תולעים בתאנים

[אוהב אוצר]

וראה את ספריהם של רבני התולעים ואפ"ה לא חייש להו מסיבות הידועות

רק לסיום: מי אמר שהרב עובדיה ראה את ספריהם? גם לזה יש עדות???
בקיצור: כשם שמצוה לומר.... וחסל.

[שמש]

אני מסופק האם אתה מאמין למה שאתה כותב, שהגר"ע שקרא כל ספר הלכתי כולל אף קונטרסים של אברכים צעירים, פספס דווקא את ספרי התולעים שפורסמו ושווקו באגרסיביות (ואף זכו לתגובות וציטוטים בכמה מקומות) לאורך שנים ארוכות בחייו...

[מיכאל1]

אני לא מצליח להבין את הכיוון אליו נטה האשכול.
האם יש מחלוקת במציאות בין היביע אומר למציאות?
המציאות היא שכל בודק היודע איך לבדוק מוצא תולעים בתאנים, אז על מרן הגרע"י יש לומר רגלי חסידיו ישמור, אך לא שמענו וגם אין כאן מי שציין שהורה מרן הוראה לרבים שמותרת בשופי אכילת תאנים.
אדרבה אפשר לומר בנוסח "היעלה על דעת אי מי שמרן ההגרע"י שבשיעוריו המפורסמים התייחס לכל נושא שעמד על הפרק בעוז ותעצומות לא ראה צורך לסתור את ספרי התולעים ששווקו באגרסיביות, ולהודיע בשער בת רבים שהתאנים שהם שבח ארץ ישראל מותרת וראויות לאכילה?!

[שמש]

את דעתו של היבי"א תלמד מספריו או מתלמידיו (כעין המעשה שהעיד הגר"י), המח' היא מתי יש חיוב בדיקה (לגרע"י רק ב'קרוב למחצה' כריב"ש) וכן האם מה שלא נראה בעין כתולעת אכן אסור (כולל נקודות שרואים בעין רק שבלי שפעם אחת אי מי יראה בזכוכית מגדלת וכד' שזו תולעת לא עלה כן ע"ד אדם מעולם וכעי"ז בשבט הלוי ז' קכב) ועוד נידונים כיוצ"ב ואכמ"ל.

[מיכאל1]

מצורף מאמר שקיבלתי מחבר שפירסם את הדברים ב"המעיין"
רלוונטי גם לגבי התאנים

המעיין - תולעים.PDF

(1.7 MiB) הורד 438 פעמים

נ.ב. את כל הסיפורים שם עם הגריש"א והגרשז"א אני מכיר את בעלי המעשה, והם נכונים.

[פרי יהושע]

ייש"כ מצויין, הוא אשר אמרנו מצוה לאכול תאנים או קלחי תירס וכו' אחר בדיקה יפה דהיינו כשרואים שאינם נגועים וכדו', (לעניין תאנים יבשות אחרי י"ב חדש כבר הזכרנו במקומות אחרים שמדין הגמ' רשאי לאוכלן בשופי, אלא שהם מחמרים נגד דין הגמ' כנראה בגלל המדע של היום והם לא אומרים זאת בפירוש דבר שאינו מובן), ואפי' קשה קצת מחמת התעמולה, כדי להצדיק הראשונים, ואיני מדבר בציניות חלילה..

[אוהב אוצר]

מצוה לאכול תאנים וקלחי תירס בעיקר ביום הדין בכדי להרבות בזכויות לצאת זכאי בדין.

[אוהב אוצר]

פשוט שכלי הדל, לא מצליח לקלוט, כיצד יש כאלו שאינם אוכלים 'הכשרים/בדצי"ם' מסויימים בעקבות פוליטיקה, קהילתיות הוצאות לע"ז ועוד ועוד,
אבל לחשוש לאיסור אכילת שקצים ורמשים - אינם חוששים ובשופי.

[חוקר ובוחן]

