דרומי כתב:הדגל מחנה אפרים לא היה אז ילד ככל הנראה אלא מבוגר יותר. ולא על זה הוא הדיון אלא על נשיקת ילידם.
למה שתהיה בעיה לנשק ילדים יותר מאשר לנשק מבוגרים?
דרומי כתב:הדגל מחנה אפרים לא היה אז ילד ככל הנראה אלא מבוגר יותר. ולא על זה הוא הדיון אלא על נשיקת ילידם.
דרומי כתב:לא בעיה חלילה. רק מה שהזכירו מקודם שכאשר אדם מנשק את ילדיו הצעירים הרי זה מחיבה ותאווה כו', מה שאין כן כשאדם מנשק חבר או תלמיד מבוגר הרי זה מבטא חיבה יותר רוחנית ופחות תאוה בשרית.
וסמך לדבר, שאסור לאדם לנשק את ילדיו, ובכל זאת ראינו חסידים ואנשי מעשה שפגשו זה את זה בבית הכנסת והתחבקו והתנשקו שם. ורגיל בסיפורים על דורות עברו שהיה איזה תלמיד שאמר סברא יפה והרב נישקו על מצחו וכיו"ב, שלכאורה אין כל חשש לעשות זאת גם בבית הכנסת כי אין בזה הבעת חיבה בשרית.
[כ"ז לפלפולא... ולמעשה כבר כתבו לעיל כו"כ שבימינו בוודאי יש להרבות גם בנשיקות לילדים צעירים]
דרומי כתב:
ולגבי אם הילד נקרא 'ערל', ידוע בדרך בדיחותא השאלה: למה כשמביאים את התינוק לברית כולם נעמדים, ואילו כשהוא יוצא אין פוצה פה ומצפצף? ומסבירים, שכאשר הוא נכנס הוא עדיין 'ערל', ויהודים מדרכם לכבד את ה'ערלים' - מפני דרכי שלום וכו' - ולכן נעמדים, אולם כשהוא יוצא הוא כבר סתם 'יהודי משלנו' ותו לא...
איש גלילי כתב:דרומי כתב:לא בעיה חלילה. רק מה שהזכירו מקודם שכאשר אדם מנשק את ילדיו הצעירים הרי זה מחיבה ותאווה כו', מה שאין כן כשאדם מנשק חבר או תלמיד מבוגר הרי זה מבטא חיבה יותר רוחנית ופחות תאוה בשרית.
וסמך לדבר, שאסור לאדם לנשק את ילדיו, ובכל זאת ראינו חסידים ואנשי מעשה שפגשו זה את זה בבית הכנסת והתחבקו והתנשקו שם. ורגיל בסיפורים על דורות עברו שהיה איזה תלמיד שאמר סברא יפה והרב נישקו על מצחו וכיו"ב, שלכאורה אין כל חשש לעשות זאת גם בבית הכנסת כי אין בזה הבעת חיבה בשרית.
[כ"ז לפלפולא... ולמעשה כבר כתבו לעיל כו"כ שבימינו בוודאי יש להרבות גם בנשיקות לילדים צעירים]
מעניין. אני אישית מעולם לא נפגשתי עם מציאות של אדם שמנשק את חבריו ואינו מנשק את ילדיו. יש שמנשקים כאן וכאן (ולהיפך, את ילדיהם מנשקים בלחי, ואילו את חבריהם מנשקים על גב היד, כמו ששיבח רבי עקיבא את מנהג המדיים), ויש שאינם מנשקים כאן וכאן (מעטים הם, ולדעתי גם לא שפויים, על אף שהם מקובלים מאד בציבור).
הגיונות כתב:דרומי כתב:על הבעש"ט הק' עצמו מסופר בזה"ל ("היום יום" טז תמוז, והוא מספר השיחות תש"א ע' 32):
אהבת ישראל של הבעש"ט - אין לשער. הרב המגיד אמר: הלואי היו נושקים הספר תורה באותה האהבה שהיה מורי מנשק את הילדים בהוליכו אותם אל ה'חדר' כשהיה 'באהעלפער'.
