לך איש ספר, לי דחית בקנה, מה תענה למי שעבר על כל האשכול ולא נראה לו שרק זהו הנושא?
לא מובן מה הטענה איש ספר אומר שעל זה הוא מדבר וזה הנושא מבחינתו כעת ומה הקשר לכל האשכול.
לך איש ספר, לי דחית בקנה, מה תענה למי שעבר על כל האשכול ולא נראה לו שרק זהו הנושא?
חד וחלק כתב:שמח תשמח כתב:חד וחלק כתב:האיש ההוא - שמדבר בגללי אבל לא אלי - יושב ודורש כמשה מפי הגבורה.
שמעו נא אחי ורעי באי אתרא קדישא הדין, חידוש נורא שלא שמעתו אוזן מעולם:
"שתיקתם של גדולינו מלמדת שהם לא ראו במדינה לכשעצמה שום קדושה מיוחדת או להבדיל ע"ז החמורה".
אמתין שיבוא אחד מאלו שלבבם כרוי ויואיל לאאלפו בינה חינם אין כסף.
איש ספר כותב דברים נכוחים בתבונה ובדעת, ואילו בדבריך אין שום טעם וריח, שום כלום. לא גמרא ולא סברא. יותר היתה יפה לך השתיקה.
צדקת ידידי. האמת היא שהנני די עצל, ועל כן לא יצאתי לקבץ מדברי רבותינו על הקמת המדינה, אלא קוה קויתי שמלאכתי תיעשה בידי אחרים. וכעת הנני עומד נבוך, כי כל אלו שעליהם סמכתי בסתר ליבי פשוט נעלמו מהמפה. עט סופר? נוטר? אליהוא? איפה אתם?!
על כל פנים, עצלותי גדולה גם מגאוותי, ועל כן לא אטרח עוד להוכיח כאן את צדקתי. אוכל רק להפנות את מבקשי האמת לכל כרכי מעשה איש בפרק 'מדברנא דאומתיה', שם נתבאר באר היטב שעל פי דעת מרן הקמת המדינה היתה אסון. ('מדינה לא תהיה'! 'ראוי לשבת בתענית'! 'המדינה לא היתה צריכה לקום', 'ביום מן הימים לא תהיה עוד מדינה, כי גזירה עבידא דבטלה'!!!) נסיונו של א"ס, שאותו אני לא פחות ממעריץ, להציג את כל אלו כהתייחסות לפעולות הציונים בלבד, הם טיוח המציאות.
שורה תחתונה: הדברים שהבאתי ידועים הם ופשוטים לכל בר בי רב, ומי שבא לאפוקי מהם עליו חובת ההוכחה.
הבן הרביעי, אכן כינוי זה הולם אותך יותר, מן הכינוי הרהבתני בו אתה משתמש גם באשכול זה.הבן הרביעי כתב:איש ספר בא מהר, מישהו פרץ את הניק שלך ומשתמש בו להפיץ דעות כוזבות...
אם הבנים שמחה אמר משל יפה, למישהו "חילוני" שהעיר את העירה לסליחות בבוקר, ואף אחד לא קם בגלל שהוא היה "חילוני". מה אכפת לכם מי מעיר, שימו לב שכעת הוא מעיר אתכם לסליחות!
אפילו על מלכות חשמונאי שהיתה מאד לא פשוטה בצד התורני
תודה שאנחנו לא חיים תחת פריץ גוי, שדורש מיסים בלי גבול, ויכול גם לזרוק אותנו לבור לנצח.
תודה שבתאריך ה' באיר תש"ח, ביום שבו יצאו הבריטים מהארץ, לא הופקרנו בידי המון ערבי זועם בלי שום יכולת להגן על עצמנו, ולא חוסלנו בידיהם, אלא היה פה מדינה וצבא שנלחמו בחירוף נפש, והיו שליחים של הקב"ה להציל נפשותינו.
אוצר החכמה כתב:אפילו על מלכות חשמונאי שהיתה מאד לא פשוטה בצד התורני
אני מעתיק את הנקודה הזאת משום שאני חושב שהיא באמת ראוייה להתיחסות ולא להבלע בין כל שאר הטענות.
