גוראריה כתב:ראה באבנ"ז או"ח סי' תמ"ה המעיד שרבותיו, חותנו הרבי מקאצק זי"ע ודודו החידושי הרי"ם זי"ע, לא חיישי להפסק בתקיעות ששמעו תוך כדי תפילה שבלחש.
מדובר שם על שחרית?
גוראריה כתב:ראה באבנ"ז או"ח סי' תמ"ה המעיד שרבותיו, חותנו הרבי מקאצק זי"ע ודודו החידושי הרי"ם זי"ע, לא חיישי להפסק בתקיעות ששמעו תוך כדי תפילה שבלחש.
איש_ספר כתב:גוראריה כתב:ראה באבנ"ז או"ח סי' תמ"ה המעיד שרבותיו, חותנו הרבי מקאצק זי"ע ודודו החידושי הרי"ם זי"ע, לא חיישי להפסק בתקיעות ששמעו תוך כדי תפילה שבלחש.
מדובר שם על שחרית?
איש_ספר כתב:כמובן שיש לחלק בין מוסף לשחרית. כמו שתראה במו"מ של האדר"ת, ולכן אין ראיה משם.
איש_ספר כתב:הרב גור, ראה בדברי האדר"ת שעל מוסף פשיט"ל משום שהתקיעות נתקנו על סדר הברכות, ולכן ודאי אינו הפסק ולשחרית הוצרך לסברא חדשה משום דאמרינן התם יום תרועה, וכן שלדעת בעל המאור מז"ש אומרים בכל התפילות (ולא כ"כ הבנתי, כי לדעת בעל המאור אין שייכות בין מז"ש לבין התקיעות ולכן אומרים בכל התפילות, וא"כ מה הביא ממנו). ולכן אי אפשר להסתייע ממי שלא חש במוסף להפסק, שזה יותר מרווח.
סופר כתב:ב. עדיין לא ענית על שאלה פשוטה ששאלתי: גם לפי האומרים ששופר הוא תפילה עדיין לא מצינו מי שיגיד שהתוקע הוא המתפלל ואילו אצל השומעים אין זה תפילה אלא סתם שמיעה של תקיעות, ובעיני פשוט כעת כהצד הא', [איני יודע אם אתה מתעקש בכונה או שבאמת לא הבנת את שאמרתי], משכך, הרי שכל ראייתך אינה מתחילה ואינה נגמרת, אם שופר כדיבור וחשיב הפסק הרי שלא ארווחנא כלום במה שאחר יתקע, הלא הש"ץ גם הוא יוצא בתקיעות ושוב הוי הפסק, כמדומה שברוב התלהבותך לא נתת דעתך לזה ותפשת את הטפל.
ד. גם אודות המאירי בקשתי ההסבר הנ"ל: מדוע יתירו לו לשמוע שופר דהוי דיבור באמצע התפילה?
שאלתי ולא נעניתי.
אברהם כתב:ב. מה שפשוט לך אינו מובן לי, האם כונתך שאסור לש"צ לשמוע תפילת התקיעה משום הפסק? או שאסור לבעל התקיעה להשמיע תקיעתו משום הפסק בשמיעת חזרת הש"צ?
אליהוא כתב:והב' בספר משאת המלך מועדים שביאר עפי"ז ענין שומע כעונה להדעות דמצות שופר בתקיעה עי"ש, וציין למש"כ [ובשם הגרי"ז] בספרו עה"ת ולא מצאתי שם לע"ע.
הרב 'סופר' כתב:ובמחילת תורתו של איש ספר, כמדומה שלא דק דהראיה שהביא משומע כעונה לענ"ד היא דווקא להשיטות דמצות שופר בתקיעה דייקא ולא בשמיעה וכמו שהביא אליהוא, דלהשיטות שהמצוה היא לשמוע והכי נקטינן אין צ"ל דהשופר הוא כתפילה, ובלא"ה את"ש ואינו ענין לטריקת דלת דאכן אם יש ענין בטריקה צריכים לשומע כעונה, כ"ז לפי שיטתו אלא שאני יש לי להשיב על עיקר ראייתו. ואכמ"ל.
