קו ירוק כתב:ר"ה - מלוכת השם בעולם.
וק"ש - ומלוכת ה' עלינו - עם ישראל (אף שרש"י פי' 'אחד' שהוא יהיה אחד לע"ל, אבל בפשוטו זה יחוד השם בעצם).
מסברת כרסי הייתי אומר שמלך העולם הוא מה שהקב"ה מולך על כל העולם השמים עם הארץ בכלל, ומלך על כל הארץ הוא שתגלה מלכותו בתחתונים. אבל צדקו האומרים שיש לחפש עניינים כאלה בספה"ק ולא להמציא.הגרח כתב:היום ראיתי שהרב קלופט בספרו נותן הגדרה על שאלה זו . ובהקדם מדייק. שבר"ה יש בתפילה נוסח מיוחד מלך כל הארץ .מול מלך העולם. הרגיל של כל ברכה.
הגרח כתב:מה החילוק בין "המלכת ה'" בק"ש בערב ובבוקר כל השנה לבין ר"ה(כעין קושית הגרח בליל הסדר)
טוב שזה דאורייתא בשניהם ור"ה זה דרבנן זה ברור אני שואל האם ישנו חילוק למדני בתוכן של קבלת המלכות
דודי צח כתב:רק קצת פרופורציות לשאלה המחכימה.
הגר"ח ודעימיה (המנחת חינוך ועוד) נדרשו לשאלה מה בין מצות 'זכירת יציאת מצרים' בכל יום למצות 'סיפור יציאת מצרים' בליל חמשה עשר בניסן. שם היא שאלה חמורה, היות ומדובר בשתי מצוות דאורייתא, זה לצד זה. כאשר בליל פסח עצמו, כשאנחנו בבית הכנסת אנחנו מקיימים מצות זכירת יציאת מצרים בלילות, בקריאת שמע, ובסעודת הלילה מקיימים מצוות הסיפור.
זה באמת נראה שתי מצוות חופפות, שהן דומות זו לזו, עד שבאו הלמדנים והראו את שלושת הדברים היסודיים המהווים ומבטאים את השינוי. וכמה וכמה קולמוסים נשתברו להוכיח או להפריך או לתת ביאורים אלטרנטיביים ליסודות הנשנים בבתי המדרש.
כאן לעומת זאת, אין שום 'מצוה דאורייתא' של המלכת ה', מדובר רק בטקסטי התפילות. כך שייתכן שבכל השנה מצות 'קריאת שמע' (אם אכן מצוותה משום 'קבלת עול מלכותו') היא דאורייתא, ועתה בראש השנה ניתוספה מצוה מדרבנן, להוסיף ולחזק אותו עניין בעצמו, בטקסטי התפילות והברכות. כך שלא חייב להיות שהם שני גדרים ושתי בחינות, אלא אותו דבר בעצמו, אשר בכל השנה היא דאורייתא ומצטמצמת לפעמיים בכל יום (ק"ש שחרית וערבית) עתה היא בסה"כ מתרחבת על פני כל היום.
ולמרות שכמה חכמים דלעיל יצאו לחלק (בדברים הפוכים זה מזה...) אבל כל זה אינו מוכרח כאמור.
זאת ועוד, כל מיני מצוות ועבודות שאנו חייבים בהן בכל ימות השנה, הרי התורה מייחדת יום מיוחד או ימים מיוחדים להדגיש את העניין הזה ביתר שאת וביתר עז. אם בכל ימות השנה אנו אבלים על חורבן המקדש, ויותר משליש מתפילת שמו"ע סובבת והולכת על עניין הגלות - הנה ביום תשעה באב בפרט ובימי בין המצרים בכלל, הרי זה 'עבודת היום'. וכך גם ביתר הדברים, כמו שמחת 'קבלת התורה' שהיא משש הזכירות שאנו חייבים בכל יום, אולם בחג השבועות 'זמן מתן תורתנו' יותר מדגישים את העניין הזה.
