איך מרגישים את החורבן

[יונת אלם]

שאלה שכל אחד שקצת אכפת לו שואל את עצמו איך מרגישים את החורבן בימים אלו. הרבה עסוקים בחיפוש צימרים וכל דדמי ליה, יש עסוקים ב'מבצעי תשעת הימים' יש עסוקים ב'גרביים' כמו שקרא לזה הגאון הישיש רבי מרדכי צוקרמן זיע"א במקום להיות עסוקים עם החורבן, איך באמת מרגישים את החורבן?
שח לי פעם רבי אליעזר הלוי טורק שליט"א: אני זוכר בבחרותי בישיבה שמרן הגראמ"מ שך זצ"ל אמר קשה לי להאמין שאבל על אביו בא לשאול שאלות אם מותר לו להתרחץ בימי אבלותו. אצלנו נשאר רק החיצוניות של דיני ניהוג האבלות בימים אלו אבל לנסות גם לחיצוניות הזאת לתת יותר רגש. אפשר ללמוד מדרשי חז"ל על בית המקדש, שמעתי שמרן הרב מבריסק זצ"ל שלח פעם שני יהודים מנאמניו להתפלל על חולה בכותל המערבי, הוא אמר להם שיקראו קודם פרק ח' במלכים א' כששלמה המלך בנה את בית המקדש ותפילתו שיראו מה זה בית המקדש ואז המחשבה תהיה אחרת לפני שניגשים לאזור המקדש. ידוע הסיפור שפעם נסע באוטובוס והיה נראה לו שמתקרבים לאזור הכותל המערבי הוא החוויר כולו, האם אפשר ללכת לכותל המערבי סתם?
להתבונן במסילת ישרים פי"ט איך שצריך להתאבל על כבוד שמים. כל השפע היה בבית המקדש. אנחנו אומרים בשיר של יום שני 'יפה נוף משוש כל הארץ' רש"י מפרש שהיו מביאין לבית המקדש חטאות ואשמות והיה מתכפר להם היו יוצאים שמחים מבית המקדש. איזה טהרה שהיה בבית המקדש. זה היה המקום ש'איוה למושב לו' מקום השראת השכינה.
כשלומדים את הענינים האלו נכון שזה רק חיצוני אבל זה מעורר את הרגש. שקצת ניכנס לאווירה הזו. שלא יראה אצלנו ערב תשעה באב כמו ערב פורים
מה דעת חו"ר הפורום?

[ארזי ביתר]

יש דברים בגו. לענ"ד, יש להוסיף שמיעת הרצאות / דרשות / שיחות, מאנשי לבב גדולי וצדיקי הדור, אשר שופכים את ליבם ומתארים את כל מה שהיה לנו ואת הקושי בכך ש'עתה חסרנו כל אלה'.

ואגב, viewtopic.php?f=48&t=35000

[פלגינן]

viewtopic.php?f=48&t=35000&p=383795#p383795

[לייטנר]

שח לי פעם רבי אליעזר הלוי טורק שליט"א: אני זוכר בבחרותי בישיבה שמרן הגראמ"מ שך זצ"ל אמר קשה לי להאמין שאבל על אביו בא לשאול שאלות אם מותר לו להתרחץ בימי אבלותו.

מי יגלה עפר מעיניו?
אני יודע על שני מקרים כאלה.

[הא לחמא עניא]

שח לי פעם רבי אליעזר הלוי טורק שליט"א: אני זוכר בבחרותי בישיבה שמרן הגראמ"מ שך זצ"ל אמר קשה לי להאמין שאבל על אביו בא לשאול שאלות אם מותר לו להתרחץ בימי אבלותו.

מי יגלה עפר מעיניו?
אני יודע על שני מקרים כאלה.

לענ"ד יש קצת חילוק והבדל בין זה לזה, לשבר את האוזן, א, במובן הרגשי = הקשר בין הבן להוריו יותר חזק [לצערנו ולדאבוננו] בין השואל לצער החורבן שהיה לפני הרבה שנים והרגש כבר נחלש [נכון שזה לא צריך להיות, אבל עצם השאלה מוכיחה זאת]. ב, במובן הפיזי = כשאדם יושב שבעה ואבל על הוריו הוא יושב בביתו מבוקר ועד ערב, משא"כ אנו שאבלים על החורבן מסתובבים כל היום ברחובות העיר, ויותר שייך אצלו שאלת הרחיצה.
כמובן שאיני בא לשלול את החובת צער והאבלות על החורבן.
הלוואי שאכן נרגיש ולו במעט.

[א' זעירא]

הקשר בין הבן להוריו יותר חזק [לצערנו ולדאבוננו] בין השואל לצער החורבן שהיה לפני הרבה שנים והרגש כבר נחלש [נכון שזה לא צריך להיות, אבל עצם השאלה מוכיחה זאת]

זה לא צריך להיות? כבר אמרו בגמרא (יבמות מג ע"ב) ששאני בין אבילות ישנה לאבילות חדשה ואבילות דרבים מאבילות דיחיד.
כאשר השמעתי אימרה זו בפני מו"ץ אחד מירושלים שגדול כוחו בהלכות שמחות, ענה לי שממציא אמרה זו (וכנראה לא ידע שמיתאמרה משמיה דהגרא"מ שך) אינו מכיר את המציאות, מדי שבוע בשבוע הוא מקבל שאלות מבתי אבלים השואלים על אופני היתר התרחצות בצינעא, וממתי אפשר להחליף בגדים, וכדבריו "לא תמצא לעולם אבלים שיושבים ביום השישי עם אותם גרביים שגרבו בשעת הקבורה".

