רון כתב:בספר החדש שיצא לאור על החזו"א מפנקסיו של הרב שטיינברג זצ"ל, יש סיפור מעניין מאד אשמח לשמוע חוו"ד החו"ר דפה שליט"א.
וכה מספר שם הרב שטיינברג, שהחזו"א אמר לי אתה תראה כעת שאני אוכל תפוח ולא מברך, וזה בגלל שאין לי כח לברך. עכ"ד המספר שם.
והנה זה ודאי שמהסיפור הנורא הזה, אנו למדים איך היה רבינו החזו"א מברך ברכת בפה"ע פשוטה, וזה עלה לו ביגיעה גדולה עד כדי שלא יכול היה לברך [ומבואר שם שזו היתה אצלו יגיעה יותר מאשר הלימוד ע"ש].
אבל מה שפלא בסיפור הזה,
שהרי להסביר הסבר שלם למה אינו מברך היה לו כח, ולומר את ברכת בפה"ע הוא פחות מילים ולזה אין לו כח?.
אלא מה,
שלברך כמו החזו"א זו יגיעה גדולה הרבה יותר מהמילים שכן אמר.
וכאן הבן התם שואל,
כלום לא מחוייב החזו"א אם אינו יכול לברך כמו החזו"א, לכל הפחות לברך כמוני? הלא זה בדיוק מה שקורא איתנו בכל קריאת שמע, שהחתן היה פטור בזמנים מקרי"ש לפי שלא יכול היה לכוון, אבל השתא בלאו הכי אין זה פוגם בכונה שלנו, ומדוע לגבי ברכה לא נימא כן ג"כ, וכי על ברכה שאנו מברכים אין שם ברכה, שלכל הפחות יתחייב בה החזו"א.
עושה חדשות כתב:הדברים ידועים.
(ומהגרד"ל שמעתי שאין הביאור בזה כמו ששמע כמה שאומרים שחשש ע"ע שאם יתחיל לברך אז ימשך בכוונה גדולה ויסתכן, כי "הקרליצים" הם הרי אנשים שקולים, ולא נמשכים להסתכן. ואין הביאור שהוא 'לא יכל', כי בודאי יכל לעשות כל מה שחייב ע"פ הדין. אלא ודאי הביאור הוא שסבר שאינו מחוייב להפסיד את דרגתו ולברך ברכה ריקנית).
אבל למה לא תשאל את השאלה הזו על חתן בזמן המשנה, למה פטור, שיקרא כמו שאנחנו קוראים היום, ויצא בזה יד"ח.
ואם סבירא לך שהכוונה מחוייבת כ"א לפי דרגתו, למה לומר שזה רק לפי חילוקי הדורות ולא לפי חילוקי אנשים.
ועכ"פ הנקודה הנ"ל במעשה עם החזו"א כבר מבוארת בהלכה של חתן.
עושה חדשות כתב:ועכ"פ הנקודה הנ"ל במעשה עם החזו"א כבר מבוארת בהלכה של חתן.
עושה חדשות כתב:הדברים ידועים.
(ומהגרד"ל שמעתי שאין הביאור בזה כמו ששמע כמה שאומרים שחשש ע"ע שאם יתחיל לברך אז ימשך בכוונה גדולה ויסתכן, כי "הקרליצים" הם הרי אנשים שקולים, ולא נמשכים להסתכן. ואין הביאור שהוא 'לא יכל', כי בודאי יכל לעשות כל מה שחייב ע"פ הדין. אלא ודאי הביאור הוא שסבר שאינו מחוייב להפסיד את דרגתו ולברך ברכה ריקנית).
אבל למה לא תשאל את השאלה הזו על חתן בזמן המשנה, למה פטור, שיקרא כמו שאנחנו קוראים היום, ויצא בזה יד"ח.
ואם סבירא לך שהכוונה מחוייבת כ"א לפי דרגתו, למה לומר שזה רק לפי חילוקי הדורות ולא לפי חילוקי אנשים.
ועכ"פ הנקודה הנ"ל במעשה עם החזו"א כבר מבוארת בהלכה של חתן.
עושה חדשות כתב:אסביר בקצרה.
כבודו מציע לומר שבאמת ע"פ דין הוא היה חייב לברך, אבל לא יכל, וא"ת עדיין יכול לברך בלי התלהבות ובלי כוונה, כמו אנחנו, וממילא הוא חייב לעשות כך, וי"ל 'לא יכל'. א"כ עשיתו לחזו"א מכונה, שאם הוא מזכיר שם ה' הוא מתחיל להתרגש וכו', אפי' שהקב"ה מצווה עליו להפסיק, ומחייב אותו לומר ברכה בלי כוונה.
אבל תלמידיו של החזו"א מכירים בו שאין הדברים מתנהלים אצלו כלל וכלל באופן הזה.
ולכן יותר נראה לבאר באופ"א, שלפי דרגת הקשר שלו עם הקב"ה, לברך בלי כוונה זה כמו ללכת ערום ברחוב או כיו"ב, ואת זה הוא לא מחוייב לעשות.
והדברים ידועים.
קראקובער כתב:שאלת תם: למה לא ביקש מבעל המעשה לברך והוא יוציא אותו?
