הרואה כתב:לפותח האשכול,
מקובל עליך שאנשים בר"ה פתאום מחמירים ומתפללים יותר ארוך מכל השנה,
ורק לא מקובל עליך שאנשים בר"ה פתאום מחמירים ומתפללים כוותיקין?
המניינים הרגילים בדרך כלל מגזימים מאד מאד במתיחה של התפילה (2 דקות האיי איי איי וכו' של תחילת חזרת הש"ץ, עוד 2 דקות מסוד חכמים, 10 דקות יראתי בפצותי וכדו', 3 דקות כל מי שברך, 10 דקות הנני העני ממעש, חצי שעה ונתנה תוקף שבוכים שם כי חתכו את האצבעות של ר' אמנון ממגנצא הי"ד, וצורחים שם כי זה כתוב באותיות ענקיות במחזור (הבעלי כוונה מכוונים "צום קול ממון" ליודעי ח"ן...), לא-ל עורך דין לוקח 10 דקות, שלא מספיק שהקהל אמר במתינות ובמתיחה את המילים, החזן עוד צריך לחזור על כך מהתחלה ועם לא פחות מל"ו טרומיטין של סלסולים בכל צמד מילים) הדרך לפתור את הבעיה הזו לעשות מניין בנץ.
כמובן יש עוד בעיות צדדיות שלא מספיקים לאכול לפני חצות, ומאן דדמיך שהביא ר' עקביה, ויש גם את העניין של זריזין מקדימין למצוות תקיעת שופר (שייך לא רק בברכת החמה שכולם קמו בנץ).
(מצווחין בקול מר ז' פעמים למנצח לפני התקיעות, כל פעם באורך של ז' פעמים וכו')
מי שכל זה עושה לו רגשות דתיים, שיערב לו, רק תמהני אם זה לא גורם לאנשים ניקוי של נקיפות המצפון, כי הנה איך בר"ה אמרתי באריכות את דוהרי דולקים ועוד כמה מילים גבוהות שמסתמא אוכל לצאת אתם זכאי בדין, ובפרט שהמלכתי את הקב"ה לעילא ולעילא על ידי הניגונים והנענועים כלולב בסדרה המוזיקלית שקדמה להמלך. בעיה נוספת היא הסטת המרכז מהתפילה, המרכז נהיה ונתנה תוקף במקום מלכיות זכרונות ושופרות (שאז כולם יושבים מנומנמים כי הארון סגור).
ברוך ה' זכו אחינו הספרדים לימים נוראים בשיקול דעת ושפיות.
ולגבי הכותרת, האם לא קשה לך איך הקב"ה רווה נחת מאנשים שאוכלים בר"ה סעודות מלכים? ולא זו בלבד אלא שהקב"ה צווה על כך לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות וגו'?
נוטר הכרמים כתב:מענין רבינו החזו"א ובית מדרשו בקשר לענין 'הנץ' ועוד, סוגיא רחבה. ורק מראה מקום אני לך, ישנו ת"ח חשוב ומבוגר בכולל חזון איש ורבי יהודא פרנקל שמו, מותיקי הלומדים. לאחרונה יצאו לאור מכתביו שני ספרים 'אמרי פי' בהלכה ו'הגיון לבי באגדה'. הספר באגדה ובמוסר מרתק מאוד ומפתיע במקוריותו ובחן וטעם זקנים שנוצקו בו. ביקורת שזורה הלוך ושוב בספר על כמה ממנהגי חוג תלמידי החזו"א שקנו שביתה עמוקה בתוכם ללא הגיון וריח. בכמה מקומות הוא מביע כאב על ה'תפילתך קבע' של מתפללי הנץ בזמנינו, שהינם כלשונו, זריזין מקדימין לגמור עם המצוות, וכן על על ההיעדרות ההמונית מתפילת קבלת שבת. דברים חוצבים ונוקבים.
* * *
בשולי הדיון על התפילה בימים הנוראים, ברצוני לעורר תשומת לב לטעות נפוצה מאוד משני הכיוונים, הן של המאריכים והן של המקצרים, והיא חוסר החיבור לחוויית הימים הנשגבים כשלעצמם. מתוך שהורגלנו לחפש בכל דבר את התועלת האישית המיידית, רוחנית כחומרית, ולהפיק תוצאות מכל מאמץ או הזדמנות, אנו מוותרים מראש על החוויה העמוקה של ה'חפצא' בעצמו, כלומר, היום המקודש, נשגבותו ורוממותו, בלי כל קשר למד העצמי שלנו, מה התקדמנו, ואיפה אנחנו מוצאים את עצמנו בו, מבחינת המדרגה וההרגשה.
