שיבושים בפתיחת ראשי תיבות

[קאצ'קלה]

האם טעות זו ידועה מכבר?

מ מ ה
פוענח: ממלך מלכי המלכים. הפענוח הנכון: ממלאכי השרת.
ביערות דבש, מהדורת ווארשא תרמ"ט, חלק א, דף מה ע"ב, מובא:

דיש להבין מה ביקש הכתוב בזה התואר למשה אם כהתה עינו או לא, ולמעלת יקר משה מבחר כל היצורים, ירום ונשא ממלך מלכי המלכים, תואר זה שפל ופחות למשה מאוד מאוד.

נוסח זה ניתן להתפרש שמעלת משה רבינו גדולה יותר מהקב"ה!!!
אלא שביערות דבש דפו"ר, קארלסרוא תקל"ט-תקמ"ב, חלק א, דף נד ע"ד, וכן בדפוסו השני, לבוב תקמ"ח-תקמ"ט, חלק א, דף מט ע"ד, נדפס: ממ"ה. ופענוחו הנכון: ממלאכי השרת.
הפענוח המוטעה נכנס גם לתוך ספר מוסרי רבינו יהונתן אייבשיץ, בני ברק תשכ"ד, עמ' קיז. וכן ליערות דבש הוצאת אור הספר, ירושלים תשמ"ח, חלק א, דרוש ח, עמ' קס.
במדרש תנחומא, הוצאת ר"ש בובר, פרשת תולדות, סי' כ, מובא:

מלך המשיח... שהוא גדול מן האבות, שנאמר הנה ישפיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד, ירום מן אברהם, ונשא מן משה, וגבה ממלאכי השרת.

פשוט הדבר שרבי יהונתן אייבשיץ השתמש במדרש זה (המובא בילקוט שמעוני ישעיה רמז תעו, ועוד) דרך מליצה על משה רבינו: ירום ונשא ממלאכי השרת.

[תבא]

בדיני הכנסת שבת כתב המשנה ברורה סימן רס ס"ק יד, שסמוך לחשכה "יזהירם שיפסקו מלעשות מלאכה, ואם הוא אז בבה"מ צריך לשלוח אחר שיזהירם".
באחת המהדורות פתחו את הר"ת 'בבית המרחץ', ובמהדורה שלאחריה תיקנו 'בבית המדרש'.
כנראה בתחילה סברו לפי מנהג המקום... ולבסוף הבינו שלא יתכן כ"כ...

[קאצ'קלה]

הנה עוד אחד, שהעירני עליו ידיד נפשי לפני זמן רב:

י ה
פוענח: יוד הא, והוחלף לט"ו. הפענוח הנכון: יחוד המעשה.
בחובות הלבבות, הוצאת עטרת, ניו יארק תש"ס, בפירוש מרפא לנפש, הקדמה, עמ' לט:

...כמבואר בשער ט"ו.

ואנחנו לא נדע יותר מעשרה שערים לספר חובות הלבבות, אם כן איפה הוא השער החמשה עשר?
הפתרון: בדפוסים הקודמים כתוב: בשער י"ה. המהדיר הבין שהכונה לשער חמשה עשר, ודאג לחילול שם הקודש, לכן המיר י"ה בט"ו. אבל הכונה לשער יחוד המעשה.
ובמהדורה החדשה שיצאה לאור על ידם, תיקנו את השיבוש.

[תבא]

מענין לענין באותו ענין: פתיחת ראשי תיבות של מליצות הגורם לאיבוד המליצה ושיבוש המשפט.
כגון מליצה לרב מארם צובה: "ראש על אר"ץ רבה" (כמובן על משקל 'מחץ ראש על ארץ רבה')- נפתח: "ראש על ארם צובה רבה".
כעין זה ספר "עיקרי הד"ט", שאחד המהדירים פתח 'עיקרי הרב דניאל טירני' (שהוא מחבר הספר הנ"ל).

