שאלה בדין תוספת שבת

[שברי לוחות]

האם יש נידון בפוסקים במי שמתפלל של שבת בערב שבת האם חל עליו ממילא תוספת שבת, או שהוא צריך לקבל על עצמו בהדיא תוספת שבת?

יבורכו המשיבים!

[הצעיר באלפי]

המשמרת שלום (קוידינוב, סי כו סק"ב) טוען שזה הטעם שלא מצינו נוסח מיוחד לקבלת שבת, רק באמירת מזמורים, כיון שנהגו לקבל שבת מבעוד יום וזה בעצמו הוא הקבלת שבת, משא"כ כהיום שאין מקבלין שבת כל כך מוקדם, יש לכאורה צורך לומר אישה נוסח של קבלה בפה ע"ש.

[שומע ומשמיע]

האם יש נידון בפוסקים במי שמתפלל של שבת בערב שבת האם חל עליו ממילא תוספת שבת, או שהוא צריך לקבל על עצמו בהדיא תוספת שבת?

יבורכו המשיבים!

זו גמ' בברכות כז: שהתפילה אוסרת במלאכה, יעוי"ש.

[שברי לוחות]

אני עוסק עתה בדברי הגמרא שם
וכוונתי לשאול אם צריך לכוון לשם תוספת שבת בתפילת ערבית, או שהוא חל בדרך ממילא, דתפילת ערבית מחיל עליו דין לילה
ועיין פני יהושע שם ד"ה טעותא
ולענין המזמורים פשיטא דזה הוי קבלת תוספת שבת, כי קאמרינן במי שמתפלל רק תפילת ערבית (ואם תאמר שעצם נוסח תפילת שמונה עשרה של שבת הוי תוספת שבת, אשאל מה הדין אם עדיין עומד הוא בברכות קריאת שמע)

[שברי לוחות]

שו"ר בשו"ע רסג, יא: אף על פי שלא התפללו הקהל עדיין, אם קדם היחיד והתפלל של שבת מבע"י, חל עליו קבלת שבת ואסור בעשיית מלאכה ואפי' אם אומר שאינו רוצה לקבל שבת.
אבל במשנה ברורה שם כתב הטעם כיון שהזכיר בה קדושת שבת

ולכאורה משמע דאם לא הזכיר קדושת שבת, לא, וכן כתב שם רעק"א, אבל שאני התם שעשה תנאי שאינו רוצה לקבל שבת.

ועדיין ספיקתי בעינה עומדת.

[דורשי יחודך]

שו"ר בשו"ע רסג, יא: אף על פי שלא התפללו הקהל עדיין, אם קדם היחיד והתפלל של שבת מבע"י, חל עליו קבלת שבת ואסור בעשיית מלאכה ואפי' אם אומר שאינו רוצה לקבל שבת.
אבל במשנה ברורה שם כתב הטעם כיון שהזכיר בה קדושת שבת

ולכאורה משמע דאם לא הזכיר קדושת שבת, לא, וכן כתב שם רעק"א, אבל שאני התם שעשה תנאי שאינו רוצה לקבל שבת.

ועדיין ספיקתי בעינה עומדת.

לכאורה מצד עצם אמירת ברכות ק"ש, אין שום קבלה, מהכ"ת שיהיה קבלה כל עוד שלא התפלל של שבת,

אלא הספק שלך היא האם יש אומדנא שהוא מקבל עליו שבת על ידי זה.

ולכאורה הלא מבואר שם סעיף י' שבמקום שאין אומרים מזמורים, הרי כשאומר ברכו הוי קבלה (וגם זה משמע שם לא בעצם אלא מצד אומדנא שמקבל), ומאי שנא התחלת הברכות ליחיד, מאמירת ברכו לציבור, לכאורה הוא אותו דבר, לא?

[שברי לוחות]

שו"ר בשו"ע רסג, יא: אף על פי שלא התפללו הקהל עדיין, אם קדם היחיד והתפלל של שבת מבע"י, חל עליו קבלת שבת ואסור בעשיית מלאכה ואפי' אם אומר שאינו רוצה לקבל שבת.
אבל במשנה ברורה שם כתב הטעם כיון שהזכיר בה קדושת שבת

ולכאורה משמע דאם לא הזכיר קדושת שבת, לא, וכן כתב שם רעק"א, אבל שאני התם שעשה תנאי שאינו רוצה לקבל שבת.

ועדיין ספיקתי בעינה עומדת.

לכאורה מצד עצם אמירת ברכות ק"ש, אין שום קבלה, מהכ"ת שיהיה קבלה כל עוד שלא התפלל של שבת,

אלא הספק שלך היא האם יש אומדנא שהוא מקבל עליו שבת על ידי זה.