את תמצית הפיספוס הזה העליתי לפני כמה שנים במכתב לידיד, הרי הדברים ככתבם מאז:
בענין זה של חויה מהלימוד, ברצוני להרחיב היריעה במעט התבוננות.
א' בכל עניני עבודת השי"ת, ובפרט בלימוד התורה, כאשר ישנו איזה יעד ומסומנת מטרה להגיע לאיזה דרגה, אזי יש לשית לב כי לא תהיה כל העבודה רק 'היכי תימצי' להגיע לאותה דרגה, אלא בעצם כל נתח של עבודת ה' היא התכלית והמטרה, ובפרט בלימוד התורה כך.
ויש בזה הרבה נפ"מ בכל הגישה, ומלבד שיש בזה מהפך בחשיבות של כל פרט וכל התקדמות קטנה, כל מעשה וכל פעולה, כל לימוד בכל רגע נתון, וכמו שנתבאר בעבר. וכמו"כ באופן כזה יש יותר סיכוי להגיע ל'לשמה' שכן ההסתכלות הזו מבודדת כל רגע ורגע וכל מעשה ומעשה, ויש לפעמים ועשיה בודדת קל יותר לעשות לשם שמים, לעשיית רצונו ית"ש ונח"ר לפניו.
הנפ"מ לעניננו היא יותר עמוקה, כך אפשר יותר בנקל 'לחוות' את הלימוד, את קיום המצוה, את התפילה, את השבת או את היו"ט, וכן ע"ז הדרך. להתחבר למצוה או ללימוד מתוך יתר שלוה ורוגע, יותר שמחה וסיפוק, ולא ל'חשב' כל הזמן תוכניות ויעדים, ולאחוז כל העת במחר.
ועוד עומק בזה, שכך אותה מצוה ועשיה מנותקת מהדרגה שהאדם מציב את עצמו באופן כללי בעיני רוחו, זה 'מתאים' לי או לא, ונותן לאדם תעצומות נפש להתעלות מעל עצמו בכל מיני זמנים ירודים ומצבים רוחניים שונים, וכך בכח העשיה ההיא יכול לפעול ממילא השתנות על עצמו.
ב' לפעול פחות עם 'לחץ'; יותר עם הכדאיות בסדר זה ומה שמוטל עתה, ופחות עם מה ש'אמור לצאת'. בכלל הלחץ תמיד שם את הדגש על ה'אחרי', לסמן את ה'וי', וכך מפספסים את החויה של ההויה.
המחשה עוצמתית לזה, הרבה פעמים בזמני שמחה, ה'עול' והמחויבויות של ה'בעל שמחה' גוברים על תחושת העונג והשמחה שלו ואינו מסוגל להפיק הנאה מהשמחה כדבעי, הוא כבר מצפה לצאת בשלום מהשמחה, וכמו שפעם אמרה א"מ שתחי' שהכי קל לשמוח בחתונה של אחיין...
ומזה יש להקיש לעיתות המקודשים, יש אדם שחושב כל הזמן, ו'סוחב' על עצמו עול עצום: איך להוציא מה'ר"ה' או היו"ט הזה הכי הרבה שאפשר?
ולא זו הדרך, כמובן שההכנה הראויה היא שיכול להפיק כמה שיותר, ויכול גם להקדיש זמנים לחשוב כיצד לשמר את התועליות הנשגבות של הימים לאורך זמן ולקנות מהם קנינים בנפשו, אבל לכל לראש, המחשבות בעיצומו של יום צריכות להיות בכיוון של היאך להתחבר ליום ולהתקרב יותר, כיצד לחוש ולמשש את התוכן והפנימיות של היום, ודוק.