וראה גם את שכתב נכד הבעש"ט בספר 'דגל מחנה אפרים' (עמ' רנז):עוד פעם אחת שמעתי ממנו בליל שבת דאמר לי בתוך אשר ביאר הפסוק מי יעלה לנו השמימה וחיבק ונשיק אותי ואמר...
הגיונות כתב:[quote="דרומי"
אמנם, מעניין לציין, לדברים אחרים ושונים שכתב הרה"ק מקומרנא ('אוצר החיים' פרשת בהר, ובסגנון שונה בספר 'שלחן הטהור' סי' קט):שמעתי מורי [הבעש"ט] שאמר לאיש אחד חכם שנשק את בנו, ואמר לו בני, הוה יודע שאני אוהב את נפחות שבפחותים מישראל מכל מה שתוכל לדמות מן הפחיתות, יותר הרבה ממה שאתה אוהב את בנך יחידך, אעפ"כ איני נושק אותו. וזה החכם היה הרב אב"ד דק"ק קאלמינע, תלמיד מובהק של מרן אור ישראל אור שבעת הימים מרן הבעש"ט
הסרפד כתב:איש גלילי כתב:דרומי כתב:לא בעיה חלילה. רק מה שהזכירו מקודם שכאשר אדם מנשק את ילדיו הצעירים הרי זה מחיבה ותאווה כו', מה שאין כן כשאדם מנשק חבר או תלמיד מבוגר הרי זה מבטא חיבה יותר רוחנית ופחות תאוה בשרית.
וסמך לדבר, שאסור לאדם לנשק את ילדיו, ובכל זאת ראינו חסידים ואנשי מעשה שפגשו זה את זה בבית הכנסת והתחבקו והתנשקו שם. ורגיל בסיפורים על דורות עברו שהיה איזה תלמיד שאמר סברא יפה והרב נישקו על מצחו וכיו"ב, שלכאורה אין כל חשש לעשות זאת גם בבית הכנסת כי אין בזה הבעת חיבה בשרית.
[כ"ז לפלפולא... ולמעשה כבר כתבו לעיל כו"כ שבימינו בוודאי יש להרבות גם בנשיקות לילדים צעירים]
מעניין. אני אישית מעולם לא נפגשתי עם מציאות של אדם שמנשק את חבריו ואינו מנשק את ילדיו. יש שמנשקים כאן וכאן (ולהיפך, את ילדיהם מנשקים בלחי, ואילו את חבריהם מנשקים על גב היד, כמו ששיבח רבי עקיבא את מנהג המדיים), ויש שאינם מנשקים כאן וכאן (מעטים הם, ולדעתי גם לא שפויים, על אף שהם מקובלים מאד בציבור).
כסמך לדבריך, יצויין שבפולין וגליציה סלדו מאוד מנשיקת חברים דרך חיבה או נשיקת תלמיד לרב דרך כבוד, וכידוע זה אחד מחילוקי התרבות שבין יהודי גליציה לשכניהם מעבר להרי הקרפטים. כמדומני שרוב הצדיקים מונעי נשיקת ילדים היו מגלילות גליציה.
ואסור לאדם לנשק בניו הקטנים בבית הכנסת כדי לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום ברוך הוא.
לא יקח ילד בחיקו סמוך לערב דשמא יטנף בגדיו ובעוד שיחזור אחר מים יעבור מנחה או יתאחר לבוא לבה"כ.