מי אשר נפשו תשתוקק לאכילת גרוגרת יעשה כך. ראשית יראה בספרי הרב ויא עם התמונות ואופני הבדיקה הראויים. ולכן למעשה אומר כי בתאנים לחים הבדיקה הרבה יותר קשה מאשר יבשים . כמו גם צורת הבדיקה עם מים ממאיסה מעט את הפרי. ולכן רק בתאנים יבשים יש לבדוק כדלהלן . ראשית - לקנות תאנה נקיה ויפה וצהובה \ לבנה ובשרנית שעורה אינו דק מידי - מכל צדדיה . עדיף גם שתהיה ללא אבקה . ותהיה ללא קרעים או מכות או שיפשופים או שקיפויות , כמו גם לשים לב שאין שם שום אפילו חור קטן , כל זה לכל שטח התאנה למן הפתח ועד עוקצה. מי שבודק אתרוגים בדקדוק מנקודה ספק שחורה ייקל עליו לבדוק זאת.
לאחר שמצאנו מספר תאנים יפות כנ"ל , לוקחים אותם ביישוב הדעת בבית ובודקים תאנה תאנה באופן הבא . ראשית חותכים לרוחב ומסירים את כל אזור הפתח שם לפעמים מתה צרעת התאנההנראת כמו נמלה. לאחר מכן מסרים גם את העוקץ מן הצד השני. ואז עושים חיתוך לאורך הגליל ומיד אפשר לפרוס רצועה של תאנה. או אז למען ייעל והקל הבדיקה מומלץ להסיר ולהשליך חלק גדול מן ריבת הגרגירים. ואת הרצועה עם חלק מן הגרגירים בוקדים בעיון היטב מילימטר אחר מילימטר בסמוק מאוד לנורה של חשמל שמאירה מהדופן החיצוני של התאנה ומשמשת כלוח אור חזק ומשקפת את כל התאנה , ומיד אפשר להבחין בעיון היטב מהם נימי התאנה ומהם גרגיריה ומה הוא עצם שחור\חום בגודל גרגיר +- אשר עשוי להיות תולעת מתה . ככל וכל התאנה הנבדקת הינה נקיה בבדיקה מדוקדקת. (מי שבודק אתרוגים מנקודה שחורה יצליח בקלות לבדוק בבטחון את זה). ניתן לאכול את התאנה הנ"ל באופן בטוח וללא כל חשש.(ואז רק להתבדח עם חברים או בני בית שנהיית בשרי...) .
כה נהגתי כמה פעמים בט"ו בשבט כאשר חשקה נפשי לתאנת אבותינו.

[שמש]

מי שחשקה נפשו לאכול גרוגרות ותאנים, יראה ראשית בספרי הפוסקים את כללי מיעוט המצוי בכדי שיכריע האם יש חיוב בדיקה בפרי זה ובמידה ויכריע שיש יעיין היטב בגדרי הבדיקה מה מחוייב לבדוק ומה יש לחוש שהוא תולעת והאם כל גרגיר או נקודה הוא בחיוב בדיקה כדי להבחין האם הוא תולעת ולא איש...
ואידך זיל גמור.

[חוקר ובוחן]

מי שחשקה נפשו לאכול גרוגרות ותאנים, יראה ראשית בספרי הפוסקים את כללי מיעוט המצוי בכדי שיכריע האם יש חיוב בדיקה בפרי זה ובמידה ויכריע שיש יעיין היטב בגדרי הבדיקה מה מחוייב לבדוק ומה יש לחוש שהוא תולעת והאם כל גרגיר או נקודה הוא בחיוב בדיקה כדי להבחין האם הוא תולעת ולא איש...
ואידך זיל גמור.

הנסיון מורה שרוב ככל התאנים נגועות במידה כזו או אחרת . כמובן על כלל התאנים ידובר ולא על היפות והנקיות מבחוץ מבלי מתום שאז רבים הסיכויים למצאם נקיים ועם זאת מחובת בדיקה מדוקדקת לא יצאנו.

[חד ברנש]

עם היד על הלב, תסבירו לי חברים נכבדים,
מה הרעש הגדול הלזה, מדוע כה מתענים וטוענים החברים באכילת התאנים? האין לפנינו שולחן ערוך הגדוש בפירות וירקות שנשתבחה בהן ארץ ישראל ושכנותיה? ומתי בדיוק אכלתם את הרימון? ומה עם קולרבי? אכלתם כבר?

[צופר הנעמתי]

כה נהגתי כמה פעמים בט"ו בשבט כאשר חשקה נפשי לתאנת אבותינו.

אתה מתכוון בודאי - כך נהגתי כמה פעמים בט"ו בשבט כאשר חשקה נפשי לאכול תאנים בט"ו בשבט הבא.

[שמש]

כה נהגתי כמה פעמים בט"ו בשבט כאשר חשקה נפשי לתאנת אבותינו.

אתה מתכוון בודאי - כך נהגתי כמה פעמים בט"ו בשבט כאשר חשקה נפשי לאכול תאנים בט"ו בשבט הבא.

ודו"ק שכתב שחשק ב'תאנת אבותינו' שזו תאנה שהאב מתחיל בבדיקתה אך רק בנו יזכה לאכלה וכעין חרובו של חוה"מ...

