צום מעורר לתשובה?

[שעת הכושר]

יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב שנאמר והתודו את עונם ואת עון אבותם.

אם אתם מארגנים שיחת חיזוק בביהכנ"ס השכונתי, מתוך מטרה לפעול חיזוק והתעוררות בנושא כל שהו, תעדיפו שהאנשים יגיעו רעבים או שבעים?

צריך להגדיר כאן איך הצום פותח ומעורר את הלבבות לתשובה.

[שעת הכושר]

ויש לי עוד שאלה,

שמעתי היום הקלטה של שיחה מחכ"א שליט"א, הוא מסביר למה ת"ב זה זמן לבכות גם על שאר צרות, כמו למשל קריאת ספרים על השואה. לדעתו, ה"ה זיכרון צרות פרטיות שאירעו לכל אחד ואחד, כי סוף סוף זאת התכלית, להיות עצוב ומדוכא ושבור, כי זה מועיל להבין ולהפנים שהחטא מביא צרות. אחד השומעים שואל האם מועיל לזה גם ספר עלילה דמיוני מעציב? הרב עונה "בטח, הרי איוב לא היה ולא נברא".

כל העסק הזה לא מצא חן בעיני, אולי אתם תדונו אותו לכף זכות.

[עושה חדשות]

למה באמת 'איוב' נכלל בדברים שמותר ללמוד בת"ב?

[דרומי]

החידוש הוא לא במה שמותר ללמוד אלא במה שאסור ללמוד... כמובן

איוב מדבר על ענינים של צער וכו' ולכן הותר

לגבי שאלת פותח האשכול אנא עיינו בחתם סופר שו"ת אורח חיים סי' רח

[קו ירוק]

קשה לחזור בתשובה מתוך אכילה ושתיה. אולי זה הפשט.
וגם ענין הצער שמצער עצמו, כשאינו עושה 'מלומדה'

[דרומי]

החתם סופר שציינתי שו"ת אורח חיים סי' רח ד"ה מ"מ וקראת.

ועיין גם בתוספות יום טוב תענית פ"ד מ"א (שכנראה לא ס"ל הכי).

[עושה חדשות]

למה באמת 'איוב' נכלל בדברים שמותר ללמוד בת"ב?

viewtopic.php?f=43&t=10419

[עושה חדשות]

-הרמב"ם מפרש שהמטרה בתענית זה לפתוח דרכי התשובה, האם זה מוסכם?
-האם ה'אבילות' בימים אלו היא ג"כ למטרת התשובה, או שזה ענין בפני עצמו?

[קמצן_קדוש]

מתוך תפילה זכה:
"וּבְמִעוּט חֶלְבֵּנוּ וְדָמֵנוּ עַל יְדֵי הַתַּעֲנִית יְכֻפַּר כָּל מַה שֶּׁחָטָאנוּ וְשֶׁעָוִינוּ וְשֶׁפָּשַׁעְנוּ לְפָנֶיךָ. וְיִהְיֶה נֶחְשָׁב לְפָנֶיךָ הַתַּעֲנִית כְּאִלּוּ הִקְרַבְנוּ אֶת גּוּפֵנוּ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וִיקֻבַּל לְפָנֶיךָ לְרֵיחַ נִיחוֹחַ כְּקָרְבָּן וּכְעוֹלָה".

כמובן שצום עצמו לא גורם לאדם לחזור בתשובה, אבל כשאדם צם ויודע על מה ולמה הוא צם וחושב על הסיבות מחמתן הוא צם - מן הסתם הוא יתעורר בתשובה.

[שעת הכושר]

-הרמב"ם מפרש שהמטרה בתענית זה לפתוח דרכי התשובה, האם זה מוסכם?
-האם ה'אבילות' בימים אלו היא ג"כ למטרת התשובה, או שזה ענין בפני עצמו?

תעיין כאן;
viewtopic.php?t=5713#p48216
viewtopic.php?t=7514#p66670
אולי יש עוד.

[שלמה בן חיים]

ויש לי עוד שאלה,

שמעתי היום הקלטה של שיחה מחכ"א שליט"א, הוא מסביר למה ת"ב זה זמן לבכות גם על שאר צרות, כמו למשל קריאת ספרים על השואה. לדעתו, ה"ה זיכרון צרות פרטיות שאירעו לכל אחד ואחד, כי סוף סוף זאת התכלית, להיות עצוב ומדוכא ושבור, כי זה מועיל להבין ולהפנים שהחטא מביא צרות. אחד השומעים שואל האם מועיל לזה גם ספר עלילה דמיוני מעציב? הרב עונה "בטח, הרי איוב לא היה ולא נברא".

