פסוקים מיוחדים לשמות אנשים

[עזריאל ברגר]

ברצוני לפתוח כאן רשימה של פסוקים "מיוחדים" לשמות אנשים, בדגש על פסוקים שמתחילים ומסתיימים באותיות השם, וגם מכילים את השם עצמו או משהו שדומה לו:

אברהם - אברם הוא אברהם (משהו בדברי הימים, לא זוכר מ"מ מדויק)
אברהם - אתה הוא ה' האלוקים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם.
יעקב - יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלוקי יעקב.
זבולון - זבולון לחוף ימים ישכון וירכתו על צידון.
בנימין - בני רחל אשת יעקב יוסף ובנימין.
שלמה - שיר השירים אשר לשלמה.
שלום - שמר תם וראה ישר כי אחרית לאיש שלום.

שרה - שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו שמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו ושם קברתי את לאה.
שיינא - שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים כן ייתן לידידו שנא.
שיינדל - שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל (כאן לא מופיע השם אלא התייחסות למשמעותו - יפה).

נשמח לתגובות ותוספות.

[לעומקו של דבר]

הופס, לי זכור שלפחות בחלק מהסידורים כתוב שאפשר גם פסוק שהשם שלו בעצמו מופיע, גם אם בלי אות פותחת וסוגרת (ובכ"ש)
אבל החידון מעניין הוא, לא אקלקל

[עזריאל ברגר]

הופס, לי זכור שלפחות בחלק מהסידורים כתוב שאפשר גם פסוק שהשם שלו בעצמו מופיע, גם אם בלי אות פותחת וסוגרת (ובכ"ש)
אבל החידון מעניין הוא, לא אקלקל

אכן כך כתוב בכ"מ, עכ"פ למי שלא מצא פסוק (כגון "פסח").
אבל אני מחפש פסוקים שמתאימים לפי שני הקריטריונים, או שיש בהם משהו "מיוחד" אחר.
זה לא משהו "הלכתי", אלא סתם מחפש דברים מעניינים.

[מרחביה]

אפרים - אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי אֶפְרַיִם לִפְקֻדֵיהֶם שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אֵלֶּה בְנֵי יוֹסֵף לְמִשְׁפְּחֹתָם
יששכר - יְהוֹשָׁפָט בֶּן פָּרוּחַ בְּיִשָּׂשכָר

שמות נשים:
טובה - טוֹבָה חָכְמָה מִכְּלֵי קְרָב וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה

[חכם באשי]

זכור לי איזה ספרון שיצא על זה.

[גימפעל]

ממציאים חומרה על הנהגה שמקורה מקיצור של"ה ?

[אוצר החכמה]

לא חומרה אלא שעשוע בקיאות.
כמובן בתנאי שעושים את זה בלי להשתמש במחשב, אחרת זה כמו אחד שמשתתף בריצה כשהוא נוסע במכונית.

[נהר שלום]

בסוף רוב הסידוריפ יש קונ' עם פסוקים לכל האותיות

[הוד_והדר]

ממציאים חומרה על הנהגה שמקורה מקיצור של"ה ?

עצם ושורש הדבר מקורה באריה"ק

[סגי נהור]

אייזיק - אשר כרת את אברהם ושבועתו לי(צ/ש)חק. [אייזיק = יצחק]

[הוד_והדר]

לאלו השואלים באישי לברר דברי

לדעתי המקור המוקדם ביותר שמצאתי עד כה לענין לומר פסוק המתחיל ומסיים באותיות שמו הוא מדברי רבי שמואל וויטאל, הגם שהתכוונתי לכתוב על זה בקובץ אחד, אעלה את הגילוי לכאן

זה לשון רבי שמואל וויטאל בספרו חמדת ישראל: 'מנהגו של מורי ז"ל שהיה נוהג לנשקו [=היינו הספר תורה] וללוותו ולילך אחריו כשמוליכין אותו מן ההיכל אל התיבה לקרות בו... ואז היה מסתכל ומביט באותיותיו של הס"ת.... [=וזה איתא גם בשער הכוונות]