[קו ירוק]

עם היד על הלב, תסבירו לי חברים נכבדים,
מה הרעש הגדול הלזה, מדוע כה מתענים וטוענים החברים באכילת התאנים? האין לפנינו שולחן ערוך הגדוש בפירות וירקות שנשתבחה בהן ארץ ישראל ושכנותיה? ומתי בדיוק אכלתם את הרימון? ומה עם קולרבי? אכלתם כבר?

כי כעת היוצאים לשדות וכרמים, רואים את עצי התאנה מהפקר, בכל יפעתם, והתחיל זמן בשלותם.
כאן המקום להזכיר כי התאנה דרכה להוציא יחורים סמוכים ג' טפחים לקרקע סביבות הגזע. ולמי שלא יודע בבירור שלא עבר ד' שנים, זה חשש ערלה ונט"ר.
והתאנה יכולה להוציא פירות מענפים אלו בתוך תקופה זו.
וסימן ההבדל הוא בין ענפים חומים בהירים, שגדלים סמוך לשורש, לבין ענפים לבנים יותר וסדוקים (גם אם הם דקים) שהם בני כמה שנים.

[חד ברנש]

יתכבדו נא יוצאי הדרכים ויסתפקו מהנמצא בצקלונם או מהסברס הגדל בצידי הדרכים.

[קו ירוק]

כך פותרים בעיות בהלכה?
או שברמז כונותך לחתוך ברוחב דעתך את הנידון הארוך - זכותך, אבל האשכול התייחד בניתוח הדברים לכאן ולכאן..

[אליעזר בלוי]

מעלעבע
דיברתי פעם עם הרב ויא
שהגיע הזמן לפתוח אתר באינטרנט שיתעדכן במציאות המיעוט המצוי שמשתנה כל הזמן
האם ידוע אם נפתח או יש כזה אתר

[חד ברנש]

קו ירוק,
כך מסתכנים באיסור אכילת מאכלות אסורות?! וזה עוד אצל אנשים המתרוצצים שבועיים להשיג את האתרוג, בה"א הידיעה?!
מה עם דברי בעל חוה"ל, שיש להתרחק משבעים שערים של ספק כדי לא להגיע לידי איסור.

אם יגיע אורח ממאדים ויקרא את האשכול הנוכחי הוא יהיה בטוח שרעב כבד פגע, חלילה, בתושבי הארץ (הכדור, לא המדינה), אחרת מה כל הפשפוש והרדיפה המגוחכת בשביל לטעום פיסת תאנה.
כשאני קראתי את אופן הבדיקה של אחד החברים כאן (posting.php?mode=reply&f=17&t=35741#pr396309) ממש נכמרו רחמי עליו, לא מצאתי את נפשי מרוב מבוכה, וגם התחלתי לחשוש לבריאות נפשי-שלי, כיצד מזה שנים רבות אני מוותר -בשאט נפש ממש- על המעדן הנפלא דמתיקרי 'תאנים'?!
רק שתדע, שבתור ילד צעיר הייתי צורך את הפרי לא מעט, ועד היום אני זוכר לטובה את טעמו (ואת טעם תולעיו..., והוא רחום יכפר עון), אבל היום, כשיש חשש כבד לאכילת איסור מדאורייתא מדוע להתסכן?!

[חוקר ובוחן]

כה נהגתי כמה פעמים בט"ו בשבט כאשר חשקה נפשי לתאנת אבותינו.

אתה מתכוון בודאי - כך נהגתי כמה פעמים בט"ו בשבט כאשר חשקה נפשי לאכול תאנים בט"ו בשבט הבא.

כל הבדיקה המדוקדקת האמורה יכולה להיות בתוך 3 דקות לתאנה. ועל החסה לליל הסדר טרום החסלט כמה שעות בזבזו בזמן שאפשר לצאת בחריין....

[חוקר ובוחן]

.

[חוקר ובוחן]

קו ירוק,
כך מסתכנים באיסור אכילת מאכלות אסורות?! וזה עוד אצל אנשים המתרוצצים שבועיים להשיג את האתרוג, בה"א הידיעה?!
מה עם דברי בעל חוה"ל, שיש להתרחק משבעים שערים של ספק כדי לא להגיע לידי איסור.

