ברור שלקנאות יש גדרים, וקנאים פוגעים בו צריך שיהא בקנאה למען ה', אבל מי נתן את ההיתר לגלות פנים בתורה שלא כהלכה, לחרף מערכות ה'? האם אין זה גובל בכפירה?
וכאן הוא מה שנכתב בעלון עם השם פניני בית הלוי.
בקנאו את קינאתי בתוכם"
הנהגת הקנאות אינה קבועה בכל מקום ובכל זמן,
אלא תמיד צריכה היא להישקל לגופו של ענין
עפ"י הסכמת דעת התורה.
הנה דברים מאלפים שכתב הגאון רבי יוסף שלום
אלישיב זצ"ל במחברתו האישית: הכתוב מעיד
על פנחס בן אלעזר שעשה את מעשהו לא מתוך
מידות רעות אלא מתוך אהבת ישראל, שהרי
הוא מייחסו אל אהרן, האוהב שלום ורודף שלום.
בקנאות זו זכה פנחס להסכמה משמים - "הנני נותן
לו את בריתי שלום".
אבל הייתה קנאות שלא זכתה להסכמה: חז"ל
אמרו "פנחס זה אליהו". אליהו גם קינא לאלוקיו.
תפס את נביאי הבעל ויורידם אל נחל קישון
וישחטם. בהמשך נשאל אליהו: מה לנביא במדבר
הלא מתפקידו לשבת בתוך העם ולהוכיחם?
והשיב אליהו הנביא: "קנא קנאתי לה' - ויבקשו
את נפשי לקחתה"... "ויאמר, צא ועמוד בהר והנה
ה' עובר ורוח גדול וחזק מפרק הרים, לא ברוח ה'.
אחר הרוח רעש, לא ברעש ה'. ואחר הרעש אש,
ואחר האש קול דממה דקה"
נשאלת השאלה: מה הקשר בין מה שאמר אליהו
שביקשו לקחת את נפשו בגין קנאותו, לבין מה
שהראה לו הקב"ה במראה הרוח, הרעש, האש
וקול דממה דקה?
התשובה היא: שהקב"ה הראה לאליהו שהדרך של
קנאות איננה דרך קבועה, אלא תלויה לפי העניין
ולפי המצב באותו הדור. שכן בדור כזה של אחאב
ואיזבל ונביאי הבעל, יותר יש לנו לנהוג בקול דממה
דקה מאשר ברעש ובאש, שבהן יש יותר חילול ה'
מאשר קידוש ה', כי אף שאליהו פעל הרבה בביעור
הרע, הייתה זו רק הוראת שעה ולא דרך של הנהגה
תמידית.
במעמד הר סיני, הקב"ה בחר שהתורה תינתן
דווקא על הר סיני ולא על הרי כרמל ותבור, כי אילו
ניתנה על הר הכרמל היה מקום לחשוב שהנהגת
התורה היא רק על הדרך של הקנאות, ברוח, ברעש,
ובאש. שכן הכרמל הוא המקום שבו ניצחה קנאותו
של אליהו את עובדי הבעל. אך האמת שהקנאות
מועילה רק לפרקים. אבל דרך התורה דרכיה דרכי
נועם. קול ה' בקול דממה דקה.
ופשוט שאין קיום התורה תלוי בניצחון הכוח
)זכריה ד-ו(: "כי לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי
אמר ה' צ-באות".
איננו יודע אם מה שנכתב שם הגרי"ש אלישיב הכוונה גם להקשקושים בסוף, אבל ברור שלא יצאו מלים כאלו מפיו.
האם אין זה סילוף גמור לומר שמה שאליהו עשה עם נביאי הבעל היה נגד רצון ה'? האם לדחוק פירוש הטיפשי הזאת בפסוק אינו בכלל מגלה פנים בתורה שלא כהלכה? האם לומר שמה שחז"ל אמרו הבועל ארמית קנאים פוגען בו, אינו נוהגת תמיד, אינו דברי מינות? וכי אין גבול לסלף פירושים להיראות יותר יפה בעיני האנשים אשר ממילא אינם מכבדים את התורה.