רציחה = הריגה

[שמואל דוד]

האם רציחה והריגה שמות נרדפים?

[בברכה המשולשת]

רציחה זה ידי אדם דווקא

[שמואל דוד]

רציחה זה ידי אדם דווקא

תיקנתי

[מה שנכון נכון]

רציחה זה ידי אדם דווקא

אמר עצל ארי בחוץ בתוך רחובות ארצח.
אלא כל מיתה ע"י אחר, שלא כדרך הארץ.

[שמואל דוד]

כתב הרשב"ם פרשת יתרו עה"פ לא תרצח שרציחה הוא הריגה בחנם.
וקשה מגמרא סנהדרין דף לה: רציחה תוכיח כו' דקאי על מיתת בית דין

[מה שנכון נכון]

ורצח גואל הדם, והוי מצוה או רשות.

[בברכה המשולשת]

רציחה זה ידי אדם דווקא

אמר עצל ארי בחוץ בתוך רחובות ארצח.
אלא כל מיתה ע"י אחר, שלא כדרך הארץ.

ייש"כ גדול ותודה על תיקון הטעות

[סגי נהור]

לכאורה ברציחה הנרצח עכ"פ הוא אדם, משא"כ בהריגה (ואת הבהמה תהרוגו).

בשימוש הרווח החילוק פשוט, שהריגה הוא עצם המעשה, בין אם כדין ובין אם שלא כדין, ורציחה הוא חטא של הריגה (כנ"ל מהרשב"ם). אלא שיש יוצאים מן הכלל.

[שמואל דוד]

ורצח גואל הדם, והוי מצוה או רשות.

שו"ר שכן תמה בשו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר ז"ל

שו"ת רבי עזריאל ח"ב

Screenshot_20170822-132318.png (235.43 KiB) נצפה 4243 פעמים

אולם לכאורה עדיין קשה מהגמרא במסכת סנהדרין

[מה שנכון נכון]

יתכן שרק בהריגת רוצח (ע"י ב"ד או גאה"ד) נאמר לשון רציחה, משום דהוי כעין מדה כנגד מדה, ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו, ובזה ניחא גם התלמוד בסנהדרין.

[שמואל דוד]

גם יש לומר ש"רציחה" בגמרא קאי על הכהן הרוצח ועיין רש"י בסנהדרין ודו"ק

[עזריאל ברגר]

גם יש לומר ש"רציחה" בגמרא קאי על הכהן הרוצח ועיין רש"י בסנהדרין ודו"ק

כך למדתי בפשטות.

[שמר]

עי' רש"ר הירש פ' יתרו עה"פ לא תרצח.
(יבורך מי שיעלהו לכאן)

[אחד מעיר]

הרב שמשון בן רפאל הירש ז"ל
לא תרצח. "רצח" הוא "רשע" בחזקה הגבוהה ביותר. "רשה" בארמית: להיות בעל רשות; "רצה": רציית דבר בזכות; "רשע": רצייה הפורצת משפט וחוק, שרירות ללא חוק ("רצע": נקוב במרצע); "רצח": החמורה שבעבירות על החוק. (ואגב כך יש להזכיר עוד: "רזה": מצב של תשוקה שלא באה על סיפוקה, כחוש; "רזח": הרגשת כאב על אבדה יקרה, אבל על מת).
בניגוד ל"הרג" ו"המית", המציינים גם המתה חוקית, הרי "רצח" הוא לעולם הריגת - נפש פלילית. רק בשני מקומות מציין "רצח" את הריגת הרוצח (במדבר לה, כז; ל), ונראה שהכתוב שם מדבר מנקודת עמדתו של הרוצח: הוא חש בבשרו את החרב שהניף על חברו. ואפשר ששני הכתובים מדברים רק בהריגה על - ידי גואל הדם, והדבר תלוי בכך אם "ירצח את - הרצח" (שם פסוק ל) מוסב על גואל הדם, ואמנם כך נראה. - כל מעשה המקרב את מיתתו של אדם אף ברגע אחד - שפיכת דמים היא (עי' שבת קנא ע"ב):

[בן ראובן]

רציחה זה ידי אדם דווקא

אמר עצל ארי בחוץ בתוך רחובות ארצח.
אלא כל מיתה ע"י אחר, שלא כדרך הארץ.