ושמעתי אני שמואל המסדר, שצריך האדם לקרא בספר תורה באותה שעה אותיות שמו לפחות, ובזה ישיג הארה גדולה. גם שמעתי שצריך לקרא פסוק אחד שהיהי שמו רמוז באותו פסוק. וענין זה נוהג בכל יום אפילו ביום שאין בו ס"ת. ואני שמואל המסדר בקשתי לי פסוק זה כי שמי בקרבו, והוא ג"כ בעת הקמת הס"ת, והוא, 'שלום רב לאוהבי תורתיך ואין למו מכשול' ויש בתחלת הפסוק האות הראשונה משמי ובסוף הפסוק האות האחרונה משמי

עד כאן דבריו

רואים מכאן שיש ענין להזכיר פסוק המרמז לשמו בכל יום, אבל לא בשמונה עשרה דוקא, אלא ביום שמוציאים ס"ת בעת הוצאת הס"ת, ובשאר ימים אינו מזכיר בדיוק מתי לומר הפסוק

ב. שיתחיל ויסיים הפסוק כאותיות שמו
ג. שיהיה מרומז כל השם בפסוק



וכל האומר דבר בשם אומרו וכו'

[מה שנכון נכון]

ראה בס' דברי יוסף קו' לכלם שמות יקרא פ"ב.
וע"ש שנזכר הענין כבר בסידור ר' הירץ ש"ץ בשנת ש"ך כ'קבלה בידנו', וא"כ המקור קדום לאר"י.

[הוד_והדר]

אכן גם שם איתא כן, אבל ר"ש מסמיכו לדברי האריזל הגם שאין משמע בדווקא שזה מהאריזל, ולזה כוונתי

ושניהם שווים שאינם כותבים הענין לאומרו באלקי נצור


*

רציתי רק להוסיף שאדרבה לפי דברי ר"ש וויטאל בכוות אלקי נצור אדרבה אין לומר אז הפסוק, ראה שם שכותב שאין להפסיק קודם יהי לרצון

[בברכה המשולשת]

רציתי רק להוסיף שאדרבה לפי דברי ר"ש וויטאל בכוות אלקי נצור אדרבה אין לומר אז הפסוק, ראה שם שכותב שאין להפסיק קודם יהי לרצון

למיטב זכרוני העיר על זה הגרי"מ הלל בתשובה (כמדומני נדפסה במקבציאל ולא נכללה בוישב הים)

[מה שנכון נכון]

יעוי"ש בדברי יוסף שגם בספר בן ציון [ת"נ] ודברי חכמים [תנ"ב] הוזכר שיהיה פסוק זה 'שגור בפיו' ללא קשר לשמו"ע.
המקורות הראשונים שכותבים לאומרו בשמו"ע הם קצור השל"ה, ספר זכירה וההגהה ברש"י מיכה.

[הוד_והדר]

מה שנראה בעיני שעיקר הענין להזכיר כל יום פסוק רמז לשמו
אח"כ הסמיכוהו לאמרו בשמונה עשרה, פשוט שאנשים יזכרו לאמרו.


במאמר המוסגר יש עוד כמה ענינים כאלו שהשתרש המנהג לאמרו במקום מסויים ובעיקר המנהג לא נוסד כך

לדוגמא אוסיף כאן, הפסוקים שאומרים בעת הוצאת ספר תורה בעשרת ימי תשובה והתפלה שלאחריו, שאינו קשור כלל לפתיחת הארון ונשתרש מפני סיבות במשך הזמן לאמרו דוקא אז ובזמן הוצאת ספר תורה, ובמקור נתקנה לאמרו בכל יום של עשרת ימי תשובה בלי קשר להוצאת ספר תורה, והארכתי בזה בכתובים במקום אחר.

[לעומקו של דבר]

המקורות הראשונים שכותבים לאומרו בשמו"ע הם קצור השל"ה, ספר זכירה וההגהה ברש"י מיכה.

כמדומה הכניס את זה רק אחד ממדפיסי קיצור של"ה, זה לא נמצא בחיבור המקורי וגם אח"כ לא נמצא בכל המהדורות
יש מאמר מקיף על זה של הרב מאיר כץ שפעם הועלה כאן או עכ"פ לונקק

[בקרו טלה]

המקורות הראשונים שכותבים לאומרו בשמו"ע הם קצור השל"ה, ספר זכירה וההגהה ברש"י מיכה.

