הסקרנות התורנית – עד כמה?

[פי האתון]

אף שאין דרכי בשאלות פילוזופיות, כיון שהשאלה טורדת בי זמן רב, עצור במילין לא אוכל.
מסתמא רוב ככל חברי הפורום הם בעלי סקרנות תורנית מוגברת, ויתכן שאין כאן הכתובת לשאלה זו...

"האברך דנן לומד בש"ס וילנא ישן בלבד, (בשום אופן לא ב... – שהרי מן המחדשים הם!) מכיון ש..."מה שרבותי למדו בו, טוב גם לי" (בשסי"ן המבוארים מאן דכר שמיה).
לומד רק את ה'ישיבישע' מסכתא ואין לו לימודים אחרים מהצד.
אנציקלופדיה תלמודית אינו פותח (הרב ... הרי נצפה כשהוא סוגרה בזעם).
בפירוש חי, שיחת חולין, ושאר ציורים, אינו מסתכל (זה מחסיר מעמל התורה).
בחיבורים מהראשונים שנתגלו לאחרונה אינו מציץ (החזו"א לטענתו אסר זאת).
באוצר החכמה וכדו'.... אינו מציץ ח"ו.
כשתנסה לעניין אותו בנושא תורני מעניין החורג מסוגיא זו שהוא אוחז בה, תבין לבד שאין עם מי לדבר (זה נוגע לסוגיא?).
קובץ תורני מעניין ככל שיהיה המונח לידו לא יזכה לחנינת מבטו."


מאידך הסקרן התורני הממוצע:
לומד במהדורה הכי מעודכנת של הש"ס, פותח שסי"ן מבוארים מידי פעם.
לומד מסכתא אחרת (או שניים) מהצד, כשיש לו שאלה פונה לאוצר החכמה ולאנצ"ת.
בציורים שיוסיפו להבנה – מסתכל גם מסתכל.
שאלה מעניינת תבעיר את סקרנותו, וכנ"ל קובץ מעניין, כשנתקל בגירסא מחשידה בודק בדפוסים ראשונים וכתבי יד וכו'.
ידיעות ארכיאולוגיות הקשורות לעולם התורני מציתות את דמיונו.
לידיעת צורתא דשמעתא של סוגיא יתכן שאינו מגיע, ומסתמא עפ"י רוב הוא יותר שטחי ופחות מעיין לעומק.

אני משער שכל אחד מכיר את התופעה מהכולל או מאיזור מגוריו.

איזה הדרך ישכון אור?
(כמובן שיש הרבה דרכים אמצעיות - וכתבתי את ב' הצדדים הקיצוניים).

[מכון חכמי ספרד]

אם אפשר להוכיח מעולם הנכרים -
קראתי פעם מאמר רוסי (אני שייך לזן השני), שרוב האנשים שהצליחו בחייהם, רופאים, אקדמאים, פוליטיקאים, אנשי עסקים, הם אנשים שניתקו כל עניין ומגע עם דבר שלא מקדם אותם למטרה שסימנו.
לא חברים וטיולים, לא חדשות ופטפוטים ולא כלום.
בתיאורים המפורטים הופיע על אחד מהם, שנחשב כיום כמנתח מוח יחיד בתחומו, שהיה לו 'פנקס חישוב זמן מבוזבז'!

ולא תהא כהנת כפונדקית.

[דרומי]

אף שאין דרכי לדבר אלא עם בני אדם, מכל מקום לכבוד פרשת השבוע אשנה ממנהגי...

אם מדובר על בחור צעיר - קייימת (אולי) עדיפות בדרך הראשונה, אולם אם מדובר על אברך יותר מבוגר - סביר להניח שהדרך השניה יותר תועיל לו להצלחה אמיתית בחיים התורניים.

[בברכה המשולשת]

הדבר תלוי כמובן בשורש נשמתו (המתגלה באופי)
אם יכריחו בחור/אברך ללמוד בדרך הסותרת את דרכו המיועדת לו, זה רק יגרום לריחוק מלימוד התורה, רח"ל

[קו ירוק]

.

[קו ירוק]

לומד רק את ה'ישיבישע' מסכתא ואין לו לימודים אחרים מהצד.
בחיבורים מהראשונים שנתגלו לאחרונה אינו מציץ (החזו"א לטענתו אסר זאת).
כשתנסה לעניין אותו בנושא תורני מעניין החורג מסוגיא זו שהוא אוחז בה, תבין לבד שאין עם מי לדבר (זה נוגע לסוגיא?).
(כמובן שיש הרבה דרכים אמצעיות - וכתבתי את ב' הצדדים הקיצוניים).

וכי מה ענין זה לסקרנות? לא כל אדם עלי חלד שואף להיות ת"ח השואלים אותו בכ"מ ויודע להשיב ?

