ונתנו ידידים כתב:ודאי שיכול לדחוף המתנה לזמן אחר מיתתו...דחל מתנת שכ"מ לאחר זמן
ונתנו ידידים כתב:ואין היורשין מעכבין
הפשטן כתב:ונתנו ידידים כתב:ודאי שיכול לדחוף המתנה לזמן אחר מיתתו...דחל מתנת שכ"מ לאחר זמן
פשיטא.ונתנו ידידים כתב:ואין היורשין מעכבין
אולי כן מעכבין? הרי לכו"ע הם ירשו את הנכסים לפחות שנה לפני מועד חלות המתנה, אז מה יקרה כשיגיע מועד חלות המתנה אחרי שהיורשים כבר הספיקו לרשת את הנכסים?
אני שואל במיוחד לפי מה שנפסק בשו"ע ח"מ רנב א, דאזלינן בתר מי שקדם לזכות בנכסים, והא הכא היורשים קדמו (בשנה תמימה).
וגם אני שואל במיוחד לפי מה שנפסק שם: רמח א, ורנג ו, ד"ירושה אין לה הפסק", והיינו דיש בכחה להפקיע מתנת שכ"מ שמאוחרת יותר, וא"כ דילמא, ה"ה בירושה הבאה מאליה - כדהכא, ולא רק בירושה הבאה מחמת צוואה להנחיל - כדהתם.
כל זה מתפצל לשתי שאלות:
א. הואיל, וכל עוד שלא הגיע מועד המתנה רשאי השכ"מ לבטל את המתנה, אז אולי גם יורשיו שכבר הספיקו לרשת את הנכסים רשאים אחר כך לבטל את המתנה כל עוד שלא הגיע מועד חלות המתנה (תדע שהרי היורשים נכנסים לנעלי המוריש, שכאמור רשאי לבטל את המתנה, וא"כ לכאורה גם הם רשאים לכך אחרי שהם נכנסים לנעליו).
ב. גם אם היורשים לא יבטלו את המתנה, אולי היא תפקע מאליה בגלל שהם ירשו לפני שהיא הספיקה לחול.
בכל מקרה, אני מחפש מקור ברור לכל תשובה שלא תהיה.
ונתנו ידידים כתב:הציור שלך
ונתנו ידידים כתב:הוא כשגם הראשון קיבלו מכח דין מתנת שכ"מ
ונתנו ידידים כתב:ולכן כמו שבנתנו במתנה אין לאחריך כלום ומשום דכל דינו של האחריך הוא רק כשהוא עדיין קיים ברשות המקבל הראשון.
ונתנו ידידים כתב:הה"נ כשהורישו שייך הדין שלך שכאילו אינו שלו כבר ולכן לא קיבלו מעולם האחריך.
ונתנו ידידים כתב:משא"כ במתנת שכ"מ רגיל הרי זהו כל דינו של מתנת שכ"מ שהוא מפקיעו מהיורשים ולכן לא שייך ב' שאלותיך...וגם שכבר זכו בי' יורשים, וממילא דפקע מיני' זכות היורשים דהרי זהו דין מתנת שכ"מ.
ונתנו ידידים כתב:וכמו שיכול להפקיעו מיד לאחר מיתתו ה"ה שיכול ליתנו לאחר שנתיים.
ונתנו ידידים כתב:כמבו' בסוג' דמזכה לעובר
ונתנו ידידים כתב:וגם מסוגיא דאחריך.
ונתנו ידידים כתב:ומסברא הי' אפשר לומר דאינו פשוט דהרי ליכא קנין אלא כירושה שויוה רבנן ואיך יכול להורישו לאחר זמן.
ונתנו ידידים כתב:וגם הרי מת לאחר זמן ואין לו דעת וכח הקנאה.
ונתנו ידידים כתב:וכן מוכח מהברייתא דתנו שקל לבני בשבת בדף קכ"ט. שנותן כל שבת שקל והוא מתנה לאחר זמן ומפקיעו מן היורשים.
ונתנו ידידים כתב:ובבקשה אל תענה לי פסקי פסקי פשוט קשה לקוראו כך.
ונתנו ידידים כתב:עיין לעיל שערכתי התשובה ועניתי על כל שאלותיך כמדומני.
ונתנו ידידים כתב:נראה לי דה"ה בהציור שבאשכול הסמוך דהראשון קיבלו מכח דין מתנת שכ"מ ולכן כמו שבנתנו [המקבל הראשון] במתנה אין לאחריך כלום ומשום דכל דינו של האחריך הוא רק כשהוא עדיין קיים ברשות המקבל הראשון, הה"נ כשהורישו [המקבל הראשון] שייך הדין שלך שכאילו אינו שלו כבר ולכן לא קיבלו מעולם האחריך
מצטרף להנל כתב:סליחה שאני מתערב.