אם יגיע אורח ממאדים ויקרא את האשכול הנוכחי הוא יהיה בטוח שרעב כבד פגע, חלילה, בתושבי הארץ (הכדור, לא המדינה), אחרת מה כל הפשפוש והרדיפה המגוחכת בשביל לטעום פיסת תאנה.
כשאני קראתי את אופן הבדיקה של אחד החברים כאן (https://forum.otzar.org/posting.php?mod ... 1#pr396309) ממש נכמרו רחמי עליו, לא מצאתי את נפשי מרוב מבוכה, וגם התחלתי לחשוש לבריאות נפשי-שלי, כיצד מזה שנים רבות אני מוותר -בשאט נפש ממש- על המעדן הנפלא דמתיקרי 'תאנים'?!
רק שתדע, שבתור ילד צעיר הייתי צורך את הפרי לא מעט, ועד היום אני זוכר לטובה את טעמו (ואת טעם תולעיו..., והוא רחום יכפר עון), אבל היום, כשיש חשש כבד לאכילת איסור מדאורייתא מדוע להתסכן?!

ירושלמי קידושין פרק ד הלכה יב

ר' חזקיה רבי כהן בשם רב אסור לדור בעיר שאין בה לא רופא ולא מרחץ ולא ב"ד מכין וחובשין. אמר ר' יוסי בי ר' בון אף אסור לדור בעיר שאין בה גינוניתא של ירק. רבי חזקיה ר' כהן בשם רב עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראת עינו ולא אכל. ר' לעזר חשש להדא שמועתא ומצמיח ליה פריטין ואכיל בהון מכל מילה חדא בשתא:

הלכך צריכין להתאמץ ולמצוא את הדרך הישרה והכשרה להנות מבריותיו של הקב"ה, עכ"פ חדא בשתא , כדמשמע דנהג ר' לעזר.

[שמש]

קו ירוק,
כך מסתכנים באיסור אכילת מאכלות אסורות?! וזה עוד אצל אנשים המתרוצצים שבועיים להשיג את האתרוג, בה"א הידיעה?!
מה עם דברי בעל חוה"ל, שיש להתרחק משבעים שערים של ספק כדי לא להגיע לידי איסור.

אם יגיע אורח ממאדים ויקרא את האשכול הנוכחי הוא יהיה בטוח שרעב כבד פגע, חלילה, בתושבי הארץ (הכדור, לא המדינה), אחרת מה כל הפשפוש והרדיפה המגוחכת בשביל לטעום פיסת תאנה.
כשאני קראתי את אופן הבדיקה של אחד החברים כאן (https://forum.otzar.org/posting.php?mod ... 1#pr396309) ממש נכמרו רחמי עליו, לא מצאתי את נפשי מרוב מבוכה, וגם התחלתי לחשוש לבריאות נפשי-שלי, כיצד מזה שנים רבות אני מוותר -בשאט נפש ממש- על המעדן הנפלא דמתיקרי 'תאנים'?!
רק שתדע, שבתור ילד צעיר הייתי צורך את הפרי לא מעט, ועד היום אני זוכר לטובה את טעמו (ואת טעם תולעיו..., והוא רחום יכפר עון), אבל היום, כשיש חשש כבד לאכילת איסור מדאורייתא מדוע להתסכן?!

לא מסתכנים במאכלות אסורות מאחר שעושים ע"פ הדין (ואני עכ"פ לא מתרוצץ שבועיים להשיג את האתרוג וגם לא פוסל כשרויות על בסיס פוליטי כמ"ש לעיל) והטרחה אינה רבה מזו שאתה טורח לבדוק תמרים או מטרחת בדיקת סכיני השחיטה וכו' (או שגם מזה כדאי להימנע?) ואופן תיאור הבדיקה שהביאו כאן הוא אכן מגוחך קמעא אבל אין זה אומר שיש למשוך ידינו מכל פרי וירק שיחליטו רבני התולעים לאסור עלינו ולהוציא לעז על כל עמ"י ממשה רבנו ועד היום שלא היו להם לופות מקצועיות שולחנות אור נפות 70 מש ושאר פריטים נחוצים שבלעדיהם אין כלל סיכוי להינצל מאיסור תולעים...

[חוקר ובוחן]

כל ההשוואות לזמן הגמ' וחז"ל אין להם שחר משום שאז היה תנובת הארץ מבורכת הרבה באיכות מכל גווני כדאיתא בב"מ לדידי חזי לי וכו ' שהעולם היה מתוקן פי אלפי אלפים ולא היו השקצים בתוך הפירות דא"כ לא משתבוחי נינהו, ורק משנשרו היו נמאסים ע"י שקצים ורמשים-כדאיתא באלו מציאות , ומהא על כרחך צריך לומר שבמקומות והחצירות שהיו משטיחין התאינים לעשות מהן עיגולי דבלות בהכרח היו מקומות מנוקים ושמורים מן הרמשים.

