וחי בהם - ולא שימות בהן: מצוות ל' זכר או נקבה

[כתב ומכתב]

אבקש עזרת החכמים יודעי האתי"ם, מדוע בכל הספרים מצינו שהתייחסו למצוות גם בלשון זכר ובעיקר במילות היחס "אותם" "בהם" וכדומה, ואילו בלשון חז"ל עצמם נראה שיותר נפוצה ההתייחסות בל' נקבה, ודוגמה לכך בדרשת חז"ל המצוטטת בכותרת [אם כי יש מקומות ששניהם שווים בסיומת ם' או ן'].
האם סיומת ן' בדברי חז"ל אלו היא כדרכם להשתמש בה גם לל' זכר, או שאכן צריך להתייחס למצוות בל' נקבה?

[שערי חכמה]

ברור ש"מצוה" היא נקבה, אך בלשון הגמרא מצוי מאד השימוש באות ן' במקום ם', בלי קשר לזכר או נקבה.

[איש גלילי]

והטעם, מפני ששתיהן ממוצא האף (יחד עם המוצא המיוחד לכל אחד מהן - לשון או שפתים).

[סגי נהור]

והטעם, מפני ששתיהן ממוצא האף (יחד עם המוצא המיוחד לכל אחד מהן - לשון או שפתים).

דומה שחילוף מ"ם לנו"ן בלשון חז"ל הוא בהשפעת הארמית.

[צופר הנעמתי]

והטעם, מפני ששתיהן ממוצא האף (יחד עם המוצא המיוחד לכל אחד מהן - לשון או שפתים).

דומה שחילוף מ"ם לנו"ן בלשון חז"ל הוא בהשפעת הארמית.

החילופים אינם רק בל"ר אלא סתם בסופי מילים (כמו אדם - אדן), לכן כנראה הסיבה היא פונטית, או לפחות גם פונטית (יש גם נטייה באופן כללי לנ' בסופי מילים בהברה פתוחה כמו יודן, למעלן, למטן).

[לייטנר]

כמובן קיים גם במילים מקראיות כמו: תעשון, תאמרון.

[מנצפך]

ברור ש"מצוה" היא נקבה, אך בלשון הגמרא מצוי מאד השימוש באות ן' במקום ם', בלי קשר לזכר או נקבה.

אאל"ט מאוד מצוי שמשתמשים עם 'ן' במקום 'ם', אבל לא כ"כ מצוי שמשתמשים עם 'ם' במקום 'ן', וכן נראה מכל התגובות אשר מעלי, ואם כן לא הועלתם כלום בדבריכם, כי אם 'מצוה' היא 'נקבה' מפני מה אנו מוצאים שנאמר על מצוות 'בהם' ל"ז?

[איש גלילי]

ברור ש"מצוה" היא נקבה, אך בלשון הגמרא מצוי מאד השימוש באות ן' במקום ם', בלי קשר לזכר או נקבה.

אאל"ט מאוד מצוי שמשתמשים עם 'ן' במקום 'ם', אבל לא כ"כ מצוי שמשתמשים עם 'ם' במקום 'ן', וכן נראה מכל התגובות אשר מעלי, ואם כן לא הועלתם כלום בדבריכם, כי אם 'מצוה' היא 'נקבה' מפני מה אנו מוצאים שנאמר על מצוות 'בהם' ל"ז?

זאת אינה קושיא, כי הפסוק לא הזכיר את המצוות, אלא חוקים ומשפטים.

[מנצפך]

ואילו בלשון חז"ל עצמם נראה שיותר נפוצה ההתייחסות בל' נקבה, ודוגמה לכך בדרשת חז"ל המצוטטת בכותרת

היכן מצאתם בחז"ל לשון 'בהן' בדרשה זו?

[במסתרים]

והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם - למה לשון זכר?

כמובן קיים גם במילים מקראיות כמו: תעשון, תאמרון.

אינו שייך לכאן.

[איש גלילי]

והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם - למה לשון זכר?

וכן הקושיא המפורסמת על "ותען להם מרים".

[מה שנכון נכון]

יש עוד כיו"ב במקרא. למשל בתחלת רות: ותאמר נעמי לשתי כלותיה... יעש ה' עמכם חסד כאשר עשיתם... יתן ה' לכם... והיו לכם לאנשים... והמה באו בית לחם.

[שערי חכמה]

ביחזקאל (מב יד) "ושם יניחו בגדיהם אשר ישרתו בהן".