[עדיאל ברויאר]

אמנם זה לא שיבוש בפתיחת ר"ת, אבל לא הצלחתי לחשוב על אשכול אחר שמתאים:

בכת"י של סמ"ק עם הגהות ר"פ, פריס הספה"ל 380, משנת 1342, החליט הסופר לפתוח בכמה מקומות את ראשי התיבות "מרפ"א" (מורנו ר' פרץ [בן] אליהו) ולכתוב במקומן: או"ר פ"י אה"ל. אין לי מושג מדוע הוא עשה זאת ומה פשר העניין, אבל הוא נהג כך במשך כמה עמודים, כאשר לפניהם הוא לא עשה כך ואחריהם חזר שוב לקיצור מרפ"א (לא בדקתי בשאר כתב-היד). הנה הקישור: http://gallica.bnf.fr/ark:/12148/btv1b1 ... breu%20380

[תוכן]

אמנם זה לא שיבוש בפתיחת ר"ת, אבל לא הצלחתי לחשוב על אשכול אחר שמתאים:

בכת"י של סמ"ק עם הגהות ר"פ, פריס הספה"ל 380, משנת 1342, החליט הסופר לפתוח בכמה מקומות את ראשי התיבות "מרפ"א" (מורנו ר' פרץ [בן] אליהו) ולכתוב במקומן: או"ר פ"י אה"ל. אין לי מושג מדוע הוא עשה זאת ומה פשר העניין, אבל הוא נהג כך במשך כמה עמודים, כאשר לפניהם הוא לא עשה כך ואחריהם חזר שוב לקיצור מרפ"א (לא בדקתי בשאר כתב-היד). הנה הקישור: http://gallica.bnf.fr/ark:/12148/btv1b1 ... breu%20380

אולי זה אנגרמה של השם: או"ר פ"י אה"ל = אליהו פרא, וצ"ע.

[ושא_נס]

בספר יפה ללב כתב המחבר "בספרי דין אב"ה", וכונתו לספרו "אבות הראש" כמובן, אלא שזו מליצה על פי תרגומים "דין אבא למלכא" ועוד. ובנדפס חדש שיבשו בבערות "דין אבות הראש". ובא זה ולימד על כללות העבודה וחוסר ההבנה הבסיסית במליצות חכמי ספרד, וכפי שכתבתי באשכול רחב אחר, ובע"ה אניף ידי ואכתוב מאמר ארוך עם מאות דוגמאות על סירוסי ושיבושי מהדורה זו.

[בר ישראל]

ראיתי פעם באחד מן הספרים של הרמ"א שהביא דברי אבן סינא ואבן רשד על איזו ענין והעורך (אני מקווה המחשב) חשב שרש"ד הוא ראשי תיבות ופיתח אותו ר' שלמה דובנא

[ספרים וועלט]

יש לי שאלה, אולי יוכלו חו"ר הפורום לפשוט אותה. איך פותחים "ר'" בדברי ראשונים, "רבי" או "רבינו"?
הרבה פעמים יש לכך משמעות רבה. וכמה פעמים מתערבת לה האגנדה של המהדיר בהחלטתו זאת.
לדוגמא: כשהרמב"ן כותב "כתב ר"א", והכוונה כמובן היא על האבן עזרא. האם כותבים "רבינו אברהם" או "רבי אברהם"?
האם יש איזה נוהל קבוע שהראשונים כתבו זע"ז בדרך קבוע רבי או רבינו או רב?

[פלגינן]

ראיתי פעם באחד מן הספרים של הרמ"א שהביא דברי אבן סינא ואבן רשד על איזו ענין והעורך (אני מקווה המחשב) חשב שרש"ד הוא ראשי תיבות ופיתח אותו ר' שלמה דובנא

viewtopic.php?f=7&t=24235

[א' זעירא]

יש לי שאלה, אולי יוכלו חו"ר הפורום לפשוט אותה. איך פותחים "ר'" בדברי ראשונים, "רבי" או "רבינו"?
הרבה פעמים יש לכך משמעות רבה. וכמה פעמים מתערבת לה האגנדה של המהדיר בהחלטתו זאת.
לדוגמא: כשהרמב"ן כותב "כתב ר"א", והכוונה כמובן היא על האבן עזרא. האם כותבים "רבינו אברהם" או "רבי אברהם"?
האם יש איזה נוהל קבוע שהראשונים כתבו זע"ז בדרך קבוע רבי או רבינו או רב?