כלומר התחושה שחז"ל לא באו ואמרו, אין לנו עסק עם המלכות הזאת כפי שאנחנו אומרים ובצדק לכאורה מול המלכות של היום, ומה החילוק?
תענה לנו בבירור בלי דמגוגיה. המדינה היא כלי בידי כוחות הקדושה או בידי כוחות הס"א החזקים שלא היו דוגמתם רבות בשנים מאז המתיוונים- מחריבי עמינו?
גם אני הסכמתי שהיה כאן כוחות אלוקיים וכו' רק ע"י הנהגת היחוד. אבל מכאן ועד להתייחס למדינה בצורתה ככח אלוקי? קול דמי אחינו שאיבדו את כל חלקם לעוה"ב (וגם לעוה"ז) צועקים אלינו מן האדמה!!!
איש_ספר כתב:אני באמת מופתע מהתגובות כאן. כנראה שמרוב מלל (ומצורף לזה כמה הודעות טרוליות שקוטעות את קו המחשבה) איבדו כאן את מהות הדיון כפי שהיא לטעמי. ובכן יש כאן כ"כ הרבה נושאים המתערבים זה בזה, ומקישים ומשליכים מאחד לשני, ואכתוב דברים פשוטים איש לדגלו, ולא יתלו בי עוד מה שאין בי:
א. התנועה הציונית, היא שפשטה צורה ולבשה צורה, עד שלבסוף התנערו/לחמו ממנה בחריפות רוב חכמי ישראל. משום שמגמתה העיקרית היתה חינוך מחדש של העם, וציון (או כל התישבות עצמאית אחרת) לא היתה אלא אמצעי בלבד. ודברי ר' עמיחי בענין זה מביאים לידי גיחוך, [אי אפשר ללמוד על הציונות מתוך כתבי הרב אלקלעי או הגרצ"ה קלישער בלבד, ואפילו לא מכתבי ר"ז גולד, או ר"מ בר אילן למשל..., בשביל להבין את כל המכלול צריך לקחת את הכתבים שלהם, של אלו שהמפתח היה בידם, ולא של כל מיני הוגים וחולמים).
ב. הקמת המדינה בפועל עם כל מה שנכרך בה, קרי קליטת העליה והשמדת צביון רוחני מקהלים רבים, בתי חנוך המחנכים למינות ופריצות וכו' וכו', הקמת ערכאות חילוניות שלא ע"פ התורה, וא"צ לפרט הדברים הידועים רח"ל, ע"ז בודאי ידוו כל הדווים. ובלתי מתקבל על הדעת שיטת 'הגילו ברעדה' של אמירת הלל רק על פרט אחד וכו'. והדבר ידוע לכל שרוב האומרים הלל ביום ה' באייר, כל הדברים המנויים מעלה לא משביתים את שמחתם במאומה.
ג. מה דעת רבותינו (זולת הרבי מסאטמער וההולכים בשיטתו), אילו היה אפשרות להקים מדינה של תורה? דבר זה אינו ברור כה"צ. בעיקר משום שהשאלה לא היתה מעשית מעולם, והדבר ידוע שרבותינו אינם מביעים דעתם בשאלות היפוטטיות. (ומפו' תשובתו של מרן החזו"א לר"ש לורינץ ששאל אותו על השילומים). יתכן מאד שיש שסברו שגם מדינה של תורה היא אסורה בתכלית, התרשמותי (שאינה אומרת דבר) מן דברי רבותינו אינה כזו. וכבר כתב פה מישהו בשם הגה"ק ר' אלחנן - הוא שהקנאים ניתלים בשיטתו (וכנראה בצדק) -, שלא היה כל איסור בכך.
ד. בנוסף לזה, לא שמענו מרבותינו כי מדינת ישראל הרי תהליך של גאולה (ואפילו אם השתמשו בלשונות אלו בכרוזים שונים, אנו מדברים עתה על מהות ולא על לשון וההבדל ברור). ממילא נראה מכל זה כי רבותינו לא ייחסו שום משמעות דתית מוחלטת למדינה, לטוב ולמוטב.
