יום הכיפורים - עת צרה?

[עושה חדשות]

ומה שנהגו לאומרן בעשרת ימי תשובה וביום הכפורים משום דההוא זימנא שהוא שעת הדין ומלך יושב על כסא דין אין לך עת צרה גדול מזה וכז' אחרונות דמי, והרי זה נכון ומחוור מפי מורי נר"ו בשם רבינו הגדול ז"ל.

שהרי הפסוקים של מנחה דתענית אמר שהם מקוה ישראל ה' מושיעו בעת צרה וגו' ואין ענין לפסוקים אלו ביום הכפורים שהוא יום סליחה וכפרה ואינו עת צרה

כבר דרשינן בבראשית רבה (פרשה ע') מאי נדר לאמר, אזהרה לדורות שיהיו נודרין בעת צרה, ועל זה סמכו לנדור נדבות לעניים ביום הכפורים לפי שהוא כעת צרה למלאות חסרונות לעניים שאי אפשר אלא ביום כנופיא

[איש לוי]

ומה שנהגו לאומרן בעשרת ימי תשובה וביום הכפורים משום דההוא זימנא שהוא שעת הדין ומלך יושב על כסא דין אין לך עת צרה גדול מזה וכז' אחרונות דמי, והרי זה נכון ומחוור מפי מורי נר"ו בשם רבינו הגדול ז"ל.

שהרי הפסוקים של מנחה דתענית אמר שהם מקוה ישראל ה' מושיעו בעת צרה וגו' ואין ענין לפסוקים אלו ביום הכפורים שהוא יום סליחה וכפרה ואינו עת צרה

כבר דרשינן בבראשית רבה (פרשה ע') מאי נדר לאמר, אזהרה לדורות שיהיו נודרין בעת צרה, ועל זה סמכו לנדור נדבות לעניים ביום הכפורים לפי שהוא כעת צרה למלאות חסרונות לעניים שאי אפשר אלא ביום כנופיא

[איש לוי]

ומה שנהגו לאומרן בעשרת ימי תשובה וביום הכפורים משום דההוא זימנא שהוא שעת הדין ומלך יושב על כסא דין אין לך עת צרה גדול מזה וכז' אחרונות דמי, והרי זה נכון ומחוור מפי מורי נר"ו בשם רבינו הגדול ז"ל.

שהרי הפסוקים של מנחה דתענית אמר שהם מקוה ישראל ה' מושיעו בעת צרה וגו' ואין ענין לפסוקים אלו ביום הכפורים שהוא יום סליחה וכפרה ואינו עת צרה

כבר דרשינן בבראשית רבה (פרשה ע') מאי נדר לאמר, אזהרה לדורות שיהיו נודרין בעת צרה, ועל זה סמכו לנדור נדבות לעניים ביום הכפורים לפי שהוא כעת צרה למלאות חסרונות לעניים שאי אפשר אלא ביום כנופיא

בזכרוני שבבאוה"ג כתב הטעם לאמירת אבינו מלכינו בנעילה ביוהכ"פ שחל בשבת, דדמי לספינה המטורפת בים שמתריעין עליה בשבת. ומבו' לכאו' שזהו מצב של סכנה.
אגב לשון הר"י בשע"ת ש"ב י"ד 'ולא יתרפה ביום צרה מהכין לב להנצל כצבי מיד'

[הגרח]

השבת התפללתי מנחה בביכנס מרוקאי ולהפתעתי
אמרו אבינו מלכנו בסיום התפילה ואף אנוכי לא חטאתי באל תפרוש מהציבור למרות שמבני אשכנז אנוכי

[ההוא גברא]

לא עשית מה שעשו תלמידי הרמב"ן:
ספר מגן אבות (למאירי) ענין כד
שאנו נוהגים לומר אבינו מלכנו בשבת של ראש השנה ושל עשרת ימי תשובה, והם אינם נוהגים כן וצווחים עלינו

עיין שו"ת יחוה דעת ח"א סימן נד. והוא הביא הכל.

ויש מחלוקת בין תלמידי הר"ן. הרשב"ץ כתב שהר"ן טעה במנהג מקומו אבל הריב"ש העיד כדברי הר"ן. (אולי היו מנהגים שונים בברצלונה עצמה בין בתי הכנסת?)

ויש תשובת רבנו גרשום בר' יהודה שאומרים אבינו מלכנו בשבת, אבל הובאה בארחות חיים וצריך לבדוק אם אינו אחד מחכמי פרובנס ששמו כך.

[עושה חדשות]

איש לוי, על הגר"א עי' כאן. (וע"ע בביהגר"א סי' תרד לגבי אמירת למנצח בעיו"כ).

עוד אחד:

ומפני זה נהגו במקצת מקומות ליתן צדקות ושמן למאור בראש השנה ויום הכיפורים בלבד לפי שהוא יום הדין שספרי חיים פתוחים לפניו יתברך והוי עת צרה ולפיכך נודרין כדי להינצל מן הדין ומשלמין למחרתו לאלתר

[עובדיה חן]

יום כיפור וודאי אינו דומה לר"ה שהוא יום דין וי"כ כולו רחמים,עת צרה היינו לענ"ד גמר וחיתום הדין של ראש השנה אבל עיצמו של יום וודאי שונה לגמרי.

[אליהו בן עמרם]

"שני דינים" לפנינו:
האחד - אחד מעשרת ימי תשובה הוא גם יוהכ"פ, ו"עשרת ימי תשובה" הוא עת צרה. בייחוד, מבחינת האדם עצמו, שכך צריך לחוש ולזרז עצמו לעשות מה שצריך לעשות בעת צרה כזו, כלומר לשוב בתשובה.
השני - יוהכ"פ הינו יום בפני עצמו שיש לו בחינה נפרדת מעשרת הימים, כיום סליחה וכפרה, שהוא מצד הקב"ה, שנתן לנו מתנה טובה, לכפר לשבים. ועל כך בוודאי שאי אפשר לומר שהוא עת צרה, אלא שמחה גדולה לאדם לקבל מתנה כזו. ולא היו ימים טובים וכו'.
וכנראה, מי שיפנים בעצמו ולעצמו שהוא עת צרה לו, יזכה בעזהי"ת ל"יום טוב" בקבלת המתנה הגדולה שביום זה.

[עושה חדשות]

ונפק"מ למה שדנו הפוס' (ראה ביו"ד סי' רכח) דנדר בעת צרה אין לו התרה דהוי כנודר ע"ד חבירו וכו'.