[יושב סתר]

לידיעת הציבור הקדוש,
כבר כמעט 30 שנה מוסר הגה"צ ר' יעקב משה סגל ר"י ברכת יוסף בקרית הרצוג שיחה בליל ת"ב שמי שישמע ולו את חלקה בוודאי יתעורר לחוש את הצער על אורך הגלות, וכן ירכוש מושגים רבים בכל מה שסובב את כל עניין הצער והנחמה.
יש שאינם מאמינים, אבל אפשר לבוא לראות, השיחה נמשכת על פני קרוב ל-8 שעות, מ-10 בערב ועד קרוב ל-6, ביהמ"ד חשוך לחלוטין, אפשר להיכנס ולצאת בשקט.
אם לא יבנה ביהמ"ק עד ת"ב - השיחה השנה כרגיל. יש בעז"ה אפשרות לשמוע בקול הלשון.

[מכון חכמי ספרד]

לא הרב ברוך מדן מדבר שם?

[מוישה]

[במחילה, אולי מתאים יותר לנשים.]

[הא לחמא עניא]

[במחילה, אולי מתאים יותר לנשים.]

מאמר יפה ומתאים אכן לנשים. [אך להפנים זאת צריכות הן ללמוד אותו טוב !!! ]

[דורשי יחודך]

התלבטתי אם לכתוב, אבל התועלת שאני עצמי קיבלתי הכריעה:
למי שאוהב את הסגנון, או למי שרוצה לנסות, כדאי מאד לעיין בספר בן מלך (הגר"ל מינצברג) על ימי בן המצרים. הספר (בפרט בפתיחה, ובשער הראשון מאמר ב') ממש מדריך את הקורא במתינות, בפשטות ובנועם, שלב אחר שלב, להיכנס קצת לאיזו הרגשה וחיבור לענינא דיומא (בלי הצעקנות והטלת האיומים ורגשי אשמה המאפיינות ספרים ודרשות מסויימים התובעים בחזקה מהאדם מדוע איננו מרגיש כאבל אם ר"ל והמזהירים אותו שלא יקום לתחיית המתים אם אינו מרגיש ממש כמי שמתו מוטל לפניו , כפי ששמעתי בבחרותי מראש ישיבה אחד שליט"א עד מאה ועשרים). וכל זאת מלבד החידושים הרבים ונפלאים השזורים לאורך כל הספר.
אינני בא לעשות פרסומת לספר, אינני נמנה על בני קהילתו של הגרל"מ, פשוט רציתי לחלוק את אשר חוויתי בעצמי עם כאלה שיכול להיות להם לתועלת.

[שלמה בן חיים]

[במחילה, אולי מתאים יותר לנשים.]

למה לנשים? לברסלבערס!!!!!

[מכון חכמי ספרד]

שיחה מרוממת מאוד בהבנת הימים האלה.
מהגה"צ רבי משה אליהו אביחצירא שליט"א.

[דעת_האברך]

מעניין מאד לראות איך הרגישו פעם את החרבן לפני לא כל כך הרבה שנים. אני מעתיק ממה שהעלה הרב איש ספר באשכול על היהדות הספניולית. לאן כל זה נעלם?

[הא לחמא עניא]

התלבטתי אם לכתוב, אבל התועלת שאני עצמי קיבלתי הכריעה:
למי שאוהב את הסגנון, או למי שרוצה לנסות, כדאי מאד לעיין בספר בן מלך (הגר"ל מינצברג) על ימי בן המצרים. הספר (בפרט בפתיחה, ובשער הראשון מאמר ב') ממש מדריך את הקורא במתינות, בפשטות ובנועם, שלב אחר שלב, להיכנס קצת לאיזו הרגשה וחיבור לענינא דיומא (בלי הצעקנות והטלת האיומים ורגשי אשמה המאפיינות ספרים ודרשות מסויימים התובעים בחזקה מהאדם מדוע איננו מרגיש כאבל אם ר"ל והמזהירים אותו שלא יקום לתחיית המתים אם אינו מרגיש ממש כמי שמתו מוטל לפניו , כפי ששמעתי בבחרותי מראש ישיבה אחד שליט"א עד מאה ועשרים). וכל זאת מלבד החידושים הרבים ונפלאים השזורים לאורך כל הספר.
אינני בא לעשות פרסומת לספר, אינני נמנה על בני קהילתו של הגרל"מ, פשוט רציתי לחלוק את אשר חוויתי בעצמי עם כאלה שיכול להיות להם לתועלת.

יש לכם אפשרות להעלות כמה דפים מהספר כדי שנוכל לראות זאת???

[דורשי יחודך]

התלבטתי אם לכתוב, אבל התועלת שאני עצמי קיבלתי הכריעה:
למי שאוהב את הסגנון, או למי שרוצה לנסות, כדאי מאד לעיין בספר בן מלך (הגר"ל מינצברג) על ימי בן המצרים. הספר (בפרט בפתיחה, ובשער הראשון מאמר ב') ממש מדריך את הקורא במתינות, בפשטות ובנועם, שלב אחר שלב, להיכנס קצת לאיזו הרגשה וחיבור לענינא דיומא (בלי הצעקנות והטלת האיומים ורגשי אשמה המאפיינות ספרים ודרשות מסויימים התובעים בחזקה מהאדם מדוע איננו מרגיש כאבל אם ר"ל והמזהירים אותו שלא יקום לתחיית המתים אם אינו מרגיש ממש כמי שמתו מוטל לפניו , כפי ששמעתי בבחרותי מראש ישיבה אחד שליט"א עד מאה ועשרים). וכל זאת מלבד החידושים הרבים ונפלאים השזורים לאורך כל הספר.
אינני בא לעשות פרסומת לספר, אינני נמנה על בני קהילתו של הגרל"מ, פשוט רציתי לחלוק את אשר חוויתי בעצמי עם כאלה שיכול להיות להם לתועלת.