יערות דבש כתב:עמדו נא וראו מה נורא יום ה' אשר תלהט אש סביב, ועד תקיעת שופר אלפי אלפים פרסאות גחלי אש בוערות, ולזאת אפילו מלאכי השרת יאחזון רעדה לבל יוקדו בגחלי אש ה', כי באש ה' נשפט, ולכך בקהילות פולין אומרים שחרית בפיוט והחיות בוערות אש, אשר כל סוגר החרוז באש, כי א"א לשער גודל האש עד שבא השופר, ואז התקיעה מורה רוח של חסד למעלה ובא רוח ומפזר אש ויזלו מי חסד, ולכך מלאכי השרת מצפים לשופר, ואמרו אשרי העם יודעי תרועה, לכן אין להאריך בשחרית ראש השנה בשום דבר עד שופר, כי איך יתכן, למעלה האש בוערת ואנו נעמוד למטה ונבלה הזמן בשירות ונגונים של שטות מן חזנים, הלואי שלא יהיו שוררים, שירים שמנגנים בבית אופר"א, מזמרים אותו לשיר מלך עליון, שנתייסד לכבוד המקום המלך בכבודו, וכל רגע יש היזק שאינם ממהרים בשופר, בבקשה מכם אחינו בית ישראל, חדלו דברים של שטות והסירו מסוה עורון מפניכם, ולא נבלה זמן בזמירות של הבל, ובעו"ה רבים המתפללים בראש השנה ויום הכפור אינם בעלי תורה, כי בוחרים תמיד באנשים שיודעים לצפצף בצעקת שוטים, ואינם יודעים הברת אותיות כלל, להברות ולהגדיל ולהניח ולהרפות הרפוי ולחזק החזק, אוי לנו, שעדיין השטן מרקד בנו לשום כונתנו בעמדנו לפני הבורא לשפוך שיחנו, באלה הדברים שאין בהם ממש, ולא נייחא כלל בשום אופן
עושה חדשות כתב:
ראוי להעביר את האשכול למקומו הראוי לו בפורום אלול וימים נוראים.
משולש כתב:(מסתמא אפשר למצוא ביטויים דומים בספרות משכילית מלפני מאה או מאתיים שנה).
אברהם כתב:אחד האשכולות העצובים שראיתי בפורומנו -
מנסים לסייע למקטרג ולמצוא פגמים בבניו של מקום.
עקוב הלב מכל ואנוש הוא, מי ידענו, אני ה' חוקר לב בוחן כליות גו'.
המעיין כתב:ומה תאמרו לאחד שמתפלל בראש השנה במנין מהיר כי הוא רוצה לשבת וללמוד בראש השנה (שיהיה לו זכות בדין)
וצריך ש"צ לקצר בסליחות ופסוקים שבאמצע התפלה, וגם אין לו למשוך בתפלת נעילה כל תיבה ותיבה כדרך שמושך בשאר תפלות, כדי שיגמור קודם שקיעת החמה.
ואין נכון לאחרה (לברית) עד אחר גמר כל התפילה דרוב פעמים גומרים בסוף ה' שעות
דרומי כתב:עובדא היא בכי בכל קהילות אשכנז יש ניגונים שווים בימים הנוראים, והלוא דבר הוא שגם לאחר התפצלות לעדות שונות וכו' עדיין הבינו כולם שיש את הבסיס שמקורו קדום מאוד והוא הנותן את הטון. ועובדא היא כי בכל הקהילות היה אוירה די דומה בימים הנוראים של תפילה ארוכה ומלאה בסלסולים ובבכיות וכו'.
משולש כתב:משולש כתב:(מסתמא אפשר למצוא ביטויים דומים בספרות משכילית מלפני מאה או מאתיים שנה).
דוגמא מתקנות הקונסטיטורה הווסטפלית (מראשוני הרפורמים בשנת תקסח) על סדרי בית הכנסת: (מתוך "הישיבה הרמה בפיורדא" ח"ב עמ' 358)
ג. נאסרה כל "התנהגות לא רגועה ולא מנומסת" בבית הכנסת...
יד. נאסר להשמיע ניגונים במהלך התפילה ויש לפטר בהקדם את ה"משוררים" המלווים את תפילת החזן.
טו. נאסר על המתפללים להרים קולם בתפילה, ועליהם "להתפלל בשקט מילה במילה עם החזן, ולמנוע את הצרחות המפריעות את כוונת התפילה..
אירע פעם בר"ה שסיפר אחד המסובים על שלחן רבנו על ת"ח פלוני שראה את אחד המתפללים מתרגש ביותר בעת ברכת התקיעות, ואמר לו וכי בברכת אשר יצר וכדומה הנך ג"כ מתעורר כל כך? ומאי אולמיה דהאי מהאי, הלא חיובם שוה ולמה זה נרעשת בברכה זו דוקא.
ובשמוע זאת רבנו נזדעזע ואמר בסערת רוח, היאך מלאו לבו של אותו ת"ח לצנן התעוררות של אדם בזמן נעלה כזה, ולא נתקררה דעתו.