קראקובער כתב:שאלת תם: למה לא ביקש מבעל המעשה לברך והוא יוציא אותו?
פרי יהושע כתב:
ולגבי שאלת התם: החזון איש לא היה דרכו בהתחכמויות מהסוג הזה.
אוצר החכמה כתב:הזכירו כאן: כמו שאנחנו עושים. ורציתי להביא את שיטת ר' מנשה מאיליא תלמיד הגר"א בספרו אלפי מנשה (יש אשכול עליו כאן) שמי שאינו מכוון את פירוש המילות המינימלי כאדם האומר לחבירו איזה דבר, (לענ"ד הכוונה היא לכללות העניין ולא לדקדוק כל מילה ומילה כמו שביאר שם בעניין ההבדל בין פשט לפלפול) לא יצא כלל ולא עשה מאומה והרי הוא כמתעסק. ומה שחייבים בשמונה עשרה ומעכב בברכה ראשונה הוא שלא יחשוב בשום עניין אחר באותו זמן.
אבל לנושא האשכול זה לא יכול להיות הסבר על החזון איש.
אוצר החכמה כתב:כל ההסברים דחוקים ומוזרים. ההסבר היחיד שנשמע הגיוני הוא ההצעה של החושב שהחזון איש סבר שגם בברכות הנהנין הדין כמו בתפילה שמי שאינו יכול לכוון פטור, וזה גופא חידוש לא קטן. והעיקר צריך לזכור את הכלל שאין למדים הלכה מפי מעשה.
הרואה כתב:מסתמא לא היה לו כח לברך כי היה ממש באפיסת כוחות ולא יכל לדבר.
ואחרי שטעם מעט מהתפוח נתיישבה דעתו ואז ביאר מדוע לא בירך לפני כן,
ואין צורך לפלפל בשטויות.
אוצר החכמה כתב:אתה מתכוון לרע"א והמהרש"א. אבל יכול להיות הבדל בין מקרה של ספק שעל זה הם מדברים לבין מקום שבו אמרו חכמים (לפי החידוש הזה) שאין לברך.
בכל מקרה על הרעיונות האחרים יקשה הרבה יותר מדבר זה שהערת. רק אולי זה היה פיקוח נפש אם לא היה אוכל ואם כך לא קשה. זה כמובן רחוק וכל זה בכלל אין למדים מפי מעשה.
ג. בתפילת שמו"ע, היה מחובר לקיר קרש, והיה תופס ואוחז כל הזמן את הקרש בשתי ידיו, או שרק הניח את אצבעות ידיו על הקרש. והיה מאריך מאוד, ובלחש גמור, בשמו"ע כמו רבע שעה ...
אוצר החכמה כתב:למה לא יקרא. חז"ל קבעו עיקרון שלא למדים הלכה מפי מעשה. והטעם הוא שהרבה סיבות שאינן ידועות יכולות להיות הנימוק לדבר שנעשה. זה ממש המקרה הזה.
אוצר החכמה כתב:כלומר שלדעתך התכוון להורות הלכה למעשה. אולי? אני קצת סקפטי.
הרואה כתב:מסתמא לא היה לו כח לברך כי היה ממש באפיסת כוחות ולא יכל לדבר.
ואחרי שטעם מעט מהתפוח נתיישבה דעתו ואז ביאר מדוע לא בירך לפני כן,
ואין צורך לפלפל בשטויות.
עכ"ל.וכה מספר שם הרב שטיינברג, שהחזו"א אמר לי אתה תראה כעת שאני אוכל תפוח ולא מברך, וזה בגלל שאין לי כח לברך
עושה חדשות כתב:אסביר בקצרה.
כבודו מציע לומר שבאמת ע"פ דין הוא היה חייב לברך, אבל לא יכל, וא"ת עדיין יכול לברך בלי התלהבות ובלי כוונה, כמו אנחנו, וממילא הוא חייב לעשות כך, וי"ל 'לא יכל'. א"כ עשיתו לחזו"א מכונה, שאם הוא מזכיר שם ה' הוא מתחיל להתרגש וכו', אפי' שהקב"ה מצווה עליו להפסיק, ומחייב אותו לומר ברכה בלי כוונה.
אבל תלמידיו של החזו"א מכירים בו שאין הדברים מתנהלים אצלו כלל וכלל באופן הזה.
ולכן יותר נראה לבאר באופ"א, שלפי דרגת הקשר שלו עם הקב"ה, לברך בלי כוונה זה כמו ללכת ערום ברחוב או כיו"ב, ואת זה הוא לא מחוייב לעשות.
והדברים ידועים.
דודי צח כתב:משהו מה'ריח' דלעיל:
אוצר החכמה כתב:אתה מחדש דין ורוצה שכולם יחשבו שהוא פשוט.
אדם שמכוון את כוונת השם כפשוטו המבואר בשולחן ערוך בלא להתעמק אין זה זורק ברכה מפיו. אתה חדשת הלכה שמרפסת איגרין שאם היה יכול אדם לכוון כוונה עמוקה מאד וכיוון כוונה יותר פשוטה הרי הוא מבזה את השם וזורק ברכה מפיו.
ואתה מתלונן על זה שלא מקבלים את זה?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 389 אורחים