בהלכות פסח סימן תכ"ט כתב הרמ"א:
ונוהגים להרבות קצת באכילה ושתיה ביום אחר החג והוא אסרו חג
ובביאור הגר"א כתב:
אבל מותר להתענות כמ"ש בספ"ב דתענית שבתות וי"ט כו' ושם ה"נ לא נצרכה כו' ובחגיגה י"ח מעשה כו' מפני כו' הא לא"ה מותר להתענות.
דהיינו מותר להתענות באסרו חג סוכות ובתענית מבואר שיום אחר חג דאורייתא אין איסור תענית כי לא צריך חיזוק ובחגיגה מסופר שאסרו הספד ביום לאחר שבועות בגלל שהוא יום טבוח, ומשמע רק בגלל כך אבל בסוכות אין את הטעם הזה ומותר.
ואילו לגבי שבועות כתב השולחן ערוך בסימן תצ"ד, ג:
אסור להתענות במוצאי חג השבועות
ובביאור הגר"א כתב:
כמ"ש בפ"ד מסוכה כל העשה איסור לחג וכו' וכפי' השני של רש"י..ובפ"ב דחגיגה מעשה ומת אלכסא בלוד ובאו כו' ולכן כ' כאן
דהיינו הגר"א אומר שהאיסור לצום במוצאי שבועות הוא מדין אסרו חג הכללי ומה שהזכירו השולחן ערוך רק לגבי שבועות הוא בגלל שהסיפור בגמרא לעניין אלכסא במקרה היה בשבועות.
ובמילים אחרות תמיד אסור לצום ביום שאחרי החג וגם בסוכות.
ובעת הזאת לא ראיתי מי שעמד בסתירה זו. ותקוותי שחברי הפורום יושיעו.
ניסיתי לחלק ששם מגיה על הרמ"א וכאן על השולחן ערוך ולא עלתה בידי.
(וביותר צ"ע על המשנ"ב שהביא בסימן תצ"ד שהגר"א אומר שתמיד אסור לצום באסרו חג ולא הזכיר שהגר"א בתכ"ט במפורש אומר שרק בשבועות אסור. ואגב כמו כן כתב המשנ"ב שמוכח בב"י שאסור בכל החגים - וה"מוכח" הזה לא פשוט אבל ודאי צ"ע שלא הביא שהמג"א בתכ"ט אמר שמפורש בב"י שם שרק בשבועות אסור (וע' מחצית השקל ופמ"ג) ממש הפוך מהמשנ"ב).