עיין מצודות שם.

[שמואל דוד]

רש״י בבא קמא קיג. הורגים - רוצחים עכ״ל - מה כוונתו לפרש?

[טור תלגא]

יריעות שלמה - יריעה כח https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... 64&hilite=

באור שמות הנרדפים שבתנ"ך https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... 28&hilite=

צדה לדרך מאמר ד כלל ד ד"ה הדיבור הששי https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... &pgnum=217

[ר_חיים_הקטן]

https://ohr.edu/this_week/whats_in_a_word/11067 (באנגלית).

[איתן]

כתב הרשב"ם פרשת יתרו עה"פ לא תרצח שרציחה הוא הריגה בחנם.
וקשה מגמרא סנהדרין דף לה: רציחה תוכיח כו' דקאי על מיתת בית דין

רציחה של בית דין? או אינה אלא רציחת הכהן שהוא רצח ונלקח מעם המזבח.

ופשוט שדברי הרשב"ם הם הם הפשט.

[עזריאל ברגר]

רציחה של בית דין? או אינה אלא רציחת הכהן שהוא רצח ונלקח מעם המזבח.
ופשוט שדברי הרשב"ם הם הם הפשט.

על שני דבריך יש לי להקשות מהפסוק "ורצח גואל הדם את הרוצח"...

[איתן]

כתב הרשב"ם פרשת יתרו עה"פ לא תרצח שרציחה הוא הריגה בחנם.
וקשה מגמרא סנהדרין דף לה: רציחה תוכיח כו' דקאי על מיתת בית דין

רציחה של בית דין? או אינה אלא רציחת הכהן שהוא רצח ונלקח מעם המזבח.

ופשוט שדברי הרשב"ם הם הם הפשט.

יש לשים לב שבעונש של הרוצח במזיד כתוב לשון "מיתה":

טז וְאִם בִּכְלִי בַרְזֶל הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ. יז וְאִם בְּאֶבֶן יָד אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ. יח אוֹ בִּכְלִי עֵץ יָד אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ. יט גֹּאֵל הַדָּם הוּא יָמִית אֶת הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ בוֹ הוּא יְמִיתֶנּוּ. כ וְאִם בְּשִׂנְאָה יֶהְדָּפֶנּוּ אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו בִּצְדִיָּה וַיָּמֹת. כא אוֹ בְאֵיבָה הִכָּהוּ בְיָדוֹ וַיָּמֹת מוֹת יוּמַת הַמַּכֶּה רֹצֵחַ הוּא גֹּאֵל הַדָּם יָמִית אֶת הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ בוֹ.

ורק על ההריגה של הרוצח בשוגג כתוב לשון רצח:

" כו וְאִם יָצֹא יֵצֵא הָרֹצֵחַ אֶת גְּבוּל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה. כז וּמָצָא אֹתוֹ גֹּאֵל הַדָּם מִחוּץ לִגְבוּל עִיר מִקְלָטוֹ וְרָצַח גֹּאֵל הַדָּם אֶת הָרֹצֵחַ אֵין לוֹ דָּם"

אם הרוצח בשוגג נהרג לפני הכניסה למקלט יש מחלוקת תנאים אם הגואל נהרג או לא, ולהלכה פטור. מצווה וודאי אין כאן.
וגם על גאולת דם לאחר קליטה יש מחלוקת האם מצווה ביד גואל הדם ורשות ביד כל אדם או רשות ביד גואל הדם ופטור בשאר אדם.
וכך פסק הרמב"ם:

רוצח בשגגה שהרגו גואל הדם חוץ לתחום עיר מקלטו--פטור, שנאמר "ולו, אין משפט מוות" (דברים יט,ו). [י] אחד ההורגו בדרך קודם שייכנס לעיר מקלטו, או שהרגו בחזירתו עם השניים ששומרין אותו. נכנס לעיר מקלטו, ויצא חוץ לתחומה בזדון--הרי זה התיר עצמו למיתה, ורשות לגואל הדם להורגו; ואם הרגו כל אדם--אין חייבין עליו, שנאמר "אין לו, דם" (במדבר לה,כז).

אז הריגה חינם אולי לא, אבל מצווה אין כאן. ומדובר ברשות או אף בפטור ממיתה בלבד להורג את הרוצח בשוגג.