תנועת ההשכלה החרדית

[אוצר החכמה]

אני, להבדיל מאחרים מחברי הפורום, אין לי היכרות אישית עם החוקרים החרדים בכלל. אבל דווקא לכן אני תמה על ההודעות כאן כדוגמת ההודעה שמעלי.
האירוע הוא אירוע של האוניברסיטה העברית או איזה שלוחה שלה. כך שאין מה לצפות להתאמה בין נושאי האירוע להשקפת עולם יהודית.
אם יש דוגמאות של הרצאות של "חוקרים חרדים" בנושאים זרים, אני יכול להבין, אבל כל עוד לא הובאו דברים כאלה והרצאותיהם הינם בנושאים נורמליים. על מה התלונה? על העובדה שהם משתתפים באירוע כזה? הם חלק מהאקדמיה וזה פרצופה אבל זה ידוע לכול מהיום ואין זה אומר בדווקא משהו על השקפותיהם הם.

[א. חיים]

באם התכוונת להודעה שלי - לא היתה לי שום כוונה לבקר איזה חרדי. אלא רק להעלות חיוך על פני מי שמעוניין בכך. ותו לא.

[בן מיכאל]

אולי נציג עוד כמה נושאים מעניינים, לשירות חברי הפורום. ונא להתמקד בעיקר, אנו עוסקים ב: (א) מדעי (ב) היהדות.

(248) כיצד לזהות יהודי קדם-מודרני? הטלאי, הכובע, וסממנים אחרים.
(264) פליטים תחת משטר אדמיניסטרטיבי: יהודי הרכבת של קסטנר כדוגמה למחנות קליטה.
(269) משבר והתחדשות בפנייה ליהודים של החברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים.
(277) בין וסטפליה לטרנופול: תקנון בית הכנסת של יוסף פרל.
(280) סוגיות משפחתיות יהודיות בהקשרן החברתי תרבותי: שינויי גישה ביחס של התנועה הרפורמית לנישואי תערובת במאה התשע-עשרה ובמאה העשרים.
(282) אשת חיל או וונדרוומן: מודל המנהיגות הנשית היהודית שעיצבה פרופ' אליס שלוי.
(405) הפילוסופייה של התפילה היהודית על פי אליעזר שביד.
(413) יחסי יהדות והינדואיזם: מבט לעתיד.

תוכניה מעוררת חלחלה.

[חד ברנש]

כי עד עכשיו חשבת שבאוניברסיטה לומדים גמרא עם ראשונים ואחרונים?!

[אליסף]

מעניין אותי נושא הרצאתו של ש"ז ליימן. האם ההרצאות שם מופיעות איפושהוא?

[אליסף]

גם מדובר שם על ספר "מירב" של ר' יהונתן אייבשיץ שנתגלה זה עתה
במה מדובר?

[תוכן]

לפעמים אני מהרהר במחשבה, אם הגיעו ימים שעורך בעיתון חרדי נחשב, לצד כותב בקובץ תורני מפורסם, מתירים לעצמם להופיע במקומות כיו"ב, כאלה שמקרא התכניה שלהם בלבד יש בו דברים המעוררים חלחלה.

אתה מעורר פה נקודה חשובה ביותר, והוא מידת השיתוף פעולה הראויה בין יהודי ירא שמים (או לפחות אחד ששואף להיות), ובין יהודי שלא איכפת לו מכבוד שמים או ח"ו יותר גרוע. שאלה זו מתחלקת לשתים, מה הדין לשיתוף פעולה שבצנעה ומה הדין לשיתוף פעולה שבפרהסיה.

לגבי שיתוף פעולה שבצנעה השאלה העיקרית היא, עד כמה ראוי ואפשר לנהל יחסים תקינים עם בעל עבירה? אם היה מדובר במומר להכעיס, אז התשובה לשאלה היתה פשוטה, אבל רוב החוקרים אינם להכעיס. ויש ביניהם כמה וכמה שהם גם שומרים תורה ומצוות ברמה זו או אחרת, ועדיין מביעים דברי הבל וכפירה מזעזעים. ויש ביניהם אפילו כאלו שיש להם גישה חיובית לדת, אבל הם תינוקות שנשבו, או חילונים או דת"ל. השאלה מסתבכת עוד יותר, כשיש בין החוקרים יהודים יראים ושלמים שמדברים לענין, אבל אין להם שום בעיה לשתף פעולה עם כל מיני חוקרים רשעים. השאלה מסתבכת עוד, כשיהודי חרדי נכנס לאקדמיה כדי להתפרנס, האם זה אומר שאנו אמורים לנתק עם היהודי החרדי כל שיתוף פעולה שהוא?