[שמש]

אתה תמים או מיתמם? מי דיבר על זמן הגמ'? וגם אז מנין לך שלא היו תולעים (כמובן שהאוויר בזמנם היה זך וצלול וכל האנשים היו בריאים וחכמים ותנובת הארץ הייתה מבורכת ונקייה מאין כמוה...)...
מדובר על כל אורך ההיסטוריה עד שקמתי הרב ויא שקמתי רב בישראל שכל עיסוקו בחיפוש מחיפוש של שקצים ורמשים בכל דבר (כולל בענבים שלדבריו יש לחצותם אחד אחד...) ולפרסם לאיסור כאילו עד היום אכלו כולם חמישה לאוין, מבלי לבחון ע"פ פרטי הדינים של מיעוט המצוי (למשל דעת הריב"ש שהוא 'קרוב למחצה') שרק בזה יש בכלל חיוב בדיקה וידיעת הפרטים מה יש לבדוק והאם כל נקודה שרואים בעין ואפשר שהיא תולעת יש לבחון בזכוכית מגדלת האם כן הוא והאם תולעת שלא רחשה ג"כ בכלל האיסור ודין פרות מיובשים שעבר עליהם יב"ח ועוד הרבה פרטים, שהלומד את כולם מגיע בד"כ למסקנה מקלה בהרבה מחומרותיהם של מומחי התולעים ומבין היטב שכל דבר שלאבותינו טרם המצאת שולחן האור וזכוכית המגדלת לא היתה דרך לדעת שהוא תולעת על כורחנו שהתורה לא אסרתו ושאין מקום להלעיז על כלל ישראל כאילו שעד לפני עשרים שנה כולם אכלו תולעים בתותים ובתאנים ובקמח (שעכשיו לדבריו דווקא ב70 מש יוצא מחשש האיסור וכולי האי ואולי) וכן על הרבה ת"ח מופלגים ועמך ב"י שגם כיום אינם בודקים פירותיהם כלל ע"פ הוראותיהם המשונות של מומחי התולעים...
וכמובן שזה רק בדורנו העני אבל כל גדו"י שבדורות שעברו מלבד האוויר הזך והפרות דוחי התולעים שהיו להם גם ניחונו בראיה חדה ומדוייקת המזהה רמש בגודל נקודה (שויא רואה אותו רק כשהוא על דף לבן...) גם כשנחבא בתוך הפרי וידעו גם לזהות שזהו רמש למרות שאין סיכוי לדעת זאת ללא הגדלה רק אנחנו בעניינו שעינינו כעיני הסוס וכו' וכו'.
וכיון שנראה שיש כאן בבחינת קמח טחון (בחשש מתולע...) שכן הנושא נכב"ב כבר בעבר בכמה אשכולות אשים כאן קנצי למילין.

[חוקר ובוחן]

מכיוון שדובר על דברי הרב יצחק יוסף בעניין תאנים , להלן פסקו בעניין בילקוט יוסף ;

ולכן אין לאכול תאנים קודם הבדיקה, אחר שמצוי בהם תולעים, [ואף לאחר שבודק ורואה שאין נראה שם תולעים, אם יניח התאנה במים כשהיא פתוחה, יראה שעל פני המים צפים כמה תולעים, ולכן צריך לבדוק היטב עד כמה שעין האדם רואה הדק היטב]. וכן בתירס מצוי בו מאד תולעים החבויים בין גלעיני התירס ותחתיהם. ואף לאחר שבישלו את התירס אף שהתולעים שבו מתו, מכל מקום נשארים שם. ולכן יש לאכול את התירס רק אחרי שיפריד את הגלעינים מהקלח, ויבדקם היטב. וכן בתותים אין לאוכלם בלי בדיקה ושטיפה הדק היטב. אבל פירות שאין דרכם להתליע אלא כשהם תלושים, אינם צריכים בדיקה. אבל האוכל פיסטוק חלבי, או בטנים, או גרעיני חמניות, או שקדים, מאחר ואין מצוי בהם הרבה מתולעים, אין צריך לבדוק כל בוטן ובוטן. [או"ה ב' עמוד רטו].

[חוקר ובוחן]

איסורם של תולעים וחרקים קטנים - הרב יצחק דביר.