באשכנז הכלל הוא מי שעמד בראשות ישיבה נקרא 'רבינו' (לפני הנהגת הסמיכה וכינויי מהר"ר) ומי שלא נקרא רבי. בספרד איני יודע מהם הכללים, אבל בדרך כלל ציינו את רבינו בר"ת "הר"ר" (לדוגמא: "הר"ר יונה") ואת רבי בר"ת "ר'" (לדוגמא: ר"א=רבי אברהם).

[אבא יודן]

על דברי השלה אות ו ותרנות: "תלמידי חכמים מקפידים על פחות משוה פרוטה" צוין ביד רמה כך:

CIMG0237.JPG (114.06 KiB) נצפה 10389 פעמים

[שגיאה ראשונה ביד רמה]

[קאצ'קלה]

מ א כ ח
פוענח: מאמר כבוד חכמים. הפענוח הנכון: מאמר אם כל חי.
בספרו של ר' יאיר חיים בכרך, שו"ת חות יאיר, מהדורת עקד ספרים, רמת גן תשנ"ז, סי' קנב, עמ' תיב:

הביאו רמ"ע בעשרה מאמרות מאמר כבוד חכמים חלק א' פרק כ"ג.

בעשרה מאמרות אין מאמר בשם כבוד חכמים. אלא שבחות יאיר דפו"ר, פפד"מ תנ"ט, השמטות, דף רסא ע"ב, נדפס: מאכ"ח. ויש לפענח: מאמר אם כל חי.

[קאצ'קלה]

מ ג א
פוענח: מגן אברהם. הפענוח הנכון: מגאון אחד. או: מגדול אחד.
בתשובתו משנת תשל"ט, כותב ר' פנחס אשר זעליג גאלדבערגער לר' יחזקאל הורוויץ ממאנסי (שו"ת מנחת אשר, חלק ב, נוא יארק תשמ"ו, חו"מ סי' ב, עמ' שו):

אודות כתבי יד שנמצאו אחר שנות המלחמה מכבוד הרה"ג אמיתי זקינו זצ"ל אב"ד דק"ק אלטשטאט...

שוב שלח ר' פנחס אשר זעליג העתק תשובתו לר' יצחק יעקב ווייס גאב"ד ירושלים, והוא השיב לו דעתו בנידון ביום ב ויגש תש"מ. תשובתו נדפסה בשו"ת מנחת יצחק, מהדורת ירושלים תשנ"ג, חלק ח, סי' סט, אות ב, עמ' קלז-קלח.
אלא שבמנחת יצחק לא הוזכר בפירוש זכרו של הרב מאלטשטאט, רק:

בענין הכת"י מג"א שנמצא אחרי המלחמה הנוראה, והמוצא את הכת"י אינו רוצה להחזירה ליורשים.

וברור הפענוח: בענין הכתב יד מגאון אחד. או: מגדול אחד.
אבל באו איזה מחברים וטעו לחשוב שמדובר בכתב ידו של בעל מגן אברהם!
ר' פנחס זביחי כותב בספרו שו"ת עטרת פז, חלק ראשון, כרך ג, ירושלים תשס"א, חו"מ סי' ד, עמ' שפא: "ועי' בשו"ת מנחת יצחק חלק ח' (סימן סט אות ב) שעמד לדון שם אודות אדם שמצא אחר מלחמת העולם השניה כתב יד של המגן אברהם..."
בספר הזכרון כנפי יונה, ירושלים תשסט, עמ' מ, כותב ר' משה צוריאל: "והנה בשו"ת מנחת יצחק חלק ח' (סימן סט אות ב) דן באחד שמצא הכת"י של ס' מגן אברהם אחרי מלחמת העולם השניה..."