יש לכם אפשרות להעלות כמה דפים מהספר כדי שנוכל לראות זאת???

לדאבוני אין לי את האפשרות, אולי מישהו אחר כאן יזכה את העולם...

[להודות ולהלל]

מעניין מאד לראות איך הרגישו פעם את החרבן לפני לא כל כך הרבה שנים. אני מעתיק ממה שהעלה הרב איש ספר באשכול על היהדות הספניולית. לאן כל זה נעלם?

מהו שמו של הספר?

[ניים ושכיב]

שם הספר הוא "ילדות בירושלים הישנה"
כך כתוב כאן: viewtopic.php?p=229773#p229773

[ניים ושכיב]

שאלה שכל אחד שקצת אכפת לו שואל את עצמו איך מרגישים את החורבן בימים אלו. הרבה עסוקים בחיפוש צימרים וכל דדמי ליה, יש עסוקים ב'מבצעי תשעת הימים' יש עסוקים ב'גרביים' כמו שקרא לזה הגאון הישיש רבי מרדכי צוקרמן זיע"א במקום להיות עסוקים עם החורבן, איך באמת מרגישים את החורבן?
שח לי פעם רבי אליעזר הלוי טורק שליט"א: אני זוכר בבחרותי בישיבה שמרן הגראמ"מ שך זצ"ל אמר קשה לי להאמין שאבל על אביו בא לשאול שאלות אם מותר לו להתרחץ בימי אבלותו. אצלנו נשאר רק החיצוניות של דיני ניהוג האבלות בימים אלו אבל לנסות גם לחיצוניות הזאת לתת יותר רגש. אפשר ללמוד מדרשי חז"ל על בית המקדש, שמעתי שמרן הרב מבריסק זצ"ל שלח פעם שני יהודים מנאמניו להתפלל על חולה בכותל המערבי, הוא אמר להם שיקראו קודם פרק ח' במלכים א' כששלמה המלך בנה את בית המקדש ותפילתו שיראו מה זה בית המקדש ואז המחשבה תהיה אחרת לפני שניגשים לאזור המקדש. ידוע הסיפור שפעם נסע באוטובוס והיה נראה לו שמתקרבים לאזור הכותל המערבי הוא החוויר כולו, האם אפשר ללכת לכותל המערבי סתם?
להתבונן במסילת ישרים פי"ט איך שצריך להתאבל על כבוד שמים. כל השפע היה בבית המקדש. אנחנו אומרים בשיר של יום שני 'יפה נוף משוש כל הארץ' רש"י מפרש שהיו מביאין לבית המקדש חטאות ואשמות והיה מתכפר להם היו יוצאים שמחים מבית המקדש. איזה טהרה שהיה בבית המקדש. זה היה המקום ש'איוה למושב לו' מקום השראת השכינה.
כשלומדים את הענינים האלו נכון שזה רק חיצוני אבל זה מעורר את הרגש. שקצת ניכנס לאווירה הזו. שלא יראה אצלנו ערב תשעה באב כמו ערב פורים
מה דעת חו"ר הפורום?

דברים מסתברים.

אני רוצה להוסיף עוד חשבון קטן:
אפשר לחלק את הגלות לכמה חלקים (אני מניח שאפשר לחלק לעוד חלקים, אלא שזה מה שהזדמן לי),
א- גלות גשמית:
א1- גלות הגוף:
א1א- גלות הארץ: כלומר מה שאנחנו גולים מארצנו, והוא יסורים קשים להיות נטע זר, נרדף ע"י המקומיים. והנה ב"ה בדורנו זה התמעט מאוד, שאנו חיים בארצנו. אמנם זה שלטון שרחוק מתורה, אבל כך היה גם בזמן בית שני שהגויים שלטו פה ומ"מ לא מיקרי גלות. ואמנם אנו עדיין נרדפים ע"י המקומיים הערבים, אבל כך היה גם בזמן בית ראשון שהיו פה אויבים, ומ"מ לא מיקרי גלות.
א1ב- גלות השובע: כלומר שבזכות העבודה בביהמ"ק היתה הרבה סייעתא דשמיא ורוב גשמים ורוב טובה בעולם. והנה גם זה בדורנו הולך ומתמעט ב"ה, עם התקדמות הטכנולוגיה והרפואה. אמנם עדיין הדברים לא מושלמים כמו שיהיה בזמן הגאולה, אבל ודאי שאין אותם קשיים כמו שהיו פעם.
א2- גלות הכבוד: כלומר שבטבע האדם יש תכונה של נצחנות, והוא רוצה שקבוצתו תנצח, ויש בזה כבוד שלו אפי' שהוא עצמו לא מנצח (אפשר לראות זאת למשל בספורט ופוליטיקה). ובזמן הגלות היהודים הם אומה מושפלת ובזויה. והנה היום ב"ה זו כבר לא בושה להיות יהודי, ואולי אפי' כבוד. היהודים נמצאים היום בחזית המדע והטכנולוגיה הכלכלה והתרבות וכדו'. עדיין שנואים לפעמים, אבל לא מבוזים.
ב- גלות רוחנית:
ב1- גלות הנפש: כלומר ירידה ברוחניות אצל האדם עצמו. שכאשר ביהמ"ק היה על מכונו כל ישראל היה צריך ללכת לשם מדי פעם, להקריב קרבנות, להטהר מטומאת מת, לאכול מעשר שני ומעשר בהמה. ושם היו גדולי התורה הסנהדרין וכהנים ולוים שהתפרנסו ממתנות כהונה ולויה והיו פנויים לגדול בתורה. וכך נוצר קשר בין גדולי התורה לעם, והתורה היתה מצויה בכל שדרות הציבור וכפי שכתב החינוך במצ' ש"ס. שלא לא לדבר על ההשפעה הרוחנית של קיום כל המצוות הללו על הנפש. וכיום איבדנו כל זה, ואדרבא גלות הנפש הולכת ומעמיקה, הבורות הולכת וגדלה, ואנה אנו באים.
ב2- גלות השכינה: כלומר חילול כבוד ה', וגם בזה המצב רק מתקלקל, ותחת הנצרות והאסלאם שלפחות הודו בקב"ה, כעת חזרנו אחורנית וחלקים גדולים מהעולם אפי' לא מודים בקב"ה.