ולכן, אנו מתפללים כל השנה על 'מלכיות'
אנו מתפללים כל השנה על 'תבואה' (פרנסה)
אנו מתפללים כל השנה על 'גשמים' (שפע שמיימי)
אנו מתפללים כל השנה על 'פירות האילן' (תקינות החיים)
ועם כל זאת, אימרו לפני מלכיות - כדי שתמליכוני עליכם, ניסכו לפני מים בחג - כדי שיברכו לכם גשמי שנה, הביאו לפני שתי הלחם בעצרת - כדי שיתברכו לכם פירות האילן, (מסכת ר"ה טז.).
כך, שכל מה שאנו עושים בכל השנה על 'אש קטנה', נועדו ימים מסויימים בשנה לעשות אותו דבר אבל על 'אש גדולה' !!!
דודי צח כתב:רק קצת פרופורציות לשאלה המחכימה.
הגר"ח ודעימיה (המנחת חינוך ועוד) נדרשו לשאלה מה בין מצות 'זכירת יציאת מצרים' בכל יום למצות 'סיפור יציאת מצרים' בליל חמשה עשר בניסן. שם היא שאלה חמורה, היות ומדובר בשתי מצוות דאורייתא, זה לצד זה. כאשר בליל פסח עצמו, כשאנחנו בבית הכנסת אנחנו מקיימים מצות זכירת יציאת מצרים בלילות, בקריאת שמע, ובסעודת הלילה מקיימים מצוות הסיפור.
זה באמת נראה שתי מצוות חופפות, שהן דומות זו לזו, עד שבאו הלמדנים והראו את שלושת הדברים היסודיים המהווים ומבטאים את השינוי. וכמה וכמה קולמוסים נשתברו להוכיח או להפריך או לתת ביאורים אלטרנטיביים ליסודות הנשנים בבתי המדרש.
כאן לעומת זאת, אין שום 'מצוה דאורייתא' של המלכת ה', מדובר רק בטקסטי התפילות. כך שייתכן שבכל השנה מצות 'קריאת שמע' (אם אכן מצוותה משום 'קבלת עול מלכותו') היא דאורייתא, ועתה בראש השנה ניתוספה מצוה מדרבנן, להוסיף ולחזק אותו עניין בעצמו, בטקסטי התפילות והברכות. כך שלא חייב להיות שהם שני גדרים ושתי בחינות, אלא אותו דבר בעצמו, אשר בכל השנה היא דאורייתא ומצטמצמת לפעמיים בכל יום (ק"ש שחרית וערבית) עתה היא בסה"כ מתרחבת על פני כל היום.
ולמרות שכמה חכמים דלעיל יצאו לחלק (בדברים הפוכים זה מזה...) אבל כל זה אינו מוכרח כאמור.
זאת ועוד, כל מיני מצוות ועבודות שאנו חייבים בהן בכל ימות השנה, הרי התורה מייחדת יום מיוחד או ימים מיוחדים להדגיש את העניין הזה ביתר שאת וביתר עז. אם בכל ימות השנה אנו אבלים על חורבן המקדש, ויותר משליש מתפילת שמו"ע סובבת והולכת על עניין הגלות - הנה ביום תשעה באב בפרט ובימי בין המצרים בכלל, הרי זה 'עבודת היום'. וכך גם ביתר הדברים, כמו שמחת 'קבלת התורה' שהיא משש הזכירות שאנו חייבים בכל יום, אולם בחג השבועות 'זמן מתן תורתנו' יותר מדגישים את העניין הזה.
ולכן, אנו מתפללים כל השנה על 'מלכיות'
אנו מתפללים כל השנה על 'תבואה' (פרנסה)
אנו מתפללים כל השנה על 'גשמים' (שפע שמיימי)
אנו מתפללים כל השנה על 'פירות האילן' (תקינות החיים)
ועם כל זאת, אימרו לפני מלכיות - כדי שתמליכוני עליכם, ניסכו לפני מים בחג - כדי שיברכו לכם גשמי שנה, הביאו לפני שתי הלחם בעצרת - כדי שיתברכו לכם פירות האילן, (מסכת ר"ה טז.).
כך, שכל מה שאנו עושים בכל השנה על 'אש קטנה', נועדו ימים מסויימים בשנה לעשות אותו דבר אבל על 'אש גדולה' !!!
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 20 אורחים