[לעומקו של דבר]

ילקוט יוסף שובע שמחות ב הערות פרק ז' - הנהגת אבי הבן והמוהל ביום המילה

אמנם מצאנו חברים להרב יד נאמן הנ"ל, וכמו שכתב בספר עטרת צבי, שצריך לחלוץ התפילין קודם המילה, ושכן נהג הגה"ק רבי שמעלקא מנש, והחוזה מלובלין, והו"ד בספר כורת הברית (סימן רסה). והגאון ממונקאטש בספר אות חיים (סימן כה) כתב, ששמע מזקנו הרה"צ מדינוב, בעל בני יששכר, והדברי חיים מצאנז, שהיו עליהם תפילין בעת המילה. ובשו"ת תורת יקותיאל (סימן כג) כתב, שאף שהש"ך כתב שאין לחולצן, מכל מקום לכתחלה אין להניחן. ושכן נהג הגה"ק משינאוה. והובא כל זה בשו"ת יביע אומר חלק ג' (דף יד ע"א חלק אורח חיים סימן ה' אות ד - ה) וכתב שם שכן ראה אצל כמה גדולים, שלא הניחום לכתחלה במילה, ורק אם הם מונחים עליו אין לחולצן, וכמו שכתב החיד"א במחזיק ברכה (סימן כה ס"ק יא). ועל כל פנים מי שירצה להניחן יש לו על מי שיסמוך. וראה עוד בשו"ת אגרות משה (אורח חיים חלק ד' סימן קא אות ד'), ובשו"ת ציץ אליעזר חלק יד (סימן ד'), ובשו"ת אז נדברו חלק יג (סימן עא). ע"ש.

כמובן הר"ר שמעלקא מניקלשבורג, או בראשי תיבות מנ"ש.

מן הסתם טעות דומות ניתן למצוא הרבה, בהקשר לערים שנכתבו בר"ת.

(אגב מצאתי "ר' בענדט (ב"ר) ר' מנש" שהי' ראב"ד באלטונה לפני בוא ר' יונתן אייבשיץ לרבנות אה"ו).

[מרחביה]

(אגב מצאתי "ר' בענדט (ב"ר) ר' מנש" שהי' ראב"ד באלטונה לפני בוא ר' יונתן אייבשיץ לרבנות אה"ו).

נתקשתי ע"י חכ"א להעיר:
אין הכוונה לר' בענדט בנו של ר' מנש, אלא לר' בענדט בנו של ר' מן. הש' היא שייכות, כמו איסרלש, או איידלש.

[לעומקו של דבר]

(אגב מצאתי "ר' בענדט (ב"ר) ר' מנש" שהי' ראב"ד באלטונה לפני בוא ר' יונתן אייבשיץ לרבנות אה"ו).

נתקשתי ע"י חכ"א להעיר:
אין הכוונה לר' בענדט בנו של ר' מנש, אלא לר' בענדט בנו של ר' מן. הש' היא שייכות, כמו איסרלש, או איידלש.

אז הנה, גם אני טעיתי.

[קאצ'קלה]

העירני חכם אחד על טעות מעניינת זו, ולא בדקתי אחריו:
כ מ ש - ה ש י
פוענח: כמו שמברך השל יד. הפענוח הנכון: כמו שכתב השבות יעקב.
כתוב בשערי תשובה, בתוך שלחן ערוך אורח חיים מהדורת מכון ירושלים, ירושלים תשנ"ד, כרך א, סי' כז, אות ד, עמ' קנב, לענין ברכת תפילין ל'גידם שאין לו יד רק זרוע':

ומחוורתא להניח בלא ברכה, ויברך על של ראש שתים כמו שמברך השל יד.

ואין לדברים האלה שחר!
אלא שבמהדורות הקודמות נדפס: כמ"ש הש"י. ויש לפענח: כמו שכתב השבות יעקב, ומקומו בחלק א סי' ג.

[קאצ'קלה]

עוד העירני ידיד על טעות אחרת:

ע כ
פוענח: עד כאן. הפענוח הנכון: על כן.
בשבט מוסר מהדורת ר' חיים יוסף וולדמן ז"ל, ירושלים תשמ"ט, פרק מ, אות כה, עמ' תקעז:

קרה לי כאשר אמר הפילוסוף: רבים אהובים במספר, ולעת הצורך הם מעטים, עד כאן. אמר החכם: סודך אסירך, ואם תגלהו – אתה אסירו...