איש_ספר כתב:ידועים דברי הגרי"ס שזמן התקיעות הוא זמן הדין ולמד כן ממה שאמרו בגמ' כלפנים דמי. וזכר לזה גם בביאור הגר"א שתוקעים על הבימה להזכיר זכות תורה בשעת הדין.
ויש מקומות שנוהגים לקרות התוקע ממנין החמשה העולים לספר תורה - דוגמת כהן גדול ביום כיפור
איש_ספר כתב:אתבדרא בבי מדרשא, דתקיעת שופר גדרה כתפילה. היינו תפילה במקום בפה, באמצעות קול שופר.
וע"ז יאות, כי אתה שומע קול שופר ומאזין וכו'
ובזה מבארים שיטת האומר דשופר צריך גוף נקי, מה שלא מצינו אלא לענין תפילה.
(ודלא כבה"ל סי' תקפ"ח שלמד מזה דאולי גם בכל המצות צריך גוף נקי עי"ש).
עיין בית ישי להגר"ש פישר סי' ל' ובהערה ל.
זכורני ששמעתי כן מהגאון ר' מאיר סאלאוויציק שליט"א, הגדרה זו למהות תקיעת שופר (ולא אזכור אם ייחס כן לאבותיו נשיאי הלווים ואף אין בזכרוני מה הרוויח לפי"ז) ושאלתי מעמו מפני מה לא הסתייע לדבריו מדברי הפוס' הנ"ל דשופר צריך גוף נקי, והשיב כי דבר זה אינו ברור אצלו שהרי 'מודה אני' כתבו שאפשר לאומרו בגוף שאינו נקי (האם רו"ר וידים עסקניות דינם כגוף נקי?), והיינו טעמא דאין בה אזכרת שם, וא"כ שופר אפילו ניהב ליה שהוא כתפילה אבל שם אין בו. עכ"ד.
ושמעתי פעם שלפי"ז יומתק מה שיש נוהגים לתקוע בסוף מוסף באמצע קדיש קודם תתקבל צלוהתון וגו'.
האם ישנם הלכות נוספות המתבהרות לאור הנחה מחודשת זו?
אגב, מה פשר דבריו אח"כ בסי' תמו -גוראריה כתב:ראה באבנ"ז או"ח סי' תמ"ה המעיד שרבותיו, חותנו הרבי מקאצק זי"ע ודודו החידושי הרי"ם זי"ע, לא חיישי להפסק בתקיעות ששמעו תוך כדי תפילה שבלחש.
הרבה שמעתי מדברים על נפיחה בשופר שהיא כנגד ה'ויפח באפיו' שנעשה ביום זה בבריאת האדם, אבל לא מצאתי מקורם של דברים בקדמונים. אשמח להפניות.אליהו בן עמרם כתב:והאריך בזה בטוטו"ד הגר"מ שפירא שליט"א, על בסיס המדרש שאמרו מלאכי השרת לא יברא שכולו מלא שקרים, שזה מחמת ה"מדבר" שבאדם, ואילו ה"נפיחה" שבשופר הינה כנגד המקור של "ויפח באפיו", ואכמ"ל.
עושה חדשות כתב:אגב, מה פשר דבריו אח"כ בסי' תמו -
ובענין מה שתקע האריז"ל [ואחריו הבעל שם טוב ותלמידיו שהעניקו החמה בקומתם] בלחש. יש לי בזה דבר עמוק. לא ניתן להאמר כי אם מפה לאוזן. אך לא יאות כי אם לגדולי ערך כמותם. ואם לא שאין רצוני לשנות מנהג רבותי. לא הייתי תוקע בלחש
האם ידוע למה כוונתו?
מיכאל1 כתב:עושה חדשות כתב:אגב, מה פשר דבריו אח"כ בסי' תמו -
ובענין מה שתקע האריז"ל [ואחריו הבעל שם טוב ותלמידיו שהעניקו החמה בקומתם] בלחש. יש לי בזה דבר עמוק. לא ניתן להאמר כי אם מפה לאוזן. אך לא יאות כי אם לגדולי ערך כמותם. ואם לא שאין רצוני לשנות מנהג רבותי. לא הייתי תוקע בלחש
האם ידוע למה כוונתו?
