הודעהעל ידי ספרן » ד' יולי 26, 2017 9:13 pm
תגובת אהרון רוז:
"ראשית, זכיתי שאני הק' והרב איש ספר שליט"א (שמן הסתם זוכר שאמרתי לו בחתונת גיסו לפני כשמונה שנים שאני גדול מעריציו הווירטואליים) תרמנו לשיטת "החרדיות כתורניות", שר' יהודה נשבע בשמה, יותר מאשר כל מאמר באתר נידח יכול לתרום. אני זכיתי לתווך בין הרבנית הנקין לבין הרב איש"ס, ובזכות כך הוא כידוע דרש באזכרה לרב איתם הי"ד. ומשם היישר לדפי "בשבע", בטורו הפופולרי של ידידיה מאיר.
(אגב, הרבנית הנקין כלל לא הכירה את שמו של איש"ס, וכך גם לא את שמו של נוטר הכרמים שסייע מאוחר יותר רבות לעריכת המאמר מעזבונו של הרב איתם על זקנו הגדול, כך שידי אכן במעל).
בזה שקנאי כמו איש"ס מסכים לדרוש באזכרה לזכר ידידו שהיה ת"ח יר"ש שלא השתייך ולא צמח בחוגי החרדים, יש אמירה שהוא קרוב יותר לרב איתם הי"ד, שהתפלל תפילה לשלום המדינה ושירת בגולני, מאשר לעיתונאים חרד"קים הנשבעים בשם החרדיות הפוליטית.
("הצבעת ליכוד? אתה לא חרדי!", ככותרת מאמרו של העיתונאי דב פוברסקי, ולא חלי ולא מרגיש שבשביל סבו ודודו הדגול חרדיות היא עמל התורה ולא הצבעה בבחירות).
שנית, הביקורות על ר' יהודה נטו להתפזר קצת, אז נחתור לעיקר. החידוש במאמר הוא שר' יהודה מנסה לתאר כיצד החרדים תופסים את חרדיותם בתודעתם, ומגיע לשלוש חרדויות:
1, החרדיות כתורניות
2, החרדיות כהשקפה
3, החרדיות כחברה
הטענה המקורית היא שיש קשר מורכב ומסובך בין החרדיות כהשקפה לבין החרדיות כחברה, בין הקנאים לבין החרד"קים, ששניהם מנתקים בין החרדיות לבין ארון הספרים התורני הנצחי.
במושגים שר' יהודה שואל מהפילוסופים בימי הביניים וקודמיהם: הקנאים והחרדקים תופסים את החרדיות כאוסף מקרים זמניים, בעוד התורניים תופסים אותה כמהות תורנית נצחית.
שלישית, הרבנים איש"ס והנוטר לקחו אישית מדי את ערבוב הפוליטיקה במאמר, שאינה הכרחית כלל לעצם הטענה והובאה רק לצורך דוגמא אקטואלית.
דוגמא טובה יותר היה עשוי להיות הסיפור המפורסם על רבנו יואל מסאטמר שקנאי ירושלים באו להתלונן בפניו שבחר להם רבי לא-קנאי, המנחת יצחק שרק שנתיים לפני שנתמנה לגאב"ד קיבל את פרס מוסד הרב קוק, והוא ענה להם: "לקנאי אפשר להפוך תוך יום יומיים, לתלמיד חכם כמו רבכם צריך ללמוד חיים שלמים".
רביעית אני מתיר לעצמי להניח דעתם של איש"ס והנוטר שהכתיבה של שניהם היא דווקא המחשה עוצמתית במיוחד לשיטת "החרדיות כתורניות", שר' יהודה מנסה לקדם.
למרות ששניהם נשבעים בשמו של הגרא"מ שך זצ"ל, הרי הם לקחו מהשכניקיות בעיקר את הרומנטיקה הלמדנית ולא את ההשקפה. שניהם אדישים לגמרי להשקפה, ומן הסתם לא מבינים כלל את שיחו ושיגו של ר' ישראל אליה ווינטרוב ז"ל. הגיבור של שניהם הוא כידוע הגרמ"מ שולזינגר ז"ל (כפי שהרב איתם ציין פעם בהתכתבות פרטית עם מו"ר הרמ"ד צ'צ'יק), גדול מקדמי "הליטאיות כרומנטיקה למדנית", ולהבדיל גם יעקב ב' פרידמן.
איש"ס והנוטר אובססיבים ממש, במובן החיובי של המילה, לתופעת החרד"ליות. וזה מאפיין ייחודי במיוחד לבעלי "החרדיות כתורניות", ומשותף לשניהם לצד ר' יהודה ויעקב ב' פרידמן, ובדומה לרד"צ הילמן ולגרמ"מ שולזינגר זצ"ל.
