מקור מאלישע הנביא לחיבוט ערבה

[פלוריש]

לפני כמה שנים שמעתי ממו"ר הרב שבתי סבתו שיעור על חבטת ערבה. איני זוכר את המהלך, אך זכור לי שהרב חידש שם מקור ל'מנהג נביאים' זה מדברי אלישע הנביא למלך יואש:

מלכים ב פרק יג
יד וֶאֱלִישָׁע חָלָה אֶת-חָלְיוֹ, אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ; וַיֵּרֶד אֵלָיו יוֹאָשׁ מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל, וַיֵּבְךְּ עַל-פָּנָיו וַיֹּאמַר, אָבִי אָבִי, רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו. טו וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלִישָׁע, קַח קֶשֶׁת וְחִצִּים; וַיִּקַּח אֵלָיו, קֶשֶׁת וְחִצִּים. טז וַיֹּאמֶר לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, הַרְכֵּב יָדְךָ עַל-הַקֶּשֶׁת, וַיַּרְכֵּב, יָדוֹ; וַיָּשֶׂם אֱלִישָׁע יָדָיו, עַל-יְדֵי הַמֶּלֶךְ. יז וַיֹּאמֶר, פְּתַח הַחַלּוֹן קֵדְמָה--וַיִּפְתָּח; וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע יְרֵה, וַיּוֹר, וַיֹּאמֶר חֵץ-תְּשׁוּעָה לַיהוָה וְחֵץ תְּשׁוּעָה בַאֲרָם, וְהִכִּיתָ אֶת-אֲרָם בַּאֲפֵק עַד-כַּלֵּה. יח וַיֹּאמֶר קַח הַחִצִּים, וַיִּקָּח; וַיֹּאמֶר לְמֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל הַךְ-אַרְצָה, וַיַּךְ שָׁלֹשׁ-פְּעָמִים וַיַּעֲמֹד. יט וַיִּקְצֹף עָלָיו אִישׁ הָאֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לְהַכּוֹת חָמֵשׁ אוֹ-שֵׁשׁ פְּעָמִים, אָז הִכִּיתָ אֶת-אֲרָם, עַד-כַּלֵּה; וְעַתָּה, שָׁלֹשׁ פְּעָמִים תַּכֶּה אֶת-אֲרָם.

[ר_חיים_הקטן]

ופליג ע"ד רש"י (סוכה מד.) שיסוד נביאים היינו תקנת נביאים אחרונים חגי זכריה ומלאכי?

[בתבונה]

לפי גרסת רש"י זה מוכח בגמ' שהכוונה על נביאים אחרונים
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף מד עמוד א

תסתיים דרבי יוחנן הוא דאמר יסוד נביאים, דאמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: ערבה יסוד נביאים הוא, תסתיים. אמר ליה רבי זירא לרבי אבהו: מי אמר רבי יוחנן הכי? והאמר רבי יוחנן משום רבי נחוניא איש בקעת בית חורתן: עשר נטיעות, ערבה, וניסוך המים הלכה למשה מסיני! אשתומם כשעה חדא ואמר: שכחום וחזרו ויסדום. ומי אמר רבי יוחנן הכי? והאמר רבי יוחנן: דלכון אמרי, דלהון היא! לא קשיא כאן במקדש כאן בגבולין ...
[quote" וברש"י שם" ]
והאמר ר' יוחנן דלכון אמרי דלהון היא - רב כהנא היה מתלמידי רב, והיה חריף מאד, וברח לארץ ישראל לפני רבי יוחנן מחמת מרדין, [שהרג לאדם אחד] כדאמרינן בפרק בתרא דבבא קמא (קיז, א), והוצרך לו רבי יוחנן לכמה ספיקות, והיה אומר רבי יוחנן לבני ארץ ישראל: סבור הייתי שתורה שלכם, שלא גליתם מארצכם ולא היה לכם טירוף הדעת, אבל ראיתי שהיא של בני בבל, שאף על פי שגלו, עמדה להם חכמת החרש והמסגר שגלו עם יכניה, כדכתיב (מלכים ב' כד) הכל גבורים עושי מלחמה ותניא בסדר עולם: וכי מה גבורה עושין בני אדם הנתונין בשלשלאות של ברזל, אלא, שגבורים היו במלחמתה של תורה - אלמא סבירא ליה לרבי יוחנן דלא נשתכחה תורה בגלות בבל.[/quote]

אלמא לר' יוחנן לא נשתכחה תורה בגלות בבל כך פי' בקונטרס והקשה רבינו תם אטו מי לא אשכחן פ' הבונה (שבת קד. ושם) גבי מנצפ"ך שכחום וחזרו ויסדום ולא פריך הכי ועוד אטו משום דהם בני תורה א"א שישתכחו תורת ערבה ורבינו חננאל גרס דלכון אמר דלהון היא ומפרש רבינו תם שהיה ר' יוחנן אומר לתלמידיו שהיו לפניו מבבל אחד משלכם אומר דהוא רב כהנא שעלה מבבל דלהון היא משלהם היא ערבה כלומר שהיא מנהג נביאים

דהיינו לפי גרסת רש"י שחזרו ויסדום זה אחרי גלות בבל בהכרח זה נביאים אחרונים אבל לכאורה לפי ר"ח אין הכרח,