הוא לא מתכוון למנהג שהיה נוהג אצל כמה אדמורי"ם שבקושי היה נשמע קול תקיעתם, ואעפ"כ אמרו שיצאו בזה כל הקהל ידי חובה?
ואין להזכיר את המעשה על האדמו"ר שאמר שיוצא בתקיעותיו של אדמו"ר אחר מרחק כמה מילין ממנו.
עושה חדשות כתב:הרבה שמעתי מדברים על נפיחה בשופר שהיא כנגד ה'ויפח באפיו' שנעשה ביום זה בבריאת האדם, אבל לא מצאתי מקורם של דברים בקדמונים. אשמח להפניות.
שו"ר: יש מעין זה ביערות דבש, ובהרחבה בנאות דשא (להאבנ"ז), ואולי עוד. מה המקור הקדום?
בברכה המשולשת כתב:כמדומני שכוונתו לתקיעות בתפילת הלחש (וכעין דברי הא"א)
עושה חדשות כתב:אכפול שאלתי:עושה חדשות כתב:הרבה שמעתי מדברים על נפיחה בשופר שהיא כנגד ה'ויפח באפיו' שנעשה ביום זה בבריאת האדם, אבל לא מצאתי מקורם של דברים בקדמונים. אשמח להפניות.
שו"ר: יש מעין זה ביערות דבש, ובהרחבה בנאות דשא (להאבנ"ז), ואולי עוד. מה המקור הקדום?
לא מצאתי שם את הענין הזה.איש טלז כתב:כ"ה גם בסידור הרב בעל התניא בכוונת תקיעת שופר
עושה חדשות כתב:אכפול שאלתי:עושה חדשות כתב:הרבה שמעתי מדברים על נפיחה בשופר שהיא כנגד ה'ויפח באפיו' שנעשה ביום זה בבריאת האדם, אבל לא מצאתי מקורם של דברים בקדמונים. אשמח להפניות.
שו"ר: יש מעין זה ביערות דבש, ובהרחבה בנאות דשא (להאבנ"ז), ואולי עוד. מה המקור הקדום?
איש_ספר כתב:וזכר לזה גם בביאור הגר"א שתוקעים על הבימה להזכיר זכות תורה בשעת הדין.
מחולת המחנים כתב:בסוף ברכת שופרות אנו אומרים "ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו, כמצווה עלינו בתורתך על ידי משה עבדך: וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חודשיכם, ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם", ולכאורה תמוה מדוע נקראת תקיעת שופר בתור קרבנות, אך להאמור כאן אתי שפיר, שהתפילה והקרבן יסודם אחד.
ועיין במשנת יעקב להגר"י רוזנטל
http://www.hebrewbooks.org/rambam.aspx? ... 8&rid=2298
אמנם בסדר התפילה להרמב"ם מצאתי שהשמיט את המילים "את קרבנות חובותינו" וכתב: "ושם נעשה לפניך, כמצווה עלינו בתורתך על ידי משה עבדך: וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חודשיכם, ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם".
מיכאל1 כתב:בברכה המשולשת כתב:כמדומני שכוונתו לתקיעות בתפילת הלחש (וכעין דברי הא"א)
אכן, מסתבר יותר.
ספרים וועלט כתב:מיכאל1 כתב:בברכה המשולשת כתב:כמדומני שכוונתו לתקיעות בתפילת הלחש (וכעין דברי הא"א)
אכן, מסתבר יותר.
רק מסתבר יותר??? עיין באותה תשובה הנדפסת שחור על גבי לבן, ותראה שכל התשובה סובבת על השאלה אם יש לתקוע בתפילת הלחש. אין כאן מקום לשאלות ולפלפולים.
אתנחתא כתב:הרב סולובייציק מבסוטון האריך בזה בספרו לזכר אבא מארי עיי"ש.
עושה חדשות כתב:כהמשך לדברי ר' מחולת,
דבר מענין הוא בנוסח התפילה, בבקשה של שופרות מתפללים על תקע בשופר גדול לחירותינו וכו', ואז נזכה למש"כ בתורה שביום שמחתכם וכו' נתקע בחצוצרות על הקרבנות. וכי זהו עיקר הדבר?
