בהושענת 'אום נצורה' של שבת, שכל חרוז וחרוז מתחיל 'הושע נא'.
לכן כשהחזן אומר בקול רם שתי חרוזות אחרונות של 'הושע נא', אז אומר בתחלת כל חרוז 'הושע נא'. וכן נוהגין בכל הארצות, ואין לשנות.

אך נראה שגם רש"ס לא התנגד למנהג שענו אחרי החזן 'הושע נא', אלא רק בא להוסיף, שיש לומר הושע נא גם לפני החרוז.
ובזה יובן למה בסידור עצמו של רש"ס יש 'הושע נא' אחרי כל אחד מן החרוזים הראשונים 'למענך אלקינו' 'למענך בוראנו' 'למענך גואלנו' 'למענך דורשנו', וכן בסוף כל קטע של הושענא של יום מסוים, כגון 'למען תהלתך הושע נא'; כי אלו ה'הושע נא' מיועדים לעניית הציבור אחרי החזן.

==========

ובמעשה רב (סימן רכה):

הושענות מתחילין להקיף באות ראשון מאותיות א"ב, ומסיימין ההקפה באות ת'.
והש"ץ והצבור אומרים אות באות, וקודם כל אות אומרים 'הושענא'; היינו: הש"ץ אומר 'הושענא אבן שתיה' והצבור עונין כן אחריו, וכן בכל אות, עד שמסיימין ההקפה.

ולמנהג זה, אין אומרים כלל 'הושענא' אחרי החרוז, רק לפניו.

(המקורות ליקטתי ממילואים לסידור רש"ס, מילואים לעמ' 724).

[כח הטענה]

מאי שנא מסליחות שאומרים עננו ה' עננו, עננו אלוקי אבותינו עננו וכו'?

[עושה חדשות]

יש לדרוש על כך מה שאמרו בגמ' סוכה: "כל שנעור משנתו ואינו קורא אמא, אמא גדולים נמי קרו, אלא כל שנעור ואינו קורא אמא אמא". (שמעתי).

[מעט דבש]

מאי שנא מסליחות שאומרים עננו ה' עננו, עננו אלוקי אבותינו עננו וכו'?

שם הוא על פי לשון הפסוק (מלכים א' יח, לז) 'ענני ד' ענני' (וחז"ל דרשו הכפל בברכות ו:). והשאלה אם צורה זו נוהגת גם ב'הושע נא'.

[משולש]

כמו שהובאו כאן כמה מקורות אשכנזיים, לא נהגו לומר הושענא כלל רק בד' הראשונים (למענך אלקינו בוראנו גואלנו דורשנו) וב' האחרונים שהחזן אומרם בקו"ר וקהל עונים "הושע נא". (בשבת סוכות עונים הושע נא רק על החרוז האחרון בלבד).

(החזן אומר "הושע נא" וקהל חוזרים אחריו, חזן אומר "למענך אלקינו" וקהל עונים "הושע נא" וכן הלאה, ואח"כ כל הקהל אומרים יחד בניגון "אערוך שועי, בבית שועי, גיליתי בצום פשעי, דרשתיך בו להושיעי, וכו' ולא אומרים כלל "הושענא" עד הב' האחרונים).

כסדר הזה מופיע בכל הסידורים הנדפסים היום וגם בדורות הקודמים. (גם אלו נוסח פולין וליטא וכו').

האם יש סידור במאות האחרונות שהדפיס את סדר עניית "הושענא" אחרי כל קטע?

לגבי "שואגים" מופיע בסידורים אחריו "הושענא" רק פעם אחת וזה לכאורה מראה שאין צורך לומר בו פעמיים.

[חיימקה]

מי יורנו דעה?!

א. יש אומרים הושע נא רק בתחילת כל פסקה,
ב. יש אומרים תחילה וסוף (ולהם יאות לומר כמו שהוא בכותרת האשכול: הושע נא "שואגים הושע נא" הושע נא)
ג. יש אומרים בכל רק תחילה, זולת הפסקה האחרונה שאומרים תחילה וסוף.
ד. ושמעתי שבק"ק "זילברמן" הש"ץ אומר תחילה והקהל אחריו חוזר רק "הושע נא".

באזור אליהו הבין ד' המע"ר שיש לומר כאות א. אולי ק"ק הנז' הבינו דבריו כאות ד?

מהי דעת הסבא הגדול, בנידון?

[עזריאל ברגר]

מנהג חבד, כפי שמופיע בליקוטי המנהגים ובסידורים וכו':
חו"ק: הושענא למענך אלוקינו/בוראנו/גואלנו/דורשנו הושענא (כמנהג כולם).
קהל (כלומר: כאו"א אומר לעצמו, ולא בקול רם, וכאו"א במקומו ללא הקפת הבימה): הושענא למען אמיתך, הושענא למען בריתך .... הושענא למען נצחך.
חו"ק (החזן אומר והקהל אחריו, ובאמירת קטע זה מקיפים את הבימה): הושענא למען סודך הושענא, הושענא למען עוזך הושענא ... הושענא למען תהילתך הושענא.
ועד"ז בשאר הימים, שמאות ס או ע מתחילים להקיף, וכופלים הושענא, ואומרים חו"ק.

[איש_ספר]

תודה לכל המשיבים ועל צבאם הרב מעט דבש על הודעתו הארוכה והמלאה !

[אשר177]

אמנם אינו מענייני דיומא, אבל נתקלתי באשכול זה כעת.

לענ"ד. בתחילה סבבו את הבימה, ואמרו: הושענא הושענא הושענא... כלומר שאמרו רק את המילה הושענא הרבה פעמים, ואח"כ נכתבו הפיוטים שקצת ביארו עניינים וקצת נתנו סדר בדברים,

ולכן נראה עיקר שהחזן היה אומר למשל, למען אמתך והעם ענו הושענא, למען בריתך והעם ענו הושענא וכן על זה הדרך.