מניין נוצר המנהג שרק מסבבין את הכפרות?

[אוצר החכמה]

לזכרוני הביאור מופיע באחד הויכוחים עם הנוצרים כדוגמה לכך שאפשר לפרש פסוקים בכל מיני אופנים.

[הסרפד]

הביאור על קראי דאני הגבר וכו' ידוע. ישוטטו המחפשים ויגידו האם קדום לעובדה שאולי הייתה זו, או לא.

אני שמעתיו מיוחס לר' מאיר'ל מפרעמישלאן (אלא שאליו מיחסים כל מאמר מסוג זה).

[ניים ושכיב]

הוא כבר מופיע פה באשכול בשם ר"מ מפרימישלאן:
viewtopic.php?p=56870#p56870

[עקביה]

עוד משמע מרש"י שהוא עצמו לא הכיר את מנהג הכפרות, כי אם ממה שמצא בתשובת הגאונים.

כנראה שדברים שאמרתי טעות הם בידי.
אחר עשותי כפרות (על כסף) ראיתי בסידור ווילנא המביא על מנהג הכפרות מספר הפרדס (לרש"י), וממחזור וויטרי (תלמידו של רש"י).

[עובדיה חן]

המנהג לחנוק ולשרוף וכו בתרנגול מהיכן מקורו?

[ונתנו ידידים]

כבר הביאוהו לעיל בהאשכול, מקורו הוא מהרה"ק ר' מאיר'ל מפרימישלן, והי' דברי מוסר לאיזה עשיר שהתנהג בעזות ולא רצה לעשות חסד עם העני שביקשו שיכניסו לתוך הקרן שלו, וע"ז אמר לו בדרך משל שכאילו התרנגול ראה את העני וכו' ככל ההמשך הנ"ל.

[עובדיה חן]

לענ"ד מנהג זה ממש צ"ב הרי זה צער ממש לבע"ח איך ניתן להבין את זה.

[עזריאל ברגר]

תולעת:
מענין לענין, ידוע מה שאמר כמדומני הרה"ק ר"מ מפרימישלאן זי"ע על אלו המסבבין עם הכפרות מעל ראשם וחושבים שבזה הם מוחקים כל עוונותיהם וחסל ואין יודעים שהעיקר הוא התשובה, [כידוע שצריכים בשעת שחיטת הגבר לחשוב על כל דבר שזה היו צריכים לעשות אתו רק הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו המירו על התרנגול],
וכך המליץ - [אגב, ביאור מילה זו מתבאר באשכול ע"ד הלצה] - הרה"ק עם הפסוק הראשון בפ"ג של מגילת איכה:
אני הגבר - אני התרנגול, ראה עני - מלשון ויענונו - סבל, בשבט עברתו - עם זה שהחוטא עבר עבירות וצריך כפרה על זה, אותי נהג ויולך חושך ולא אור - אותי נוהג - מוליך האדם כשעוד חושך בחוץ ולא אור דהיינו לפנות בוקר, אך בי ישוב - אם חושב הוא האדם שבי - [ע"י שהוא עושה אתי כפרות] הוא ישוב בתשובה ואין עליו לעשות כבר מאומה מלבד זה, יהפוך ידו כל היום - יכול הוא להפוך ולסובב אתי כפרות כל היום ולא יועיל לו מאומה, כי העיקר הוא התשובה, ודפח"ח.

לגופו של ענין, [בדרך הלצה על כל המשתמע], יש מכאן רמז שמסובבין עם הכפרה על הראש...

מודפס בסיפורי חסידים מאת רש"י זוין (ונפק"מ למה שהביאוהו בשם גדולי דורנו - שמסתמא ראוהו שם או במקורות קדומים יותר).

[עזריאל ברגר]

אגב, בשנה זו היתה רמאות גדולה בק"ק אחת בארה"ק, שהעופות לא נשחטו כלל אלא נמכרו לישמעאלים אשר הרגו אותם שלא בשחיטה, והורה הרב של אותה קהילה לכולם שיעשו שנית כפרות על כסף.
(ישנו תח"י צילום מכתבו של הרב, אך אינני חפץ לפרסמו מפני חשש לשה"ר ורכילות)

ולפענ"ד ראוי לכתחילה לעשות כפרות רק במקום שהשחיטה מתבצעת בו במקום, ואז אפשר גם לזכות במצוות כיסוי הדם, כידוע, ואם אין אפשרות לעשות כך - אז לכאורה עדיף לעשות על כסף.
או שמא עדיף לעשות "כפרות צמחוניות" כמובא ברש"י הנ"ל (באם אין אפשרות לשחיטה במקום).

ישנו חיסרון עצום לפענ"ד בשחיטה שלא-במקום - שאיננו יכול לדעת אם נתנבלה כפרתו בשחיטה, שנהגו לעשות כפרה שניה בכגון דא!

[סגי נהור]

גם כשהשחיטה נעשית במקום, כבר היו מקרים שהשליכו לאחר השחיטה את העופות ככלי אין חפץ בו, אחר שהיזם כבר מכרם ל'מכפרים' במחיר מפולפל והרוויח את שלו... כפי הנראה לא קל למצוא מי שיקבל עופות אלו ויטפל בהם תכף בערב יום הכיפורים.

והדרך הישרה היא לעשות את הכפרות במשחטות עצמן, כך שהעופות משתלבים תכף במהלך העבודה הרגיל של המשחטה, ובנוסף גם אינם מטולטלים כחום היום ממקום למקום אלא 'מכפרים' ונשחטים במקומם.

[לענין]

לזכרוני הביאור מופיע באחד הויכוחים עם הנוצרים כדוגמה לכך שאפשר לפרש פסוקים בכל מיני אופנים.

נכון
שבט יהודה עמ' פ''ה

[עקביה]

לענ"ד מנהג זה ממש צ"ב הרי זה צער ממש לבע"ח איך ניתן להבין את זה.

התרנגול לא הופך לטריפה, יותר נכון לנבילה, לאחר שקיימו בו מנהג זה? מן הסתם עושים זאת לאחר שחיטה.

[עובדיה חן]

ממש לא,

[עקביה]

א"כ זו ודאי מדת אכזריות ורשע.