אלא שאף במזמור מז כן הוא. ידבר עמים תחתינו, יבחר את נחלתינו, עלה ה' בתרועה ובקול שופר.
וצריך ביאור.
ונראה להנהיג לעשותם בנשימה אחת כדי לצאת ידי חובה לדברי הכל דמאן דסבר דצריך להפסיק ביניהם היינו לכתחלה אבל בדיעבד ודאי יצא אם עשאן בנשימה אחת דהא אמרינן בירושלמי (פ"ד ה"י) תקע והריע ותקע בנפיחה אחת יצא ולא עדיף הפסק דבין שברים לתרועה מהפסק דבין תקיעה לתרועה ובין תרועה לתקיעה ואף על גב דאמר דגנוחי וילולי בחדא נשימה לא עבדי אינשי הכי נמי לא עבדי אינשי תקיעה ותרועה בחדא נשימה וכל שכן הוא דהא תקיעה שהוא קול פשוט הוי סימן שמחה ותרועה הוי סימן בכי ויללה ואפילו הכי קאמר בירושלמי שאם עשאן בנפיחה אחת יצא וכל שכן שברים ותרועה דדמו טפי אהדדי שאם עשאן בנפיחה אחת שיצא
איש_ספר כתב:ושמעתי פעם שלפי"ז יומתק מה שיש נוהגים לתקוע בסוף מוסף באמצע קדיש קודם תתקבל צלוהתון וגו'.
אליהו בן עמרם כתב:איש_ספר כתב:אתבדרא בבי מדרשא, דתקיעת שופר גדרה כתפילה. היינו תפילה במקום בפה, באמצעות קול שופר.
איני מוסיף נפק"מ להלכה מזה, רק להביא ראיה חזקה לענ"ד ליסוד הדברים (אולי כבר הביאוה, אך כעת לא מצאתיה):
איתא בירושלמי על תחילת מזמור י"ז בתהילים:
תפילה לדויד...הקשיבה רינתי, האזינה תפילתי, בלא שפתי מרמה.
בלא שפתי מרמה - זו תקיעת שופר.
כלומר כתוב לכאורה מפורש שזו תפילה בלא שפתי מרמה.
ואיתא בזה באור נפלא מתלמיד הרשב"א (ר' יעקב סקילי) - שבתפילה יכול שלא לכוון, כלומר כביכול זה יכול להיות עם"שפתי מרמה" ואילו בשופר רק נופח ולא מדבר, וזה ב"לא שפתי מרמה".
והאריך בזה בטוטו"ד הגר"מ שפירא שליט"א, על בסיס המדרש שאמרו מלאכי השרת לא יברא שכולו מלא שקרים, שזה מחמת ה"מדבר" שבאדם, ואילו ה"נפיחה" שבשופר הינה כנגד המקור של "ויפח באפיו", ואכמ"ל.
אליהו בן עמרם כתב:איש_ספר כתב:ושמעתי פעם שלפי"ז יומתק מה שיש נוהגים לתקוע בסוף מוסף באמצע קדיש קודם תתקבל צלוהתון וגו'.
אגב, במנין של הגר"ד פיינשטיין שליט"א נכד הגרי"ז זצ"ל (ברח' מהרש"ל בני ברק), נוהגים לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת באמצע קדיש שלאחר מוסף קודם תתקבל. (ואינני יודע אם כך היה מנהג אביו זצ"ל או כך היה מנהג סבו הגרי"ז זצ"ל).
חיים שמעון כתב:אליהו בן עמרם כתב:איש_ספר כתב:ושמעתי פעם שלפי"ז יומתק מה שיש נוהגים לתקוע בסוף מוסף באמצע קדיש קודם תתקבל צלוהתון וגו'.
אגב, במנין של הגר"ד פיינשטיין שליט"א נכד הגרי"ז זצ"ל (ברח' מהרש"ל בני ברק), נוהגים לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת באמצע קדיש שלאחר מוסף קודם תתקבל. (ואינני יודע אם כך היה מנהג אביו זצ"ל או כך היה מנהג סבו הגרי"ז זצ"ל).
כך כתוב בהרבה מחזורים
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 10 אורחים