[שערי חכמה]

ואילו בלשון חז"ל עצמם נראה שיותר נפוצה ההתייחסות בל' נקבה, ודוגמה לכך בדרשת חז"ל המצוטטת בכותרת

היכן מצאתם בחז"ל לשון 'בהן' בדרשה זו?

כן איתא בתוספתא שבת (פט"ו הי"ז) ובילקוט (יתרו רמז רפז). אמנם בגמרא (יומא פה: סנהדרין עד. ועוד) ובשאר המדרשים (תנחומא מסעי א ועוד) כתוב "בהם".
ומכל מקום כבר נתבאר שגם הלשון "בהן" אינה מוכיחה כלום, כמו שמצאנו בדברי חז"ל פעמים רבות, ודוגמא ללשון "בהן" בזכר מצאנו במשנה בברכות: נושאי המטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן, את שלפני המטה ואת שלאחר המטה, את שלמטה צורך בהן פטורין, ואת שאין למטה צורך בהן חייבין. וכהנה רבות.

[לייטנר]

והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם - למה לשון זכר?

כמובן קיים גם במילים מקראיות כמו: תעשון, תאמרון.

אינו שייך לכאן.

שייך למה שנאמר כאן:

והטעם, מפני ששתיהן ממוצא האף (יחד עם המוצא המיוחד לכל אחד מהן - לשון או שפתים).

דומה שחילוף מ"ם לנו"ן בלשון חז"ל הוא בהשפעת הארמית.

החילופים אינם רק בל"ר אלא סתם בסופי מילים (כמו אדם - אדן), לכן כנראה הסיבה היא פונטית, או לפחות גם פונטית (יש גם נטייה באופן כללי לנ' בסופי מילים בהברה פתוחה כמו יודן, למעלן, למטן).

[כתב ומכתב]

יישר כח לכל המסייעים לליבון הסוגיא

ואענה על ראשון-ראשון

זאת אינה קושיא, כי הפסוק לא הזכיר את המצוות, אלא חוקים ומשפטים.

טענתך נכונה בפסוק זה, והבאתיו רק בשביל דוגמת הפיצול "בהם"-"בהן".
אלא שיש פסוק "וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֹתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" (ויקרא כב, לא) המוכיח שיש התייחסות ל' זכר ל'מצוה'
וכפי שהביא "במסתרים" מפסוק אחר

היכן מצאתם בחז"ל לשון 'בהן' בדרשה זו?

כפי שציין "שערי חכמה"
1. תוספתא מסכת שבת (ליברמן) פרק טו: אשר יעשה אותם האדם וחי בהם וחי בהן ולא שימות בהן.
2. שכל טוב (בובר) שמות פרשת בשלח פרק טז: אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ולא שימות בהן.
3. וכ"ה בילקו"ש, אך אין מכך ראיה כי מחברו לא היה מתקופת חז"ל ולא העתיק בקפידת אותיות

לסיכומו של דיון: כיצד הייתם כותבים "המצוות וטעמיהם" או "המצוות וטעמיהן"? נמקו בבקשה תשובותיכם המלומדות

[שערי חכמה]

לסיכומו של דיון: כיצד הייתם כותבים "המצוות וטעמיהם" או "המצוות וטעמיהן"? נמקו בבקשה תשובותיכם המלומדות

אם אתה רוצה לכתוב נכון תכתוב "וטעמיהן", כמו שתכתוב "מצוה אחת" ולא "מצוה אחד".

אם אתה רוצה לכתוב בסגנון תלמודי, אתה יכול לכתוב "וטעמיהן", אבל תכתוב גם "זריזין מקדימין", "הולכין" או "מהלכין", "כל הכלים ניטלין בשבת ודלתותיהן עמהן", ועוד ועוד כהנה וכהנה כיד ה' הטובה עליך...

המילה היחידה הזכורה לי כעת שנכנסה בסגנון הזה היא "מהדרין".

[חיימקה]

וכן הקושיא המפורסמת על "ותען להם מרים".

עי' כלי יקר שם וכן בשל"ה הקדוש

יש עוד כיו"ב במקרא. למשל בתחלת רות: ותאמר נעמי לשתי כלותיה... יעש ה' עמכם חסד כאשר עשיתם... יתן ה' לכם... והיו לכם לאנשים... והמה באו בית לחם.

עי' באלשיך הקדוש.
עי' גם בקובץ המצורף מע' 4 ואילך.

[במסתרים]

שייך למה שנאמר כאן

לא הבנתי. תעשון הוא צורה ארוכה של תעשו (או נו"ן נוספת), ואין הנו"ן כינוי הרבים שעליה מדברים כאן.

[לייטנר]

ראה מש"כ לעיל צופר הנעמתי.