אברהם כתב:הגמרא בראש השנה לב,ב:
"זמרו אלקים זמרו זמרו למלכנו זמרו כי מלך כל הארץ אלקים - שתים, דברי רבי יוסי. רבי יהודה אומר: אחת.
ופרש"י:
זמרו למלכנו - לא קא חשיב רבי יהודה, דלא אמליכתיה אלא על אומה אחת.
והרבה שנים שמעתי מאאמו"ר שליט"א לתמוה לפי"ז איך אנו יוצאים ב'מלך ישראל וגואלו', הרי לאו אמליכתיה אלא על אומה אחת?
האם התעוררו בזה?
אברהם כתב:ומה נאמר על 'ויהי בישורון מלך' - הרי לא נזכר כאן מלכות אלא על ישורון?
מתנצל על האריכות, בכל זאת אולי יהיה לתועלת.
בקו' זו לא ידוע לי שעמדו בזה, אבל בכיוצ"ב עמדו האחרונים (שפ"א - ערול"נ - טורי אבן) על מה שהעירו כאן בפסוק "ויהי בישורון מלך" שגם בזה אמליכתיה רק על אומה אחת?. וכיוצ"ב יש להעיר בסוגי' שם מדוע היה שייך לצאת יד"ח מלכויות בקרא "אם לא ביד חזקה אמלוך עליכם" לולא דהוי פורענות, והרי לא אמליכתיה אלא אאומה אחת? וקו' זו גם עמדו עליה האחרונים שם.
ויתכן אולי לפרש כך, (ותתישב לפי"ז קו' אביך שליט"א) מה בעצם המשמעות של המלכת הי"ת על כל הבריאה, והרי אינני יכול לקבל עומ"ש רק על עצמי, ומה שייך להמליך את הי"ת על אחרים? וכפה"נ הענין בזה הוא, דבהעמדת המלכות יש ב' ענינים/תכנים חלוקים, א. עצם יצירת המלכות שזהו ע"י ההכרה וההודאה בהיות הי"ת 'מלך'. ב. שיוך והתייחסות של העבד והעם אל מציאות המלך, ע"י קבלת הוראותיו וחוקיו.
ומחלוקתם של ר"י ור"י, הוא כלפי הענין הראשון, היינו, בעצם ההכרה וההודאה שהי"ת 'מלך' האם נצרך לזה הודאה בהיות הי"ת 'מלך' על כל העולם, או שמספיק עצם ההכרה שהוא 'מלך' על ישראל. וס"ל לר"י דכיון דלא אמליכתיה אלא אאומה אחת אי"ז מלכות, דהמשמעות של מלכות, היא בהיקף הכי גדול ששיך, ומלכותו על כל הארץ, ולית מקום פנוי ממלכותו. וממילא לפי"ז אין הפירוש באמליכתיה על כל האומות, שאני מקבל הוראותיו של המלך על אחרים,דזה אין בכוחי לעשות רק על עצמי, אבל בחלק הראשון של המלכות, שענינה ההכרה וההודאה בהיותו מלך על כל העולם כולו, ודאי ששיך להמליכו על כל העולם.
ואחרי ההודאה בזה, בא הענין השני, שענינו התבטלות מוחלטת אל אותו מציאות של 'מלך העולם' בקבלתו עלי לעשות הוראותיו וציוויו. - והנה בחלק זה של קבלת המלכות עלי , הרי ביארנו שלא שייך שאעשה זאת על אחרים, ואף לר"י בזה שייך רק להמליכו על אומה אחת, דהיינו שאני מקבל על עצמי בהיותי חלק מהאומה הישראלית את הוראות המלך על אומתינו באופן מוחלט.
ולפי"ז יתיישבו הערות הנ"ל: הפסוק "אם לא ביד חזקה אמלוך עליכם" נאמר בנביא כלפי מצב שבנ"י אומרים, 'נהיה ככל הגוים בית ישראל' לא נקבל ע"ע מצוותיו וחוקיו, וע"ז הנביא מבטיח בשם הי"ת, כי בעל כרחכם אתם תקבלו את מצוותי, וגם ביד חזקה. ופסוק זה שייך לחלק השני של המלכות, במאיסה אחר מצוות המלך, ובזה לולא שהיה פורענות אי"ז חסרון 'במלכות אאומה אחת' דבזה לא שייך יותר ממלכות אאומה אחת. וכיוצ"ב הפסוק "ויהי בישורון מלך" דמיירי בקבלת עמ"י עליהם את מלכות ה', 'בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל' אז הם זוכים ל 'ויהי בישורון מלך' וא"כ ודאי שמה ששיך בזה הוא רק 'בישורון מלך'. - משא"כ הפסוק 'זמר למלכנו זמרו' שהוא מיירי בזמרה ובתשבחות אל המלך, ולא מתייחס אל קבלת העם את המלך עליהם, אלא אל מי הם מודים, בזה ס"ל לר"י דאם באנו למנות פסוק הודאה זה במלכות הי"ת, אי"ז נמנה בפסוקי מלכויות, כיון שאתה מודה אל הי"ת באופן שהוא מלך רק על ישראל, ובהכרזת המלכות בעינן שיהיה הכרזה שהי"ת במלכותו מקיף הוא את כל העולם כולו. ולכן אינו נמנה בפסוקי מלכויות.
ומיושב לפי"ז מה שהקשה אביך שליט"א, דהנה הפסוק 'כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו' וכו' זהו אמירה של הקב"ה אל הנביא ותוכנו, שאני מלך ישראל התגלה אל העמים באופן שיכירו וידעו כי אין אלוק חוץ ממני ואני ראשון ואחרון. ומה שהי"ת אומר שהוא 'מלך ישראל' משמעותו שמלכותי מתגלית ע"י ישראל, כי בהיותם מקיימים מצוותי וחוקי, הרי הם מעידים כי אני מלך!! ושוב נמצא שפסוק זה שייך לחלק השני במלכויות, כלפי קבלת עומ"ש ובזה רק ישראל קיבלו עליהם מרצוון את מלכותו של הי"ת, ולכך הוא מלך ישראל.
אם כי הארכתי מ"מ מקווה שהדברים יובנו ויהיו לתועלת.