אבא ז"ל היה נאה דורש ונאה מקיים. מעולם לא זכיתי בנשיקה ממנו. כשהיה נפרד ממני היה לוחץ את ידי ואומר "לך לשלום וישמרך אלוקים". אדם זר, שהיה נוכח בעת מעשה ושמע מלים של שיגרא כאלו היה תמה ומלמל "קרירות בריסקאית מה טבעה!"… היה שומר על עיקרון הצניעות בחיי הרגש…
הגיונות כתב:נתקלתי כעת בעדותו של הגרי"ד סולוביציק בספרו 'דברי הגות והערכה' (עמ' 174):אבא ז"ל היה נאה דורש ונאה מקיים. מעולם לא זכיתי בנשיקה ממנו. כשהיה נפרד ממני היה לוחץ את ידי ואומר "לך לשלום וישמרך אלוקים". אדם זר, שהיה נוכח בעת מעשה ושמע מלים של שיגרא כאלו היה תמה ומלמל "קרירות בריסקאית מה טבעה!"… היה שומר על עיקרון הצניעות בחיי הרגש…
מענה איש כתב:כשם שאין פרצופיהם שווים כך אין רגשותיהם שווים.
יש אנשים עם טבע של להחצין רגשות ויש אנשים שפחות אוהבים להחצין רגשות.
מה יעשה הבן שיש לו אבא שאין טבעו להביע רגשות בצורה מופרזת.
ומה יעשה האבא שבנו ממש ממש לא מתחבר לכל החיבוקים והאהבות האלה, ויש כאלה ילדים.
(ואגב ראיתי פעם באיזה מגזין שנשאל בזה איזה יועץ ואמר שלחבק אותו בע''כ)
כל התפיסה הזאת שדוחפים לנו לראש כל היום שיש רק דרך אחת לאהוב ילדים והיא דרך 'החיבוקים והנשיקות' לא יודע מאיפה זה הגיע אולי זה מהעולם הכללי שהתפיסה של החצנת רגשות היא מאוד מרכזית אצלו (כפרה, נשמה וכו' וכו') אחד אוהב את ילדו דרך חיבוקים ונשיקות ואהבות, ואחד דרך משהו טעים שקונים לו עם מילה טובה ואחד די לו בטיול עם טפיחה על השכם.
יצחק אייזיק כתב:בספר שלחן הטהור קאמרנא סימן צ"ח ס"ב כתב וז"ל: "החסיד שיורד עליו אור עליון ותוקף אהבה ינשק לבניו הקטנים להשפיע מרוחו עליהם".
עטרת תפארת כתב:הבעיה שמי שלא קיבל נשיקות קשה לו לתת נשיקות ,כך מקובלנו מחכמי הנפש.
בערל כתב:אסור לילך ד"א בלי נט"י
ומכאן דאחר שיטול ידיו מצוה להלך כמה שיותר
אסור לאכול לפני התפילה
מכאן שאחרי התפילה מצוה להרבות באכילה
אסור לדבר באמצע התפילה או בבית הכנסת
מכאן שלא בשעת התפילה או מחוץ לביהכ"נ מצוה לדבר כמה שיותר
ואפשר להמשיך לפי סדר השו"ע
מענה איש כתב:כל התפיסה הזאת שדוחפים לנו לראש כל היום שיש רק דרך אחת לאהוב ילדים והיא דרך 'החיבוקים והנשיקות' לא יודע מאיפה זה הגיע אולי זה מהעולם הכללי שהתפיסה של החצנת רגשות היא מאוד מרכזית אצלו (כפרה, נשמה וכו' וכו') אחד אוהב את ילדו דרך חיבוקים ונשיקות ואהבות, ואחד דרך משהו טעים שקונים לו עם מילה טובה ואחד די לו בטיול עם טפיחה על השכם.
תוכן כתב:יש להבחין בין נשיקת האבא והאמא. האשה שכולה רגש, אינה יכולה להכיל את רגשותיה ועל כן מחבקת ומנשקת ילדיה, וכן הוא בשיר השירים ח' א': 'אמצאך בחוץ אשקך'. וכן מבואר בתוספתא טהרות פ"ג ה"ח: 'ארבע ספיקות אמרו חכמים בתינוק. הניחתו אמו ובאת ונמצאת כמו שהוא, טהור. אמר ר' יהודה, במה דברים אמורים בזמן שהניחתו מלוכלך, אבל הניחתו נקי טמא מפני שהנשים נדות מגפפות אותו ומנשקות אותו. אמר לו, כדבריך אפילו הניחתו מלוכלך נמי, מפני שמעבירין אותו מפני רגלי אדם ומפני רגלי בהמה'. ומבלי להכנס למחלוקת ר' יהודה וחכמים, ברור הוא שדרך הנשים לגפף ולנשק, וכל שכן ילדים שלהם עצמם.