כפי שציינתי לעיל הרמב"ם מדגיש וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה, אולי להדגיש כי גם שלטון החשמונאים באחרית ימיהם שכבר
לא היו נאמנים לדרך ישראל גם הוא עניין לשמוח בו.
אוצר החכמה כתב:כפי שציינתי לעיל הרמב"ם מדגיש וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה, אולי להדגיש כי גם שלטון החשמונאים באחרית ימיהם שכבר
לא היו נאמנים לדרך ישראל גם הוא עניין לשמוח בו.
אבל למה באמת?
אוצר החכמה כתב:אוצר החכמה כתב:כפי שציינתי לעיל הרמב"ם מדגיש וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה, אולי להדגיש כי גם שלטון החשמונאים באחרית ימיהם שכבר
לא היו נאמנים לדרך ישראל גם הוא עניין לשמוח בו.
אבל למה באמת?
ואולי התשובה פשוטה, מלכות בית חשמונאי עם כל חסרונותיה קיבלה באופן עקרוני את מרות התורה, אע"פ שבאופן מעשי היו פעולות אחרות ושונות.
אבל מלכות שבאופן עקרוני אין לה דבר עם התורה ואינה מקבלת עליה כלל את מרות התורה, אלא אדרבה סבורה שתפקידה לעקרה ולהנהיג חוק תחתיה, עליה אין בכלל מה לשמוח אלא אדרבה.
אוצר החכמה כתב:אוצר החכמה כתב:כפי שציינתי לעיל הרמב"ם מדגיש וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה, אולי להדגיש כי גם שלטון החשמונאים באחרית ימיהם שכבר
לא היו נאמנים לדרך ישראל גם הוא עניין לשמוח בו.
אבל למה באמת?
ואולי התשובה פשוטה, מלכות בית חשמונאי עם כל חסרונותיה קיבלה באופן עקרוני את מרות התורה, אע"פ שבאופן מעשי היו פעולות אחרות ושונות.
אבל מלכות שבאופן עקרוני אין לה דבר עם התורה ואינה מקבלת עליה כלל את מרות התורה, אלא אדרבה סבורה שתפקידה לעקרה ולהנהיג חוק תחתיה, עליה אין בכלל מה לשמוח אלא אדרבה.
י"א. תקנת הרבנות הראשית
אמירת ההלל בליל יום העצמאות היא תקנת מועצת הרבנות הראשית לישראל בראשות הגאון הרב שלמה גורן זצ"ל בשנת תשל"ו. ושנתה משנתה בשנת תש"מ. ויש שערערו על תקפותה של התקנה מכמה טעמים, ואחד מהם בלשון הגר"י אריאל שליט"א:
"ומה שהסתמך הר"א שרקי על החלטות הרה"ר מסר לי הרב כדיר צבאן זצ"ל רבה של נתיבות שהיה חבר מועצת הרה"ר באותם ימים שההחלטות על יום העצמאות (כגון לומר הלל ביום העצמאות שחל ביום שישי או שבת וכדו') לא נתקבלו על דעת חברי המועצה".
ומצטרפת טענה זו לטענה נוספת שהועלתה בעניין זה, והיא שהרב הראשי הספרדי נעדר מאותה ישיבה של המועצה.
תשובה:
אמר לי הגר"ש גורן זצ"ל על הטענה הראשונה: "אמנם הכרחתי אותם, אבל הם קיבלו". ויש לברר במקצת את דבריו: אמנם לא היתה דעתם של חברי המועצה נוחה בדבר, אבל עצם ישיבתם באותו מעמד היא קבלתם, שהרי יכולים היו להיעדר מהישיבה כדרך שנהג הרב הראשי הספרדי, וגם שערי מחאה פומבית כאמצעי התקשורת לא ננעלו. וכי תימא שלא עשו כן מפני הכבוד, על זה יש להשיב שכדומה לזה מצאנו בתקנת ריב"ז לתקוע ביבנה בראש השנה שחל בשבת, שהיתה שלא כדעתם של בני בתירה וכו'.