כל זה כשמדובר בצנעה, כשמדובר בפרהסיה אז השאלה נהיית עוד יותר מסובכת. כי לא הרי שיתוף פעולה שבצנעה כהרי שיתוף פעולה בפרהסיה שמעניקה איזה שהוא חותמת כשרות לאקדמיה ולמרצים. ומה קורה כשחרדי צריך לשתף פעולה כדי לקדם את הקריירה ועל ידי כך להתפרנס.

האם אפשר בכלל לענות לשאלות כאלו, או לפחות לשרטט גישה כוללנית?

[דרומי]

הצגת שאלות קשות, ואלו בדיוק השאלות שיש בהן חילוקי דיעות בין הרבנים. פשוט לי שהגר"ש וואזנר היה משיב לשאלות אלו באופן שונה מאשר היה משיב הגרש"ז אויערבך - זכר צדיקים לברכה.

הגישה הכוללנית היא - עשה לך רב. כל אחד צריך שיהיה לו רב קבוע שאתו הוא מתייעץ בתחומים אפורים כמו אלו, ולרב נאמר: אין לדיין אלא מה שעיניו רואות. באותו מקום ובאותו זמן.

[סעדיה]

לפעמים אני מהרהר במחשבה, אם הגיעו ימים שעורך בעיתון חרדי נחשב, לצד כותב בקובץ תורני מפורסם, מתירים לעצמם להופיע במקומות כיו"ב, כאלה שמקרא התכניה שלהם בלבד יש בו דברים המעוררים חלחלה.

אתה מעורר פה נקודה חשובה ביותר, והוא מידת השיתוף פעולה הראויה בין יהודי ירא שמים (או לפחות אחד ששואף להיות), ובין יהודי שלא איכפת לו מכבוד שמים או ח"ו יותר גרוע. שאלה זו מתחלקת לשתים, מה הדין לשיתוף פעולה שבצנעה ומה הדין לשיתוף פעולה שבפרהסיה.

לגבי שיתוף פעולה שבצנעה השאלה העיקרית היא, עד כמה ראוי ואפשר לנהל יחסים תקינים עם בעל עבירה? אם היה מדובר במומר להכעיס, אז התשובה לשאלה היתה פשוטה, אבל רוב החוקרים אינם להכעיס. ויש ביניהם כמה וכמה שהם גם שומרים תורה ומצוות ברמה זו או אחרת, ועדיין מביעים דברי הבל וכפירה מזעזעים. ויש ביניהם אפילו כאלו שיש להם גישה חיובית לדת, אבל הם תינוקות שנשבו, או חילונים או דת"ל. השאלה מסתבכת עוד יותר, כשיש בין החוקרים יהודים יראים ושלמים שמדברים לענין, אבל אין להם שום בעיה לשתף פעולה עם כל מיני חוקרים רשעים. השאלה מסתבכת עוד, כשיהודי חרדי נכנס לאקדמיה כדי להתפרנס, האם זה אומר שאנו אמורים לנתק עם היהודי החרדי כל שיתוף פעולה שהוא?

כל זה כשמדובר בצנעה, כשמדובר בפרהסיה אז השאלה נהיית עוד יותר מסובכת. כי לא הרי שיתוף פעולה שבצנעה כהרי שיתוף פעולה בפרהסיה שמעניקה איזה שהוא חותמת כשרות לאקדמיה ולמרצים. ומה קורה כשחרדי צריך לשתף פעולה כדי לקדם את הקריירה ועל ידי כך להתפרנס.

האם אפשר בכלל לענות לשאלות כאלו, או לפחות לשרטט גישה כוללנית?

ככלל, עדיף לדון על אנשים ששחל"ח מעל אשר חיים עודנה.

נקח לדוגמא בעל תוכ"פ ודומיו, אנשים אשר בהנהגתם הפרטית ובתורתם לא נמצא שום דופי, אבל 'סבלנותם' נתנה לגיטימציה לרשעים.
מהו היחס הראוי להם ולתורתם?
האם אפשר להוכיח ע"פ הספרים שקיבלו אישור כניסה ל'אוצר'?

[ישא ברכה]

בעז"ה


לדעתי חלק מהמציאות הזו נובעת מהיחס הנערץ של החרדים לאקדמיה, ישנם רבים שעד שהם לא ישבו יחד עם פרופסר כל שהוא, ויקבלו את חותמת האקדמיה, הם ירגישו שאין ממש בדבריהם, ולרק לאקדמיה היכולת לקבוע אמת או שקר, ומלבעדיה אין עוד. והאמת היא באמצע, מחד אין לזלזל בה [לא כולם שקרנים, נוכלים, רשעים, שמאלנים, אנטי וכו'] אבל מאידך אין ספק שצריך לקחת את דבריהם בעירבון מוגבל, אין ספק שיש תפיסות מחשבתיות מקובעות מאד, כמעט כל המחקר בנוי אחד על גבי השני [במיוחד בענפים שאינם המדעים המדויקים] ונפל היסוד נפל הבנין.