כמדומה רק אחד ממדפיסי קיצור של"ה ולא נמצא בחיבור המקורי וגם אח"כ לא נמצא בכל המהדורות
יש מאמר מקיף על זה של הרב מאיר כץ שפעם הועלה כאן או עכ"פ לונקק

viewtopic.php?f=7&t=22817&p=227096#p227096

[לעומקו של דבר]

המקורות הראשונים שכותבים לאומרו בשמו"ע הם קצור השל"ה, ספר זכירה וההגהה ברש"י מיכה.

כמדומה רק אחד ממדפיסי קיצור של"ה ולא נמצא בחיבור המקורי וגם אח"כ לא נמצא בכל המהדורות
יש מאמר מקיף על זה של הרב מאיר כץ שפעם הועלה כאן או עכ"פ לונקק

viewtopic.php?f=7&t=22817&p=227096#p227096

אני התכוונתי דווקא לזה

[בקרו טלה]

אמנם שם מתייחס למהדורת תרכ"ד
ובספר הנ"ל [שהרב מה שנכון נכון ציין אליו לעיל] מביא שכך הוא במהדורת תנ"ו
ואני הבאתי בעבר משנת תפ"א

[עזריאל ברגר]

מצאתי עוד פסוק שיש בו שמות של שני אנשים שהפסוק מתאים להם:
[ נחמיה פרק-יב-לד ]: יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וּשְׁמַעְיָה וְיִרְמְיָה:

ועוד פסוקים:
[ מלכים א פרק-ד-יז ]: יְהוֹשָׁפָט בֶּן פָּרוּחַ בְּיִשָׂשכָר:
[ יהושע פרק-יט-טז ]: זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי זְבוּלֻן לְמִשְׁפְּחוֹתָם הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְחַצְרֵיהֶן:
[ בראשית פרק-לה-כד ]: בְּנֵי רָחֵל יוֹסֵף וּבִנְיָמִֽן:
[ בראשית פרק-מו-יט ]: בְּנֵי רָחֵל אֵשֶׁת יַֽעֲקֹב יוֹסֵף וּבִנְיָמִֽן:
[ דברים פרק-א-לח ]: יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן הָֽעֹמֵד לְפָנֶיךָ הוּא יָבֹא שָׁמָּה אֹתוֹ חַזֵּק כִּי הוּא יַנְחִלֶנָּה אֶת יִשְׂרָאֵֽל:
[ שופטים פרק-ה-ח ]: יִבְחַר אֱלֹהִים חֲדָשִׁים אָז לָחֶם שְׁעָרִים מָגֵן אִם יֵרָאֶה וָרֹמַח בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף בְּיִשְׂרָאֵל:
[ תהילים פרק-כב-כד ]: יִרְאֵי יְהוָה הַלְלוּהוּ כָּל זֶרַע יַעֲקֹב כַּבְּדוּהוּ וְגוּרוּ מִמֶּנּוּ כָּל זֶרַע יִשְׂרָאֵל:
[ דברי הימים א פרק-א-לא ]: יְטוּר נָפִישׁ וָקֵדְמָה אֵלֶּה הֵם בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל:

[בן_אליעזר]

הנה ידוע (בספרי הפוסקים?) אשר לשמות שאינם מתחילים/מסיימים באותיות השם, ניתן הרי להביא פסוק אשר השם מוזכר בתוכו. כי הרי אותו ענין נפעל עי"ז (להטעם שלא ישכח שמו לעוה"ב).

ואכן, ניתן להוסיף לרשימת פותח האשכול - שם אשר נמצא בתוך הפסוק - את עמוס ז, יד: ויען עמוס ויאמר אל אמציה לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי כי בוקר אנכי ובולס שקמים.
ושו"ר מפורשות, אשר הרבי מליובאוויטש (באגרות-קודש שלו, כרך כט עמ' קמא), הציע פסוק זה למי ששמו עמוס.

==

ומענין לענין באותו ענין: העירוני שב'שולחן מנחם' (ח"א עמ' רמ - נמצא באוצר בגירסאות האחרונות, וגם במקוון), הרבי מליובאוויטש גם הציע למי ששמו "זעליג", לומר פסוק דתיבות "ז..ק" (כי 'זעליק' זהה לה בספרי הלכה לענין גט וכיו"ב, וכפי שנסמן שם), שהוא הפסוק בתהלים קיב,ד. ומסיים: "עד שימצא פסוק מתאים בדיוק". ובהערות המו"ל, ציינו כאן: "ראה בארוכה בענין פסוק לשם זה - קובץ ארו ישראל [מאנסי] גליון לא עמ' רלט ואילך".

