אמנם לא שיר, אבל לא כתיבה רגילה...
ה'.
הרגשתי שקראת לי בשמי.
פקחתי עיני לקראתך, ולא מצאתיך.
הלכתי לחפש אותך בבית המדרש, בין ערימות ספרים וקבוצות סופרים, ולא מצאתיך.
פניתי לחפש בבית הכנסת, בין תילי התפילות ונענועי העובדים, ולא מצאתיך.
הלכתי למקום בעלי המעשים, הקרבות החסד ומסירות העוסקים, ולא מצאתיך.
פרשתי מהמולת העולם, לפרישות הגשם ולדביקות הקדושים, ולא מצאתיך.
תרתי אחרי דרך ההשגות, בהיכלי האגדות ולעומק החושבים, ולא מצאתיך.
חזרתי לאספסוף הפשוטים, למלכות התמימות לאנשים המורגלים, ולא מצאתיך.
נדחפתי בחורי המקובלים, בעולם התעלומות והצדיקים הנסתרים, ולא מצאתיך.
כמה יגעתי בחיפושי.
הלכתי בין קרני השמש הדוקרות, ותחת רוחות כפור חודרות. במערות נעלמות ובמאורות מפחידות, במדבריות חשופות ואין סופיות, ביערות דחופות חיות מסוכנות. בבתי עניים ועשירים, ובבתי פשוטים ואדירים. בעיירות זרוקות מיושבות פראי אדם, ובמבצרים ענקיים של מושחתים צמאי דם. בהרים ובבקעות, בנחלים ומעיינות, בשדות קוצים, ואפילו בעננים המעיפים, ולא מצאתיך.
כמה עמלתי למצאך.
הלכתי רצתי ומעדתי. התגלגלתי התחפרתי ונפצעתי. קפצתי ונשלכתי. שחיתי צללתי ונטבעתי. ריחפתי עפתי ונפלתי. לא מצאתיך.
התייאשתי.
בכיתי ובכיתי ללא הפוגות, נשפכו דמעותי, נקרע ליבי. כ"כ בכיתי, כ"כ רציתי. ליבי עזבני, ישבתי אומלל.
באמת רציתי לחזור אליך.
ואז באבדון כל עצמותי, שמעתיך קורא בשמי. קראת לי בתוך לבבי, שם עמוק בפנים מצאתיך.