[חוקר ובוחן]

אתה תמים או מיתמם? מי דיבר על זמן הגמ'? וגם אז מנין לך שלא היו תולעים (כמובן שהאוויר בזמנם היה זך וצלול וכל האנשים היו בריאים וחכמים ותנובת הארץ הייתה מבורכת ונקייה מאין כמוה...)...
מדובר על כל אורך ההיסטוריה עד שקמתי הרב ויא שקמתי רב בישראל שכל עיסוקו בחיפוש מחיפוש של שקצים ורמשים בכל דבר (כולל בענבים שלדבריו יש לחצותם אחד אחד...) ולפרסם לאיסור כאילו עד היום אכלו כולם חמישה לאוין, מבלי לבחון ע"פ פרטי הדינים של מיעוט המצוי (למשל דעת הריב"ש שהוא 'קרוב למחצה') שרק בזה יש בכלל חיוב בדיקה וידיעת הפרטים מה יש לבדוק והאם כל נקודה שרואים בעין ואפשר שהיא תולעת יש לבחון בזכוכית מגדלת האם כן הוא והאם תולעת שלא רחשה ג"כ בכלל האיסור ודין פרות מיובשים שעבר עליהם יב"ח ועוד הרבה פרטים, שהלומד את כולם מגיע בד"כ למסקנה מקלה בהרבה מחומרותיהם של מומחי התולעים ומבין היטב שכל דבר שלאבותינו טרם המצאת שולחן האור וזכוכית המגדלת לא היתה דרך לדעת שהוא תולעת על כורחנו שהתורה לא אסרתו ושאין מקום להלעיז על כלל ישראל כאילו שעד לפני עשרים שנה כולם אכלו תולעים בתותים ובתאנים ובקמח (שעכשיו לדבריו דווקא ב70 מש יוצא מחשש האיסור וכולי האי ואולי) וכן על הרבה ת"ח מופלגים ועמך ב"י שגם כיום אינם בודקים פירותיהם כלל ע"פ הוראותיהם המשונות של מומחי התולעים...
וכמובן שזה רק בדורנו העני אבל כל גדו"י שבדורות שעברו מלבד האוויר הזך והפרות דוחי התולעים שהיו להם גם ניחונו בראיה חדה ומדוייקת המזהה רמש בגודל נקודה (שויא רואה אותו רק כשהוא על דף לבן...) גם כשנחבא בתוך הפרי וידעו גם לזהות שזהו רמש למרות שאין סיכוי לדעת זאת ללא הגדלה רק אנחנו בעניינו שעינינו כעיני הסוס וכו' וכו'.
וכיון שנראה שיש כאן בבחינת קמח טחון (בחשש מתולע...) שכן הנושא נכב"ב כבר בעבר בכמה אשכולות אשים כאן קנצי למילין.

"תעבור" בבקשה על חכמת אדם כלל ל"ח. מצו"ב.
אח"כ תכתוב מה שאתה רוצה....

[מיכאל1]

גם אני הקטן נמנע מאכילת תאנים, אך צריך לדעת שיש בהחלט לימודי זכות גדולים על הנוהגים היתר ולא בודקים בשיטות הרב ויא וככלל ישראל מקדמת דנא. וכבר ציינתים לעיל.

ד.א. גם הרב ויא לשיטתו צריך לאותם היתרים שהרי מה שהיה נקי לפני חודש נהיה נגוע בזמן כלשהו, ועד שנמצא הדבר מי יכפר בעדנו? וע"כ שמעיקר הדין יש לימוד זכות על המקילים, ובהחלט מי שירא"ש נגעה בלבבו שיחמיר ככל האפשר, ושכמ"ה.

[אלזס]

לפני כמה זמן דיברנו על זה עם חברים בבימה״ד. סיפר לי אחד שהוא שאל את רב גדליה האם הרב ויא צודק. והוא השיב שבעיקרון לא כי התורה לא התכוונה שיהיה לנו התייחסות ״מדעית״ לתולעים. אמנם אחרי שהוא (הרב ויא) אמר, זה שינה את ההתייחסות שלנו להם (התולעים) וכך אנו רואים אותם ולכן בשבילנו זה נהפך להיות כמעט איסור דאורייתא. ואכן היה בסמוך להיתו עץ תאנים והיה אומר לכל אחד שראה שבא לקטוף ״קשה מאוד לבדוק״.

[יואל שילה]