אמנם בלא"ה זה לא שייך למעשה אלישע
1. שאח"כ בגמ' שחזרו ויסדום מסתבר בלא"ה שהכוונה אחרי גלות בבל
2. באלישע מעשה החצים אולי על דרך החידוד והדרוש יש בו דמיון כלשהו לרעיון

[אב בבינה]

למעשה יש נבואה בחגי שנאמר בכא תשרי

[אבא יודן]

למעשה יש נבואה בחגי שנאמר בכא תשרי

שגדול יהיה כבוד בית האחרון יותר מן הראשון.
ובשערי זוהר סוכה מד א בשם נפש חיה סי' תרסד: דזהו הסוד מה שקלסו יופי לך מזבח.
ומכאן לכל הבקשות לחידוש הבית ביום הערבה.

[לייטנר]

לפני כמה שנים שמעתי ממו"ר הרב שבתי סבתו שיעור על חבטת ערבה. איני זוכר את המהלך, אך זכור לי שהרב חידש שם מקור ל'מנהג נביאים' זה מדברי אלישע הנביא למלך יואש:

מלכים ב פרק יג
יד וֶאֱלִישָׁע חָלָה אֶת-חָלְיוֹ, אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ; וַיֵּרֶד אֵלָיו יוֹאָשׁ מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל, וַיֵּבְךְּ עַל-פָּנָיו וַיֹּאמַר, אָבִי אָבִי, רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו. טו וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלִישָׁע, קַח קֶשֶׁת וְחִצִּים; וַיִּקַּח אֵלָיו, קֶשֶׁת וְחִצִּים. טז וַיֹּאמֶר לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, הַרְכֵּב יָדְךָ עַל-הַקֶּשֶׁת, וַיַּרְכֵּב, יָדוֹ; וַיָּשֶׂם אֱלִישָׁע יָדָיו, עַל-יְדֵי הַמֶּלֶךְ. יז וַיֹּאמֶר, פְּתַח הַחַלּוֹן קֵדְמָה--וַיִּפְתָּח; וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע יְרֵה, וַיּוֹר, וַיֹּאמֶר חֵץ-תְּשׁוּעָה לַיהוָה וְחֵץ תְּשׁוּעָה בַאֲרָם, וְהִכִּיתָ אֶת-אֲרָם בַּאֲפֵק עַד-כַּלֵּה. יח וַיֹּאמֶר קַח הַחִצִּים, וַיִּקָּח; וַיֹּאמֶר לְמֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל הַךְ-אַרְצָה, וַיַּךְ שָׁלֹשׁ-פְּעָמִים וַיַּעֲמֹד. יט וַיִּקְצֹף עָלָיו אִישׁ הָאֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לְהַכּוֹת חָמֵשׁ אוֹ-שֵׁשׁ פְּעָמִים, אָז הִכִּיתָ אֶת-אֲרָם, עַד-כַּלֵּה; וְעַתָּה, שָׁלֹשׁ פְּעָמִים תַּכֶּה אֶת-אֲרָם.

קשה לומר שהרב סבתו שליט"א חידש ש"המקור ל'מנהג נביאים' זה מדברי אלישע".
המכיר את סגנונו של הרב יודע שהכוונה בדרך דרוש כרעיון שתלה בפסוק.

[ונתנו ידידים]

כמובן שאין כונת הרב שאלישע יסד המנהג והרי בכלל לא מיירי בחביטת ערבות, וודאי דיסוד נביאים אחרונים הוא וכמו שהעירו, וכונתו הוא רק דענינו של המנהג מצינו כבר באלישע, ואיני יודע מנלי' הא ומי בא בסוד השם.

[אשר תאפו]

מסתמא הכוונה הייתה עפ"י דברי הרמב"ן בראשית י"ב ו':
"ודע כי כל גזירת עירין כאשר תצא מכוח גזירה אל פועל דמיון, תהיה הגזרה מתקיימת על כל פנים. ולכן יעשו הנביאים מעשה בנבואות כמאמר ירמיהו שציווה לברוך והיה ככלותך לקרוא את דברי הספר הזה תקשור עליו אבן והשלכתו אל תוך פרת ואמרת ככה תשקע בבל וגו' (ירמיה נא סג סד). וכן ענין אלישע בהניחו זרועו על הקשת (מ"ב יג טז - יז), ויאמר אלישע ירה ויור ויאמר חץ תשועה לה' וחץ תשועה בארם. ונאמר שם ויקצוף עליו איש האלוהים ויאמר להכות חמש או שש פעמים אז הכית את ארם עד כלה ועתה שלש פעמים תכה את ארם. ולפיכך החזיק הקב"ה את אברהם בארץ ועשה לו דמיונות בכל העתיד להיעשות בזרעו, והבן זה."
והתכוון שכך גם בחיבוט ערבה עושים מעשה. ויש לשנות הניסוח "מקור מאלישע הנביא לחיבוט ערבה" למשהו מדויק יותר.

[כדכד]

נלע"ד שהכוונה היא למקור להכות חמש פעמים ולא לעצם חביטת הערבה

[יושב בשער]

ראה ס' שיחות חכמים מהגר"ר מרגליות עמ' 26 אות כ'