ולכאורה הלא מבואר שם סעיף י' שבמקום שאין אומרים מזמורים, הרי כשאומר ברכו הוי קבלה (וגם זה משמע שם לא בעצם אלא מצד אומדנא שמקבל), ומאי שנא התחלת הברכות ליחיד, מאמירת ברכו לציבור, לכאורה הוא אותו דבר, לא?

ייש"כ
עיקר צד הספק שלי הוא שכשמתחיל להתפלל ערבית הרי יש כאן חלות לילה. ובזה עצמו מתחייב בדיני שבת
או דלא אמרינן הכי,
ולכאורה אמירת ברכו עם הציבור הוא יותר ענין שהוא מצטרף עמהם, ואגב גררא דציבור הוא מתחייב עמהם, ואין זה ענין כ"כ לכאן

[שומע ומשמיע]

אני עוסק עתה בדברי הגמרא שם
וכוונתי לשאול אם צריך לכוון לשם תוספת שבת בתפילת ערבית, או שהוא חל בדרך ממילא, דתפילת ערבית מחיל עליו דין לילה
ועיין פני יהושע שם ד"ה טעותא
ולענין המזמורים פשיטא דזה הוטי קבלת תוספת שבת, כי קאמרינן במי שמתפלל רק תפילת ערבית (ואם תאצר שעצם נוסח תפילת שמונה עשרה של שבת הוי תוספת שבת, אשאל מה הדין אם עדיין עומד הוא בברכות קריאת שמע)

לא הבנתי, הגמ' שואלת איך רבי נכנס למרחץ אחרי שהתפלל.
מבואר שלא שייך להתפלל ואח"כ לעשות מלאכה.

[שומע ומשמיע]

שו"ר בשו"ע רסג, יא: אף על פי שלא התפללו הקהל עדיין, אם קדם היחיד והתפלל של שבת מבע"י, חל עליו קבלת שבת ואסור בעשיית מלאכה ואפי' אם אומר שאינו רוצה לקבל שבת.
אבל במשנה ברורה שם כתב הטעם כיון שהזכיר בה קדושת שבת

ולכאורה משמע דאם לא הזכיר קדושת שבת, לא, וכן כתב שם רעק"א, אבל שאני התם שעשה תנאי שאינו רוצה לקבל שבת.

ועדיין ספיקתי בעינה עומדת.

לכאורה מצד עצם אמירת ברכות ק"ש, אין שום קבלה, מהכ"ת שיהיה קבלה כל עוד שלא התפלל של שבת,

אלא הספק שלך היא האם יש אומדנא שהוא מקבל עליו שבת על ידי זה.

ולכאורה הלא מבואר שם סעיף י' שבמקום שאין אומרים מזמורים, הרי כשאומר ברכו הוי קבלה (וגם זה משמע שם לא בעצם אלא מצד אומדנא שמקבל), ומאי שנא התחלת הברכות ליחיד, מאמירת ברכו לציבור, לכאורה הוא אותו דבר, לא?

ייש"כ
עיקר צד הספק שלי הוא שכשמתחיל להתפלל ערבית הרי יש כאן חלות לילה. ובזה עצמו מתחייב בדיני שבת
או דלא אמרינן הכי,
ולכאורה אמירת ברכו עם הציבור הוא יותר ענין שהוא מצטרף עמהם, ואגב גררא דציבור הוא מתחייב עמהם, ואין זה ענין כ"כ לכאן

הרב דורשי יחודך- שאלה חזקה מאד.
ולא הבנתי את תשובת הרב שברי לוחות, הציבור עצמו במה קיבל שבת, אם לא בתפילה.
[וכמבואר בפוסקים שמשעה שאמרו בבית הכנסת ברכו נאסרה כל העיר במלאכה].

[שברי לוחות]

אני עוסק עתה בדברי הגמרא שם
וכוונתי לשאול אם צריך לכוון לשם תוספת שבת בתפילת ערבית, או שהוא חל בדרך ממילא, דתפילת ערבית מחיל עליו דין לילה
ועיין פני יהושע שם ד"ה טעותא
ולענין המזמורים פשיטא דזה הוטי קבלת תוספת שבת, כי קאמרינן במי שמתפלל רק תפילת ערבית (ואם תאצר שעצם נוסח תפילת שמונה עשרה של שבת הוי תוספת שבת, אשאל מה הדין אם עדיין עומד הוא בברכות קריאת שמע)

לא הבנתי, הגמ' שואלת איך רבי נכנס למרחץ אחרי שהתפלל.
מבואר שלא שייך להתפלל ואח"כ לעשות מלאכה.