ואמנם לא הספקתי לעי' שם, אך ייתכן ששם הצעה גרידא לשם "זעליג".

[מנצפך]

שמחה [ תהילים פרק-צ-טו ]: שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה:
[ תהילים פרק-צז-ח ]: שָׁמְעָה וַתִּשְׂמַח צִיּוֹן וַתָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה לְמַעַן מִשְׁפָּטֶיךָ יְהוָה:

[לייטנר]

הנה ידוע (בספרי הפוסקים?) אשר לשמות שאינם מתחילים/מסיימים באותיות השם, ניתן הרי להביא פסוק אשר השם מוזכר בתוכו. כי הרי אותו ענין נפעל עי"ז (להטעם שלא ישכח שמו לעוה"ב).

ואכן, ניתן להוסיף לרשימת פותח האשכול - שם אשר נמצא בתוך הפסוק - את עמוס ז, יד: ויען עמוס ויאמר אל אמציה לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי כי בוקר אנכי ובולס שקמים.
ושו"ר מפורשות, אשר הרבי מליובאוויטש (באגרות-קודש שלו, כרך כט עמ' קמא), הציע פסוק זה למי ששמו עמוס.

אם אינני טועה, זה הפסוק היחיד שבו מוזכר עמוס ולא מוזכרת שם פורענות (אגב, לפסוק זה אין קשר לרשימה של פותח האשכול).

ומענין לענין באותו ענין: העירוני שב'שולחן מנחם' (ח"א עמ' רמ - נמצא באוצר בגירסאות האחרונות, וגם במקוון), הרבי מליובאוויטש גם הציע למי ששמו "זעליג", לומר פסוק דתיבות "ז..ק" (כי 'זעליק' זהה לה בספרי הלכה לענין גט וכיו"ב, וכפי שנסמן שם), שהוא הפסוק בתהלים קיב,ד. ומסיים: "עד שימצא פסוק מתאים בדיוק". ובהערות המו"ל, ציינו כאן: "ראה בארוכה בענין פסוק לשם זה - קובץ ארו ישראל [מאנסי] גליון לא עמ' רלט ואילך".

ואמנם לא הספקתי לעי' שם, אך ייתכן ששם הצעה גרידא לשם "זעליג".

האם לדעת הרבי ייתכן שיימצא פסוק המתחיל בז' ומסתיים בג'?

[בן_אליעזר]

הנה ידוע (בספרי הפוסקים?) אשר לשמות שאינם מתחילים/מסיימים באותיות השם, ניתן הרי להביא פסוק אשר השם מוזכר בתוכו. כי הרי אותו ענין נפעל עי"ז (להטעם שלא ישכח שמו לעוה"ב).

ואכן, ניתן להוסיף לרשימת פותח האשכול - שם אשר נמצא בתוך הפסוק - את עמוס ז, יד: ויען עמוס ויאמר אל אמציה לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי כי בוקר אנכי ובולס שקמים.
ושו"ר מפורשות, אשר הרבי מליובאוויטש (באגרות-קודש שלו, כרך כט עמ' קמא), הציע פסוק זה למי ששמו עמוס.

אם אינני טועה, זה הפסוק היחיד שבו מוזכר עמוס ולא מוזכרת שם פורענות (אגב, לפסוק זה אין קשר לרשימה של פותח האשכול).

ומענין לענין באותו ענין: העירוני שב'שולחן מנחם' (ח"א עמ' רמ - נמצא באוצר בגירסאות האחרונות, וגם במקוון), הרבי מליובאוויטש גם הציע למי ששמו "זעליג", לומר פסוק דתיבות "ז..ק" (כי 'זעליק' זהה לה בספרי הלכה לענין גט וכיו"ב, וכפי שנסמן שם), שהוא הפסוק בתהלים קיב,ד. ומסיים: "עד שימצא פסוק מתאים בדיוק". ובהערות המו"ל, ציינו כאן: "ראה בארוכה בענין פסוק לשם זה - קובץ ארו ישראל [מאנסי] גליון לא עמ' רלט ואילך".

ואמנם לא הספקתי לעי' שם, אך ייתכן ששם הצעה גרידא לשם "זעליג".