הפנו אותי לשני מקורות:
ערוה"ש יו"ד ב' ק' י"ג-י"ח

(י"ג) 'ודע דבכל המדינות הידועים לנו בימות הקיץ הרחש מצוי בכל מיני מאכל וביחוד אלו הנמלים הנקראים מילבי"ן מצויים הרבה בכל מיני קמח ובכל מיני גרויפי"ן וכמעט שא"א להמלט מזה ובודאי הזריזים מדקדקים בכל האפשר להמלט מזה ועדיין כולי האי ואולי וק"ו כל המון בית ישראל שאינם מדקדקים ואוכלים מכל הבא בידם כשאינם רואים להדיא המילבין וחלילה לומר שכלל ישראל יכשלו באיסור גדול כזה ולא ניחא למרייהו דאמרת עלייהו הכי וראוי לחפש זכות וכבר נתעוררו גדולים בדורות שלפנינו להמציא זכות בענין הגדול הזה... (י"ד) הגאון כרתי ופלתי אמר שביכולת לסמוך על דעת רבינו שמשון והרשב"א שהבאנו דבריה בטלה בקרוב לאלף וזהו ודאי דשיעור זה והרבה יותר יהיה תמיד, וגם בה"ג שכל דבריו דברי קבלה סובר כן... וז"ל פי' בה"ג דשרץ לא בטיל כי אם באלף והכי איתמר בירושלמי, וגם בעל אור זרוע סובר כן כמ"ש שם וז"ל ואף על גב דקיי"ל דבריה לא בטלה לאכול גוף הבריה כשנתערבה ואינה ניכרת הני מילי בששים כשאר איסורים אבל בט' מאות וששים בטלה... (ט"ו) וגם הרי"ף סובר כן... וגם דעת רש"י נוכל לצרף לזה, וגם הרשב"א... כתב בשם הראב"ד דבריה בטלה באלף ומאתים ע"ש, ולפי זה רבו הדעות להיתר בה"ג והרי"ף והראב"ד ורבינו שמשון בעל התוס' ורשב"א ואור זרוע ואפשר גם דעת רש"י כן, ומה שהקשה הרא"ש על שיטה זו מסוגיית הש"ס יש ליישב... והנה דברי הגאון א"צ חיזוק... דאפילו ביחיד במקום רבים סמכינן בשעת הדחק באיסור דרבנן וה"נ איסור דרבנן הוא... וא"כ אפילו הוה רוב דעות לאיסור בשעת הדחק כזה שא"א לצייר אם לא שלא נאכל לחם וגרויפין ודאי סמכינן, וק"ו כשיש הרבה מרבותינו הקדמונים שנוכל לסמוך בשעת הדחק. (ט"ז) הגאון בעל משכנות יעקב בסי' ל"א אחר שכתב שיש לסמוך על כל הני רבוותא שהבאנו כתב עוד היתר וז"ל דהנה הגמ' מדמה בריה לחתיכה הראויה להתכבד ועביד בינייהו צריכותא והטעם הוא מפני החשיבות ודבר חשוב לא בטל וא"כ נראה דהיינו דוקא אם הבריה או החתיכה עומדת בעינה וניכרת רק שאין ידוע איזו האסורה כמו גיד וחתיכה שניכר ממשן בפ"ע וחשיבותן עליהן אבל אם מעוצם קטנותן נאבד ממשן והוא דבר המתערב ממש ונדבק בפת או שנתערב בתבשיל וא"א להפרידן כלל כמו המילבין הקטנים ולא יהיה לעולם בעין בפ"ע רק תמיד בתערובות לא נודע מקומם איה - לא נאמר עליו בריה שאני כיון שאין לו מקום בפ"ע שיהא חשיבותו עליו וכו' עכ"ל, אבל יש למערער לערער על זה דהרי עכ"פ התורה חייבה עליו מלקות וכדאיתא בש"ס אכל נמלה לוקה חמש וכפי שנתבאר הוה הטעם שהחמירו חכמים בביטולן מפני שהתורה חייבה מלקות א"כ כל זמן שלוקין עליהן כשהן בפ"ע אינן בטילין בתערובתן. (י"ז) ולפענ"ד יש היתר אחר לכל הדעות דהנה בסוף סימן ק"ד כתב רבינו הב"י דברים המאוסים שנפשו של אדם קצה בהן כנמלים וזבובים ויתושים שכל אדם בודל מהן למיאוסן ואפילו נתערבו בתבשיל ונמחה גופן לתוכו אם ההיתר רבה עליו מותר וכו' עכ"ל, ומעתה ק"ו הדברים דאם במין בשאינו מינו דלרוב הפוסקים טעם כעיקר דאורייתא עכ"ז בדברים המאוסים שנפשו של אדם קצה בהן א"צ ס' כ"ש בביטול בריה דזהו רק מדרבנן דפשיטא שלא גזרו על דברים המאוסים כנמלים וזבובים והן אמת דבאכילה בפ"ע חייב מלקות מ"מ חכמים כשגזרו מפני זה שלא יהיה להם ביטול א"א שיגזרו על דברים המאוסים, ועוד דאטו טעם זה דהגזירה היא מפני חיוב מלקות נאמרה בגמ', והרי רק יש מהפוסקים שכתבו כן? ופשטא דלישנא משמע מפני החשיבות כחתיכה הראויה להתכבד ודבר שבמנין וכשם שהתורה חייבה מלקות על בריה משום חשיבות כדאיתא במכות כמו כן גזרו חכמים על ביטולה מפני חשיבותה אבל התורה כשחייבה מלקות חייבה אף כשנסרחה הבריה כמ"ש הרמב"ם בספ"ב ממאכלות אסורות ע"ש וא"כ אינם גרועים דברים המאוסים מבריה סרוחה דטעמי המצות נעלמו מאתנו ונעו מעגלותיה לא תדע, אבל בנתינת טעמים הא גם מן התורה נותן טעם לפגם מותר וכ"ש דרבנן לא יאסרו דבר הסרוח וא"כ גם בדברים המאוסים לא יגזרו שלא יהיה לזה ביטול [ובשם מתירין אפילו בכזית בכדי אכילת פרס כמ"ש הב"י שם]. (י"ח) וראיה ברורה לזה מדברי בעל איסור והיתר הארוך כלל ל"ב דין ו' וז"ל ואפילו בריה שלימה מוסרחת שנתערבה אף גופה בטל במינו ברוב כגון נמלה ובשאינו מינו בס' כשאר איסורין שאע"פ שעדיין חשובה היא אפילו למלקות וכו' דלא חילקה תורה בין שרץ המסריח לשאינו מסריח מ"מ לענין ביטול בטלה חשיבותה עכ"ל, וכ"כ רבינו הרמ"א בסי' ק"ג סעיף א' וז"ל מיהו דברים החשובים כבריה או כיוצא בה אם אינם פגומין בעצמן אף על פי שפוגמין התבשיל אינן בטילים אפילו באלף עכ"ל אבל כשפגומין בעצמן בטילין והרי אין לך פגום יותר מנמלה וזבוב ותולעת וכיוצא באלו שהרי הם מאוסים ונפשו של אדם קצה בהם כמ"ש ולכן הדבר פשוט שבטילין. וראיתי מי שכתב לחלק בין סרחון דאתי מעלמא לסרחון דידהו דבסרחון דידהו אינם בטילין [פמ"ג בש"ד סק"א] ותמיהני דממ"נ אם מדמה למלקות הא גם בסרחון דאתי מעלמא חייב מלקות כל זמן שראוי רק לאכילה בדוחק ואם לא נדמה למלקות א"כ אינו אלא מפני חשיבות היעלה על הדעת דבסרחון דידהו יש חשיבות ומנ"ל לומר דבר נגד הסברא ונגד לשון האיסור והיתר והרמ"א וראיתי בדבריו שהביא שגם הגאון בעל פנים מאירות כתב דבריה הפגומה בעצמה בטלה חשיבותה והגאון בעל חות יאיר הודה לדבריו וא"כ הדברים ברורים בס"ד והמקום ידין אותנו לזכות כשם שאנו דנין זכות על כלל ישראל