כיצד הקנה את המתנה? האם אמר מעכשיו ולאחר שנתיים? שבאופן זה נחלקו הש"ך ונתיה"מ (סי' קצ"ה ס"ה) אם הלכה כשמואל שמעכשיו ולאחר ל' הוי תנאי - שתקנה עכשיו ולא תשתמש עד אחר ל'. או שקונה גוף מעכשיו ופירות לאחר ל' - וכדעת הרמב"ן ועוד ראשונים. ומ"מ לכ"ע הקנין עצמו חל כעת ואף אם מת אין הקנין מתבטל.
ואם לא אמר מעכשיו [ובאופן שלא כלתה קנינו] אם לא הקנה בכסף, כל הקנין הוא רק לאחר שמת, ואין קנין לאחר מיתה. ובקנין כסף מסופקני אם תלוי בדעות הראשונים כיצד חל הקנין (עי' אבנ"מ סי' מ' סק"א).
ובנותן טעם, עי' שו"ת רעק"א תניינא סי' פח, שדן עם הבית מאיר כיצד במעכשיו ולאחר מותי קונה את הפירות לאחר מותו.
ונתנו ידידים כתב:אתיחס לדבריך כפי האותיות שעשית.
א. המח' בענין אדם מקנה דבר שלבל"ע הרי זהו במידת מה עיקר פלוגתתם וודאי שע"ז נחלקו (עכ"פ בגוונא דמזכה לעובר), והגירסא דלכשתלד הוא תוצאה משיטתם ואין שום בעי' לומר דנחלקו בזה, אבל מה דס"ל דיכול להקנות לאחר זמן אינו תלוי כלל בבשיטתו ואין שום סיבה שיסבור כן אם לא שזהו האמת ולכן מהית לעשות מח' נוספת בענין זה והרי הכ"צ אמרי' דאפושי פלוגתא לא מפשינן, וא"כ לא אני הוא המחייב את השיטה אלא אתה רוצה להציע בלי שום סיבה שיחלקו בענין זה.
ב. גם אני כתבי בהודעתי האחרונה שהוא קושית הרשב"א ושטעיתי בזה ותודה רבה על בירור הענין בזה.
ג. הרמב"ן כתב על חילוקו וצריך עיון אבל מ"מ ס"ל הכי מכח הקושיות שיש לו, ואפרטם כיון שאתה מעלים עין מהם: מזכה לעובר (זו גם שייך להאות הקודמת כי אין זו ראי' שלי אלא של הרמב"ן בעצמו וכבר כתבתי כן בהודעתי הקודמת), תנאים שהוא גם ראי' חזקה, וכן הרשב"א מכח הקו' דילי'. מה שהביא הרמב"ן התי' דשליש הוא רק כלפי עיקר קושית הרי מיגש מהסוג' דתנו שקל לבני ולעני"ז אינו צ"ע כלל אבל אינו מיישב בכי הוא זה את הטענות הנ"ל, ולכן סבירא לי דגם השו"ע מודה לתירוצו של הרמב"ן כיון שאין לזה תי' אחר, ומה שאנו צריכין להתי' דשליש ולא סגי בתי' הרמב"ן כבר אמרתי בריש דברי בא' מההודעות דהיינו מדום דיתכן דשם נחשב כנותן ולא כירושה הבא מאלי' (ואכפילו בא' מהאותיות הבא בהמשך).
ומה שכתבתי שלדעתך הסברא פשוטה נגד הרמב"ן הי' מכח דבריך לעיל במזכה לעובר שאתה נוקט דאם אין הכרח דסובר כהרמב"ן נאמר דחולק עליו ואני אומר דאפושי פלוגתא לא מפשינן אא"כ סבירא לך דכל הראשונים אנו מצטערים ומהי"ת לומר דס"ל כבר פלגתא דילי', וע"כ דהסברא כ"כ פשוטה לך, וכן ממה שאתה רוצה לעשות מח' רבינו יונה והרמב"ן בענין זה ואין הכרח לזה לפי דברי, אבל אם טעיתי ויש לך מהלך אחר לחלוק על דברי הנ"ל אשמח לשמעו.
ד. כל הסוגיות היינו מזכה לעובר (שלדעתי לא דחית וכנ"ל), וקושית הרשב"א שאיני יודע איך דחית חוץ אם ההלכה הוא כדברי הרמב"ן שציינת, ותנאים שהביא הרמב"ן
ה. נפלה טעות בדברי והי' צריך לומר "הרמב"ן והרשב"א כתבו בשם הר"י מיגש דבאמר אם מתו בני יירש פלוני וכו'" והם עצמם חולקים ע"ז, ולא שייך כלל לאחריך ומשום דכאן הוי ירושה הבאה מאלי' וככל דברי הרמב"ן שאמר כן על ציור זה ממש. ולכן אמרתי דלהרי מיגש נראה דגם בציור שלך הדין כן אלא שקשה עליו קושיות הרמב"ן.
ו. אין לי מה לדמות מילתא למילתא כי לדעתי החילוק ברור כמו שכתבתי.
ונתנו ידידים כתב:
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 56 אורחים