האם לדעת הרבי ייתכן שיימצא פסוק המתחיל בז' ומסתיים בג'?

א) על ענין הראשון - אכן את"מ. כי אמנם אינו מתחיל ומסיים כך.
ב) על שאלתך השני' - הנה כעת קראתי המובא ב'אור ישראל' שם (ב' הערות - א' מהרב דוד יצחקי, והשני מהרב פרופ' שפיגל). ובשניהם, הצעות שונות לפסוקים שא) אמנם יכילו "זליג" בתוכו (כמובן במובן אחרת); ב) המכילים "זעליג" אך שלא כסידרו; ג) שיש בו אותיות זעליג פזורים בכל הפסוק. וכן פתרונו של הרבי שהוזכר. ואולי לפתרונות כהנ"ל - כיוון הרבי, למצוא במפורש (ואפילו שלא באותו קונטקסט?, דבר שהוקל בשנים האחרונות בהתפתחות הטכנולוגי' והמאגרים/תוכנות למיניהם)

ויש לראות בדבריהם ונימוקיהם באורך. בכל אופן, הנה קישור לתחילת ההער(ות) באור ישראל (המשתרע על כמה דפים), גם לאלו שאין להם ה'אוצר':
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... &pgnum=239

[קאצ'קלה]

בנוגע פסוקים לכינויי שמות, דוגמת זעליג וכיו"ב, העירני חכם אחד מדברי רבי שמואל פייוויש כהנא בעל לקט שמואל ודרוש שמואל, בספרו שיר חנוכה, ויניציאה תנ"ד, דף ז ע"א:

כל אדם יאמר כל יום פסוק אחד שמדבר בטוב, המתחיל כמו תחלת שמו ומסיים כמו סוף שמו, כמו שאני אומר: שלום רב לאוהבי תורתיך ואין למו מכשול. הרי תחלה וסוף כמו שמי שמואל.

למרות ששמו היה 'שמואל פייוויש', לא אמר פסוק כי אם ל'שמואל'.
ויש לדון בזה:
אולי כן אמר גם על פייוויש, אלא שהביא לשם דוגמא רק פסוק אחד.
אולי חיפש ולא מצא פסוק מתאים לפייוויש. יש ארבעה פסוקים כאלה (לדוגמא: פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר יְיָ עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ), אולם יתכן שהוא לא מצא את הפסוקים.
אבל משום מה, מסתימת דבריו נראה שאמר רק פסוק אחד, לשמו העקרי 'שמואל', ולא לכינויו.
חשוב להוסיף, שגם ר' הירץ ש"ץ בסידורו מביא שהוא אומר פסוק לשמו 'נפתלי'. ולא הזכיר שאמר גם ל'הירץ'.

[עזריאל ברגר]

ראיתי לפני כמה ימים בליקוט לשמות אנשים את הפסוקים הבאים:
ברוך - ברוך אתה ה' למדני חוקיך.
דניאל - דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל.
זכריה - זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה.
עובדיה - עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה.
רפאל - ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלוקים עמדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל.

[לייטנר]

אין כל חידוש בפסוקים שהבאת.
כולם מתחילים באות שבה מתחיל השם המיועד, ומסתיימים באות שמסתיים אותו שם (גם אם הדגשותיך אחרות).

[קאצ'קלה]

אין כל חידוש בפסוקים שהבאת.
כולם מתחילים באות שבה מתחיל השם המיועד, ומסתיימים באות שמסתיים אותו שם (גם אם הדגשותיך אחרות).

יש חידוש, שהלה מצא פסוק שמתחיל ומסיים בר"ת וס"ת של השם, ובנוסף לזה מרומז בפסוק כל השם, לא רק ראשו וסופו.

[לייטנר]

צודק (בהתאם לפתיחת האשכול). חוזרני בי.

[מתישהוא]

בספר קסת יהונתן (נדפס בשנת תנ"ז) מביא את זה וכותב שהוא "ידוע".

אגב, הוא מביא שם רשימה של פסוקים המתאימים לשמות שונים. אך רשימה זו שונה מרשימות אחרות שנדפסו במקומות אחרים. האם יש מקור לרשימות אלו? על פי מה נקבע מנהג בדבר? או שאין מנהג וכל אחד בוחר בפסוק שרוצה?