נמצא שהגלות הגשמית הולכת ונתקנת, עד כדי כך שמרוב תיקון כבר קשה לאנשים במצבינו להרגיש את גזירת הגלות בזה. ולאידך גיסא הגלות הרוחנית הולכת ומעמיקה, הולכת ומחריפה, עד כדי כך שמרוב ריחוק מרוחניות כבר קשה לאנשים במצבינו להרגיש את גזירת הגלות בזה (לא אתם חלילה, אלא אנשים כערכי).

והעצה לזה לכאו' כמו שכתבת, להתבונן מה חסרנו ולנסות להפעיל את הרגש.
רק יש להוסיף שעצם הלכות בין המצרים, והקינות וכיו''ב, הדברים שאנחנו ממילא עושים, נועדו לכאו' לבנות את הרגש הזה, ע"י שעושים אותם בהתבוננות. אבל ודאי כמו שכתבת צריך גם הכנה לזה ולא ליפול פנימה פתאום (וכמו בכל המצוות).

[דעת_האברך]

אני קצת יוצא מהנושא של האשכול הזה, אך רק רציתי להאיר שבדפים מהספר ילדות בירושלים הישנה ניתן להיווכח שהספרדים בירושלים קיימו את כל דיני בין המצרים לפי מנהגי האשכנזים ואף יותר. לא הסתפרו כל שלושת השבועות, אכלו בשר רק בשבת (בכל שלושת השבועות!), לא סיידו כל שלושת השבועות, וכו'.

[צבי שץ]

אני רוצה להוסיף הרגשה קטנה בענין.
שמדברים הרבה כמה אנחנו רחוקים מהרגשת החורבן, אולם כמדומני שבמעט התבונות נראה שאנחנו גם שיכים ריגשית לזה, שהרי לכל אחד מאיתנו יש שאיפות להתחזק בתורה ויר"ש, בכונה בתפילה וכו' וכו', וכן כשאדם נכשל בעבירה, הוא מתמלא הרהורי חרטה ורצון לתקן ולהיטיב דרכו, וכאשר נתבונן נראה שכ"ז חסרנו בחורבן בית המקדש, שאז היתה יראת שמים וקרבת ד' גדולה, וכן היה ניתן להתכפר בקרבנות וכו', וכמו שאנחנו משקיעים הרבה כוחות להתקדם בעבודת ד' פשיטא שהיינו מוכנים להשקיע כוחות וממון בכדי שיבנה בית המקדש ונתקדם כפי שאיפותינו, זאת אומרת שע"י התבוננות בזה אנו נראה שיש לנו את השאיפות ובאמת איכפת לנו בהפסד הגדול מהחורבן.

ואעתיק כאן קטע מספר "בעצתך תנחני" עמ' 250 שמצטט דברים נפלאים מהרמב"ן (כתבי רמב"ן ח"א עמ' ר"פ) שנותנים לנו הרגשה גדולה בענין הצפיה לגאולה.
"אנחנו מחזיקים דבר הגאולה ומצפים לה מתקוותנו שנשיג מן הקרבה אל האלוקים בהיותנו במקדשו עם כהניו ונביאיו יותר ממה שאנחנו יכולים להשיג היום בגלות, זה עיקר תאוותנו והכספתנו אל ימי המשיח, עם מה שמוסף עלינו תאוה וכוסף לימים ההם, התורה שמבארת לנו, כי בעבדנו כראוי ישוב האלוקים להיטיב לנו כמו שהיטיב לאבותינו, ויותר. ואמנם נפשנו המתאוה מתעוררת גם כן לימים ההם ונכספה אליהם להראות לבעלי דינה, רצוני לומר אנשי הדתות הזרות, כי רוח זרעו וסופתה יקצורו, וזה טבע האדם להתגבר על אנשי מחלוקתו, להראות כי האמת אתו, ונכלל לנו ברצון הזה שורש מצוה גדולה, כי אנחנו חפצים בקדוש השם לעיני העמים".
עד כאן הדברים המובאים שם.

