גור אריה דברים פרק לא
(יב) ליתן שכר למביאים. דאם [לא] כן, טף למה באו, אלא ליתן שכר למביאים (חגיגה ג.). וקשה, למה הוצרכו לומר כך 'ליתן שכר למביאים', שמא גם כן ללמוד הקטנים, דהא בודאי קטן יכול ללמוד תורה, ומצוה עליו ללמדו. והאי "טף" איירי בקטן שיכול ללמוד, דאי לאו הכי, היכי נאמר 'ליתן שכר למביאים', מאי שכר למביאים יש כאן, דתינוק קטן שאינו יכול להבין מה יעשה שם. ואם כן איירי בקטן שיש לו דעת, ואם כן מאי קשיא 'למה טף באו'. ויראה דלא קשיא מידי, דודאי אין סברא שיהא מחויב ללמד תורה הקטן בחג הסוכות של שמיטה (פסוק י), ואי משום ללמד הקטן - יכול ללמדו כל השנה, ולמה בחג הסוכות. בשלמא אנשים דבני מצוה נינהו, גזירת הכתוב כך הוא המצוה. אבל קטנים, דלאו [בני] מיעבד מצוה נינהו, לא שייך זה בהם גזירת הכתוב. והשתא מתרץ שפיר 'לתת שכר למביאיהם', פירוש אף על גב דאין מצוה בדידהו שיבואו דווקא בחג הסוכות, מכל מקום צוה להביאם, כדי לתת שכר טוב למביאיהם, שהם שייכים במצוה, עכ"ד.
וצ"ע.
א. הרי עכ"פ יוצא שאחר גזה"כ מצווה האב ללמד את בנו ולהביאו להקהל א"כ זה המצווה והתחדש שזה חלק ממצוות שמחויב האב ללמדו תורה ולמה צריך להגיע לטעם להביא שכר למביאהם.
ב. ועוד מה הפירוש ליתן שכר למביאיהם הרי על כל מצווה יש שכר.
ולגבי השאלה השניה אולי הכוונה, שבזה שאדם מביא את ילדיו הקטנים הוא עצמו נהיה שייך יותר למצוות הקהל, וזה כוונת המהר"ל בסוף "מכל מקום צוה להביאם, כדי לתת שכר טוב למביאיהם, שהם שייכים במצוה"
וה' יאיר עיני. [בקיצור כל הסוגיא הזאת עמומה.]