[פלוריש]

אורות הקודש א:

צפית הכלליות והפרטיות
כט
ההופעות הכלליות, כשהן מתגלות ברוח האדם, אינן יכולות להוציא פרטים מתוכן, כ"א באצילותן העשירה הן מתנוססות בעושר גווניהן, המאוחדים כולם יחד בחטיבה אחת. זהו החסרון הבא מתוך רום ושיגוב. כשבא התור להוצאת פרטים, מתקטנת היא ההופעה העליונה, האורה מתמעטת, והפרטים, רבים וחשובים, הולכים ונזרחים, מתהדרים ומתגדלים הם, נובעים ממעינם הנובע, אשר כפי פך קטן הולך הוא ונפתח. העסק הפרטי שבפרטים מרחיב הוא את הדעת לפי ערך העומק הלשדי שיש בתמציתם של הפרטים, שהוא טל החיים של הכללים העליונים המופיע בהם מאור חייו. גניזתו של טל אורות זה היא בנקודת הרצון שבהכרה, המתעלה לאידיאל עליון בחיי הפרטים, תולדות הכלל. העוסק בתורה לשמה הרי האור הכללי, שמתחבר לרצונו המזוכך, הולך ומתברך עמו, ומושך לו שפעת גודל, מלכות וממשלה וחיקור דין. אבל העוסק בתורה שלא לשמה פרטיו מיובשים הם מלשד הרצון האידיאלי, והפרטיות שבהן אוכלת את מוח עצמותיהם, והרי הוא מגרם גרמי, ואינו בא לתעודתו שנוצר בגללה, להוסיף אור רצוני עליון בעזוז החיים הפרטיים, להעלותם אל עילוי הכלל, ולהוסיף בכלל זיו צביוני חדש על ידי עושר הבא ממשפלים. קדושי הדעה צופים את אור הפרטיות כשהם עסוקים בכללי כלליות, והם צמאים לאור הכללי, שוקקים אליו, ומזדהרים בגדלו, וחן קדשו, בהיותם עסוקים בפרטי פרטים. חסד ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו.

דעה כללית ובינה פרטית
ל
בעל הנשמה הרחבה סובל יסורים גדולים מצמצומה של המחשבה בפרט מיוחד. אבל הוא צריך להתגבר ולסבול את היסורים הללו, באהבה, שהם הם המביאים אותו לאושר היותר גדול. הקלת היסורים באה מהבירור שיתברר לו, שהדעת הכללית היא הדורשת את הרחבתה הבלתי מפורטת מפני עליונותה, והבינה הפרטית היא כבר סופגת את כל הפרטים בבירורם המדויק. וכשגלי הדעת משתפכים על הנפש, אז באמת צריכים לתן מקום לההפשטה העליונה, שאינה מקבלת שום תואר. אבל היא חולפת, ומניחה את השפעתה הגדולה באוצר הבינה, ששם השפעה זו עצמה מגלה את חופשתה על ידי השמירה הדייקנית של פרטי הדברים, והגלמתם המוגבלת.

תכונת הרכוז והפזור
לא
אין כל האנשים שוים בדרכים של השלמתם הרוחנית. יש אדם שתמצית לשדו הרוחני יוכל להיות מבוצר במקום אחד, וכל מה שיתרכזו יותר מחשבותיו, לימודיו, עיוניו, ורגשותיו, ימצא את עצמו יותר בנוי ומשוכלל, ועיטור המדות והתכונות, ובהירות הדעה בהארת נשמתו יופיעו עליו בהדרם. ויש אדם שרכושו הרוחני מפוזר, על כל ראש דרך, ומוכרח הוא לפזר את מדעו ואת רגשותיו, וממרחק יביא לחמו. והריכוז והפיזור הזה יש בהם מדרגות על גבי מדרגות, ריכוז לפנים מריכוז ופיזור חוץ מפיזור. ויש אדם ששולטים בו שני הכחות, מוכרח הוא לתכונה ריכוזית, וגם לתכונה פיזורית, ובעת אשר תכונת הריכוז שולטת עליו לא יוכל לסבול שום תוכן של פיזור, ועת אשר רוח הפיזור מתגלה עליו לא יוכל לסבול שום ריכוז. והדבר נוהג גם כן בעמים שלמים ובסוד הנהגת עולמים, בהופעת ההסטוריות העממיות, ובתקופות הגדולות של העולמות, יצירתם, הויתם, בנינם, הירוסם, חידושם והתעלותם.