ובעובדא נוספת ששמע רבנו מפי תלמידו הערה כגון דא, הוכיחו רבנו דעתו זמן רב ממאורע זה שאין זה נכון כלל, ובוודאי מדרכי דקדוק ההלכה הוא להזהר לפעמים בדבר מסוים יותר מבחברו, כפי נטיית והרגשת הלב, והראהו דברי הגרעק"א ז"ל במכתב (מכתבי רעק"א סימן יב) לענין מצות אכילת מצה, וז"ל: ולדעתי מי שיש לו מח בקדקדו ומאמין בתורת ד' איך לא יחוס על נפשו ולא יהא מתיירא שמצוה גדולה כזו שאין לזכות בה עד יעבור שנה, ומי יודע אם יהיה נפסד בידו, ודי לנו בעו"ה במצוות הרגילין כמו תפלין וברכת המזון שאין אנו מדקדקים בה ולמה כזה במצוות אלו ר"ל, עכ"ל עיי"ש.
ויצוין שבלוח אר"י נדפס שנים רבות שברוב בתי מדרשות בא"י אין אומרים 'למנצח לבני קרח מזמור' תהלים מ"ז, שלפני התקיעות. עד שעורר רבנו על כך את הרה"ג המו"ל שליט"א, באמרו: הרי בימינו נהגו כן בכל הקהלות, ואמירתו נערכת ברוב רגש והתעוררות, ולכן אין נכון כלל להמשיך להדפיס פסקא זו. ואכן השמיטוה משנת תדש"מ
משולש כתב:וכן הובא באשכול אחר עד כמה הזדעזע הגרשז"א מבחור שלחש לחבירו לפני התקיעות "וכי בברכת "אשר יצר" אתה גם מתרגש כך"?
דודי צח כתב:אירע פעם בר"ה שסיפר אחד המסובים על שלחן רבנו על ת"ח פלוני שראה את אחד המתפללים מתרגש ביותר בעת ברכת התקיעות, ואמר לו וכי בברכת אשר יצר וכדומה הנך ג"כ מתעורר כל כך? ומאי אולמיה דהאי מהאי, הלא חיובם שוה ולמה זה נרעשת בברכה זו דוקא.
ובשמוע זאת רבנו נזדעזע ואמר בסערת רוח, היאך מלאו לבו של אותו ת"ח לצנן התעוררות של אדם בזמן נעלה כזה, ולא נתקררה דעתו.
קו ירוק כתב:בדיוק ע"ז התקומם הגרשז"א שהביא דודי צח.. העובדה שזה נדפס היא חרפה לאומר.. ולא כבודו.
הרואה כתב:משולש כתב:משולש כתב:(מסתמא אפשר למצוא ביטויים דומים בספרות משכילית מלפני מאה או מאתיים שנה).
דוגמא מתקנות הקונסטיטורה הווסטפלית (מראשוני הרפורמים בשנת תקסח) על סדרי בית הכנסת: (מתוך "הישיבה הרמה בפיורדא" ח"ב עמ' 358)
ג. נאסרה כל "התנהגות לא רגועה ולא מנומסת" בבית הכנסת...
יד. נאסר להשמיע ניגונים במהלך התפילה ויש לפטר בהקדם את ה"משוררים" המלווים את תפילת החזן.
טו. נאסר על המתפללים להרים קולם בתפילה, ועליהם "להתפלל בשקט מילה במילה עם החזן, ולמנוע את הצרחות המפריעות את כוונת התפילה..
רח"ל המשנה ברורה היה רפורמי... טוב שהזהרת אותנו.
מסתמא זה עיקר העניין שלכן גדולי ישראל כל כך התנגדו לרפורמים, כמובן מלבד הראיה המוחצת שכל מי שהולך בדרך זו הוא רפורמי.
חלק מהסעיפים אפילו הודפסו בתוך הגמרות (!) שלנו, ללמדך עד היכן מגיעה השפעתם הקלוקלת של הרפורמים.
והאמוראים הרפורמים אף לועגים ליהודי הנצחי באמרם שהמגביה קולו בתפילתו הרי זה מנביאי השקר.
קו ירוק כתב:ר' JB זה בריסק - לא ידעתי..
קו ירוק כתב:כתבתי למישהו בפרטי שאין ספק שההקשר והמנגינה שר' חיים אמר לר"מ, או שר"מ אמר לבנו הוא שונה. אלא ש JB ברוב 'יראתו' כתב את זה כך.
