מרדכי וינטרויב כתב:להיפך, בספרי ספרד בה"א
מרדכי וינטרויב כתב:כי הוא לא ספרדי
לבי במערב כתב:אפשר אולי לבאר לחסירי מדע (בנושא זה, עכ"פ) כמותי:
באיזה קהילה ומתי נהגו לכתוב דכא (באל"ף) ובאיזו [ומתי] נהגו לכתוב דכה (בה"א)?
לבי במערב כתב:אפשר אולי לבאר לחסירי מדע (בנושא זה, עכ"פ) כמותי:
באיזה קהילה ומתי נהגו לכתוב דכא (באל"ף) ובאיזו [ומתי] נהגו לכתוב דכה (בה"א)?
אחד מעיר כתב:בכתר ארם צובה כאמור לפי עדות
וגם ראיה מהמסורה שלו בישעי' ותהלים בא'
רמ"ה הכריע ע"י הגהה
כמ"ש בגליוני כי-תצא עז
לעניין פרשת זכור, הדין של תרומת הדשן שצריך דווקא ס"ת ועשרה
מסתבר ששאר ראשונים (התרומת הדשן עצמו יכול להחשב אחרון, תלוי ממתי נחשבים אחרונים)
לא יודעים מדין זה.
יתכן שהרמב"ם המתיר לקרוא בציבור בס"ת פסול
יציל גם כאן את המצב
מלבב כתב:אחד מעיר כתב:רמ"ה הכריע ע"י הגהה
כמ"ש בגליוני כי-תצא עז
מה הכוונה ״רמה הכריע ע״י הגהה״ ?
לא יבא פצוע דַּכָּה - ברובא דנסחי דיקי, ה"א כתיב בסוף תיבותא, ומסורתא דמסיר עליה: 'תלתא, תרין כתיב אל"ף וחד ה"א. וסי' פצוע, ושפל רוח (ישעיהו נז, טו), תשב אנוש (תהלים צ, ג), מציעא ה"א כתיב', מכלל דאורייתא כתוב אל"ף, טעותא דספרא הוא, ומסורתא לאו מציעא כן אמרה, אלא פציעא, וספרא הוא דאישתבש ביה, והכי נמי מסתברא, דהא כלהו נוסחי 'ואת דכא ושפל רוח' (ישעיהו נז, טו) אל"ף כתיב, ואי מציעא ה"א, מציעא הי ניהו, 'ואת דכא ושפל רוח', הא בכולהו נוסחי אל"ף כתיב, אלא ודאי שמע מינה כדאמרן.
ואשכחן מסור' דיקא דמסיר עליה 'תלתא, חד כתיב ה"א ותרין אל"ף, דאורית' כתיב ה"א', ובמסורת אחריתי משמע דכולהו כתיבי אל"ף, ושיבושא הוא.
אחד מעיר כתב:רמ"ה הכריע ע"י הגהה
כמ"ש בגליוני כי-תצא עז
אב בבינה כתב:וגם דעת המנחת חינוך יודע שכתב שזה כחסרות ויתרות שאינו מעכב.
אליהו בן עמרם כתב:אב בבינה כתב:וגם דעת המנחת חינוך יודע שכתב שזה כחסרות ויתרות שאינו מעכב.
אחד מעיר כתב:מלבב, לבבתני
לפי מה שהבנתי מהרב יצחקי
רק הקסת גיבש וקבע את נוסח ספרי התורה.
לפניו כנראה לא היה כתיב אחיד ממש.
יש חומשים שכתוב בהם שבספרי אשכנז דכא בא'
כלומר שלא קיבלו את דעת רמ"ה
וכן ידוע ס"ת חב"ד עד היום
בנוסף לזה הסתבבו ס"ת ווליש בקהילות אירופה
וידוע המעשה שרע"א הורה לתקן עוקץ ר"ת בס"ת וליש (כתב ספרדי)
הכתיב כנראה לא הפריע לו
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 35 אורחים