בדפוסים הקודמים: ע"כ. ויש לפענח [ולהסיר את הנקודה]: על כן אמר החכם...

[מה שנכון נכון]

עוד העירני ידיד על טעות אחרת:

ע כ
פוענח: עד כאן. הפענוח הנכון: על כן.
בשבט מוסר מהדורת ר' חיים יוסף וולדמן ז"ל, ירושלים תשמ"ט, פרק מ, אות כה, עמ' תקעז:

קרה לי כאשר אמר הפילוסוף: רבים אהובים במספר, ולעת הצורך הם מעטים, עד כאן. אמר החכם: סודך אסירך, ואם תגלהו – אתה אסירו...

בדפוסים הקודמים: ע"כ. ויש לפענח [ולהסיר את הנקודה]: על כן אמר החכם...

לדעתי הפענוח של רח"י ולדמן הוא הנכון.
'עד כאן' מתייחס לציטוט מספר החנוך, ושוב מתחל בציטוט אמרות הפותחות ב'אמר החכם' ('ואמר' 'ועוד אמר') כדרך מבחר הפנינים ושאר ספרים למרבה.
גם מבחינת התוכן אין קשר של ממש בין הדברים בשביל לתלות זב"ז בדרך 'על כן'.
מקור השבט מוסר הוא מיש נוחלין (כמצויין בסוף הקטע), וכן פיסקו גם שם בדפו"י.

[קאצ'קלה]

לדעתי הפענוח של רח"י ולדמן הוא הנכון.
'עד כאן' מתייחס לציטוט מספר החנוך, ושוב מתחל בציטוט אמרות הפותחות ב'אמר החכם' ('ואמר' 'ועוד אמר') כדרך מבחר הפנינים ושאר ספרים למרבה.
גם מבחינת התוכן אין קשר של ממש בין הדברים בשביל לתלות זב"ז בדרך 'על כן'.
מקור השבט מוסר הוא מיש נוחלין (כמצויין בסוף הקטע), וכן פיסקו גם שם בדפו"י.

בעליל נראה כדבריך.

[בקרו טלה]

העירני חכם אחד על טעות מעניינת זו, ולא בדקתי אחריו:
כ מ ש - ה ש י
פוענח: כמו שמברך השל יד. הפענוח הנכון: כמו שכתב השבות יעקב.

ואכן בשע"ת בתוך מ"ב עוז והדר הוא כדבעי [וקאי על השבו"י שהוזכר בבאר היטב שם]

[ושא_נס]

בספר פר אחד לגאון מהר"ח פאלאג'י זצ"ל על פ'רקי ר'בי א'ליעזר פכ"ו דף ה ע"ב: "נסיון הראשון שלש עשרה שנה, השני בבית הסוהר וגו'. הכא חשיב שתי פעמים בית הסוהר ואו"כ לנסיון חד. ועיין בספר שמו אברהם ערך או"כ וערך נסיונות".
ופתרון או"כ הוא "אור כשדים".
ובספר פר אחד הנדפס במהדורת זכרון אהרן פוענח זה פעמים "או"כ" - "אבימלך ופרעה".
והוא שיבוש נחרץ ביותר. ומעיקרא בספר שמו אברהם אין ערך אבימלך ופרעה.
מן הראוי לצרף זה גם לאשכול המיועד לזכרון אהרן עצמם.

[קאצ'קלה]

ש ה ק
פוענח: של"ה הקדוש. הפענוח הנכון: שלשלת הקבלה.
הג"ר משה הלברשטאם כתב במאמרו 'אם מותר לענות אמן בבית הטבילה', בתוך: מוריה, צה, עמ' רכב:

ובזה אמרתי לחידודא לפרש במה שכתוב בספר שה"ק (הו"ד בסדר הדורות) דפו"י דף ע"ז אהא דאיתא בגמרא (ברכות ד"כ ע"א ובב"מ דפ"ד ע"א) דרבי יוחנן אזיל ויתיב אשערי טבילה דכי סלקן בנות ישראל מטבילת מצוה יפגעו בו כי היכי דליהוו להו בני שפירי כמותו, וכתב בספר הנ"ל עוד טעם וז"ל: כדי להשיב אמן על ברכת הטבילה... ובדברי ספר של"ה הנ"ל פירשנו כמין חומר הא דאיתא בגמרא (נדה דס"ו ע"א) ההיא איתתא דאתאי לגבי רבי יוחנן עיי"ש.