[הא לחמא עניא]

התלבטתי אם לכתוב, אבל התועלת שאני עצמי קיבלתי הכריעה:
למי שאוהב את הסגנון, או למי שרוצה לנסות, כדאי מאד לעיין בספר בן מלך (הגר"ל מינצברג) על ימי בן המצרים. הספר (בפרט בפתיחה, ובשער הראשון מאמר ב') ממש מדריך את הקורא במתינות, בפשטות ובנועם, שלב אחר שלב, להיכנס קצת לאיזו הרגשה וחיבור לענינא דיומא (בלי הצעקנות והטלת האיומים ורגשי אשמה המאפיינות ספרים ודרשות מסויימים התובעים בחזקה מהאדם מדוע איננו מרגיש כאבל אם ר"ל והמזהירים אותו שלא יקום לתחיית המתים אם אינו מרגיש ממש כמי שמתו מוטל לפניו , כפי ששמעתי בבחרותי מראש ישיבה אחד שליט"א עד מאה ועשרים). וכל זאת מלבד החידושים הרבים ונפלאים השזורים לאורך כל הספר.
אינני בא לעשות פרסומת לספר, אינני נמנה על בני קהילתו של הגרל"מ, פשוט רציתי לחלוק את אשר חוויתי בעצמי עם כאלה שיכול להיות להם לתועלת.

יש לכם אפשרות להעלות כמה דפים מהספר כדי שנוכל לראות זאת???

לדאבוני אין לי את האפשרות, אולי מישהו אחר כאן יזכה את העולם...

מצו"ב שני קבצים מהספר בן מלך, כפי שהמליצו הקודמים.

[הא לחמא עניא]

התלבטתי אם לכתוב, אבל התועלת שאני עצמי קיבלתי הכריעה:
למי שאוהב את הסגנון, או למי שרוצה לנסות, כדאי מאד לעיין בספר בן מלך (הגר"ל מינצברג) על ימי בן המצרים. הספר (בפרט בפתיחה, ובשער הראשון מאמר ב') ממש מדריך את הקורא במתינות, בפשטות ובנועם, שלב אחר שלב, להיכנס קצת לאיזו הרגשה וחיבור לענינא דיומא (בלי הצעקנות והטלת האיומים ורגשי אשמה המאפיינות ספרים ודרשות מסויימים התובעים בחזקה מהאדם מדוע איננו מרגיש כאבל אם ר"ל והמזהירים אותו שלא יקום לתחיית המתים אם אינו מרגיש ממש כמי שמתו מוטל לפניו , כפי ששמעתי בבחרותי מראש ישיבה אחד שליט"א עד מאה ועשרים). וכל זאת מלבד החידושים הרבים ונפלאים השזורים לאורך כל הספר.
אינני בא לעשות פרסומת לספר, אינני נמנה על בני קהילתו של הגרל"מ, פשוט רציתי לחלוק את אשר חוויתי בעצמי עם כאלה שיכול להיות להם לתועלת.

יש לכם אפשרות להעלות כמה דפים מהספר כדי שנוכל לראות זאת???

לדאבוני אין לי את האפשרות, אולי מישהו אחר כאן יזכה את העולם...

מצו"ב שני קבצים מהספר בן מלך, כפי שהמליצו הקודמים.

[מה שנכון נכון]

הנה כולו.

[אליעזר בלוי]

אני קצת יוצא מהנושא של האשכול הזה, אך רק רציתי להאיר שבדפים מהספר ילדות בירושלים הישנה ניתן להיווכח שהספרדים בירושלים קיימו את כל דיני בין המצרים לפי מנהגי האשכנזים ואף יותר. לא הסתפרו כל שלושת השבועות, אכלו בשר רק בשבת (בכל שלושת השבועות!), לא סיידו כל שלושת השבועות, וכו'.

אכן. וכידוע שמרן הגריע לא בא לקיים או להחזיר בדכ מנהגים ומסורות ישנות
אלא להנהיג באופן מורחב ביותר הכוח דהתירא

[מה שנכון נכון]

אני קצת יוצא מהנושא של האשכול הזה, אך רק רציתי להאיר שבדפים מהספר ילדות בירושלים הישנה ניתן להיווכח שהספרדים בירושלים קיימו את כל דיני בין המצרים לפי מנהגי האשכנזים ואף יותר. לא הסתפרו כל שלושת השבועות, אכלו בשר רק בשבת (בכל שלושת השבועות!), לא סיידו כל שלושת השבועות, וכו'.

בענין אכילת בשר דבריו סתראי, כפי שהערתי באשכול שם, וע' גם בדברי הרא"ס.

[אליעזר בלוי]

אני קצת יוצא מהנושא של האשכול הזה, אך רק רציתי להאיר שבדפים מהספר ילדות בירושלים הישנה ניתן להיווכח שהספרדים בירושלים קיימו את כל דיני בין המצרים לפי מנהגי האשכנזים ואף יותר. לא הסתפרו כל שלושת השבועות, אכלו בשר רק בשבת (בכל שלושת השבועות!), לא סיידו כל שלושת השבועות, וכו'.

בענין אכילת בשר דבריו סתראי, כפי שהערתי באשכול שם, וע' גם בדברי הרא"ס.

בשעהכ למהרחו כותב לאסור בכל הג שבועות
וכן מרן בשוע הביא ג השיטות
כך שלא מופרך שלא היה נהוג להקל
אף אתל שהיו שהקילו
המנהג שהונהג שרק מקילים בזה ובעוד דברים הונהג עי מרן הגרעי
אף שרב חיליה. ואין כאן חו כדי לזלזל בו חו
אלא כדי להעמיד דברים על דיוקם

[מה שנכון נכון]

בשעהכ למהרחו כותב לאסור בכל הג שבועות
וכן מרן בשוע הביא ג השיטות
כך שלא מופרך שלא היה נהוג להקל
אף אתל שהיו שהקילו
המנהג שהונהג שרק מקילים בזה ובעוד דברים הונהג עי מרן הגרעי
אף שרב חיליה. ואין כאן חו כדי לזלזל בו חו
אלא כדי להעמיד דברים על דיוקם

מה כל זה קשור לסתירה שבספר מיניה וביה??