[עזריאל ברגר]

בספר קסת יהונתן (נדפס בשנת תנ"ז) מביא את זה וכותב שהוא "ידוע".

אגב, הוא מביא שם רשימה של פסוקים המתאימים לשמות שונים. אך רשימה זו שונה מרשימות אחרות שנדפסו במקומות אחרים. האם יש מקור לרשימות אלו? על פי מה נקבע מנהג בדבר? או שאין מנהג וכל אחד בוחר בפסוק שרוצה?

למיטב ידיעתי אין בזה מנהג, וכל אחד בוחר בפסוק שמתאים לו וכו'.

[גיורא בשמי שמיא]

טובה - טוֹבָה חָכְמָה מִכְּלֵי קְרָב וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה

פעם נשאלתי (ע"י אחר) מא' שרצה לתת שם לבתו והשמות שבחרו הוא ואשתו התחילו ב'ט' וסיימו ב'ה'. אך הסתייגו מלקוראה בשם שאהבו, בשל הפסוק שנדפס בסידורים על אותיות אלו אשר יש בה צלילים שליליים: טָמְנוּ גֵאִים פַּח לִי וַחֲבָלִים פָּרְשׂוּ רֶשֶׁת לְיַד מַעְגָּל מֹקְשִׁים שָׁתוּ לִי סֶלָה. (תהלים קמ ו) אז הצעתי הפסוק: טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ לֹא יִכְבֶּה בליל [בַלַּיְלָה] נֵרָהּ. (משלי לא יח) ושמחו כעל כל הון ואכן קראו לבת בשם שרצו, ושלו' על ישראל.

[עזריאל ברגר]

[ מלכים א פרק-טו-ב ]: שָׁלֹשׁ שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ מַעֲכָה בַּת אֲבִישָׁלוֹם:

ובפרשת וישלח (כולם בפרק לו) מצאתי עוד כמה כאלו, אבל כולם שמות של גויים:
{טו} אֵלֶּה אַלּוּפֵי בְנֵי עֵשָׂו בְּנֵי אֱלִיפַז בְּכוֹר עֵשָׂו אַלּוּף תֵּימָן אַלּוּף אוֹמָר אַלּוּף צְפוֹ אַלּוּף קְנַז:
{יט} אֵלֶּה בְנֵי עֵשָׂו וְאֵלֶּה אַלּוּפֵיהֶם הוּא אֱדוֹם:
{כח} אֵלֶּה בְנֵי דִישָׁן עוּץ וַאֲרָן:
{ל} אַלּוּף דִּשֹׁן אַלּוּף אֵצֶר אַלּוּף דִּישָׁן אֵלֶּה אַלּוּפֵי הַחֹרִי לְאַלֻּפֵיהֶם בְּאֶרֶץ שֵׂעִיר:
{מג} אַלּוּף מַגְדִּיאֵל אַלּוּף עִירָם אֵלֶּה אַלּוּפֵי אֱדוֹם לְמשְׁבֹתָם בְּאֶרֶץ אֲחֻזָּתָם הוּא עֵשָׂו אֲבִי אֱדוֹם:
אם יבוא עשיו ויבקש פסוק לשמו "אדום" - אמליץ לו על האחרון, ששמו מופיע בו פעמיים, וגם מתחיל באלף ומסיים במ"ם, וגם מופיע בו שמו העיקרי "עשיו"...

[ע. התשבי]

הנה ידוע (בספרי הפוסקים?) אשר לשמות שאינם מתחילים/מסיימים באותיות השם, ניתן הרי להביא פסוק אשר השם מוזכר בתוכו. כי הרי אותו ענין נפעל עי"ז (להטעם שלא ישכח שמו לעוה"ב).

ואכן, ניתן להוסיף לרשימת פותח האשכול - שם אשר נמצא בתוך הפסוק - את עמוס ז, יד: ויען עמוס ויאמר אל אמציה לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי כי בוקר אנכי ובולס שקמים.
ושו"ר מפורשות, אשר הרבי מליובאוויטש (באגרות-קודש שלו, כרך כט עמ' קמא), הציע פסוק זה למי ששמו עמוס.

