א. חיים כתב:שעת הכושר כתב:ואחד מידידי, איש תבונות, שח לי את אשר נהג בבחירות האחרונות לעיריה בירושלים, נכנס עם ילדו בן ה-11 (שכבר הספיק לתת מכות לכל ה... בשכונה) מאחורי הפרגוד, חפן בידו ג' פתקין, האחד של האות שלישית, והאחד ממין הצומח, והאחד הנקרא כעין תלמוד שלנו, ובללם יפה יפה, ונתן לבנו להוציא אחד מן הפתקין, ומכיון שהוציא, מיד נטלו האב מידו והניח בתוך מעטפה שלו, והאב והבן לא ראו את החודש, ועד היום הוא ובנו וכל משפחתו אינם יודעים מה הצביע ולאן הוא 'שייך', ובאו אותו כל ברכות הצדיקים מכל הצדדים, בידיעה!
איזהו חכם, לימדונו חכמים אמיתיים, הוא הרואה את הנולד.
מה יעשה אותו 'איש תבונות' לפי הגדרתך, ביום שיגיע לבית דין של מעלה, לאחר מאה ועשרים ויותר, וישאלוהו את השאלה הכוללת את הכל, את ה'נשאת ונתת באמונה', את ה'עסקת בתורה' ואת ה'ציפית לישועה'. כי כפי השמועה, בדור האחרון שואלים את הכל ביחד, בבחינת מה שאין הפה יכול לדבר והאוזן יכולה לשמוע. ובת קול יוצאת ומקשה מה הצבעת ? ואותו ידיד יאמר בעזותו 'אינני יודע' ... כלך לך, די לעסוק בהיפך שבחם של ישראל בעמדנו על סף חודש הרחמים והסליחות.
אוי לכם מיום פקודה. זה שבארץ - יום הבחירות, וזה שבשמים - יום הדין. ואני את נפשי הצלתי.
לא הבנתי בכלל.
זאת
השאלה שם למעלה - מה הצבעת?
עסקת בתורה? כן, מי שלא עסק בפוליטיק, עסק בתורה הרבה יותר מאחרים. באיכות ובכמות.
נו"נ באמונה? כן, לא החרמתי אף אחד, לא גנבתי שום עיתון, לא הטרדתי שום מפרסם, ולא הלשנתי על השכן רק משום שהוא שייך "להם".
ציפית לישועה? אוהו, כשכולם ציפו לניצחון שלהם ולקלון חבירם, אני לא ציפיתי אלא לישועה.
בפו"ר עסק כראוי, בחכמה פלפל, ודבר מתוך דבר הבין, בס"ד, ויראת ה' היא אוצרו, היא ולא זולת.
ומצוה גדולה היא לעסוק בשבחם של ישראל, בכל ימות השנה. ואף אותה קיים ידידי הנ"ל בהידור רב, בהיותו מכבד ומוקיר את כל הצדדים, ומלמד עליהם זכות כל שעה, משא"כ אלו העסוקים ב'את נפשי היצלתי' ולא משנה כל מי שנרמס בדרך.
וביום הפקודה האמיתי, לא המדומה, ננשק כולנו את כפות רגליו, כי ביום עברה לא יירא.
הה"ד "ואיש תבונות יחריש".