[אליעזר בלוי]

בשעהכ למהרחו כותב לאסור בכל הג שבועות
וכן מרן בשוע הביא ג השיטות
כך שלא מופרך שלא היה נהוג להקל
אף אתל שהיו שהקילו
המנהג שהונהג שרק מקילים בזה ובעוד דברים הונהג עי מרן הגרעי
אף שרב חיליה. ואין כאן חו כדי לזלזל בו חו
אלא כדי להעמיד דברים על דיוקם

מה כל זה קשור לסתירה שבספר מיניה וביה??

צודק
התכונתי רק שלא מופרך שלא נהגו להקל

[הא לחמא עניא]

הנה כולו.

למי שאין לו גישה מסודרת להיברו בוקס, הורדתי משם את כל הספר כמו שהוא.
ילמדו ענוים וישבעו.

[אליהו בן עמרם]

אני רוצה להוסיף עוד חשבון קטן:
אפשר לחלק את הגלות לכמה חלקים (אני מניח שאפשר לחלק לעוד חלקים, אלא שזה מה שהזדמן לי),
א- גלות גשמית:
א1- גלות הגוף:
א1א- גלות הארץ: כלומר מה שאנחנו גולים מארצנו, והוא יסורים קשים להיות נטע זר, נרדף ע"י המקומיים. והנה ב"ה בדורנו זה התמעט מאוד, שאנו חיים בארצנו. אמנם זה שלטון שרחוק מתורה, אבל כך היה גם בזמן בית שני שהגויים שלטו פה ומ"מ לא מיקרי גלות. ואמנם אנו עדיין נרדפים ע"י המקומיים הערבים, אבל כך היה גם בזמן בית ראשון שהיו פה אויבים, ומ"מ לא מיקרי גלות.
א1ב- גלות השובע: כלומר שבזכות העבודה בביהמ"ק היתה הרבה סייעתא דשמיא ורוב גשמים ורוב טובה בעולם. והנה גם זה בדורנו הולך ומתמעט ב"ה, עם התקדמות הטכנולוגיה והרפואה. אמנם עדיין הדברים לא מושלמים כמו שיהיה בזמן הגאולה, אבל ודאי שאין אותם קשיים כמו שהיו פעם.
א2- גלות הכבוד: כלומר שבטבע האדם יש תכונה של נצחנות, והוא רוצה שקבוצתו תנצח, ויש בזה כבוד שלו אפי' שהוא עצמו לא מנצח (אפשר לראות זאת למשל בספורט ופוליטיקה). ובזמן הגלות היהודים הם אומה מושפלת ובזויה. והנה היום ב"ה זו כבר לא בושה להיות יהודי, ואולי אפי' כבוד. היהודים נמצאים היום בחזית המדע והטכנולוגיה הכלכלה והתרבות וכדו'. עדיין שנואים לפעמים, אבל לא מבוזים.

אבקש מחילתו של הרב כותב הנכבד, אך דבריו צריכים עיון רב מכמה פנים:
א. אם אינני טועה אנחנו יושבים כמעט בתמידות "על חבית חומר נפץ" - מצפון ומדרום, ממערב וממזרח, ובתוכנו - בירושלים,בגליל, ביפו וביהודה ושומרון, ובעוד מקומות יישוב יהודיים - והיאך אפשר לומר שאיננו בגלות. וכי הלחץ התמידי של יושבי הארץ הקדושה מ"קול עלה נידף" - איננו גלות עמוקה?
ב. ומה שרוב העם היהודי גר בחו"ל - איננו גלות? וכי בצרפת, גרמניה, אוסטריה וכיוצ"ב - היהודים אינם מפחדים? האם שם הם הולכים מעדנות ברחובות קריה ללא חשש ומורא?
ג. ובעניין "גלות השובע" - שכתב עליה מר - האם זה שהעושר והעניות מחולקים כמעט באופן אחיד בין ציבור בני התורה העניים (וכמעט כל הגדול מחברו - אביון מחברו) לבין ציבור שאינם כמותם - המבוססים יותר ואף עשירים - אינו "עולם הפוך" השייך יותר לגלות מאשר לגאולה?
ד. ובענין "גלות הכבוד" - האם יהודים שחלקם אף ספק יהודים, הנמצאים בחזית המדע והטכנולוגיה יכולים להאיר את חושך הגלות הכבד בראותנו שכמעט כל תלמיד חכם נחשב לבזוי ושפל בעיני אומות העולם וגם בעיני רוב רובו של העם היהודי. האם שכחנו שבני התורה משוייכים על ידי רבים לתקופת "ימי הביניים"? מתי ראינו לאחרונה שתלמיד חכם כלשהו מקבל "פרס נובל" או אף "פרס ישראל" (רק לצורך ההמחשה)? האם לכל זה יקרא הפצעת אור כלשהי של הגאולה?

[ניים ושכיב]

אני מוכרח לומר לך שאתה צודק לגמרי.
וא"כ למה כתבתי את מה שכתבתי?
כידוע לך יש אנשים ששואלים למה לומר נחם בימינו. והתבוננתי מה יכול להיות עומק לבם, ולענ"ד הוא מה שכתבתי.

