רון כתב:נראה דס"ל לרש"י דלולא הגז"ש היה עבד פטור לגמרי.
הלימוד מגז"ש 'לה' 'לה' לחייב עבד ושפחה במצוות הוא מפליא ביותר.
הכנסת גוי לעול תורה ומצוות, כולל חיובו בכל העונשים האמורים בתורה לעוברי עבירה, מכוח גזירה שוה האמורה בענין גט שחרור וגט פיטורין – כמוה כתליית הר בשׂערה.
הדעת נותנת, כי עצם החיוב של עבדים במצוות ידוע הוא ממקום אחר, ומגזירה שוה ד'לה' 'לה' לא ילפינן כי אם שאין הם חייבים במצוות כאיש אלא כאשה. וכן הוא לשון הגמרא בריש חגיגה: כָּל מִצְוָה שֶׁהָאִשָּׁה חַיֶּבֶת בָּהּ, עֶבֶד חַיָּב בָּהּ; כָּל מִצְוָה שֶׁאֵין הָאִשָּׁה חַיֶּבֶת בָּהּ, אֵין הָעֶבֶד חַיָּב בָּהּ, דְּגָמַר 'לָהּ' 'לָהּ' מֵאִשָּׁה.
אך לא כן משמע מלשון רש"י בהחובל
(ובשאר מקומות וכ"ה הלשון בתוספות): כָּל מִצְוָה שֶׁאִשָּׁה חַיֶּבֶת בָּהּ עֶבֶד חַיָּיב בָּהּ, דְּגָמַר 'לָהּ' 'לָהּ' מֵאִשָּׁה. כלומר, עצם חיוב העבד במצוות שהאשה חייבת בהן נלמד מגז"ש ד'לה' 'לה'.
אך בהחולץ כתב רש"י וז"ל: מִשָּׁעָה שֶׁטּוֹבֵל לְשֵׁם עַבְדוּת שַׁיָּךְ בְּמִצְוֹת, דִּכְתִיב 'לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ'. וְעוֹד, דְּגָמְרִינַן 'לָהּ' 'לָהּ' מֵאִשָּׁה. והדברים צריכים העמקה.
(העתק מפורום 'בית המדרש', נושא 'מתי עבד נהיה גדול')