להוסיף שכידוע רבו המובהק של הנוטר חלוק על יסוד ההשקפה השכניקית בניסוחה אצל ר' ישראל אלה: שאלת האמינות של ספר "קול התור". ומן הסתם זה לא מעלה ולא מוריד לנוטר, כפי שזה לא העלה ולא הוריד לרמ"מ, שכן מבחינתו השכניקיות היא למדנות ולא השקפה.
(שמועה שמעתי שבאחד מגיליונות "מוריה" האחרונים יש התכתבות תורנית בין רמ"מ לבין ר' אברהם שפירא ממרכז הרב, ופשיטא שזה לא היה שייך כלל אצל ר' ישראל אלה).
הכלל, בעלי ההשקפה אינם מוטרדים כלל משאלת קיומם של ת"ח יר"ש אצל המיזרוחניקעס. מבחינתם, הם יראי שמיים, אבל שמיים אחרים. שיהיה סימן זה נקוט בידכם: כל מי שמתעניין בחרד"לים למדנים, שייך ל"חרדיות כתורניות".
חמישית, באשר לחסידים:
זה עניין מסובך מאוד הדורש דיון, לעת עתה די לציין שאין כאן כלל סתירה למאמרו של ר' יהודה. אציין רק שאני גדלתי בבעלזא על הערצת למדנות ליטאית, וזה גם המקרה בחסידויות כמו צאנז וסלונים (למרות שלשפע חיים זצ"ל היו כידוע טענות נגד הלמדנות הבריסקאית, אך מצד שני בצאנז אין כלל חסידות וכולם אמורים ללמוד גמרא).
ברור שהאדמו"ר מבעלזא הנוכחי חושב שגדולי הליטאים גדולים ממנו, ותמיד נהגתי לעקוץ את דודי ר' ישראל משה פרידמן, חבר מועצת עיריית בני ברק ונציג הבעלזאים אצל הליטאים מאז הברית בבחירות תשמ"ט, בשאלה מי לדעתו גדול יותר: הרב שך והרב שטיינמן, שהוא היה מקורב אליהם, או הבעלזער? וכשהוא עונה כצפוי שהבעלזער, אני קופץ שהבעלזער עצמו חושב שהם גדולים ממנו.
אכן קיימים חסידיות שניסו להציג אופוזיציה תורנית לליטאים, אבל זה היה מבוסס על הפנמת הלמדנות והטענה שאנו לא פחות למדנים מהם. הדוגמא הידועה היא חסידות גור בזמן הבית ישראל, שעדיין היו בה כל התלמידי חכמים הגדולים ואז בדיוק התפתחה הקדושה. וד"ל ואכמ"ל.
שישית, לסיום רק אציין שבאחת ההתכתבויות בין הרב איתם הי"ד לבין מו"ר הרמ"ד צ'צ'יק, איתם כותב בשמחה שהוא הצליח לשכנע את איש"ס שהרב ליאור הוא מגדולי הדור. דומני שהרמ"ד אף הקריא מהמכתב בהרצאתו בכנס לכבוד הרב איתם ב"פורום קהלת", המצויה ביוטיוב (וגם כאן אני זכיתי לתווך בין הרבנית הנקין לבין הרמ"ד).
שביעית, אפשר לחלוק על ר' יהודה, אבל חברים קצת כבוד. לכו"ע יהודה הוא ת"ח יר"ש, הבקיא גם במחקר ובחכמות חיצוניות. אציין גם שלדעתי ר' יהודה מושפע כאן מביקורות שהושמעו בעיקר בידי חוקרי תלמוד בוגרי ישיבות, כנגד חוקרי מחשבת ישראל שלא באו מהישיבות. הדוגמא הידועה היא הביקורת הקטלנית של פרופ' ישראל תא-שמע כנגד יצחק בער וגרשם שלום, שבספריהם תולדות היהודים בספרד הנוצרית מתוארים כאוסף מחלוקות בין פילוסופים לבין מקובלים. ותא-שמע זועק מרה שרוב היצירה התורנית ורוב הרבנים והמנהיגים עסקו בגמרא, ולא בפילוסופיה וקבלה. תא-שמע גם יישם דבריו בספרונו על הזוהר, הדן בעיקר בהלכה ומנהג המצויים שם ולא במיסטיקה. ולא במקרה עם הארץ כמו יהודה ליבס תקף את תא-שמע במאמר גס רוח במיוחד"