זה היה אחר שהתפלל תפילת שבת, אבל כפי שהבהרתי לאחר מכן כוונת שאלתי היה באמירת ברכו לבד

וראה לשון רש"י שם מי בדלת מן המלאכה הואיל וקבלת עליך שבת בתפלתך. אם הכוונה שעל ידי תפילתו חל עליו ממילא קבלת שבת, או שהתכוון לקבל שבת על ידי תפילתו. וכן אם כוונתו על ידי עצם תפילת ערבית או על ידי הזכרת של שבת בתפילתו

[שברי לוחות]

הרב דורשי יחודך- שאלה חזקה מאד.
ולא הבנתי את תשובת הרב שברי לוחות, הציבור עצמו במה קיבל שבת, אם לא בתפילה.
[וכמבואר בפוסקים שמשעה שאמרו בבית הכנסת ברכו נאסרה כל העיר במלאכה].

הציבור עצמו הרי נתכוונו לקבל שבת, ואמירת ברכו עם הציבור פשוט כוללת אותו עם הציבור, וממילא אין שום ראיה מאמירת ברכו עם הציבור, להתחלת הברכות של יחיד.

[דורשי יחודך]

הרב דורשי יחודך- שאלה חזקה מאד.
ולא הבנתי את תשובת הרב שברי לוחות, הציבור עצמו במה קיבל שבת, אם לא בתפילה.
[וכמבואר בפוסקים שמשעה שאמרו בבית הכנסת ברכו נאסרה כל העיר במלאכה].

הציבור עצמו הרי נתכוונו לקבל שבת, ואמירת ברכו עם הציבור פשוט כוללת אותו עם הציבור, וממילא אין שום ראיה מאמירת ברכו עם הציבור, להתחלת הברכות של יחיד.

השאילה היא אבל למה הציבור מקבל שבת עם ברכו, עוד לפני השבת, לכאורה כך היה מובן שמהרגע שכבר מתחילים להתפלל של שבת, למרות שמעיקר הדין היה אפשר שלא לקבל, אך כך הדרך, וא"כ גם יחיד.

בכל זאת אני מבין שאתה טוען שאולי זהו דבר שבמהלך הכללי, מובן שהציבור מקבלים, אבל בחריגה כגון יחיד שמתפלל לבד, ובאופן חד פעמי, אולי לא אומרים כך.

ו

[שברי לוחות]

עיקר כוונתי שהציבור 'מתכוונים' לקבל את השבת, ואף אם לא כל אחד מכוון לדבר אבל יש כאן כוונה כללית של חלות של ציבור, כמו שכל היחידים נגררים אחריהם, כך כל אחד מהציבור נגרר אחר הציבור. משא"כ מה יהיה הדין ביחיד שמתפלל תפילת ערבית שלא כיוון לקבל שבת, אלא התפלל ערבית מבעוד יום כמו שהוא מתפלל ערבית בעוד יום כל השבוע.
ואכן הוסיף לי מע"כ בהירות בסברא זו.
בדרך צחות יש לומר שמבואר בספרי קבלה שבאמירת ברכו מקבלים תוספת הנשמה של שבת, ובזה יש חילוק בין אמירת ברכו בציבור, להתחלת הברכות של יחיד

[עושה חדשות]

באותו ענין
ראיתי כעת בריטב"א תענית יב. שכ' "אבל לשמואל לפי שאין זה נראה נדר מצוה גמור ונראה כנודר להרע לעצמו, וכדאמר שמואל גופיה לקמן לא יהא אלא נדר, דאלמא לא חשיב ליה נדר גמור להדיא, ומשום הכי בעי קבלה גמורה דקביעותא בתפלה וסמוך לתענית, וכשאר קבלות שבתות ויום טוב כשצריכין קבלה דבעו קבלה בתפלה או על הכוס כשבא לקבלם מבעוד יום כדי לעשות קבע לדבר".
האם עמדו על החידוש המבואר בדבריו לגבי קבלת תו"ש.

[עושה חדשות]

באותו ענין
ראיתי כעת בריטב"א תענית יב. שכ' "אבל לשמואל לפי שאין זה נראה נדר מצוה גמור ונראה כנודר להרע לעצמו, וכדאמר שמואל גופיה לקמן לא יהא אלא נדר, דאלמא לא חשיב ליה נדר גמור להדיא, ומשום הכי בעי קבלה גמורה דקביעותא בתפלה וסמוך לתענית, וכשאר קבלות שבתות ויום טוב כשצריכין קבלה דבעו קבלה בתפלה או על הכוס כשבא לקבלם מבעוד יום כדי לעשות קבע לדבר".
האם עמדו על החידוש המבואר בדבריו לגבי קבלת תו"ש.

שו"ר שהריטב"א כ"כ גם בשבת לה. ובר"ה ט. ובשטמ"ק ברכות כז. ומסתמא כבר עמדו על שיטה זו.