התכונה הכללית והפרטית
לב
ההופעה הפנימית, הבאה לאדם, לחוש על ידה את הנשגב, היא מנגדת בטבעה להבנה הפרטית, באיכות ובכמות של החזיונות. ושני הכחות יחד דוקא משלימים הם את התכונה העולמית, את הרוחניות האנושית, ואת המהותיות הרוחנית של העולם כולו, בסקירתו היותר עליונה ומקיפה. הההכרה האלהית בעומק ובהירות תוכנה וההבחנה המדעית, בניתוח הכרת היש הפרטי והכללי וסעיפיו, הן סותרות זו את זו סתירה סוביקטיבית, כשם שהן מאוחדות זו עם זו אחדות אוביקטיבית. המוכשרים להכרת הטבע, המחטטים בפרטיו, ע"פ רוב הם בעומק טבעם חסרים אותו הגעגוע האלהי, בתור דרישה עמוקה מקורית, וקל וחומר שמחוסרים הם עומק העלאת המחשבה ברום החביון העולמי, בדרך פתרונו האלהי. והאלהיים שוטפים הם הגיונותיהם, ומחשבותיהם עפות הן בגבהי מרומים, ואין להם אותו הכח ואותו הצמאון לחקור בעומק החזיונות המציאותיים, כאותו הצמאון הטפוסי של אבירי חכמי הטבע. וכיוצא בו בכל ענפים חשובים. הבקורת, וחוש האמונה וההערצה של אנשי קודש, נושאי המסורות הגדולות, שבהן אוצרות חיי עולם גנוזים, חלוקים המה זה מזה בעומק הבדלה פסיכית. הפשט והדרוש , מתפלגים הם על פי הנושאים העקריים שלהם, מחזיקיהם ותובעיהם. אמנם בכל ההבדלה הזאת התוכן המאחד האוביקטיבי מכה את גליו, ובתוך כל סיעה יש הכרה ונטיה לרכוש של חברתה. ומיוחדים גאוני גאונים שמתרוממים על ההבדל הסוביקטיבי. בצבור,התכונה המבדילה את הפרטים,המחטבת את האינדיוידואליות, והמאחדת ומשוה את הכל באיכות צבוריותה, אלה שני כחות, איתנים, וסותרים, מכים הם את כח קויהם זה על זה, גלי ים אורותיהם בוטשים זה בזה. במקום שהגדולה היצירתית יוצאה עד כדי התמזגות עצמית של התוכנים הסותרים מצד צמצומי הכלים הסוביקטיבים, שמה מתגלה אור הברכה העליונה. נפלא הוא כחן של ישראל באיחוד זה של ההתפרדות האינדיוידואלית עם החטיבות האחדותית, כמו שהוא מצוין בעומק האמונה של גוי צדיק שומר אמונים עם תכונת ההכרה החודרת של עם חכם ונבון, בקרת מחוורה על כל אישיות גם היותר גדולה, והערצה עמוקה לכל חכמי קודש המתהלכים עם ד', הבחנת הבריאה במהותיותה ופרטיה, עם סגולת ההתנשאות למרומי מקורה. משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו, קראים אל ד' והוא יענם, בעמוד ענן ידבר אליהם, שמרו עדתיו וחק נתן למו, אל נשא היית להם ונקם על עלילותם, רוממו ד' אלהינו והשתחוו להר קדשו כי קדוש ד' אלהינו.

צמצום המקצועות
לג
בכל חכמה שהאדם עוסק ימצא קוצר רוח יחד עם עונג. העונג יבא לו מהרחבת ידיעותיו, מהתפשטות אור החיים הרוחניים בנשמתו, וקוצר הרוח יבא לו מהצמצום, שכל חכמה מצמצמת עצמה באופקיה המיוחדים לה. ביחוד יסבול בעל הנשמה העשירה, רבת השירה והתפארת, מהצמצום של החכמות, העסוקות בנושאים חיצוניים ומקריים. ביותר יגדל הכאב בעת אשר בעלי מקצועות, שלא טעמו כלל את טעם המכאוב של תוספות הדעת, והם שבעים ושמחים בחלקם, גדולים וגבוהים בעיני עצמם, מרוב שלמות שאין עמו חסרון בעיניהם, והם מושיטים לנו גרגרים יבשים של דברים כאלה, שבאמת הנם ביסודם מלאים רעננות, וחזות הכל. מושיטים לנו, למשל, הרצאות היסטוריות על פי מעשים ועובדות חיצוניות, וקורעים הם בחזקת היד את המקצוע, שהם מסוגלים לו, מכל הארג הגדול של ההויה הגדולה בהדר גאונה. מוכרחים אנו להתגבר על שוממות רוחנו, וללמוד מהמחפשים הללו את אשר יעלו במצודתם. אבל מוכרחים אנו אחר כך לחדש את פני הדברים במקוריותם, החיה והכוללת. בין אם אנו חפצים בשכלול הרוח של הכלל, בין אם אנו חפצים רק בשלמות עצמנו, סוף כל סוף לא נוכל לשאת בקרות רוח את עניות הדעת ואת חסרון החיים ודלדול התפארת הרוחני, שבעלי המקצועות מביאים עלינו ברב עשרם, ובהמון ידיעותיהם וחריצות הבקרת שלהם, הערוכה ברוח המוגבל במקצועיותו.