במה דברים אמורים, באמא, אבל באבא שהוא אמור להשלט על ידי השכל, אז הקשר בינו לבין בנו אמור להיות מאופיין בחשיבה ובאיפוק. וכן הם דברי בראשית רבה פ"ע סימן י"ב: 'כל נשיקה לתפלות בר מן תלת, נשיקה של גדולה, נשיקה של פרקים, נשיקה של פרישות. נשיקה של גדולה, (שמואל א' י') ויקח שמואל את פך השמן ויצוק על ראשו וישקהו. נשיקה של פרקים (שמות ד') וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו. נשיקה של פרישות (רות א') ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה. רבי תנחומא אמר אף נשיקה של קריבות, שנאמר וישק יעקב לרחל שהיתה קרובתו'. ומבואר שנשיקת אב לבן חשוב נשיקה של תפלות, אם זה לא באחד מהמקרים המנויים הנ"ל.
היום, בהשפעת הפסיכולוגים רוצים להפוך את הכל הזכרים לנקבות, ומטיפים ומלעיטים שעל האב להתנהג כאשה ולהחצין את רגשותיו, שפעמים רבות אינם קיימים כלל, והכל בשם 'טובת הילד'. ואני הקטן והעני בדעת אומר, אין כאן טובת הילד אלא השחתת הילד. כדי שילד יגדל מאוזן ובריא, הוא צריך לדעת שיש אבא ואמא, ויש הבדל מהותי ביניהם, וכמו שכתב רש"י ויקרא י"ט ג': 'אמו ואביו תיראו, כאן הקדים אם לאב, לפי שגלוי לפניו שהבן ירא את אביו יותר מאמו, ובכבוד הקדים אב לאם, לפי שגלוי לפניו שהבן מכבד את אמו יותר מאביו, מפני שמשדלתו בדברים'. טובת הילד מחייבת שהאבא יהיה דמות סמכותית שאינו מרעיף אהבה ללא הגבלה על הילד, כי רוב האהבה שוחק את היראה, וכמאמר הספרי דברים ל"ב: 'שאין לך אהבה במקום יראה ויראה במקום אהבה אלא במדת מקום בלבד'. אז אם טובת הילד הוא בראש מעייננו, נשאיר את הנשיקות לאמא, ואת הסמכות לאבא, ואל יבוא זה בתחום זה.
רון כתב:אף שהדברים נכונים וברורים בלא פקפוק שהרגש האימהי נועד בשביל זה בדיוק,
בשונה מהאבא שמתוקף מהותו הוא הסמכותיות ["חכה עד שאבא יבא"....]
עדיין יש בספקטרום מספיק מקום גם להישאר סמכותי וגם להראות גילויי חיבה כפי הצרכים של הילד.
ודאי שלא התכוונתי שהאבא צריך להיות אמא ח"ו שזה היפך צורת המשפחה שיש דיכרא ויש נוקבא ומבין שניהם גודל הילד!
רק באתי להדגיש שהחמימות שבבית, ולאו דוקא נשיקה, אבל העיקר לשדר חום ואהבה. וכן, אני במפורש מדבר על החצנה של רגשות. איך עושים זאת כל אחד יעשה כפי שכלו.
ועדיף להיכשל בעודף חום, מאשר חשש של העדר....
תוכן כתב:רון כתב:אף שהדברים נכונים וברורים בלא פקפוק שהרגש האימהי נועד בשביל זה בדיוק,
בשונה מהאבא שמתוקף מהותו הוא הסמכותיות ["חכה עד שאבא יבא"....]