ועל הטענה השניה ענה לי הגר"ש גורן: "מי שלא היה אינו במניין", וסברא פשוטה היא. וכן הייתה סברתו של רבינו הגדול הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל אחר שיצאה הוראתו של הגר"ש גורן, שהורה לגמור את ההלל ולברך עליו בליל יום העצמאות בישיבה, מפני כבודה של הרבנות הראשית, אף על פי שדעתו האישית לא הייתה נוחה בדבר. ואם נאמר שלא היה זה אלא מפני כבודו האישי של הגר"ש גורן, מאי חזית להעדיף את כבודו על פני כבודו של הרב הראשי השני שהורה לאיסור? וכשנשאל על כך הרצי"ה ענה ש"הרב גורן הוא העיקר". אין זה אלא שרבינו זצ"ל החשיב את הוראתו של הגר"ש גורן כתקנה של מועצת הרה"ר, ושעל כן היא מחייבת.
ועוד יש להעיר, שלהורות בציבור שיש תקנות של הרבנות שיש לקיימן, ושיש כאלה שאין לקיימן, הוא לכאורה זילותא דבי דינא, ואין לך ערעור מעמדה של הרבנות יותר מזה, מה שהוא יותר חמור מביזוי ת"ח יחיד, שגם הוא ביטול עשה דכבוד תורה (ואין להקשות מהנהגתו בפועל של רב ראשי בניגוד להחלטת מועצת הרה"ר, כי אין למדים ממעשה רב).
ויש שטענו שהתקנה לא כללה במפורש את ההלל של הלילה, ושכל הדיון נסב במועצה רק על ברכתו של ההלל של היום, ושרק בעיתונות פורסם דבר ההלל בלילה.
תשובה:
הנה, מלבד שטיעון זה מנוגד להוראתו של הרצי"ה כדלעיל, יש להשיב שהיה מקום לכל הפקפוק הזה רק עד יום ל' בניסן שנת תש"מ. שהרי אז התכנסה מחדש מועצת הרה"ר והוזכרה במפורש תקנת הלילה. וזה לשון הפרוטוקול של אותה ישיבה כפי שהומצא לידי על ידי הרב שמואל כ"ץ שליט"א:
"מועצת הרבנות הראשית חוזרת על החלטותיה הקודמות כי יש לקרוא ביום העצמאות ובלילו הלל שלם בברכה לפניו ולאחריו בשם ובמלכות, וכן לדחות את סדרת הסליחות בה"ב לשבוע שלאחריו".
ויש שטענו שמאחר וכל הוראתו של הרצי"ה זצ"ל לא היתה אלא "מפני הכבוד" בטלה ההוראה עם פטירתו של הגר"ש גורן זצ"ל.
תשובה:
החיוב לנחוג כמרא דאתרא, וכל שכן כבי"ד, אינו בטל עם פטירת המתקן, שהרי תקנת ריב"ז לתקוע ביבנה בר"ה שחל בשבת תקפה לדורות, אע"פ שהיתה שלא כדעת בני בתירה ולא קיבלוה אלא מפני הכבוד, כדלעיל. וכו'.
אחרי כהונתו של הגר"ש גורן זצ"ל הורתה מועצת הרבנות הראשית לציבור לנהוג "כבשנים שעברו". לשון מעורפלת זו משמעותה הלכה למעשה שיהיה הדבר נתון לשיקול דעתו של המורה שבקהל. אך לפי זה במקום שפשטה התקנה של ההלל בלילה אין המורה רשאי לבטל, אחר שנהגו כן משנים, וגדול כוחם של מנהגי ישראל, שגם כשיש להקשות עליהם אין מבטלים אותם בלא ראיה ברורה, כי יש שלאחר דורות נמצא להם מקור נאמן שנעלם מעיני הראשונים (ועיין בעניין זה ב"טוב ראיה" להראי"ה קוק זצ"ל ר"ה ל"ד, ע"א). כל שכן בענייננו שיש ראיות ברורות לצדקת התקנה.