בציבור החרדי השתמר חשיבה הרבה יותר מקורית ומרדנית [פעם איינשטין אמר שפריצות הדרך שלו לא נבעו מכשרונות אלא ממרדנות, הרצון לבדוק כל מושג מחדש ולא לקבל שום הנחה קדומה], אמנם אני לא מזלזל בעבודה אדמאית שיש לה הרבה מעלות כמו סדר והיקף, ויש לנו בהחלט מה ללמוד מהם, אבל מאידך אנחנו צריכים להיזהר לא לאבד את מה שיש לנו. ניתן לראות בישיבות הדת"ל שהושפעו ממבנה החשיבה האקדמאי, ואפשר לקחת חבורה של בחור דת"ל ובחור חרדי, הדת"ל יקיף את הנושא בצורה יותר יסודית ומסודרת, אבל הוא לא יפרוץ את המסגרת של הספרות העוסקת בנושא, מאידך החרדי יכתוב חבורה מבולבלת לאין ערוך אבל הוא ימציא רעיונות לכל עבר, חלקם הבלים חלקם לא, אבל החשיבה הרבה יותר מקורית ופראית. וזה יתרון חזק ביותר שיש לנו כיום בזכות המבנה החינוכי של הציבור החרדי.

[בן מיכאל]

מי זה בעל תוכ"פ?

[סעדיה]

מי זה בעל תוכ"פ?

בעל 'תוספתא כפשוטה'.

[מעט דבש]

מי זה בעל תוכ"פ?

בעל 'תוספתא כפשוטה'.

viewtopic.php?p=26086#p26086
viewtopic.php?p=261820#p261820
viewtopic.php?f=19&t=16555
viewtopic.php?p=84117#p84117

[בן מיכאל]

בעז"ה


לדעתי חלק מהמציאות הזו נובעת מהיחס הנערץ של החרדים לאקדמיה, ישנם רבים שעד שהם לא ישבו יחד עם פרופסר כל שהוא, ויקבלו את חותמת האקדמיה, הם ירגישו שאין ממש בדבריהם, ולרק לאקדמיה היכולת לקבוע אמת או שקר, ומלבעדיה אין עוד. והאמת היא באמצע, מחד אין לזלזל בה [לא כולם שקרנים, נוכלים, רשעים, שמאלנים, אנטי וכו'] אבל מאידך אין ספק שצריך לקחת את דבריהם בעירבון מוגבל, אין ספק שיש תפיסות מחשבתיות מקובעות מאד, כמעט כל המחקר בנוי אחד על גבי השני [במיוחד בענפים שאינם המדעים המדויקים] ונפל היסוד נפל הבנין.

בציבור החרדי השתמר חשיבה הרבה יותר מקורית ומרדנית [פעם איינשטין אמר שפריצות הדרך שלו לא נבעו מכשרונות אלא ממרדנות, הרצון לבדוק כל מושג מחדש ולא לקבל שום הנחה קדומה], אמנם אני לא מזלזל בעבודה אדמאית שיש לה הרבה מעלות כמו סדר והיקף, ויש לנו בהחלט מה ללמוד מהם, אבל מאידך אנחנו צריכים להיזהר לא לאבד את מה שיש לנו. ניתן לראות בישיבות הדת"ל שהושפעו ממבנה החשיבה האקדמאי, ואפשר לקחת חבורה של בחור דת"ל ובחור חרדי, הדת"ל יקיף את הנושא בצורה יותר יסודית ומסודרת, אבל הוא לא יפרוץ את המסגרת של הספרות העוסקת בנושא, מאידך החרדי יכתוב חבורה מבולבלת לאין ערוך אבל הוא ימציא רעיונות לכל עבר, חלקם הבלים חלקם לא, אבל החשיבה הרבה יותר מקורית ופראית. וזה יתרון חזק ביותר שיש לנו כיום בזכות המבנה החינוכי של הציבור החרדי.

הגדרת זאת היטיב!

[ההוא גברא]

וקשה, אם אתה מודה שבחשיבה פראית יוצאים הרבה הבלים מובן שנסמוך עליה פחות?