עדיין יש בספקטרום מספיק מקום גם להישאר סמכותי וגם להראות גילויי חיבה כפי הצרכים של הילד.
ודאי שלא התכוונתי שהאבא צריך להיות אמא ח"ו שזה היפך צורת המשפחה שיש דיכרא ויש נוקבא ומבין שניהם גודל הילד!
רק באתי להדגיש שהחמימות שבבית, ולאו דוקא נשיקה, אבל העיקר לשדר חום ואהבה. וכן, אני במפורש מדבר על החצנה של רגשות. איך עושים זאת כל אחד יעשה כפי שכלו.
ועדיף להיכשל בעודף חום, מאשר חשש של העדר....
השאלה פה היא אחרת, נניח שיש אבא עם נטיות נפש מסויימות, נניח שיש לו קושי להחצין את הרגשות שלו, או שלגמרי אין לו רגשות חזקים כל כך שיש מה להחצין, האם מצות חינוך מחייב אותו לשנות את האופי שלו, כדי שימלא את חובתו. והתשובה היא, שהאבא אמור לשדר סמכותיות, איפוק וחשיבה, וברוח זו לחנך את הילדים שלו. כמובן, כל מקרה לגופו, כל אבא לפי נטיות נפשו וכל ילד לפי הצרכים שלו. אבל הקו הכללי כפי העולה מהתורה ומחז"ל, הוא כפי שתיארתי לענ"ד. וא"כ להיפך, אב שהוא בעל רגשות סוערים ונוטה להחצינם, כשזה מגיע לחינוך ילדיו, אז דוקא על ידי האיפוק וההליכה כנגד טבעו במידה זו או אחרת, זה מה שיבטיח חינוך מוצלח.
וכבר כתבתי על זה בעבר, אבל לא לפני הרבה שנים, הדברים הנ"ל היו פשוטים לכל אחד, וכלל לא ראינו שהם פחות הצליחו בחינוך ילדיהם מאשר ההורים של היום, ואדרבה!
עובר ושב כתב:תוכן כתב:במה דברים אמורים, באמא, אבל באבא שהוא אמור להשלט על ידי השכל, אז הקשר בינו לבין בנו אמור להיות מאופיין בחשיבה ובאיפוק. וכן הם דברי בראשית רבה פ"ע סימן י"ב: 'כל נשיקה לתפלות בר מן תלת, נשיקה של גדולה, נשיקה של פרקים, נשיקה של פרישות. נשיקה של גדולה, (שמואל א' י') ויקח שמואל את פך השמן ויצוק על ראשו וישקהו. נשיקה של פרקים (שמות ד') וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו. נשיקה של פרישות (רות א') ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה. רבי תנחומא אמר אף נשיקה של קריבות, שנאמר וישק יעקב לרחל שהיתה קרובתו'. ומבואר שנשיקת אב לבן חשוב נשיקה של תפלות, אם זה לא באחד מהמקרים המנויים הנ"ל.
חבל שאינך יודע פסוקים פשוטים, ולפיכך נזקקת לפלפול מגוחך זה.
"וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו יִצְחָ֣ק אָבִ֑יו גְּשָׁה־נָּ֥א וּשְׁקָה־לִּ֖י בְּנִֽי. וַיִּגַּשׁ֙ וַיִּשַּׁק־ל֔וֹ".
"וְעֵינֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ כָּבְד֣וּ מִזֹּ֔קֶן לֹ֥א יוּכַ֖ל לִרְא֑וֹת, וַיַּגֵּ֤שׁ אֹתָם֙ אֵלָ֔יו וַיִּשַּׁ֥ק לָהֶ֖ם וַיְחַבֵּ֥ק לָהֶֽם".
"וַיִּקְרָ֤א אֶל־אַבְשָׁלוֹם֙ וַיָּבֹ֣א אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ וַיִּשְׁתַּ֨חוּ ל֧וֹ עַל־אַפָּ֛יו אַ֖רְצָה לִפְנֵ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וַיִּשַּׁ֥ק הַמֶּ֖לֶךְ לְאַבְשָׁלֽוֹם".
