במסתרים כתב:יבנה כתב:במסתרים כתב:
התוס' בסוטה שהקשו למה לא נמנה עם ג' החמורות, משמע שלא ס"ל גוזמא קאמר
אם כוונת תוס' כדבריך, אולי תסביר איך יתכן שמותר בשביל שוה פרוטה או פחות לעבור על איסור שהוא ביהרוג ואל יעבור והעוברו אין לו חלק לעולם הבא.
ומה כוונתם לדעתך?
אם נניח שהדברים כפשוטם שהלבנת פני חבירו עדיף על פיקוח נפש, א"כ נצטרך לומר שגם דוחה שבת, וגם שאם א' רודף את חבירו לביישו שמותר להצילו בנפשו. גם נמצא שבשביל שוה פרוטה או פחות יהיה מותר לעבור על א' מהאיסורים החמורים שחמור כג' חמורות, ומזה נלמד לשאר איסורים כן בק"ו. גם יש לתמוה איך יתכן שאין שום עונש חמור להעובר על כך, לא מיתה ולא כרת, ולכאורה גם אינו לוקה ואין משמתין אותו. גם אם א' יבוא לב"ד עם טענה שא' העליב אותו, ב"ד לא יטפלו בכך. גם נצטרך לומר שיש בודדים בכל דור שנשאר להם חלק לעולם הבא, מי יכול לומר שמעולם לא הלבין פני אחר.
ולר' יונה שהוא אבק רציחה וכדמשמע בב"מ נח: עוד יש לתמוה איך חמור מרציחה שהרי הרוצח יש לו חלק לעולם הבא, וגם אינו חייב להרוג את עצמו כדי להציל את חבירו. ועוד שהיורה חץ בחבירו שיש בו כדי להמית אך ממשיך לחיות פטור ממיתה ואילו כאן חבירו ממשיך לחיות ואף שוכח שהלבינו את פניו, ואפ"ה אין לו חלק לעולם הבא.
גם יש לתמוה שאם הלימוד מתמר אינו אסמכתא, הרי שם עשתה כדין ואילו יהודה עשה שלא כדין, ואפ"ה הגינה עליו בנפשה, א"כ יהיה אסור לנתבע לענות לתובעו בב"ד אם יתבייש התובע מכך וכל כיוצ"ב.
ברור א"כ שלא יתכן כלל לומר שהדברים כפשוטם, אלא הם גוזמא ודרך התעוררות שיזהרו בדבר.
ולגבי התוס', בנחל אשכול ח"ב עמ' 118 בחצי השני של העמוד כתב "גם מתוס' לא נתברר דס"ל למעשה, אלא הכי קשי' להו אפ' אי בדרך אגדה אמרה קשי' דידי' אדידי'.'
ואי לא תתרץ כן נצטרך לומר שדבריהם נאמרו באיזה אופן מסויים שאיני יודע מהו, או שנפל ט"ס בדבריהם או שאינו מבעלי התוס'. ועי' בדברי הרמב"ם המצורפים.