נראה כי פשוט היה בעיניו לפענח את הנוטריקון שה"ק – של"ה הקדוש. אבל הפענוח הנכון הוא: שלשלת הקבלה.
מאמר זה נדפס גם בספרו שו"ת דברי משה סי' ב אות ד, שם נדפס בשתי הפעמים שה"ק, ללא פענוח.
אבל תיקונו זה לא הועיל לו, כי באו אחרים וטעו בו.
בספר דף על הדף, ברכות, עמ' קי-קיא, מובא:

בשו"ת דברי משה להגאון ר' משה הלברשטאם שליט"א חלק א' סוף סי' ב אחרי שפלפל באריכות בענין אמירת ברכה ועניית אמן בבית הטבילה הביא בשם השל"ה הק' שביאר הא דר' יוחנן הוה רגיל דקא אזיל ויתיב אשערי טבילה... ובדברי ספר השל"ה הק' הנ"ל פירשנו הא דאיתא בגמ' נדה דס"ו ע"א...

[שברי לוחות]

חסידים.jpg (112.2 KiB) נצפה 11992 פעמים

[קאצ'קלה]

חסידים.jpg

כיוצא בזו, בספר 'אמת להשיב' צויין פעמים אחדות לשו"ע או לשכנה"ג 'סימן קל וחומר'.

[עושה חדשות]

מאות מקומות, מופיע בראשונים הצירוף "והם הכי נמי", (חפשו בבר-אילן),
ומסתמא אין כמעט אפילו מקום אחד שזה האמת,
אלא "והוא הדין נמי". ופשוט.

[איש_ספר]

מאות מקומות, מופיע בראשונים הצירוף "והם הכי נמי", (חפשו בבר-אילן),
ומסתמא אין כמעט אפילו מקום אחד שזה האמת,
אלא "והוא הדין נמי". ופשוט.

חלילה
מתוך המבוא לרש"י הוריות מהדו' אהב"ש.
רקע: רי"נ עפשטיין ביקש לשלול יחוסו של רש"י לפירוש הוריות משום שמופיע בו הצירוף "הם הכי נמי".
תחילה מובא ציטוט מדבריו, ונסיון להשיב.

הם הכי נמי.jpg (263.56 KiB) נצפה 11932 פעמים

[איש_ספר]

שו"מ

viewtopic.php?t=3534#p26434

[עושה חדשות]

יש"כ, מעניין מאד.
וכיצד נשתרבבה כאן פרסית עתיקה.
ועכ"פ חלילה מלומר חלילה על הגהות הב"ח.
אף דניכרים דברי אמת לכאו'.

[איש_ספר]

כמובן שאיש לא טען שרש"י שלט בפרסית, אלא ששפה זו היא מקור הביטוי שהתגלגל ממקורות קדומים לרש"י, כשם ששפות אחרות, שאין אנו מכירים, הם מקור הרבה ביטויים שלנו. וק"ל. וחלילה מלתקן כל הספרים ולאשווי לראשונים כמדברים בלעגי שפה רק משום חסרון ידיעתינו. וכסא הב"ח נקי ונכון אף אם לא הכיר ענין זה....

