כדכד כתב:על ראשון ראשון
א. שבטי מקוראך היינו עם ישראל שהם "מקוראיו" של הקב"ה וקריאה לשון חיבה עלה והמשל המשילם על שאר העולם כנאמר "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו" ,נטישות צריך בהתיזך לנשל -ענפי האויבים והצרים של ישראל שזה כאילו מצרים למי שאמר והיה העולם שה' יתיז ויכרות את ענפיהם מלהתפשט כנאמר שם "לשפוט את הר עשו" ואז כשה' ימשיל את ישראל על הגויים ויכרות את ענפיהם של הצרים יתגלה "כי לה' המלוכה ומושל בגויים".
ב. במחזורים שאני מכיר הנוסח הוא "צרים" אולם הנוסח שהביא מר "צריך, נראה מתאים יותר לחריזה במשקל של הפיוט ולכן הוא נראה נכון יותר.
ישר כח.
בדקתי שוב ואכן הגרסא היא כשאמרתי "נטישות צריך" (מדובר במחזור מהוצאת "מילר"). ושמא טעות הוא..?
כדכד כתב:ג. איני מכיר את המעשה
אתמהה..
וזה הוא סיפור המעשה:
מעשה ביהודי אחד שנקלע למצוקה כלכלית. לאותו יהודי היה לול גדול מלא בתרנגולים צחורים.
קם אותו היהודי, איגד את כל תרנגוליו בעגלתו ויצא לאחד הכפרים הרחוקים שבארצו.
כשהגיע היהודי לכפר המרוחק הוא ניגש אל היהודים הדרים בזה הכפר ושאל אותם; איך אתם מתכוננים ליום כיפור?
התפלאו היהודים ונבוכו יען כי לא ידעו הם שיום כיפור קרב ובא (ואף חשבו הם שגם יום ראש השנה חלף עבר לו מבלי שהם שתו דעתם עליו..).
מיד קראו בחוצות להתעורר ולהתחזק לפני יום חיתום הדין הגדול והנורא.
בא אצלם אותו היהודי הנ"ל ושאל להם; וכי תרנגולים לכפרות בערב יום הכיפורים כבר יש לכם?
מיד פשפשו היהודים בכל לולי התרנגולין שלהם ולא מצאו די תרנגולין לקיים עליהם להיות עושים את מנהג הכפרות.
עמד אותו יהודי ונעץ בהונות ידיו באבנטו ואמר להם; הנה במקרה יש פה עמדי די תרנגולין לכולכם ובלבד שתתנו לי עליהם שכר גידולים ושכר אחזקתם ושכר אכילתם ויתר הוצאות הדרך שהיו אצלי וכו'.
קמו אותם יהודים תמימים ורוקנו את כיסיהם ושלמו לו טבין ותקילין ואף הוא היה עומד עמהם ומודד להם איש איש תרנגול (ותרנגולת לאשה. ולאשה מעוברה שמכר הוא תרנגול וגם תרנגולת, הכל לפי יד המנהג הטובה באלו המדינות).
מפה לשם באו אצל אותו יהודי ראשי הכפר ואמרו לו; הנה בכל שנה בא אצלניו מן הכרך הגדול חזן לימי ראש השנה ויום כיפור, והשנה מחמת קושי הגלות ויסורי הגויים הסובבים אותנו בגלות זו, נתערבב עלינו לוח השנה ולא הבאנו אצלינו את החזן הקבוע לנו.
והנה זימן לנו ה' פה אותך עם עגלתך המלאה התרנגולין ותרנגולות, ומה טוב יהיה אם תוכל לעלות אצלינו חזן פה בבית הכנסת ביום הכיפורים הוא יום חיתום הדין.
וכשאמרו כן היו מצלצלים בכיסיהם להורות שגם ממון ושכר טרחה יש באותה הבקשה.
מיד קבל עליו היהודי את בקשת ראשי העיירה ונתן את הסכמתו להצעתם.
***
באמצע חזרת הש"ץ של בוקר יום הכיפורים, נפתחת דלת בית הכנסת ודרכה נכנס יהודי מעיר אחרת.
נסער היהודי כשהבין מה רואות עיניו ורצה הוא ללכת ולעצור את החזן מתפילתו (שכן חשב שטעות היא זו).
נגש היהודי אל החזן המיבב וטפח לו על כתיפו. החזן הסתובב ומצא את שכנו הקרוב אליו עומד מאחוריו כשההבנה מתחילה לטפס אל פניו.
מיד חזר החזן והסתובב אל עמוד התפילה וקרא בניגון:
"באתי לעיר, הבאתי תרנגולים. אמרתי להם; היום יום הכיפורים. חצי לי וחצי לך ושתוק. קדוש".
***
עד כאן המעשה כפי ששמעתי.