אח"כ שבתי ונמלכתי שאם דנים איך מרגישים את החורבן, וההרגשה לא באה בטבעיות - זה מגיע ממעין בבואה של סברא זו בדקות. (וכעין זה כתב בקיצור המעיין כאן).

וא"כ למה לא כתבתי את הדברים בצורה הדקה שלהם, ולמה לא השתמשתי בלשון ובמושגים ששייכים לבני תורה (כגון "בחזית המדע והטכנולוגיה הכלכלה והתרבות", מי חושב על זה ולמי זה רלוונטי?)? משתי סיבות:
א- כי קשה להביע את המסר הזה בצורה הזו, של איזה הד קלוש של הסברא הזו.
ב- כי אמנם כותבים כאן בפורום (כמעט) רק בני תורה, אבל זה האינטרנט ועוברים פה הרבה עיניים, ולך תדע אולי זה יועיל למישהו מציבור אחר.

ולכן השתדלתי בכל סעיף לסייג את הדברים. וגם חתמתי שהדברים לא נוגעים אליכם אלא לאנשים כערכי.

ובצדק העיר לי הרב צבי שץ לעיל, שלא נכון מה שכתבתי על ריחוקינו מרוחניות, ובצדק הערת לי כעת שלא נכון מה שכתבתי על תיקון הגלות.

[אליהו בן עמרם]

ב- גלות רוחנית:
ב1- גלות הנפש: כלומר ירידה ברוחניות אצל האדם עצמו. שכאשר ביהמ"ק היה על מכונו כל ישראל היה צריך ללכת לשם מדי פעם, להקריב קרבנות, להטהר מטומאת מת, לאכול מעשר שני ומעשר בהמה. ושם היו גדולי התורה הסנהדרין וכהנים ולוים שהתפרנסו ממתנות כהונה ולויה והיו פנויים לגדול בתורה. וכך נוצר קשר בין גדולי התורה לעם, והתורה היתה מצויה בכל שדרות הציבור וכפי שכתב החינוך במצ' ש"ס. שלא לא לדבר על ההשפעה הרוחנית של קיום כל המצוות הללו על הנפש. וכיום איבדנו כל זה, ואדרבא גלות הנפש הולכת ומעמיקה, הבורות הולכת וגדלה, ואנה אנו באים.
ב2- גלות השכינה: כלומר חילול כבוד ה', וגם בזה המצב רק מתקלקל, ותחת הנצרות והאסלאם שלפחות הודו בקב"ה, כעת חזרנו אחורנית וחלקים גדולים מהעולם אפי' לא מודים בקב"ה.

נמצא שהגלות הגשמית הולכת ונתקנת, עד כדי כך שמרוב תיקון כבר קשה לאנשים במצבינו להרגיש את גזירת הגלות בזה. ולאידך גיסא הגלות הרוחנית הולכת ומעמיקה, הולכת ומחריפה, עד כדי כך שמרוב ריחוק מרוחניות כבר קשה לאנשים במצבינו להרגיש את גזירת הגלות בזה (לא אתם חלילה, אלא אנשים כערכי).

והעצה לזה לכאו' כמו שכתבת, להתבונן מה חסרנו ולנסות להפעיל את הרגש.
רק יש להוסיף שעצם הלכות בין המצרים, והקינות וכיו''ב, הדברים שאנחנו ממילא עושים, נועדו לכאו' לבנות את הרגש הזה, ע"י שעושים אותם בהתבוננות. אבל ודאי כמו שכתבת צריך גם הכנה לזה ולא ליפול פנימה פתאום (וכמו בכל המצוות).

ומה נאמר ומה נדבר על הגלות הרוחנית העצומה בה אנו שרויים:
החושך העבה מכסה ארץ.
הבה רק נחשוב עד כמה אנו מבולבלים (אני יודע שיש כאלה שיחלקו עלי נחרצות...והיא גופא...), ולא יודעים מהי הדרך הנכונה באמת לעלות הר ה'.
יש שבט כזה ויש כזה. יש אומרים אני "חם" ואתה "קר". יש אומרים אני "קנאי" ואתה "פשרן"....וכו' וכו'. מה שכולם מכירים בוודאי בעל פה.
רק לדוגמא, אתמול שמעתי "רעיון" מבריק מחרדי שומר תורה ומצוות שפרסם את דבריו בתקשורת, לתרגם איזשהו ספר מגדולי הדורות שעברו לערבית וללמד את האימאמים הערביים פרק אחד או שניים מספר זה, על מנת "שיחזרו בתשובה" ויפסיקו לשנוא אותנו...
הלא זה ברור שהרעיון הזוי ונגד התורה, אך אותו חרדי אוחז שרק כך תבוא הגאולה...
וכל כוונתי בדוגמא זאת להדגים עד היכן מחזות ה"בלבלול" והתעיה.
ויש עוד להאריך ולהעמיק בזה...

[מכון חכמי ספרד]

רק לדוגמא, אתמול שמעתי "רעיון" מבריק מחרדי שומר תורה ומצוות שפרסם את דבריו בתקשורת, לתרגם איזשהו ספר מגדולי הדורות שעברו לערבית וללמד את האימאמים הערביים פרק אחד או שניים מספר זה, על מנת "שיחזרו בתשובה" ויפסיקו לשנוא אותנו...
הלא זה ברור שהרעיון הזוי ונגד התורה, אך אותו חרדי אוחז שרק כך תבוא הגאולה...
וכל כוונתי בדוגמא זאת להדגים עד היכן מחזות ה"בלבלול" והתעיה.
ויש עוד להאריך ולהעמיק בזה...