הכוללים ובעלי המקצוע
לד
המשיגים, הכוללים בקרבם כמה ענפים, בדעות, במדות, בתורה ובעבודה, מוכרחים הענפים להיות אצלם לפעמים מכחישים זה את זה, מתוך ריבוי יניקתם במקום מצומצם. והם מוכרחים להתרומם למקור האחדות תמיד, ששם כל הענפים הם בחטיבה אחת, והשגה כללית אחת מחיה את כולם. ומכל מקום צריכים הם סעד, מגדולים בעלי מקצוע מיוחד, שעל פי רוב הם יותר מפורסמים בעולם, מפני שההמון תופש את הזיו של מקצוע פרטי שמתרבה הרבה יותר ממה שהוא תופש את הגודל של עושר רוחני כללי. ואלה הנשמות המיוחדות בחוגן משמפיעות הרבה עז וקדושה על הנשמות הכלליות, והנשמות הכלליות מתעשרות הרבה ע"י חבורן עם המקצועיות, והן חוזרות ומשפיעות עליהן שפע גדול מאד, הרבה יותר ממה שקבלו מהן. כי כל דבר פרטי, כיון שהוא נשפע לתוך נשמה כללית, נהפך אחר כך, בכח עיכול רוחני, לדבר כללי ומקיף הכל, הכל לפי ערך הכלליות ומדת ההקפה של הנשמה הכוללת.

[משה נטע]

אם מדובר על בחור צעיר - קייימת (אולי) עדיפות בדרך הראשונה, אולם אם מדובר על אברך יותר מבוגר - סביר להניח שהדרך השניה יותר תועיל לו להצלחה אמיתית בחיים התורניים.

אני דווקא הייתי אומר להיפך - הרבה יותר קשה לדרוש מבחור סקרן לא להיות כזה, ממילא שימלא סקרנותו בתורה כמה שירצה. לאברך מבוגר יהיה אפשר להסביר שאם ירצה להגיע ליעד מסוים בידיעת התורה כדאי לו להתרכז אך בו.
מן הסתם כמו שכתב הרב בברכה המשולשת - זה יותר תלוי באופי האדם, לא ממש בגיל שלו.

[יעקב_ב.]

לענ"ד, רוב הגדולים שישבו ולמדו יום ולילה, בדרך כלל לא היה זה רק משום 'מצות לימוד התורה', אלא משום סקרנות אמיתית להכיר ולדעת את כל חלקי התורה, ומי שמטיל על עצמו מגבלות מה בדיוק ללמוד ובעיקר מה ללמוד, והסקרנות שלו לא מוציאה אותו מידי מגבלותיו, יתכן שהוא יצא ת"ח סטנדרטי, אך מהגדולים בעלי ההיקף בכל התורה כולה הוא לא יוכל לצאת. צא וראה במרן שר התורה הגרח"'ק שליט"א, שלמרות החובות הלימודיות המוטלות עליו לעייפה, עדיין מוצא הוא זמן לעבור על הרבה מן הקונטרסים וספרי הסיפורים [כמובן על גדו"י] שמגישים לו חדשים לבקרים, וליבי אומר לי שאין זה רק משום מידת החסד.

[יעקב_ב.]

אם אפשר להוכיח מעולם הנכרים -
קראתי פעם מאמר רוסי (אני שייך לזן השני), שרוב האנשים שהצליחו בחייהם, רופאים, אקדמאים, פוליטיקאים, אנשי עסקים, הם אנשים שניתקו כל עניין ומגע עם דבר שלא מקדם אותם למטרה שסימנו.
לא חברים וטיולים, לא חדשות ופטפוטים ולא כלום.
בתיאורים המפורטים הופיע על אחד מהם, שנחשב כיום כמנתח מוח יחיד בתחומו, שהיה לו 'פנקס חישוב זמן מבוזבז'!

ולא תהא כהנת כפונדקית.

לא הבנתי מה השייכות לענינינו, כאן המטרה היא להגיע לידיעת התורה, וודאי שתלמיד חכם לא אמור להתעניין באמת בטיולים וחדשות, אך כאן איך אדם יוכל להתפתח בידיעת התורה אם לא יפתח אנציקלופדיה תלמודית ושאר ספרים 'שאינם במודה', וכל ספר יחשוב פעמיים אם הוא ב'השקפה התורנית העכשווית'?! צא וראה במרן הגריש"א זצ"ל, שלא היתה לו שום בעיה להשתמש בשוטנשטיין ועוז והדר, למרות שידע שיוכלו להלעיז עליו בשל כך!

[מכון חכמי ספרד]

אך כאן איך אדם יוכל להתפתח בידיעת התורה אם לא יפתח אנציקלופדיה תלמודית ושאר ספרים 'שאינם במודה'

אתה באמת שואל איך אפשר להתפתח בלימוד בלי אנציקלופדיה תלמודית??
החפץ חיים למשל, ושאר גאוני העיירות הקטנות והנידחות, לא היו 'מפותחים' בלימוד, כי לא היו להם ספרים 'במודה'?!

משום מה, אני סבור שמעיון בריא בסוגיות הש"ס, מתפתחים בלימוד יותר.

[הרואה]

אף שאין דרכי בשאלות פילוזופיות, כיון שהשאלה טורדת בי זמן רב, עצור במילין לא אוכל.
מסתמא רוב ככל חברי הפורום הם בעלי סקרנות תורנית מוגברת, ויתכן שאין כאן הכתובת לשאלה זו...