ובמציאות ראינו בעינינו ושמענו מפי נאמנים שרבים בתי הכנסת וקהילות קודש האומרים את ההלל ומברכים עליו בלילי יום העצמאות, ואזכיר מעט מהם, אע"פ שרבים הם: ישיבת "אור עציון" בראשות מו"ר הרב חיים דרוקמן שליט"א, קהילת "יאיר" בהוראת מו"ר הרב יהודה ליאון אשכנזי זצ"ל, ביהכנ"ס "מגן אבות" בהוראת הרב אליהו רחמים זייני שליט"א, ביהכנ"ס הגדול ברמות אשכול (ירושלים) בהוראת הרב ישעיהו דולגין שליט"א, קהילת עפרה בהוראת הרב אבי גיסר שליט"א, ועוד מקומות רבים, מלבד צה"ל והקיבוצים הדתיים. ולא הבאתי את אלה אלא לדוגמא בלבד.
אוצר החכמה כתב:אוצר החכמה כתב:כפי שציינתי לעיל הרמב"ם מדגיש וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה, אולי להדגיש כי גם שלטון החשמונאים באחרית ימיהם שכבר
לא היו נאמנים לדרך ישראל גם הוא עניין לשמוח בו.
אבל למה באמת?
ואולי התשובה פשוטה, מלכות בית חשמונאי עם כל חסרונותיה קיבלה באופן עקרוני את מרות התורה, אע"פ שבאופן מעשי היו פעולות אחרות ושונות.
אבל מלכות שבאופן עקרוני אין לה דבר עם התורה ואינה מקבלת עליה כלל את מרות התורה, אלא אדרבה סבורה שתפקידה לעקרה ולהנהיג חוק תחתיה, עליה אין בכלל מה לשמוח אלא אדרבה.
איש_ספר כתב:ואחרי כל הדיונים המלומדים וכבדי המשקל, קחו קצת הפוגה עם הפלפול הנעים הזה, שבא לבסס המנהג (שכדברי הכותב כבר נתפשט ונתקבל גם בק"ק הקיבוצים הדתיים!) לומר הלל בברכה בליל ה' באייר.
מקור
http://ravsharki.org/content/view/1522/629/
אורח לרגע. כתב:כאשר דנים על תרומתה של התנועה הציונית ל'חילון' עם ישראל, חייבים לציין נקודה מכרעת אשר עשויה להבדיל באופן חד בין התנועה הציונית לתנועת ההשכלה ודומיה.
התנועה הציונית המציאה את רעיון "הלאומיות", בכך יצרה עיוות נורא בכל הקשור למושג יהודי ויהדות. הרעיון הזה, שאפשר להיות "יהודי" ללא שמירת תורה ומצוות, זהו חידושה של הציונות, ועל החילוף והתמורה הלזו נלחמו גדולי הדורות, כידוע מכתבי אדמו"ר הרש"ב זצ"ל והגה"ק ר' אלחנן וסרמן הי"ד, ועוד.
הדתיים הלאומיים קידשו את הערך הזה ששמו "לאומיות", לדעתם כמו שישנם מצוות שבין אדם למקום ומצוות שבין אדם לחברו, כך ישנם מצוות שבין אדם לאומתו, וכל גורם ממלכתי המבטא את אותה "לאומיות" (כגון: צה"ל, משטרה, כנסת ישראל וכו' וכו') הרי הוא דבר קדוש ונשגב. הערך החשוב של מדינת ישראל אינו רק משום שהיא "אתחלתא דגאולה", אלא על עצם היותו שיא הביטוי של הלאומיות של עם ישראל, שהרי עַם ללא מדינה, עַם ללא חבל ארץ - אינו עַם.
יש דתיים המקבלים את הלאומיות כערך נבדל מהדת, ויש הסבורים שזהו ערך דתי, אך אלו ואלו אל הלאומיות והממלכתיות מגמתם, ותו לא.
שמחתם של הדתיים הלאומיים ביום העצמאות אינה על נס ההצלה [למרות שכך הם מספרים לחרדים] אלא על ה"עצמאות" שהיא ענף של ערך הלאומיות.