בעיני מי שלומד פשט (בהגדרה של הרשב"ם לפשט, לא במשמעות הרחבה המקובלת בישיבות) זו המעלה של החוקרים. (בלימוד תורה נמסרה לנו דרך להגיע להלכה, וכשהלומד מגיע למסקנה זו התורה שלו. לכן אין אנו מקפידים דוקא על כוונת המחבר אלא על מה שנראה לנו, כי התורה יורדת לעולם על ידי הלומד, ו"תורה דיליה היא". אפילו אם מצאנו קושיא שהמחבר לא חשב עליה או שאלה בהלכה שלא נזכרה בשום ספר, מה שאנו עונים הוא התורה שהקב"ה התכוון כשמסר לנו אותה).
אבל גם במחקרים יש הרבה דברים בעייתיים והרבה דמיונות. אלא שחלק מהכתיבה המסודרת שלהם הוא להסוות את הדברים הבעייתיים במאמר, להדגיש את ההוכחות ולהסוות את הקפיצות הלוגיות. אחד מראשי הישיבות בדורות הקודמים ביקר ספר אחד שכמעט אין בו קושיות שהמחבר נשאר בצ"ע. שם זו הדרך. (הם גם כותבים הרבה מאמרים כדי לקבל משרה, והיה מעשה באחד שאחרי שפירסם מאמר העירו לו שהיה יכול לעשות ממנו שלושה מאמרים ונצטער מאוד מאוד...)
ויש שם גם טעויות, עיין מה שכתבתי כאן שפרופ' הנשקה כתב מאמר על התפילה ונעלמה ממנו משנה בפרק אין עומדין! viewtopic.php?f=50&t=33561 [לקוראי ההשגה שם: הוא טען שעד זמן האמוראים לא היתה ברכת שים שלום, וראיה מזה שלא הוזכרה במשנה. זה לא נכון. אפשר לנחש שנוספה רק בסוף זמן התנאים אבל אין לו ראיה שלא היתה לפני כן]
(לא באתי להכליל: הנ"ל למד בכפר חסידים תקופה (ולא זכה להישרף), ובדרך כלל מה שכותב נראה נכון. אבל בכל מאמריו יש גם דברים קשים שהוא מסווה אותם).

בסך הכל, בכל ספר צריך לדעת איך לזהות את הבעיות, ואם אינך מכיר את השיטה אתה חושב שהוא משכנע. להבדיל אלף אלפי הבדלות, ראיתי בספר אחד בשם אחד מגדולי הדורות הקודמים שאמר שכשהוא לומד את בעל המאור הוא משתכנע, ואז לומד מלחמות ומשתכנע להיפך. אבל מי שמתרגל יכול לזהות מראש ברוב המקרים הפשוטים איפה תלמידי הרמב"ן יכתבו בחידושיהם את דברי בעל המאור ואיפה את דברי הרמב"ן.

[גביר]

מטבע מלאכתי עוברים תח"י מחקרים רבים בענייני יהדות וכו' [אולי אף רוב ככל אלה היוצאים בא"י ובארה"ב]. לא מעט מהם נכתבים מתוך מגמה חתרנית, לפעמים מוסתרת תחת האיצטלה האקדמית ולפעמים גלויה לעין, במידה זו או אחרת. פעמים רבות יש בהם שגיאות קשות, אך יש והכותב מבין את אשר לפניו ומעוות את הדברים במטרה [כמעט מוצהרת] לערער ולקרר את הלבבות. עם זאת, ישנם יותר ויותר עבודות הנכתבות בידי בני תורה יראי שמים, המקבלים מהאקדמיה את צדדיה החיוביים [דייקנות, סדר, לשון תקינה וכו'] בלא לספוג את היסודות השליליים המצויים בה [שחצנות, זלזול בקודש, חתרנות וכו']. יש כמובן כאלה שנופלים, על אחד מהם, בן תורה בעברו וכיום רוח חכמים רחוקה מלהיות נוחה ממנו, בלשון המעטה, אמר לי הרב משה רזיאל שליט"א [תלמיד חכם גדול בזכות עצמו, היה ראש הכולל בבר אילן] 'פלוני לא עמד בניסיון'. אולם ישנם, יותר ויותר, העושים חיל. ר' דוד הנשקה שהוזכר כאן, מלבד היותו תלמיד חכם מופלג, הוא יהודי ירא שמים ובעל מידות יקרות הרחוק מחתרנות [גם אם ניתן לומר שפעמים הפריז על המידה בביקורתיותו ולפום חריפותא שבשתא, ברור שאין מטרתו לערער ולקרר ח"ו, אלא שכך באמת מבין הוא את הדברים]. כללו של דבר - טענתו של המחקר לאובייקטיביות אינה נכונה [ולא רק בענייני יהדות, לצורך פרנסתי אני קורא לא מעט עבודות בנושאי רוח וחברה, חלק גדול מהם הם כתבים אידאולוגיים לכל דבר ועניין, גם אם מצורפות אליהן הערות שוליים וביבליוגרפיות וזיכו את כותביהם בתואר], עם זאת, ואולי דווקא משום כך, לענ"ד התופעה של בני תורה המביאים מיפפיותו של יפת לאוהלי שם - ועוסקים במחקר מסודר ומדויק מתוך אמונה ויראת שמים [בלא לזנוח ח"ו את דרכי הלימוד הישיבתיות], היא תופעה מבורכת המניבה פירות טובים.