ההדגשות אינם במקור.
שאלה:
האם יש להציג את אישי התנ"ך כאנשים המורמים מעם? או שמא כאנשים כמונו עם מאבקים וקשיים, עליות וירידות, יצרים ונפילות, אורות ומחשכים? אנשים מורכבים כמונו, לא כמלאכים אלא בני אדם? בדרך זו נוכל להזדהות אתם, להתחבר אתם ולקבל מהם השפעה טובה?
תשובה:
לא ולא. לא ההנחה ולא המסקנה.
הם אינם בני אדם כמונו וכן לא מהנמכתם נקבל השפעה רוחנית. קודם כל, הם ענקי רוח גדולי עולם. "האבות הם הם המרכבה" (בראשית רבה פב ו), אמרו רבותינו. השכינה שורה בהם, במעשיהם, באישיותם, בנפשם, ברוחם, בנשמתם ובאיבריהם.
לא במקרה ריבונו של עולם גזר בחכמתו שהם יהוו ראשית האומה הישראלית, כלומר, שנתחיל את ההיסטוריה שלנו בענקי עולם. ודאי, ריבונו של עולם יכול לברוא עולם המתחיל מלמטה למעלה: דורות ראשונים יהיו נמוכים, גסים ושפלים, ולאט לאט יטפסו. אך לא כך, אלא הוא יתברך גזר שאברהם יצחק ויעקב הם ענקי ענקים, וכן משה דוד ושלמה ועוד. מאז האופי הנשגב שלהם מוטבע בנו, הוא נכס לאומי, נפשי, רוחני, תורשתי של אומתנו. כך שגם כאשר אנו נופלים,
יש לנו דרך חזרה. אותם גדולי עולם קבעו את הטבע שלנו.
ודאי אדם עלול לבגוד בטבע שלנו, אך הוא נשאר לעולם טבע. כך גזר אדון כל המעשים: בראשיתנו יהיו גאונים ענקיים אדירים. כמובן, הם עדיין בני אדם וכבר כתב הרמב"ם, שאפילו אצל נביא יתכנו חסרונות (שמונה פרקים פרק שביעי). אך לא בגלל זה, הוא אדם כמונו. הוא אמנם מפלנטה אחרת, אך גם לו יש כמה חסרונות, אבל הם אינם אותם החסרונות שיש לנו. אמרו מליצה: עם הארץ לעולם אינו טועה בהבנת ה"תוספות" שעל הגמרא. תלמיד חכם טועה בהבנת התוספות ועם הארץ טועה בדברים אחרים. האם בגלל זה נאמר שהם עומדים באותה רמה, כי זה טועה וזה טועה?! השאלה היא כמה הוא טועה.
משה רבנו טעה, אומר הרמב"ם (בשמונה פרקים פרק רביעי). הוא כעס על העם: "שמעו נא המורים" (במדבר כ י). אם כן, משה רבנו כועס ואנו כועסים. השאלה על מה כועסים. אנו כועסים, על דברים קטנים ופשוטים, ומנהיגם של ישראל כועס מפני שנשמתו הענקית נצבטת בראותו עיכובים בהתעלותה של האומה הישראלית, מה שמעכיר את נפשו. האם זה אותו כעס?!
הם ענקי עולם ויש להם חסרונות. חסרונות של גדולי עולם. כך אמרו רבותינו: "מפני מה לא נתגלו טעמי תורה? הרי שני מקראות נתגלו טעמן, נכשל בהן גדול העולם כתיב: לא ירבה לו נשים? לא ירבה לו סוסים"? (סנהדרין כא ב). נמצאת למד שלשה דברים:
א) שלמה המלך היה גדול עולם
ב) גם גדול עולם עלול להיכשל.
ג) לא בגלל זה יחדל מהיות גדול עולם.
וכן לשונו של הרמב"ם: "מפורסם מעניין שלמה עליו השלום, על אף גודל מעלתו במדע ובחכמה ושהוא ידיד-יה, אפילו זה השלם הגדול, טעם בזה" (ספר המצוות ל"ת שסה). אשרינו
שאנו עם שהחל בגדולי עולם.