מי שסבור שהלאומיות היא נטע זר בכרם ישראל, מתקשה מאוד להשתתף בשמחתם של הלאומיים, אין לנו שום מכנה משותף עמם. גם אם נחפש סיבות לשמחה זו, נניח נס ההצלה או תקומת הישיבות, תהיה זו שמחה אחרת ודבר שונה לחלוטין. מבחינה זו כל הדיון אודות השותפות בפרץ השמחה של יום העצמאות, הוא תפל וחסר טעם לחלוטין.
אצפה לתגובות נוספות בענין זה, לכאן ולכאן.
גוראריה כתב:נתחיל מהסוף: אין לאף א' את הזכות לדעת מה הדלי"ם חושבים, ולדעת בבירור שהם לא מספרים לחרדים את האמת. זאת מנין לך?
גוראריה כתב:מה גם שגם בהם יש זרמים וזרמי זרמים. הנה כאן הועלו טיעונים על סיבות להודי' ביום העצמאות, עם כיווני חשיבה דליי"ם חדשים ומרעננים, אז הפתרון לדחות הכל בקנה זה לומר ש"הם סתם מבלפים"? לא מכובד, לא בגרותי. גם לא נכון.
גוראריה כתב:לגופו של עניין, אמת שסכנת הסכנות שבציונות היא דחיקת הדת לשוליים, אבל קשה לומר שרק הם אלו שדחקוה. כפי שכבר כתבו כאן לעיל החילון היכה בעם בכל פינה.
אז נכון שבציונות גם נמצאה דחיפה לעניין, אבל מאידך, ידוע מה שאמר הד"ר בירנבוים שנטש את התנועה הציונית, כי הציונות הצילה את העם מהתבוללות.
מי שבקי בדברי ימי רוסיה היהודית, יודע שרק מי שנעשה לציוני, ניצל מלהיות קומוניסט/בונדיסט/סוציאליסט וכו', והי"ל יותר סיכויים שצאצאיו לא ינטשו את העם חלילה.
איש_ספר כתב:אכתוב בזה הנלענ"ד ומתוך זה יבואר שכל הדו שיח חסר תועלת באשר הוא עומד בשני קוים שאינם נפגשים.
שתי קבוצות הם בציבור התורתי, להם בלבד הלכה ברורה ומשנה סדורה בסוגית מדינת ישראל. והם: הלאומיים וכל כינויהם מחד, ומאידך ההולכים בשיטת הרב מסאטמר.
הראשונים סבורים, שאנו בעיצומו של תהליך גאולה, ואף אם רבו הצללים, ואף אם ההליך מונע בידי מינים ומשומדים, אין בכ"ז לעמעם או להחליש את הידיעה שהיא היא גאולתן של ישראל, גם אם היא קמעה קמעה. וממילא לשיטתם, ראוי לקבוע יום להודות ולהלל על תחילת גאולתן של ישראל. מאידך לשיטת הרב מסאטמר, הקמתה של מדינה קודם ביאת המשיח, הרי היא מרידה במלכות שמים ועבירה על ג' שבועות, ואפילו יעמוד בראשה החפץ חיים וכו' וכו'. לגבי דידם פשיטא שהקמת המדינה כולה בחטא יסודה, וגם לאור יקראו חושך, לא כ"ש שלחושך מצרים לא יקראו אור. וממילא גם לשיטתם אין ספק ומבוכה בדבר.
ואלו ואלו שווים, שכל משענתם ומקורם, הרי הם בדברי אגדה !
ובכן בתווך יעמדו אנשי ההלכה, (והם וההולכים לאורם, רוב מנין ובנין של שומרי תו"מ) הרואים במעשה ה' כי נורא הוא, אבל בתורתם ובמידות שהיא נדרשת, לא נמצא פתרון ברור מה טיבם ומה עניינם של אלו. והם גם לא נצטוו לדון בהם ! ואילו מן האגדה, לא יוציאו משפט ערוך כבדבר הלכה. ואין כאן חולשה או חסרון, אלא שיטה שלימה שאין לנו, אלא את מה שעיניו של דיין רואות, בתלמוד ופוסקים, והלכה למעשה לא תוכרע אלא בבית המדרש ומן התלמוד והפוסקים. דין מדינת ישראל, כדין כף חולבת שנתחבה ליורה של בשר, דין פרוטה כדין מאה. ולא יוכל אדם לכונן צעדיו לאור דברי אגדה המתהפכים כחומר חותם.