יש להעיר, כי בהערות המו״ל לשם כתבו שלא נמצא פסוק המתחיל בע׳ ומסתיים בס׳, אמנם ברשימות שלפנינו יש שני פסוקים:
[ישעיה פרק-יג-ז] עַל כֵּן כָּל יָדַיִם תִּרְפֶּינָה וְכָל לְבַב אֱנוֹשׁ יִמָּס:

[יחזקאל פרק-ז-כג] עֲשֵׂה הָרַתּוֹק כִּי הָאָרֶץ מָלְאָה מִשְׁפַּט דָּמִים וְהָעִיר מָלְאָה חָמָס:

[גל של אגוזים]

הנה ידוע (בספרי הפוסקים?) אשר לשמות שאינם מתחילים/מסיימים באותיות השם, ניתן הרי להביא פסוק אשר השם מוזכר בתוכו. כי הרי אותו ענין נפעל עי"ז (להטעם שלא ישכח שמו לעוה"ב).

ואכן, ניתן להוסיף לרשימת פותח האשכול - שם אשר נמצא בתוך הפסוק - את עמוס ז, יד: ויען עמוס ויאמר אל אמציה לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי כי בוקר אנכי ובולס שקמים.
ושו"ר מפורשות, אשר הרבי מליובאוויטש (באגרות-קודש שלו, כרך כט עמ' קמא), הציע פסוק זה למי ששמו עמוס.

אם אינני טועה, זה הפסוק היחיד שבו מוזכר עמוס ולא מוזכרת שם פורענות (אגב, לפסוק זה אין קשר לרשימה של פותח האשכול).

ומענין לענין באותו ענין: העירוני שב'שולחן מנחם' (ח"א עמ' רמ - נמצא באוצר בגירסאות האחרונות, וגם במקוון), הרבי מליובאוויטש גם הציע למי ששמו "זעליג", לומר פסוק דתיבות "ז..ק" (כי 'זעליק' זהה לה בספרי הלכה לענין גט וכיו"ב, וכפי שנסמן שם), שהוא הפסוק בתהלים קיב,ד. ומסיים: "עד שימצא פסוק מתאים בדיוק". ובהערות המו"ל, ציינו כאן: "ראה בארוכה בענין פסוק לשם זה - קובץ ארו ישראל [מאנסי] גליון לא עמ' רלט ואילך".

ואמנם לא הספקתי לעי' שם, אך ייתכן ששם הצעה גרידא לשם "זעליג".

האם לדעת הרבי ייתכן שיימצא פסוק המתחיל בז' ומסתיים בג'?

כדאי לציין מעשה רב ששמעתי מהג"מ זעליג וינברג שליט"א ששמע מהג"מ זעליג ראובן בנגיס זצ"ל בעל ה'לפלגות ראובן' שאמר בשמו"ע הפסוק (תהלים קיב ד) זָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹר לַיְשָׁרִים חַנּוּן וְרַחוּם וְצַדִּיק.

[תורה מפוארת]

שמחה [ תהילים פרק-צ-טו ]: שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה:
[ תהילים פרק-צז-ח ]: שָׁמְעָה וַתִּשְׂמַח צִיּוֹן וַתָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה לְמַעַן מִשְׁפָּטֶיךָ יְהוָה:

שמעתי שהלב שמחה מגור היה אומר הפסוק 'אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה'

[עזריאל ברגר]

הנה ידוע (בספרי הפוסקים?) אשר לשמות שאינם מתחילים/מסיימים באותיות השם, ניתן הרי להביא פסוק אשר השם מוזכר בתוכו. כי הרי אותו ענין נפעל עי"ז (להטעם שלא ישכח שמו לעוה"ב).

ואכן, ניתן להוסיף לרשימת פותח האשכול - שם אשר נמצא בתוך הפסוק - את עמוס ז, יד: ויען עמוס ויאמר אל אמציה לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי כי בוקר אנכי ובולס שקמים.
ושו"ר מפורשות, אשר הרבי מליובאוויטש (באגרות-קודש שלו, כרך כט עמ' קמא), הציע פסוק זה למי ששמו עמוס.