אג"מ יו"ד ד' ב'

שמעתי איזה אנשים אמרו בשמי איזו סברה בעניין התולעים הקטנים שנודע שנמצאים בהרבה ממיני הירקות. והנה ידוע שלא אמרתי בזה שום הכרעה, ולהיפך דעתי נוטה יותר להקל, וכמו שהזכרת בשאלה, שאתה ובני הרה"ג מוהר"ר שלו' ראובן שליט"א כתבתם לי, שאפשר שדבר שלא נראה למעשה להדיא לעינים אינו אסור, ולכל הפחות אינו בחשיבות בריה שלא תיבטל בתערובת כדאיתא בשו"ע יו"ד סי' ק', וזה נוסף ללימוד הזכות שמוזכר בערוך השולחן סימן ק' סעיפים י"ג - י"ח, או שאפשר לסמוך על דעת הסוברים שבריה בטלה בקרוב לאלף, או שבריה שאינה קיימת לעולם בעין בפני עצמה והיא נדבקת בתערובת וא"א להפרידה משם - בטלה, או משום שרבנן לא גזרו שבריה לא תיבטל בדבר מאוס שנפשו של אדם קצה בו. וגם כמו שאמרתי לך ולעוד הרבה אנשים שבכלל יש חשיבות גדולה בהלכה למנהג העולם ולהיכא עמא דבר, ואסור להוציא לעז על דורות הקדמונים שלא הקפידו בדברים אלה משום שלא ידעו מהם. ועל כן אמרתי שבלי לעיין היטב בדבר, שזה קשה לי כעת, אי אפשר להכריע לחומרא ולפרסם שיש איסור בדבר, וכל שכן שאין רצוני שיזכירו שמי כאחד מהאוסרים

[יואל שילה]

עוד מציאה שהראוני