וכמה אופיינים דברי הגרי"ז מבריסק שהתבטא על הכרזת המדינה ומלחמת השחרור שנכרכה בה: 'מנין לקחו לעצמם ראשי הישוב את ההימור לשפוך דם יהודי עבור הקמת המדינה בשעה שלא ידעו מה יעלה בגורלה', (בסגנון קרוב לזה) . הוי אומר לא 'מלכות ישראל' ולא 'זקיפת קומתן של ישראל', הם שינחו התיחסות לשאלות הנוגעות למדינה, כי שאלת הקמת המדינה הרי היא - למשל- כשאלת ניתוח לחולה מסוכן, שהיא תוכרע אך ורק מתוך עיון בדיני פיקו"נ ורציחה, ולא משום שיקול אחר. יהיו שיראו בכך צמצום או ניוון, אבל עינינו הרואות בכך עולם מלא של עמידה עקבית על טהרתה של תורה והוראה לבל יתערבו בה מין בשאינו מינו.
יבוא השואל וישאל, ילמדונו רבותינו מה עולה על מה: מחד קיבוץ גלויות, הפרחת שממות הארץ וכו', מאידך... (לא אחטא בדילטוריא על ישראל שהוא עוון כבד, אך זאת אעיר כי לשון 'בעיות' שנשתמשו בה למעלה היא כמובן לשון נקיה וחסרה וד"ל). ובכן בס"ה האם יש להודות או להתאבל? שאלה זו, שבמהותה ובעיקרה אינה שאלה הלכתית, אין לה מקום אצל איש ההלכה !
הוא לא קיבל כי כל הנראה לפניו מעשה שטן, וגם אינו יכול לשפוט מדברי אגדה איך היא גאולתן של ישראל . וממילא את הטוב יקבל ויודה לה' ע"כ, ועל הרע לא יכסה ולא יחפה. ובנתיים עומד הוא ומחריש, עומד ומצפה לישועה, מאמין ומקוה כי קרב יום גאולה, אשר לא יסתפק בו שום אדם, וכל אחד ואחד מראה באצבעו, ואומר: זה ה' קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו: בב"א אנס"ו.
------------------------------------
כמובן שאין כונת הדברים לשלול התבונות בדברים ונסיון להבין את מהותם מתוך דברי רז"ל, אך זאת ראוי לזכור כי לעולם לא נוכל להוציא משפט ברור ומוחלט בדרך זו, והרי זה ככל לימוד אגדה, באופן שכל שיבואו הדברים הלכה למעשה, לא יהיו מוכרעים באופן זה.
דרדקי כתב:איש_ספר כתב:ואחרי כל הדיונים המלומדים וכבדי המשקל, קחו קצת הפוגה עם הפלפול הנעים הזה, שבא לבסס המנהג (שכדברי הכותב כבר נתפשט ונתקבל גם בק"ק הקיבוצים הדתיים!) לומר הלל בברכה בליל ה' באייר.
מקור
http://ravsharki.org/content/view/1522/629/
יש מישהו שמוכן להוריד לנו את כל החומר ה'מרתק' משם?
אין לי גישה.
גוראריה כתב:אל בחפזך. [הגעת הרי רק לרגע...]
לא כתבתי לחגוג, לא עלתה כזאת על דעתי, חלילה.
אבל כשאנו דנים על השקפתם הם, או על דברי ימי עולם, צריך לדעת את האמת ולא להאחז במנטרות של קנאות שאין להם כיסוי.
קבעת שהציונות נתנה תחליף לדת, אמת! אבל גם ההיפך הוא האמת!
הדלי"ם לא מדברים על אתחלתא? הלוואי! עכ"פ זה עצמו כיוונים חדשים ומרעננים!
בברכת עוד היום בנוב וגו' ינופף ידו כל היום...
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 23 אורחים