קו ירוק כתב:וכבר הכחשתי דבריו מהרמב"ם שכה אהוב עליו להתלמדן בו:
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?p=402276#p402221
תוכן כתב:תופעה שהולכת ומתפשטת בימים הנוראים בקהילות רבות, היא ארגון מנייני נץ לימים נוראים ולשמחת תורה. יהודים שלא מתפללים נץ בכל השנה, מגיע ימים נוראים ושמחת תורה והם בוערים באש יוקדת להתפלל בנץ. המצב נהיה, שיש כמה בתי כנסת שאין מנין נץ לכל השנה, ובימים נוראים מנין הנץ יותר גדול מהמנין הרגיל שמתרוקן למחצה או לשני שליש. ואם תאמר, שיהודים אלו קמים מוקדם כדי שיוכלו להאריך בתפילתם לשפוך צקון לחשם לפני שוכן מרום, זה לא ממש המצב. אלא מתפללים במהירות, ומסיימים את התפילה מהר יותר אפילו מהמנין הרגיל.
ובל לא נדבר על שמחת תורה, ששם בכלל, בגלל שיהודים יקרים אלו קמו בנץ כבר אין להם כח לעשות הקפות, ובתוך עשר דקות רבע שעה מסיימים את כל ההקפות.
דומה שאחות של תופעה זו, היא תופעת הסליחות עם כלי זמר. אם פעם יהודים אמרו סליחות בבכיות ובתחנונים, היום הם רוקדים ושרים, כאילו מדובר בקומזיץ של יום הראשון של בין הזמנים.
זה שיהודי אין לו כח להתפלל, זה מובן, אחרי הכל, לא כל אחד נמצא במעלה הראויה, כדי לדעת מה זה תפילה. זה שיהודי חושב שהוא יכול לעבוד על כולם על ידי שהוא מתפלל נץ, אין זה נץ אלא לץ.
יש לשרש תופעה זו מן השורש, ולתקן שכל אחד שאינו מתפלל לפחות 180 ימים בשנה נץ, אסור לו להתפלל נץ בימים נוראים! שיסבול קצת בתפילה, לא יקרה כלום, אולי אפילו יהיו לו כמה דקות של התעוררות!
עיק כתב:קו ירוק כתב:כתבתי למישהו בפרטי שאין ספק שההקשר והמנגינה שר' חיים אמר לר"מ, או שר"מ אמר לבנו הוא שונה. אלא ש JB ברוב 'יראתו' כתב את זה כך.
דון מהודעתך הפרטית ואוקי לנדפס. ישנה גם האפשרות שההקשר והמנגינה בהם נכתבו הדברים שונה מזו שאתה נהנה לייחס למי שלא מוצא חן בעיניך. והם הם הדברים מפי השמועה שהבאתי בהודעתי.קו ירוק כתב:וכבר הכחשתי דבריו מהרמב"ם שכה אהוב עליו להתלמדן בו:
viewtopic.php?p=402276#p402221
ראיתי את הדברים, ואני לא חושב שאתה להוט "להתלמדן", כלשונך, על דברי הרמב"ם האלו ביחס לסיפור המעשה. אז גם אני לא.
הרואה כתב:המניינים הרגילים בדרך כלל מגזימים מאד מאד במתיחה של התפילה (2 דקות האיי איי איי וכו' של תחילת חזרת הש"ץ, עוד 2 דקות מסוד חכמים, 10 דקות יראתי בפצותי וכדו', 3 דקות כל מי שברך, 10 דקות הנני העני ממעש, חצי שעה ונתנה תוקף שבוכים שם כי חתכו את האצבעות של ר' אמנון ממגנצא הי"ד, וצורחים שם כי זה כתוב באותיות ענקיות במחזור (הבעלי כוונה מכוונים "צום קול ממון" ליודעי ח"ן...), לא-ל עורך דין לוקח 10 דקות, שלא מספיק שהקהל אמר במתינות ובמתיחה את המילים, החזן עוד צריך לחזור על כך מהתחלה ועם לא פחות מל"ו טרומיטין של סלסולים בכל צמד מילים) הדרך לפתור את הבעיה הזו לעשות מניין בנץ.
שמחו כתב:ולאחר מכן סדר לימוד [עם מילגה]....
עזריאל ברגר כתב:שמחו כתב:ולאחר מכן סדר לימוד [עם מילגה]....
שכר שבת ויו"ט?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 16 אורחים