יש להעיר, כי בהערות המו״ל לשם כתבו שלא נמצא פסוק המתחיל בע׳ ומסתיים בס׳, אמנם ברשימות שלפנינו יש שני פסוקים:
[ישעיה פרק-יג-ז] עַל כֵּן כָּל יָדַיִם תִּרְפֶּינָה וְכָל לְבַב אֱנוֹשׁ יִמָּס:

[יחזקאל פרק-ז-כג] עֲשֵׂה הָרַתּוֹק כִּי הָאָרֶץ מָלְאָה מִשְׁפַּט דָּמִים וְהָעִיר מָלְאָה חָמָס:

אוי"ל שלא אבה לומר פסוקים כאלו, שמשמעותם איננה נעימה...

ובפרט, שמעתי שהפסוק הנ"ל שבו מוזכר "עמוס" - הוא הפסוק היחיד בו מוזכר שמו של הנביא עמוס, ואיננו פסוק של פורענות וכיו"ב.

[לייטנר]

הנה ידוע (בספרי הפוסקים?) אשר לשמות שאינם מתחילים/מסיימים באותיות השם, ניתן הרי להביא פסוק אשר השם מוזכר בתוכו. כי הרי אותו ענין נפעל עי"ז (להטעם שלא ישכח שמו לעוה"ב).

ואכן, ניתן להוסיף לרשימת פותח האשכול - שם אשר נמצא בתוך הפסוק - את עמוס ז, יד: ויען עמוס ויאמר אל אמציה לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי כי בוקר אנכי ובולס שקמים.
ושו"ר מפורשות, אשר הרבי מליובאוויטש (באגרות-קודש שלו, כרך כט עמ' קמא), הציע פסוק זה למי ששמו עמוס.

יש להעיר, כי בהערות המו״ל לשם כתבו שלא נמצא פסוק המתחיל בע׳ ומסתיים בס׳, אמנם ברשימות שלפנינו יש שני פסוקים:
[ישעיה פרק-יג-ז] עַל כֵּן כָּל יָדַיִם תִּרְפֶּינָה וְכָל לְבַב אֱנוֹשׁ יִמָּס:

[יחזקאל פרק-ז-כג] עֲשֵׂה הָרַתּוֹק כִּי הָאָרֶץ מָלְאָה מִשְׁפַּט דָּמִים וְהָעִיר מָלְאָה חָמָס:

אוי"ל שלא אבה לומר פסוקים כאלו, שמשמעותם איננה נעימה...

ובפרט, שמעתי שהפסוק הנ"ל שבו מוזכר "עמוס" - הוא הפסוק היחיד בו מוזכר שמו של הנביא עמוס, ואיננו פסוק של פורענות וכיו"ב.

viewtopic.php?p=300817#p300817

[ע. התשבי]

הנה ידוע (בספרי הפוסקים?) אשר לשמות שאינם מתחילים/מסיימים באותיות השם, ניתן הרי להביא פסוק אשר השם מוזכר בתוכו. כי הרי אותו ענין נפעל עי"ז (להטעם שלא ישכח שמו לעוה"ב).

ואכן, ניתן להוסיף לרשימת פותח האשכול - שם אשר נמצא בתוך הפסוק - את עמוס ז, יד: ויען עמוס ויאמר אל אמציה לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי כי בוקר אנכי ובולס שקמים.
ושו"ר מפורשות, אשר הרבי מליובאוויטש (באגרות-קודש שלו, כרך כט עמ' קמא), הציע פסוק זה למי ששמו עמוס.

יש להעיר, כי בהערות המו״ל לשם כתבו שלא נמצא פסוק המתחיל בע׳ ומסתיים בס׳, אמנם ברשימות שלפנינו יש שני פסוקים:
[ישעיה פרק-יג-ז] עַל כֵּן כָּל יָדַיִם תִּרְפֶּינָה וְכָל לְבַב אֱנוֹשׁ יִמָּס:

[יחזקאל פרק-ז-כג] עֲשֵׂה הָרַתּוֹק כִּי הָאָרֶץ מָלְאָה מִשְׁפַּט דָּמִים וְהָעִיר מָלְאָה חָמָס:

אוי"ל שלא אבה לומר פסוקים כאלו, שמשמעותם איננה נעימה...

ובפרט, שמעתי שהפסוק הנ"ל שבו מוזכר "עמוס" - הוא הפסוק היחיד בו מוזכר שמו של הנביא עמוס, ואיננו פסוק של פורענות וכיו"ב.

מה לא נעים בעשיית משפט בגויים? ועדיפא ממה שאומרים בתפילת אלוקי נצור גופא: "יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך ה' דוחה" וכיו"ב.