[איש_ספר]

DBS.jpg (822.35 KiB) נצפה 11712 פעמים

[הגהמ]

את חטאי אתה מזכיר לי היום, עת שהתקליטור הזה היה באשמתי...

viewtopic.php?f=7&t=14548&hilit=%D7%9C%D7%9E%D7%A9%D7%94+%D7%9E%D7%A1%D7%99%D7%A0%D7%99#p136799

[ושא_נס]

בספר עשרה מאמרות מהדורת ישמח לב (ירושלם תש"ס או תשס"ב) מאמר חקור דין ח"א פט"ו בביאור יואל משה: "דע כי אפשר לומר תואר לכת"ר מל"ך, לחכמ"ה יושב, לבינ"ה מתנה"ג, בחסידות תואר לחס"ד...".
והוא שיבוש גמור בפענוח ראשי תיבות "אפשר לומר", והנכון "א"ל", והוא משמות הקודש, ויש לקרוא ולפסק: "א"ל תואר לכתר, מלך לחכמה, יושב לבינה, מתנהג בחסידות תואר לחסד".
זה מה שקורה שהעורכים לא לומדים ומבינים לעומק את הטקסטים שעוסקים בהם.

כן העירני חכם אחד שיחיה.

[זקן ששכח]

viewtopic.php?f=7&t=38126#p426783


בנוסף: ראיתי לאחרונה כתבה בעיתון [תורני, של 'המבשר', כמדומה], שם הביאו צילום של משנה ברורה מנוקד, חלק ד', שפענחו ר"ה = רשות הרבים, ונמצא המשפט בתוך השולחן ערוך: שבת שבין רשות הרבים ליום הכפורים.

[הכל בכתב]

DBS.jpg

הפלא ופלא!!!!!!!!!!!!!!!!!!

[קאצ'קלה]

בהבאת שמותיהם של תנאים ואמוראים מצויה ביותר הטעות בפתיחת ראשי תיבות. דוגמא אחת שמצאתי עתה:
בשמות הצדיקים (ברסלב) מובא "מוקרט הקבור יחד עם יב"ע". והכונה ליונתן בן עוזיאל.
ובספר יערת הדבש (בומבי תר"נ) הועתק:

יבע.png (26.59 KiB) נצפה 11195 פעמים

[הא לחמא עניא]

אני ראיתי קונטרס ליקוט על עניני ל"ג בעומר שיצא לאור עולם לפני כמה שנים, ושמה בתו"ד הוא ציטט ממקום אחד בירושלמי שרשב"י אמר שזקנו היה מהשוערים בבית המקדש.
הלכתי וחפשתי בתוך הירושלמי ולא לסמוך על הציטוט, כי היה לי חידוש שאף אחד לא מביא זאת,
ומה מצאתי?
רשב"י דשם היינו, רב שמואל בר יצחק, והוא מכיון שראה רשב"י, לא חשב פעמיים והוא כבר ציטט דבר נפלא...

[קאצ'קלה]

אני ראיתי קונטרס ליקוט על עניני ל"ג בעומר שיצא לאור עולם לפני כמה שנים, ושמה בתו"ד הוא ציטט ממקום אחד בירושלמי שרשב"י אמר שזקנו היה מהשוערים בבית המקדש.
הלכתי וחפשתי בתוך הירושלמי ולא לסמוך על הציטוט, כי היה לי חידוש שאף אחד לא מביא זאת,
ומה מצאתי?
רשב"י דשם היינו, רב שמואל בר יצחק, והוא מכיון שראה רשב"י, לא חשב פעמיים והוא כבר ציטט דבר נפלא...

נפלא.
ואני מצאתי ההיפך:
בסדר הדורות ערך ר' חנינא בר חמא הכהן מובא שר' חנינא אמר "בש"ר שב"י" ומציין לברכות לג ע"ב.
בברכות שם איתא שר' חנינא אמר בשם ר' שמעון בן יוחאי [יש גורסים שם ר' יוחנן בשם ר' אלעזר בר' שמעון, כמ"ש בדק"ס].
אבל רז"ו רבינוביץ בשערי תורת בבל עמ' 408 פתח בסדר הדורות "בשם ר' שמואל בר יצחק". והעיר שהכוונה לר' חנינא השלישי או הרביעי, לא ר' חנינא בר חמא שקדם הרבה.

[ושא_נס]

ואני מצאתי רשב"י שנהפך לר' שמעון בן יוסי. דומני לא היה ולא נברא תנא כזה, והפשוט הוא ר' שמעון בן יוחאי.