כל העסק הזה לא מצא חן בעיני, אולי אתם תדונו אותו לכף זכות.

נורא ואיום!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

[עושה חדשות]

אליבא דאמת אין צד כזה ש'איוב לא היה' וכמבו' בגמ' ב"ב דט"ו. (ובלא"ה אינו שייך לענין כמובן).

*

על השאלה הראשונה באשכול זה, אולי דוגמא מהחיים. כל גבאי ביכ"נ משתדל לסדר ולארגן שהמזגנים יפעלו כראוי וכהוגן בשעת אמירת הקינות, וכו'. אבל לכאו' לו יצוייר כך בזמן חז"ל, היו אומרים לאידך גיסא שראוי למעט בזה ככל האפשר.

[מה שנכון נכון]

אליבא דאמת אין צד כזה ש'איוב לא היה' וכמבו' בגמ' ב"ב דט"ו.

הרמב"ם במו"נ נוטה לדעה זו, אף שלכאו' נדחתה בתלמוד.
בתוס' שם הביאו מהמדרש דאיוב היה, אבל יסוריו לא היו.

[שייף נפיק]

יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב שנאמר והתודו את עונם ואת עון אבותם.

אם אתם מארגנים שיחת חיזוק בביהכנ"ס השכונתי, מתוך מטרה לפעול חיזוק והתעוררות בנושא כל שהו, תעדיפו שהאנשים יגיעו רעבים או שבעים?

צריך להגדיר כאן איך הצום פותח ומעורר את הלבבות לתשובה.

ידוע הרבה מראשונים שככל שכח הגשמיות נחלש מתחזק כח הרוחניות שבאדם. ועיין ספר ברכת אברהם להגר"א ארלנגר שליט"א על מועדי השנה שמאריך בזה הרבה ומביא בזה ציטוטים רבים מראשונים שדברו על שאלה זו ממש.

[מכון חכמי ספרד]

אדם חוטא פחות מתוך רעב, לבו שבור יותר.
וישמן ישורון ויבעט.
אין ארי נוהם וכו'.
עשיר יענה עזות.


מאידך, מתוך שבע אדם משיג יותר, ומגיע רחוק יותר, ובלע"ז אסרטיב"י.

[לבי במערב]

כל גבאי ביכ"נ משתדל לסדר ולארגן שהמזגנים יפעלו כראוי וכהוגן בשעת אמירת הקינות, וכו'. אבל לכאו' לו יצוייר כך בזמן חז"ל, היו אומרים לאידך גיסא שראוי למעט בזה ככל האפשר.

לו יצוייר שהיו קובעים יום עצרת על החורבן הנוראי שאירע בדורנו, כמדומה שרוב הניצולים מעמק הבכא היו אומרים בדיוק כך.
וזהו הענין עצמו, כי במציאות כיום אין נרגש לנו בחוש ממש חסרון ביהמ"ק - משא"כ חז"ל, ש'חיו' אותו. וק"ל.
[כמובן שאין כאן שום התייחסות לגוף ועצם הענין - אם ראוי א"ל, אלא רק ביאור סיבתו].
*
נ.ב. כמדומה, שבמאות הקודמות (ת"ר, ת"ק וכו') - שהיו מזוככים יותר, ובמילא גם הרגישו צער החורבן (מלבד הנסיבות המציאותיות), ובמילא חיכו באופן מוחשי יותר לביאת גואלנו בב"א - היו ג"כ מתנגדים (ברמה זו או אחרת) להדלקת המזגנים וכיו"ב. וד"ל.

[אוצר החכמה]

צום מעורר לתשובה. הדבר ברור ע"פ שכל ונסיון אישי של כל אחד.
סבל מחום ואי הדלקת המזגנים לא מעוררים לתשובה. כך שהדיון כאן בזה לא מובן.

[שברי לוחות]

יש לזכור גם שנחלשו הדורות (ונתרגלו בשתיית קפה)
וכנראה הצום פעם לא היה מחליש כל כך את האדם אלא מכניע את לבו

[לבי במערב]

צום מעורר לתשובה. הדבר ברור ע"פ שכל ונסיון אישי של כל אחד.
סבל מחום ואי הדלקת המזגנים לא מעוררים לתשובה. כך שהדיון כאן לא מובן.