גם הראיה שהבאת, מלמדת על חוסר הבנת הנקרא. תפלות פירושה "פריצות". איזו פריצות יש בנשיקת אב לבנו?
וזוהי ההוספה של רבי תנחומא: "רבי תנחומא אמר אף נשיקה של קריבות". שאין פריצות כלשהי בנשיקה בין קרובים.
אוצר החכמה כתב:לעצם העניין אתה צודק שאין ראיה מכל אלה שבכל אלה נשאלת השאלה למה שישק סתם אדם את רעהו ועל זה אומר המדרש אה"נ אהרן לא סתם נושק למשה אא"כ נפרד ממנו ופגשו. אבל אב הנושק לבנו, ושוב בלי קשר לדיון כאן, וודאי מטרתו להראות חיבת האב לבן ואין שאלה מדוע שיעשה ואינו קשור לדברי המדרש.
רון כתב:אשתף את מר שליט"א בהתלבטות שהיתה לי כשבני היה קטן, ואם זה היה היום לא היתה לי שום התלבטות וזה דוגמא למה שאני מבקש לומר.
בני למד בחיידר בשכונה בירושלים שם למדו כל המשפחות הטובות לפני עשר שנים.
אני באופיי פרומר וכאשר בני ביקש שאקנה לו נעלי ספורט לא הסכמתי והתלבטתי וכו'.
אם זה היה היום זה היה עוול שאין דוגמתו אם לא הייתי מסכים. הרי כולם הולכים ככה, ודאי שהוא ירגיש יוצא דופן אם לא הייתי קונה לו
אני מתכוון לומר,
שאם הבן רואה את החמימות שרוב הילדים מקבלים היום גם מהאבא. חד משמעית גם מהאבא.
אז אם הבן ירגיש שונה מכולם זה כבר סיבה להחצין כלפיו רגשות קצת גם אתה לא כזה באופייך.
אנשים לא קולטים שהדור השתנה ......
אוצר החכמה כתב: הוא הביא מדרש שנשיקת אהרן למשה אינה תפלות בגלל שהיא נשיקה של פרקים.
כמו שאתה שואל " תפלות פירושה "פריצות". איזו פריצות יש בנשיקת אב לבנו?" אפשר לשאול איזה פריצות יש בנשיקת אהרן למשה
תוכן כתב:לא עלי תלונתך אלא על המדרש. גם המדרש ידע על הפסוקים הנ"ל, ומכל מקום אמר שכל נשיקה אחרת היא נשיקה של תפלות. ובאשר לפסוקים אלו, קל ליישבם שמדובר בנשיקה של פרידה וכיוצא, וכמו שכבר עמדו המפרשים על כל זה
תוכן כתב:ומה שכתבת שתפלות פירושה פריצות, אין זה נכון, אלא פירושה נמי דבר בטל וזול. וזיל קרי ביה רב.
מקדש מלך כתב:ייתכן ומסתבר שהנשיקה של יעקב ליצחק היתה כמו הנשיקות שבני שושלת רוז'ין נותנים זה לזה ביד כשנפגשים, שודאי אינם עניין כלל לנידון.
עובר ושב כתב:יש עוד הרבה, נלאיתי מלהעתיק.
עובר ושב כתב:אוצר החכמה כתב: הוא הביא מדרש שנשיקת אהרן למשה אינה תפלות בגלל שהיא נשיקה של פרקים.
כמו שאתה שואל " תפלות פירושה "פריצות". איזו פריצות יש בנשיקת אב לבנו?" אפשר לשאול איזה פריצות יש בנשיקת אהרן למשה
אתה טוען שנשיקת אהרן למשה אינה פריצות, משום שהיא נשיקה של פרקים, ואז אתה שואל איזה פריצות יש בנשיקה זו?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 90 אורחים