וכן, אין זה נכון שבהנמכתם נתחבר אליהם יותר טוב. אדרבה, אנו מסתכלים עליהם ואומרים: מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם, יצחק ויעקב. אנו מסתכלים כלפי מעלה. יש לנו דוגמה ואנו נמשכים אל על. אך אם הם אנשים כמונו. אין לנו ממי ללמוד, אין לנו אל מי לשאוף, אין לנו לאן להרים מבט כלפי מעלה.
היה מחנך שאמר: "מכאן ראה דוד המלך את בת שבע רוחצת, אכן הוא היה אדם ככל אדם, מורכב מהרבה אורות והרבה חשכים, לדוד כזה אני מתחבר".
שומו שמים!
א. דוד המלך היה גדול עולם. אמנם הוא חטא אך שב בתשובה. גם
חטאו לא היה על-פי התפיסה השטחית, כפי שביארו חז"ל (שבת נה ב).
ב. "עם דוד כזה אני מתחבר"? אוי ואבוי! יש להתחבר עם הקדושה של דוד, עם הצימאון אל ד', עם תהילים, ולא להתחבר לחטא. הרי לכל גדול יש חסרון, כדברי הרמב"ם (בשמונה פרקים פרק ז), זה פחד וזה התאווה, זה התאכזר וזה התעצב. בתוך אין סוף מעלות עליונות ונשגבות היה לו פירור של פחד או של תאווה. עתה, אפשר להרכיב אישיות חדשה המורכבת מכל החסרונות של כל גדולי עולם. איזו מפלצת נוראה!
לא. איננו מתחברים עם צד זה של חטא דוד המלך. אנו מתחברים עם הצד שהוא שב בתשובה. היצר הרע שלנו הוא שמתחבר עם הצד של דוד המלך שחטא!
אם מסתכלים על התנ"ך בגובה העיניים, שדוד חוטא ואני חוטא, מניין ניקח משיכה כלפי מעלה?!
יש טוענים: "יצחק אבינו לא חינך כראוי את עשו, לכן יצא לתרבות רעה. הוא אשם בכך שלא הבין אותו".
זאת מניין לך? גרת בבית של יצחק אבינו? האינך רואה את הכתוב: "ויאהב יצחק את עשו" (בראשית כה). הוא ידע היטב, מיהו עשו, ובכל זאת אהב אותו, או ליתר דיוק: על כן אהב אותו. ראה שאינו הולך בדרך טובה, לכן הרעיף עליו אהבה. איך אתה אומר שלא היה לו קשר והבנה? איך אתה ממציא דברים שאינם כתובים?!
נכון שהרב שמשון רפאל הירש אמר פירוש דומה לזה - אך מלבד שאין חובה לקבל את פירושו - אתה אינך הרב שמשון רפאל הירש! מה שמותר לו לומר, לא בהכרח מותר לך לומר. הרב הירש היה גאון וקדוש, מלא יראת שמים, וכל הפירוש שלו על התורה מלא חרדת קודש עצומה מפני גדולי התנ"ך. אלא מידי פעם, יש אצלו איזה פירור של ביקורת. לו מותר. לנו אסור.
יש תנאים להבעת ביקורת. כדי להביע ביקורת על כל אדם, קל וחומר על גדולי עולם, צריך להיות בעצמו טהור וקדוש, בעל יראת שמים ובלי נגיעות. לפעמים אדם מכניס בפירוש את הרהורי לבו. אדם שאינו טהור, מכניס מה שיש לו בראש, בראשם של אחרים. רק אדם טהור כמו הרב הירש, המביע ביקורת, יש לו סיבות. וכאמור, אין חייבים לקבל, אך זהו פירושו של אדם קדוש.
לא לכל אדם מותר להביע ביקורת. אינך בדרגה של חכמה, של יראת שמים, של טהרה, שמותר יהיה לך לומר ביקורת. חכמים לימדו זאת: "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה" (שבת נו א). ואתה אומר: לא! הוא חטא! למדנו שלדוד היה לב טהור ואתה אומר: לא! לא היה לו לב טהור. היודע אתה מדוע הנך מדבר כך? כי לך עצמך אין לב טהור, לכן הנך רואה בו את הבבואה שלך עצמך. אינך מסוגל להבין ולתפוס מהו אדם עם לב טהור, מהו אדם מורם מעם. לכן הנך מלמד חובה.