כמדומה, שיש כאן ב' שאלות (כך עכ"פ התייחסתי אני הק' אליהן, אף שבוודאי כוונת הכותב לא היתה כך):
א, האם כיום צום מעורר בפועל לתשובה?
ב, האם מתאים שבזמן של אבל וצער\התעוררות לתשובה יהי' באולם מזגן מרענן וכיבוד 'כבד'?

לשאלה הראשונה לא התייחסתי. ולפענ"ד, התשובה ע"ז היא - שזהו"ע אינדיבידואלי. יש המסוגלים להתרכז וכו' דוקא מתוך צום, ויש שלהיפך. ועד"ז בנידו"ד.
לשאלה השני' התייחסתי, וע"ז כתבתי ש(לכאו') הסיבה שכיום המצב הוא שיותר מעניין את האנשים ה'קולות' שאפשר למצוא במנהגי האבלות, היא משום שאנו רחוקים בנפשותינו מן הענין ההוא [ולכן גם 'חתכתי' את הקטע הספציפי ההוא מהודעתו של הרב 'עושה חדשות'].
ואת כת"ר הסליחה, על שלא הבהרתי דבריי כדבעי.
*
[אבהיר עוה"פ: לא התייחסתי כלל לענין מהצד ההלכתי (שבו לכאו' ברור שחייבים להפעיל מזגן - משום פיקו"נ לאנשים מסוימים וכו'), אלא רק מהצד הרגשי-רעיוני. ע"כ].

[עושה חדשות]

-הרמב"ם מפרש שהמטרה בתענית זה לפתוח דרכי התשובה, האם זה מוסכם?
-האם ה'אבילות' בימים אלו היא ג"כ למטרת התשובה, או שזה ענין בפני עצמו?

חת"ס או"ח סי' רח
...הנה גילה לנו מה שלא היינו מעלים על דעתינו, שהיינו חושבים שהתעניתים הללו אינם על דרך התשובה אלא על דרך האבל והצער ביום שאירע רע כמו השמחה ביום שאירע טובה, וכן משמע קצת פ"ק דמגלה [ה' ע"א] דקאמר ט"ב שחל בשבת מאחרין ולא מקדימין מ"ט אקדומי פורענותא לא מקדימין, ובוודאי אקדומי תשובה זריזין מקדימין, מ"מ הודיענו הרמב"ם דלא כן הוא, ועל פיו נהגו לומר וידוים וסליחות באותן הימים (חוץ מט"ב דאיקרי מועד) משום שנקבעו על התשובה, ומ"מ לא הודיעונו נושאי כליו מנ"ל הא. ולכאורה היינו משום (א"כ) [דא"כ] מנ"ל לנביאים לחדש דבר שלא מצינו כיוצא בו בתורה, בשלמא לקבוע יום שמחה ביום טובה כגון חנוכה ופורים דאורייתא הוא מק"ו, משיעבוד לגאולה אומרים שירה בפסח ממיתה לחיים לא כ"ש [מגילה י"ד ע"א], וק"ו דאורייתא הוא, ואבאר עוד בסמוך אי"ה, אבל לקבוע אבל עולם על צער לא מצינו כיוצא בו, אלא ע"כ על התשובה הוקבעו כדכתיב [ויקרא כ"ו מ'] והתודו את עונם, ותענית מסוגל לכפרה ותשובה ובוודאי אבוהון דכולהון יה"כ וצדקו דברי רמב"ם.

(אבל הרמב"ם הזכיר גם בדיני אבילות את ענין התשובה. אבל יג,יב).

[פולסברג]

אליבא דאמת אין צד כזה ש'איוב לא היה' וכמבו' בגמ' ב"ב דט"ו.

הרמב"ם במו"נ נוטה לדעה זו, אף שלכאו' נדחתה בתלמוד.
בתוס' שם הביאו מהמדרש דאיוב היה, אבל יסוריו לא היו.

וע''ע ביעב''ץ [כמדו' שבמקצת מהדורות הושמטה] דברים חריפים ביותר. וכידוע יש שפירשו וגרסו אלא למשל היה, שכל הטעם שנברא לא היה אלא למשל.