אפשר הרחבה -
על איזה ספר מדובר, ומה החלק ההזוי בהצעתו?

[אליהו בן עמרם]

רק לדוגמא, אתמול שמעתי "רעיון" מבריק מחרדי שומר תורה ומצוות שפרסם את דבריו בתקשורת, לתרגם איזשהו ספר מגדולי הדורות שעברו לערבית וללמד את האימאמים הערביים פרק אחד או שניים מספר זה, על מנת "שיחזרו בתשובה" ויפסיקו לשנוא אותנו...
הלא זה ברור שהרעיון הזוי ונגד התורה, אך אותו חרדי אוחז שרק כך תבוא הגאולה...
וכל כוונתי בדוגמא זאת להדגים עד היכן מחזות ה"בלבלול" והתעיה.
ויש עוד להאריך ולהעמיק בזה...

אפשר הרחבה -
על איזה ספר מדובר, ומה החלק ההזוי בהצעתו?

לא זה העיקר. ושכר הפרסום יצא בהפסדו.

מה שחשוב הוא: ההתחלקות לקבוצות ותתי קבוצות של יהודים מאמינים שחושבים שרק דרכם היא המובילה בית א-ל והיא הפותחת שערי שמים, וכל השאר או שמחמיצים את המטרה בגדול או בקטן. אבל מחמיצים.
וכל הצופה מן הצד שואל את נפשו: מה הדרך הנכונה?
ללכת כל היום עם תפילין, או להיות מעורב עם הבריות?
להתחיל את היום ב"מקוה", או "לטבול" רק ב"מי הדעת" - לימוד התורה?
לחזר אחר האומות שיקיימו שבע מצוות בני נח, או לעסוק כל חיינו בכיבוש והתיישבות בארץ ישראל?
תורה עם דרך ארץ, או והגית בו יומם ולילה?
להתפלל לכיוונו של האדמו"ר שליט"א, או להתנזר מכל קבר כדי שלא לדרוש במתים?
ללכת אחר נטיות רגשי אש דת, או להיות שכליים וקרים?
לעסוק רק בנגלה (אולי על דרך הרמב"ם) או גם בנסתר (רמב"ן ועוד רבים), ובאיזה מינון?
יקוב הדין את ההר אצל גדולים וקטנים כאחד, או שיש גדולים שעליהם לא שואלים שאלות...
לקבל הכל בתמימות, או לחקור ולא לחשוש מלשחוט "פרות קדושות" (מאד מודרני גם במחוזות בני התורה)

ויש עוד להמשיך כהנה וכהנה, כיד הניתוח של כל אחד...
ואל תענוני כי "מזה ומזה אל תנח ידך". כי לא זאת הנקודה. אינני מחפש את דרכי...
הנקודה היא: ההתחלקות!
הנקודה היא: ה"נבוכים הם בארץ"
הנקודה היא: שיש הרבה שחושבים שרק הם צודקים,ורק דרכם היא הנכונה. ומה לעשות שככל שעובר הזמן כך מתרבות השיטות?

ואולי מילה אחת תגדיר את הכל: "חורבן"! / "גלות"!

[מכון חכמי ספרד]

מעניין מאד לראות איך הרגישו פעם את החרבן לפני לא כל כך הרבה שנים. אני מעתיק ממה שהעלה הרב איש ספר באשכול על היהדות הספניולית. לאן כל זה נעלם?

את הספר הלזה כתב הרב יהושע יעקב, על פני ששה כרכים וכמדומני חלקם על מדפי האוצר.

אם כך אבקש את הסבר הציבור על הכתבה הבאה שהתפרסמה ביתד נאמן מוסף שבת קודש פינחס תשס"ט;

[מכון חכמי ספרד]

תחילת הכתבה וסופה.
שום איזכור על המחבר הנ"ל, אלא רק מי הקריא ובאיזו אוירה הקריא.

[סגי נהור]

מעניין מאד לראות איך הרגישו פעם את החרבן לפני לא כל כך הרבה שנים. אני מעתיק ממה שהעלה הרב איש ספר באשכול על היהדות הספניולית. לאן כל זה נעלם?

את הספר הלזה כתב הרב יהושע יעקב, על פני ששה כרכים וכמדומני חלקם על מדפי האוצר.

אם כך אבקש את הסבר הציבור על הכתבה הבאה שהתפרסמה ביתד נאמן מוסף שבת קודש פינחס תשס"ט;

ההסבר ככל הנראה מאוד פשוט. יעקב יהושע הנ"ל היה רחוק מאוד מהיות רב, וסופרי העיתון, שידעו זאת היטב כמובן, בחרו להעתיק פרקים מספרו בלי להודיע במי מדובר ותוך עיוות שמו ושם ספרו במטרה להקשות על הקוראים להתחקות אחר המקור.

[מכון חכמי ספרד]

אז ככה גונבים חומר ספרותי לעין השמש?

[קראקובער]

רק לדוגמא, אתמול שמעתי "רעיון" מבריק מחרדי שומר תורה ומצוות שפרסם את דבריו בתקשורת, לתרגם איזשהו ספר מגדולי הדורות שעברו לערבית וללמד את האימאמים הערביים פרק אחד או שניים מספר זה, על מנת "שיחזרו בתשובה" ויפסיקו לשנוא אותנו...

סתם שאלה: וכי יש חרדי שאינו שומר תורה ומצוות?