אבל חז"ל היו בעלי לב טהור, ואם הם אומרים ביקורת על גדולי עולם אנו מקבלים. גם לרש"ר הירש הייתה מגמה עליונה וקדושה.
אך לא תנ"ך בגובה עיניים, או ליתר דיוק מתחת לגובה עיניים, שהרי דוד חטא ב"לא תנאף" ואני לא, אם כן אני מעליו. לא אני צריך ללמוד ממנו, אלא הוא צריך ללמוד ממני.
אני לא צריך ללמוד מיצחק אבינו. אני מלמד בסמינר למורים ולהורים, שיש להבין את הילד, ויצחק שלא הבין אינו בגובה שלי, אלא תחת הגובה שלי, עליו ללמוד בסמינר המורים שלי, ואז יבין איך מחנכים ילדים.
כך לא לומדים תנ"ך! אתה שוכח על מי אתה מדבר! על יצחק אבינו שעליו נאמר: "האבות הן הן המרכבה" (בראשית רבה פב ו), מרכבת קודש לשכינה.
ודאי שכל אדם טועה, אך איזה אדם הוא יצחק אבינו? לא אדם כמונו, אלא אדם מפלנטה אחרת. "אם ראשונים בני מלאכים, אנו בני אנשים. אם ראשונים בני אנשים, אנו כחמורים" (שבת קיב ב). יש שפירשו את הכפילות: אם אתה מבין שהראשונים הם מלאכים כך יאה לך, אתה ראוי לתואר אדם. אך אם הנך חושב שהם רק בני אדם, אינך אלא חמור (רב פעלים ח"א פתיחה).
הם אינם בני אדם כמונו. כאמור לעיל, כך סידר הקב"ה בחכמתו שראשית מטעו של עם ישראל היה בענקי עולם, ואנו זורמים אחריהם, ותכונותיהם מוטבעות בנו. לכן כשאנו חוטאים וסוטים מן הדרך, יש לנו לאן לחזור. אין זה בלתי הפיך, ומבחינה חינוכית יש לנו אל מי להסתכל ולהתרומם.
נכון שהם אינם מלאכים. אמנם כתוב: "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ד' צבאות הוא" (מלאכי ב ז) "אם דומה הרב למלאך ד' יבקשו תורה מפיו, ואם לאו אל יבקשו תורה מפיו" (מועד קטן יז א). הרב הוא כמלאך ד' צבאות עלי אדמות. אינך יכול ללמוד מרב שהוא בגובה העיניים שלך, אלא מרב שהוא כמו מלאך ד' צבאות.
קל וחומר, הקדמונים, שהם מלאכי מלאכים.
אכן, ישנן שתי שיטות בלימוד תנ"ך:
- השיטה האוניברסיטאית: כאשר המלומד ניצב בפני קושי בפסוק, הוא משליך בו ממחשבותיו. זה מעניין מאד, אך אין זה הפסוק, אלא פירוש מאד מעניין שיאפשר לנו לבצע חקר אופיו של הפרשן.
- השיטה שלנו, התורה שבעל-פה, מוסרת לנו מה שיש באמת בכוונת הפסוק. כיצד היא יודעת? כי לכותב היו תלמידים והוא הסביר להם כוונותיו. גם לתלמידים היו תלמידים וכן עד סוף כל הדורות.
תנ"ך בגובה העיניים? כן. להגביה את העיניים גבוה גבוה למעלה.
אין אלה דברי 'אש משמים' אלא דברי הרב אבינר שאינו חשוד על קיצוניות מוגזמת.
דבריו יכולים לפטור הרבה שאלות באשכולות השונים ויש לתת את הדעת על דבריו.
יש מי שחולק על דבריו?
יש מי שלא הבין בצורה ברורה את דבריו?