"האברך דנן לומד בש"ס וילנא ישן בלבד, (בשום אופן לא ב... – שהרי מן המחדשים הם!) מכיון ש..."מה שרבותי למדו בו, טוב גם לי" (בשסי"ן המבוארים מאן דכר שמיה).
לומד רק את ה'ישיבישע' מסכתא ואין לו לימודים אחרים מהצד.
אנציקלופדיה תלמודית אינו פותח (הרב ... הרי נצפה כשהוא סוגרה בזעם).
בפירוש חי, שיחת חולין, ושאר ציורים, אינו מסתכל (זה מחסיר מעמל התורה).
בחיבורים מהראשונים שנתגלו לאחרונה אינו מציץ (החזו"א לטענתו אסר זאת).
באוצר החכמה וכדו'.... אינו מציץ ח"ו.
כשתנסה לעניין אותו בנושא תורני מעניין החורג מסוגיא זו שהוא אוחז בה, תבין לבד שאין עם מי לדבר (זה נוגע לסוגיא?).
קובץ תורני מעניין ככל שיהיה המונח לידו לא יזכה לחנינת מבטו."


מאידך הסקרן התורני הממוצע:
לומד במהדורה הכי מעודכנת של הש"ס, פותח שסי"ן מבוארים מידי פעם.
לומד מסכתא אחרת (או שניים) מהצד, כשיש לו שאלה פונה לאוצר החכמה ולאנצ"ת.
בציורים שיוסיפו להבנה – מסתכל גם מסתכל.
שאלה מעניינת תבעיר את סקרנותו, וכנ"ל קובץ מעניין, כשנתקל בגירסא מחשידה בודק בדפוסים ראשונים וכתבי יד וכו'.
ידיעות ארכיאולוגיות הקשורות לעולם התורני מציתות את דמיונו.
לידיעת צורתא דשמעתא של סוגיא יתכן שאינו מגיע, ומסתמא עפ"י רוב הוא יותר שטחי ופחות מעיין לעומק.

אני משער שכל אחד מכיר את התופעה מהכולל או מאיזור מגוריו.

איזה הדרך ישכון אור?
(כמובן שיש הרבה דרכים אמצעיות - וכתבתי את ב' הצדדים הקיצוניים).

א. מדוע אתה חושב שהעומק והרוחב חייבים לבוא אחד על חשבון השני? אני מכיר חכמים רבים שהם לא באמצע, אלא גם וגם.
ב. עירבת שתי שאלות: א. השאלה הישנה של התמקדות או פיזור, ב. העניין של "לא לפתוח" ספר פלוני ופלוני. לענ"ד בשאלה ב' לאברך בוגר אין איסור לפתוח כל ספר תורני גם בעייתיים ממש.
ג. מצטרף לר' בברכה המשולשת שזה תלוי באישיות של כל אחד ואין לאדם כ"כ בחירה בזה, הבחירה היא כמה זה יבוא אחד על חשבון השני.

[אש משמים]

צא וראה במרן הגריש"א זצ"ל, שלא היתה לו שום בעיה להשתמש בשוטנשטיין ועוז והדר, למרות שידע שיוכלו להלעיז עליו בשל כך!

מניין לך זה???

[ההוא גברא]

לפי השמועה עוז והדר ועוד הוצאות שילמו למישהו בבית שישים תמיד ספרים שלהם לידו בשעת הצילומים. חפש צילום שלו לומד ולא משיב לשאלות, מסתמא תמצא שלמד בגמרא ישנה

רוב אלו מהסוג הראשון גם לומדים רק את הדפים הישיבתיים ולא כל המסכת, וד"ל. וסקרנות אמיתית היא לקרוא גם את כל העיתונים, וזה וודאי בזבוז זמן.
אתה צריך להחליט מה חשוב לך לדעת ומה לא.
ושאלה רצינית יותר היא אלו ספרים אתה לומד עם הגמרא ובאלו שאלות אתה מעיין, וזה לא קשור לסקרנות דווקא. (אני אישית איני מבין מי שמסוגל לדלג על דפים שלמים. בשלמא ר"מ יכול לדלג על דף שאין לו חידושים, אבל איך התלמידים אינם מרגישים שהם צריכים יום או יומיים ללמוד בקיאות את הדפים לפני שעוברים לסוגיא הבאה?)

[אש משמים]

איזה הדרך ישכון אור?
(כמובן שיש הרבה דרכים אמצעיות - וכתבתי את ב' הצדדים הקיצוניים).

פשוט שסקרנות תורנית היא מאוד מבורכת אך כמו כל דבר היא יכולה גם להזיק כשהיא מוגזמת ובאה על חשבון הלימוד הקבוע והטוב.

[ארזי ביתר]

כפי שכבר כתב פותח האשכול, כמובן שהנכון הוא דרך הממוצע. אך אנקדוטה שאעלה כאן, תחדד את השלילה שבשלילת הסקרנות...

פניתי לאברך ת"ח רציני, כבן 35 בערך, והתחלתי להרצות לפניו חידוש כלשהו שנתחדש לי בסוגיית 'קו התאריך' המורכבת. לאחר 2 דקות של הרצאה, הוא קוטע אותי ואומר לי, 'במחילה מכבודך, איני יודע על מה אתה מדבר. מה זה קו התאריך, מה הבעיה, מה הויכוחים'... הייתי המום מהרעיון, אך התחלתי להסביר לו את הבסיס, ולמרבה הפלא אותו אברך שביודעי ומכירי קאמינא - אברך בעל כשרון אמיתי - התקשה להבין גם לאחר ההסברים שלי, מה בדיוק הויכוח, וכו' וכו'.

כמובן, שאילו הייתה טבועה בדמו מידת הסקרנות, סביר להניח שהיה נתקל לפחות 15-20 שנה קודם לכן בנושא, ולפחות מגלה הבנה כלשהי בעניין.


ואגב, דומני שיחידי סגולה בדורנו אין בהם מידת סקרנות כלל. ואם כן, דומני שאין ספק לאף אחד, שאם כבר יש לאדם סקרנות, ודאי כדאי מאוד ואולי אפי' חובה עליו, לנתב את סקרנותו לתורה.

[דרומי]

הרב ארזי ביתר, כמדומני שהדוגמא שהבאת אינה בהכרח שייכת לנידון דידן.

גם מי שהוא סקרן גדול (ואני בתוכם...), אני מתכוון לסקרנות בענינים שיש להם זיקה לתורה וכו', יתכן מאוד שיש נושאים מסויימים שמשום מה הוא לא מתחבר אליהם. יודע אני בעצמי שברוב הנושאים אני מסתקרן ואכן מתמצא מעט, אולם יש נושאים שמסיבות שונות נראים לי כ'מעייפים' ו'מכבידים' וקשה לי לשוחח עליהם (לדוגמא: אם עכשיו מישהו יפתח אשכול על נושא של ריבוע העיר לענין תחום שבת לא אפתח את האשכול בכלל... או אם מישהו יפתח דיון בנושא טריפות...).

ובפרט שהנושא של קו התאריך באמת כמעט לא נוגע מבחינה מעשית לאף אחד מהיושבים פה.

כמובן שהתייחסותי רק לדוגמא ולא לעצם הענין.

[כדכד]

פניתי לאברך ת"ח רציני, כבן 35 בערך, והתחלתי להרצות לפניו חידוש כלשהו שנתחדש לי בסוגיית 'קו התאריך' המורכבת. לאחר 2 דקות של הרצאה, הוא קוטע אותי ואומר לי, 'במחילה מכבודך, איני יודע על מה אתה מדבר. מה זה קו התאריך, מה הבעיה, מה הויכוחים'... הייתי המום מהרעיון, אך התחלתי להסביר לו את הבסיס, ולמרבה הפלא אותו אברך שביודעי ומכירי קאמינא - אברך בעל כשרון אמיתי - התקשה להבין גם לאחר ההסברים שלי, מה בדיוק הויכוח, וכו' וכו'.

כמובן, שאילו הייתה טבועה בדמו מידת הסקרנות, סביר להניח שהיה נתקל לפחות 15-20 שנה קודם לכן בנושא, ולפחות מגלה הבנה כלשהי בעניין.

משום כבודו של מר הוא קטע את השיחה אחרי 2 דקות ושמע 2 דקות קודם למרות שלא הבין.
אני הייתי קוטע את מר ואת כל אחד אחר אחרי 2 שניות.
בקיצור אני מסכים עם הרב דרומי שהדוגמה שהביא מר אינה רלונטית לענין

[הרואה]

צא וראה במרן הגריש"א זצ"ל, שלא היתה לו שום בעיה להשתמש בשוטנשטיין ועוז והדר, למרות שידע שיוכלו להלעיז עליו בשל כך!

מניין לך זה???

שמעתי מאחד מבאי ביתו שבשנים האחרונות לפני שמסר את השיעור היה עובר על השוטנשטיין כדי לסדר את מה שצריך לומר בשיעור, ובאיזה קושיות יותר בוער לגעת וכו'.

[אש משמים]

צא וראה במרן הגריש"א זצ"ל, שלא היתה לו שום בעיה להשתמש בשוטנשטיין ועוז והדר, למרות שידע שיוכלו להלעיז עליו בשל כך!

מניין לך זה???

שמעתי מאחד מבאי ביתו שבשנים האחרונות לפני שמסר את השיעור היה עובר על השוטנשטיין כדי לסדר את מה שצריך לומר בשיעור, ובאיזה קושיות יותר בוער לגעת וכו'.

ממש קשה לי להאמין לזה.

[בינוני]

צא וראה במרן הגריש"א זצ"ל, שלא היתה לו שום בעיה להשתמש בשוטנשטיין ועוז והדר, למרות שידע שיוכלו להלעיז עליו בשל כך!

מניין לך זה???

שמעתי מאחד מבאי ביתו שבשנים האחרונות לפני שמסר את השיעור היה עובר על השוטנשטיין כדי לסדר את מה שצריך לומר בשיעור, ובאיזה קושיות יותר בוער לגעת וכו'.

ואני שמעתי ממקורבו הרב קוק, שהגריש"א 'עלה על זה' שיש בעלי בתים מהשיעור שבודקים לפני השיעור את השאלות שיש בהערות של שוטנשטיין, הם שואלים את השאלות במהלך השיעור, והם לא מרפים אם התשובה של הגרי"ש אינה תואמת לנכתב בשוט'...

[הרואה]

לבינוני - תירוץ חמוד.

[מיכאל1]

נראה לי שהגרב"ד פוברסקי מספר שהיה אצל הרב מבריסק וסיפר לו שהוא לומד ג' נושאים ביום כמנהג הרווח בישיבות, ואמר לו הגרי"ז שהוא ממש מתפעל, כי הוא עצמו אינו יכול להיות שקוע ביום יותר מסוגיא א' או ב' סוגיות.

[ארזי ביתר]

צא וראה במרן הגריש"א זצ"ל, שלא היתה לו שום בעיה להשתמש בשוטנשטיין ועוז והדר, למרות שידע שיוכלו להלעיז עליו בשל כך!

מניין לך זה???

שמעתי מאחד מבאי ביתו שבשנים האחרונות לפני שמסר את השיעור היה עובר על השוטנשטיין כדי לסדר את מה שצריך לומר בשיעור, ובאיזה קושיות יותר בוער לגעת וכו'.

לא יודע מי האידיוט שמוכר שטויות והבלים כאלו. אנשים כערכנו הדל, לא יכולים להשיג אפס קצהו של היקף ידיעת התורה של מרן הגריש"א זצוק"ל.

הוא היה צריך את שוטנשטיין לפני השיעורים? הלוא כותבי הביאור וההערות של שוטנשטיין היו יכולים לבוא אליו שיעזור להם!



דומני, שכבר הבאתי בעבר את הסיפור, ובכל זאת בשל האמירה החמורה, אביאו שוב.

אל הגרי"מ שטרן שליט"א מעזרת תורה, הגיעה פעם שאלה סבוכה. לאחר שהוגיע את מוחו ואת טובי מוחות אברכי הכולל שלו, לא הצליח למצוא מענה לשאלה. קם ועלה אל ביתו של הגריש"א לשאלו דבר ה' זו הלכה. תיכף לאחר הצגת השאלה, ענה לו הגריש"א, זו שאלה קשה וחמורה, אין לה תשובה!!

מששמע ר' מיכל כך, קם ונסע מיד להר-נוף, אל הגרע"י זצוק"ל. כאשר הגיע לפתח ביתו, בדיוק יצא הגרע"י מביתו. ר' מיכל ניגש אליו הציג בפניו את השאלה, ותוך כדי דיבור עונה לו הגרע"י, 'עיין בספר קבא דקשייתא סימן פלוני, ששואל את השאלה ומיישב באופן פלוני'.

ר' מיכל תפס מונית באותו רגע מהר-נוף לשכונת מאה-שערים, נכנס אל הגריש"א, והתחיל לומר לו, 'הייתי עכשיו אצל הרב עובדיה...', והגריש"א קוטע אותו, 'און וואס האט ער דיר געזאגט? דער קבא דקשייתא? איך האב נישט געוואלט זיך פארלאזן אויף איהם להלכה למעשה'... [ומה הוא אמר לך? את הקבא דקשייתא? לא רציתי לסמוך על תשובתו להלכה למעשה].


אבל לפני השיעור, הוא היה צריך לעיין בשוטנשטיין...

[דרומי]

במחכ"ת, דבריך אינם נכונים כלל ועיקר.

גם מי שיודע הכל בכל מכל כל יכול להיעזר בספרי ליקוטים וסיכומים, לא כדי לדעת ולהכיר דברים חדשים, אלא כדי לדעת כיצד לסדר את הדברים, מה להקדים ומה לאחר, מה יותר בולט ומה פחות, וכו' וכו' וכו'.

כל אחד יכול לראות זאת בעצמו, שגם כשמדובר על נושא שהוא יודע אותו היטב מכל הצדדים - יש תועלת כשרואים כיצד מישהו אחר העלה את הדברים על הכתב, ובפרט כשבאים להרצות את הדברים בפני ציבור.

[דבריי אמורים כהערה כללית, בלי להיכנס לספר ספציפי ורב פלוני וכו'. יתכן אולי שבדוגמא הספציפית שהבאת זה אכן היה מיותר].

[איש גלילי]

דברי הרב דרומי אמת, אבל יש כאן עוד דבר (לפי הסיפור).
הגריש"א השתמש ב'שוטנשטיין' כספר שיודע איפה הלומד המצוי מתקשה, ולדעת למה חשוב להתייחס בשיעור.

[לעולם יהיה אדם]

אל הגרי"מ שטרן שליט"א מעזרת תורה, הגיעה פעם שאלה סבוכה. לאחר שהוגיע את מוחו ואת טובי מוחות אברכי הכולל שלו, לא הצליח למצוא מענה לשאלה. קם ועלה אל ביתו של הגריש"א לשאלו דבר ה' זו הלכה. תיכף לאחר הצגת השאלה, ענה לו הגריש"א, זו שאלה קשה וחמורה, אין לה תשובה!!

מששמע ר' מיכל כך, קם ונסע מיד להר-נוף, אל הגרע"י זצוק"ל. כאשר הגיע לפתח ביתו, בדיוק יצא הגרע"י מביתו. ר' מיכל ניגש אליו הציג בפניו את השאלה, ותוך כדי דיבור עונה לו הגרע"י, 'עיין בספר קבא דקשייתא סימן פלוני, ששואל את השאלה ומיישב באופן פלוני'.

ר' מיכל תפס מונית באותו רגע מהר-נוף לשכונת מאה-שערים, נכנס אל הגריש"א, והתחיל לומר לו, 'הייתי עכשיו אצל הרב עובדיה...', והגריש"א קוטע אותו, 'און וואס האט ער דיר געזאגט? דער קבא דקשייתא? איך האב נישט געוואלט זיך פארלאזן אויף איהם להלכה למעשה'... [ומה הוא אמר לך? את הקבא דקשייתא? לא רציתי לסמוך על תשובתו להלכה למעשה].

לא יודע להביע דעה על נכונות סיפור, אבל כדאי שתדע שהספר קבא דקושייתא היה חביב מאוד על לומדי התורה בדור הקודם, והרבה מאוד צעירים ידעו אותו ואף תירצו את קושיותיו (ר' דוד מן אמר לי "זה היה הספורט הלאומי שלנו"), מזה להביא מושגים על ידיעותיו של הגריש"א?!

[חיים]

צא וראה במרן הגריש"א זצ"ל, שלא היתה לו שום בעיה להשתמש בשוטנשטיין ועוז והדר, למרות שידע שיוכלו להלעיז עליו בשל כך!

מניין לך זה???

ראה כאן

[אש משמים]

צא וראה במרן הגריש"א זצ"ל, שלא היתה לו שום בעיה להשתמש בשוטנשטיין ועוז והדר, למרות שידע שיוכלו להלעיז עליו בשל כך!

מניין לך זה???

ראה כאן

אכן חידוש בשבילי.
איפה התמונה מצולמת?

[הרואה]

שמעתי מאחד מבאי ביתו שבשנים האחרונות לפני שמסר את השיעור היה עובר על השוטנשטיין כדי לסדר את מה שצריך לומר בשיעור, ובאיזה קושיות יותר בוער לגעת וכו'.

לא יודע מי האידיוט שמוכר שטויות והבלים כאלו. אנשים כערכנו הדל, לא יכולים להשיג אפס קצהו של היקף ידיעת התורה של מרן הגריש"א זצוק"ל.

הוא היה צריך את שוטנשטיין לפני השיעורים? הלוא כותבי הביאור וההערות של שוטנשטיין היו יכולים לבוא אליו שיעזור להם!



דומני, שכבר הבאתי בעבר את הסיפור, ובכל זאת בשל האמירה החמורה, אביאו שוב.

אל הגרי"מ שטרן שליט"א מעזרת תורה, הגיעה פעם שאלה סבוכה. לאחר שהוגיע את מוחו ואת טובי מוחות אברכי הכולל שלו, לא הצליח למצוא מענה לשאלה. קם ועלה אל ביתו של הגריש"א לשאלו דבר ה' זו הלכה. תיכף לאחר הצגת השאלה, ענה לו הגריש"א, זו שאלה קשה וחמורה, אין לה תשובה!!

מששמע ר' מיכל כך, קם ונסע מיד להר-נוף, אל הגרע"י זצוק"ל. כאשר הגיע לפתח ביתו, בדיוק יצא הגרע"י מביתו. ר' מיכל ניגש אליו הציג בפניו את השאלה, ותוך כדי דיבור עונה לו הגרע"י, 'עיין בספר קבא דקשייתא סימן פלוני, ששואל את השאלה ומיישב באופן פלוני'.

ר' מיכל תפס מונית באותו רגע מהר-נוף לשכונת מאה-שערים, נכנס אל הגריש"א, והתחיל לומר לו, 'הייתי עכשיו אצל הרב עובדיה...', והגריש"א קוטע אותו, 'און וואס האט ער דיר געזאגט? דער קבא דקשייתא? איך האב נישט געוואלט זיך פארלאזן אויף איהם להלכה למעשה'... [ומה הוא אמר לך? את הקבא דקשייתא? לא רציתי לסמוך על תשובתו להלכה למעשה].


אבל לפני השיעור, הוא היה צריך לעיין בשוטנשטיין...

תקרא שוב את מה שכתבתי.
אגב הסיפור ידוע לי בוודאות.